בואו לתמוך: הקיקסטארט הספרותי הראשון ביהדות

זהו סיפורו של הקיקסטארט הספרותי היהודי הראשון.

בניסיון לפרוץ את חומות הגטו האינטלקטואלי שגזרו היהודים על עצמם, נתקלו סופרי ההשכלה במכשולים אימתניים: הם נאלצו להיאבק בהתנגדות מבית ומחוץ, לעקוף את הצנזורה החמורה שהטיל הממסד הרבני על חיבוריהם ולמצוא דרך להדפיס בכוחות עצמם את אותן המילים שיעוררו את התנועה שכונתה לא פעם "המהפכה הצרפתית של היהודים".

זהו סיפורו של הקיקסטארט הספרותי היהודי הראשון.

​על אף שהסינים חתומים על גרסה מוקדמת ומסורבלת יותר, מכבש הדפוס שהמציא יוהאן גוטנברג כבש את אירופה תוך שנים ספורות. תחילה הדפיס גוטנברג ניירות בודדים המכילים שירים, משחקים ויצירות קצרצרות. לאחר ששכנע משקיעים לממן את המשך הפיתוח, הוציא בשנת 1455 את המהדורה הראשונה של הספר המודפס הראשון: 180 עותקים של "ספר הספרים" – תנ"ך גוטנברג הידוע.

כשכבר הסכימו השלטונות הנוצריים להעניק ליהודים אישור להדפסת ספריהם בעצמם (ולא באמצעות בתי דפוס בבעלות נוצרים), גילו סופרים ומשוררים יהודים שעליהם להיאבק במכשולים רבים על מנת להוציא את יצירותיהם לאור: הצנזורה שהטילו רבני קהילות באירופה והמחיר הגבוה של ההוצאה לאור הניאו סופרים לא מעטים מלנסות להוציא את יצירותיהם לאור.

הנחושים שבהם אימצו פרקטיקה שפיתחו כותבי הנאורות – מקביליהם הנוצריים – כבר במאה השבע-עשרה: שימוש במימון המונים להדפסת יצירותיהם. כזה היה סיפורו של המהפכן החינוכי, צבי משה בוק.

 

מהפכה בחינוך היהודי דורשת מהפכה בספרות היהודית

"נודע בישראל, אשר זה שנה תמימה הוצאתי לאור הדפוס, הודעה לספרי זה, בשם מודע לילדי בני ישראל ובו בישרתי בקהל עדת ישראל, כי עלה על דעתי לחבר ראשית הלמוד לבניהם."

(מתוך ההקדמה לספרו של משה צבי בוק, מודע לילדי בני ישראל)

"מודע לילדי בני ישראל" מאת משה צבי בוק. לפריט בקטלוג לחצו

 

בסביבות שנת 1800 עזב משה צבי בוק את פולין והיגר לברלין – שם, באחד ממרכזי ההשכלה המרכזיים של התקופה החל לקדם את משנתו החינוכית: הוא ניהל שני בתי ספר פרטיים – האחד לנערים והשני לנערות יהודיות. בניגוד גמור לנוהג בבתי ספר יהודיים בחר המחנך ללמד בעצמו את לימודי היהדות בשני המוסדות שניהל. כחלק מניסיונו לעודד את יחסי היהודים-נוצרים, פתח את שערי בית הספר לילדים נוצריים בשנת 1809.

בעידן הנאורות הבין משה צבי בוק שהמילה הכתובה תוכל לקדם ולחשוף את משנתו החינוכית לעולם בדרך שהמילה המדוברת לעולם לא תוכל. לשם כך חיבר ספר לימוד בשם "מודע לילדי בני ישראל." הספר ראה אור בשלוש שפות במקביל: גרמנית, עברית וצרפתית. הוא ביקש לכתוב ספר שבו יוכלו ההורים, המורים והבנים "למצוא בו כל דבר חפץ המועיל להם, למען לא יפזרו עוד את הונם לקנות ספרים הרבה ללמד בניהם". לשם כך, שילב משה צבי בוק בין הדפים הרבים של ספרו פרקים על רכישת השפה העברית, ניסה לעודד קריאה בשפת הקודש באמצעות סיפורים מתורגמים, סיפק משלי מוסר, מידע על גיאוגרפיה אירופאית, תיאורים של מצב היהודים ביבשת, פרקים העוסקים ב"ראשית למודים באמונת העברים" וב"ידיעות בתורנו הקדושה", ולא שכח לעסוק בשאלה המהותית "איך ילמד המורה לתלמידיו את הלמודים האלה ולשננם להנערים".

על מנת לעקוף את הצנזורה שהטילו רבני קהילות על משנתו החינוכית ועל ספרו, אימץ משה צבי בוק אסטרטגיה חדשה שפיתחו כותבי הנאורות האירופאית – אשר נודעה בסביבתו בתור "הפרה נומרענטן" (חתימה מראש). הייתה זו פרקטיקה ספרותית חדשה לחלוטין בנוף הספרות העברית: במטרה להשיג מימון להדפסה מהדורה ראשונה ומצומצמת של ספרו, חיבר משה צבי בוק עלון בן מספר עמודים בודדים ובו תיאר את הספר המיועד.

העלון שהנפיק משה צבי בוק ובו חתימות הרוכשים מראש. העלון נמצא בספריית האוניברסיטה ברוסטוק, גרמניה

ככל הנראה נדד משה צבי בוק, כפי שנדדו סופרי השכלה אחרים, בארץ מגוריו והפיץ את העלון בין אנשי ספר יהודים אמידים בניסיון לגרום להם להתחייב באמצעות תשלום מראש לרכוש עותק אחד או יותר. היות שרשימת החותמים המופיעה בתחילת ספרו מכילה קונים ממקומות מרוחקים כמו ורשה ולונדון, בהחלט ייתכן שאלו הושגו על ידי סוכני משנה או שהכיר את הקונים בירידי ספרים שהתקיימו מעת לעת. בדרך זו הצליח משה צבי בוק להבטיח את ההוצאה לאור של ספרו.

רשימת הרוכשים מראש ("הפרה נומרענטן") מופיעה גם בתחילת ספרו של משה צבי בוק. לפריט בקטלוג לחצו

בסופו של דבר, שירתה הפרקטיקה הזאת – הדפסת עלון מקדים המכיל מספר פסקאות או פרקים מתוך הספר המיועד והשגת חתימות של קונים מראש – סופרים ומשוררים יהודים רבים מהמאה השמונה-עשרה ועד תחילת המאה העשרים. בעזרתה הצליח "סוקרטס היהודי", משה מנדלסון האמיד ובעל הקשרים הרבים, לממן את הוצאת הביאור והתרגום לגרמנית של חמשת חומשי תורה.

'עלים לתרופה', העלון שהנפיק משה מנדלסון בשנת 1778 כדי להשיג מימון להדפסת הביאור והתרגום של חמשת חומשי תורה לגרמנית. העלון מכיל דוגמאות קצרות מתוך התרגום והביאור. לפריט בקטלוג לחצו

 


הכתבה חוברה בעזרתו של ד"ר סטפן ליט, מחלקת ארכיונים בספרייה הלאומית.

הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית של ישראל מופקדת על שמירת אוצרותיה של מדינת ישראל, ושל תרבות העם היהודי.

לכתבות נוספות של הספרייה הלאומית >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו