"אמא, ספרי לי את אשר ספרה הגננת בגן!" – כך מבקש הילד בבית מאת אמו. והאם, באין תחת ידה הספר הנדרש, עומדת תוהה מול בנה ואיננה יכולה למלא את בקשתו.
"מאת העורכים", גן-גני
בספר זה התכוונו העורכים למלא – במידת מה – את בקשתו של הילד ולעזור לאם להמשיך בבית את דרך עבודתה של הגננת."
במשך שנים רבות, מאז יצא לראשונה בשנת 1947, "גן-גני" היה הספר הפופולרי ביותר לגיל הרך בבתי ישראל ובגני הילדים. לעריכת הספר חברו שני ענקים, לוין קיפניס וימימה טשרנוביץ, הפאוור-קאפל של ספרות הילדים בישראל. הם שילבו בתוך הספר הקסום שירים, סיפורים ואפילו משחקים. והציורים? איזה הרשקוביץ שהסתפקה בקרדיט "איזה", הפליאה לעשות כששילבה איורים יפהפיים ותמימים בתוך הספר הנפלא.
הספר יצא בשלושה כרכים, והם ליוו את ילדי ישראל עד סוף שנות ה-70 (חלקם שרדו אפילו עד שנות ה-80). בסופו של דבר הספרים הוחלפו בספרים עדכניים יותר, אבל בינתיים דורות שלמים של ילדי ישראל גדלו על סדרת "גן-גני".
חיפשנו את הספר הראשון בסדרה, שיצא לראשונה עוד לפני קום המדינה. למרות הפופולריות של הספר, כדי לגשת למהדורה הראשונה של גן-גני היה צורך לבקר במחלקת הנדירים בספרייה הלאומית. רק שם הותר לנו לעיין בספר שהפך (לפחות במהדורותיו הראשונות) לספר נדיר של ממש.
והנה מה שגילינו.
תחת כותרות פרקים תמימות וילדותיות כמו "אני הולך לגן", "שנה טובה", "גשם גשם משמים" ופרקים על כל חגי ישראל, מצאנו את מיטב הטקסטים של קיפניס וטשרנוביץ, אליהם הצטרפו גם ביאליק, אנדה פינקרפלד ושאר המחברים הגדולים של אותה תקופה.
רק דבר אחד לא מצאנו: פרק על "יום העצמאות", שזה די הגיוני, בהתחשב בעובדה שהמהדורה הראשונה קדמה לעצמאותה של המדינה. אבל יותר מכך, התקשינו גם למצוא סממנים לאומיים של ממש. המהדורה הראשונה פשוט חגגה את הילדות התמימה של ילד עברי בארץ ישראל.
אבל מכיוון שהספר הראשון בסדרת "גן-גני" המשיך לצאת במשך עשרות שנים בארץ ישראל, תהינו האם השינוי הדרמטי שהפך את הישוב העברי למדינת ישראל קיבל ביטוי במהדורות הבאות של "גן-גני".
את ההבדל הראשון ניתן למצוא כבר בשער הספר.
מזהים מה השתנה? הילדה של שנת 1947 (בלבוש קצת אחר) זכתה במהדורות המאוחרות יותר להחזיק בדגל ישראל!
בנוסף, "בתוכן העניינים" של הספר גילינו חיש מהר שבין הפרק "חג הפסח" לפרק "אש אש מדורה", התווספו להם כמה עמודים שכולם חגיגת עצמאות.
השיר "יום הולדת המדינה" של קיפניס, והסיפור החביב "בערב חג העצמאות" של טשרנוביץ.
וכך נותר הספר הראשון ספר של ילדות. ספר של תמימות. ספר של קסם. למעט 4 עמודים על יום העצמאות ודגל בכריכה, הספר שמר על אופיו התמים והמתוק למשך שנים רבות.
המגמה הזו נמשכה גם בספר השני של "גן גני" (יצא לראשונה בשנת 1950).
ואז.. הגיע הספר השלישי.
הכינו את אטמי האוזניים כי הצבא הגיע לגן הילדים. ברצינות, הוא באמת הגיע:
הספר יצא גם כן בשנת 1950, אבל בניגוד לספרים הראשונים בסדרה, הלאומיות וצה"ל זכו בו למקום של כבוד.
הספר פותח בחגיגות העצמאות תחת הכותרת "יום הולדת למדינה", עם שירים וטקסטים שזכו לשמות כמו "אנחנו מניפים דגלנו", "קצינים בישראל", "חילים באים לגן", "אדון כרבול התגייס" ו"חיל אני בישראל".
והנה שיר מבדח במיוחד שממחיש את הבליל המוזר של לאומיות ופעוטות:
לסיום, העיפו מבט בציור המדהים הזה מהספר השלישי שמכריז: "נצחנו!".
רק דבר אחד לא ברור. האם היה זה ניצחון מוחלט?
