מכתבים נדירים בג'והורי ממלחמת העולם השנייה

השלטון הסובייטי רצה לנתק את היהודים ההרריים מכל סממן דתי, אך הם שמרו על זהותם בסתר, וחלקם אף המשיכו לכתוב בכתב רש"י בזמן המלחמה

אליסה אברמוב
10.05.2020
לוחמים יהודים הררים

אימי,

נראה שלגמרי שכחתם ממני, למה הינכם לא כותבים? הרי לא קשה למצוא מישהו שיכתוב כמה מילים. בסופו של דבר חנוכו יודע לכתוב בשפתינו. למה לא לכתוב? נכון שאומרים שאנשים לא רואים מלבד אפם כלום, כי אם היתם רואים, הלב היה מכריח אתכם לכתוב לי. עכשיו יש כאן קרבות קשים, קשה לתאר. אך למרות הכל אנו נביס את האויב ולא משנה כמה זה יעלה לנו. (מכתב ששלח מהחזית אוספוב שמאי למשפחתו. אוספוב נפצע ונפל בשנת 1944)

ב-22 ביוני 1941 החלה המלחמה בין גרמניה הנאצית לבין בריה"מ. בשורות הצבא האדום לחמו כ-500,000 חיילים יהודים. עבורם, הניצחון במלחמה על הנאצים היה הכרח קיומי נוכח סכנת ההשמדה שריחפה מעל העם היהודי. הלוחמים הגיעו מכל מדינות בריה"מ ובהם גם ממדינות הקווקז. על המוטיבציה להילחם באויב הגרמני בקרב הקהילות הקטנות של יהודי צפון הקווקז ומזרחו, "היהודים ההרריים", יש עדויות רבות העולות על פני השטח. עם פרוץ המערכה הצבאית, חיילים יהודים הררים רבים פנו במכתבים מן החזית לבני קהילותיהם ועודדו אותם להתנדב לצבא. בעוד שרוב צעירי העדה לחמו בצבא האדום – הצטרפו המבוגרים לפלוגות המקומיות על מנת להילחם בכנופיות הפרו-גרמניות שהוקמו בקווקז. גם הנשים השתלבו במאמץ המלחמתי, הן בתפקידים צבאיים והן בעבודות הביצורים שכללו חפירות תעלות אנטי-טנקיות.

השמועות על הנעשה ליהודים באירופה התגברו עם הגעתם של פליטים יהודים לשטחי הקווקז. יהודים אירופיים רבים נקלטו בבתיהם של היהודים ההררים, והוקם ארגון בדאגסטן הנועד לסייע לפליטים. הפלישה הנאצית לקווקז ביולי 1942 הגבירה את החששות. בניגוד לאוכלוסייה הסובבת לה, הייתה אפשרות לחדש את חייה הלאומיים והדתיים בחסות השלטון הנאצי. עבור קהילות היהודים בקווקז, בהכרעת המערכה הצבאית הייתה תלויה התקווה לשרוד.

באותה העת נשלחו מכתבים רבים מהלוחמים בחזית למשפחותיהם, ובהם התגלו גם מכתבים נדירים שנכתבו בכתב רש"י בשפה הג'והורית, שפתם היהודית של היהודים ההרריים. בתוכן המכתבים דרישות שלום לכל בני המשפחה ולכל הקרובים, הבעת מילות חיבה ואהבה להורים, אחים וילדים, וברכות חג שמח לקראת החגים והמועדים המתקרבים.

שלום מנתן לאבי, לאימי, יוריב יקירי, לדניל ובתיה, ליפה אחותי, לאלטי אחותי, למשפחתו של חנום לכל יקירתי ואהובי, אני בריא ושלם, תהיו גם אתם בריאים ושלמים, אמי האהובה, אבי האהוב, תכתבו לי מה שלמוכם ומה שלום גרשום, סעדיה, אלחס, אברהם ורמבם שלחתי לכם מכתב אך לא קיבלתי כל תשובה, למה אתם לא עונים לי? ברגע שהמכתב יגיע, תכתבו לי על בריאותכם ושלומכם.

 
מכתבים מנתן שלומוב למשפחתו בשנת 1944, נתן נפצע ומת מפצעיו בשנת 1945
 
מכתב מהרב דוידוב אוניאל שהוכרז כנעדר בשנת 1943
 
מכתב מאוסיפוב שמאי למשפחתו. אוספוב נפצע ונפל בשנת 1944
 

ייחודם של המכתבים הוא בכתב העברי שבאותה העת כבר הוצא משימוש בידי גורמי השלטון הסובייטי. המפלגה הקומוניסטית, שרדפה את נציגי הדת ואת התנועה הציונית, פעלה באמצעים שונים לנתק את היהודים ההררים מהסממנים הדתיים. שפתם שנכתבה במקור בכתב עברי הועברה כבר בסוף שנות העשרים לאלפבית לטיני, ומאוחר יותר לאלפבית קירילי.

העובדה שבשנות הארבעים חלק מהיהודים ההרריים עדיין השתמשו בכתב העברי מעידה על דבקותם במסורת. ממכתבים אלה משתקפת המציאות שבה הייתה שרויה קהילה יהודית זו כחלק מכל יהדות בריה"מ. לצד גבורת הלחימה נגד האויב הנאצי, הם היו צריכים להוכיח גם גבורה רוחנית, לשמור על זהותם ותרבותם ממי שניסה לדכאה מבית.

 

תודתי נתונה לאירינה מיכאלובה, חוקרת היהודים ההררים במלחמת העולם השנייה, ולמוזיאון היהודים ההררים בגובה, אזרביג'ן על החומרים והמידע.  

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation