היה זה יום שבת חורפי מושלם. הצלמת סיון שאשא היתה בדרכה הביתה כשהבחינה בשלולית עצומה ופוטוגנית "אמרתי לעצמי 'אין מצב שאני מוותרת על סט הצילום שהטבע אירגן עבורי. אני חייבת לעשות עם זה משהו".
צפו בסרטון בו הדמויות מכריכות הספרים הקלאסיים קמות לתחייה:
כששאשא הבחינה בשלולית היפה בינות לדשאים, היתה כבר שעת צהריים. היום עמד להחשיך ומהר, כדרכם של ימי חורף. בנסיעה הביתה שברה את הראש מה איך לצלם על סט הצילום המופלא והרגעי הזה, עד שכריכת ספר ילדים אהוב עלתה בראשה. היא מיהרה הביתה והחלה לפשפש בערימות האביזרים שאגרה, גייסה את בתה כדוגמנית, והחלה בסטיילינג למה שיהפוך לתמונה בהשראת האיור הנפלא של יפתח אלון לכריכת הספר "שלולי" שכתבה מירה מאיר.
"את המעיל צהוב קניתי בשוק ב-10 שקלים לפני שנתיים, והוא שכב בארון וחיכה ליום שאשתמש בו; הכובע היה חלק מתחפושת "הדב פדינגטון" שהכנתי לבת שלי שנה קודם; לא היו לי מגפיים אדומים, אז גזרתי טייץ אדום והלבשתי אותו על המגפיים שהיו לי".
השלב הבא, והקריטי, היה לגייס את בתה תהילה כדוגמנית לצילום: "למרות שהיה קפוא אותו יום וירד גשם זלעפות, תהילה הסכימה לדגמן תמורת שוחד קל." מחייכת סיון "תוך חצי שעה מאז שראיתי את השלולית הגדולה, היו במצלמה סט תמונות בהשראת "שלולי". קראתי לתמונה תהילולי."
סיון שאשא, בת 41, ואמא לשתיים ממושב חגור, נכנסה לעולם הצילום רק לפני 4 שנים. היא למדה צילום בעזרת מורה פרטי, במקביל לניהול צהרון בביתה. עם פרוץ מגפת הקורונה נאלצה סיון לסגור את הצהרון, ומאז היא עוסקת רק בצילום. היא מקפידה לצלם בטבע, ונשואי הצילום שלה הם בעיקר ילדים ומשפחות. סיון מצלמת בסגנון וינטג' רומנטי, ומעצימה את הגוונים הקיימים בטבע.
נחזור לשלולי – התמונה שצילמה סיון זכתה לתגובות אוהבות בקרב חבריה ובדף הפייסבוק שלה, והיא חיפשה את יוצרי הספר כדי להראות להם את הצילום: "אחרי שגיליתי שמירה ומאיר ויפתח אלון כבר אינם בין החיים, חיפשתי את הצאצאים שלהם ובסוף הגעתי לצור אלון, בנו של המאייר שממנו קיבלתי את ההשראה לצילום. הוא נורא התרגש וביקש את הקובץ כדי להדפיס את התמונה ולהניח אותה לצד כריכת הספר אצלו בבית."
הצילום המוצלח לכריכה של שלולי עשתה לסיון חשק לעורר עוד כריכות לחיים: "הכריכה השנייה שצילמתי היא של הבית של יעל. שם נעזרתי בתוכנה כדי להחליף את השמיים, שנשרפו בתמונה המקורית. אבל בדרך כלל אני מקפידה לא להשתמש בפוטושופ ודומיו כדי לשפר את התמונות."
בעקבות שני הצילמוים הנהדרים האלה, פנינו לסיון בבקשה לעורר לחיים עוד כריכות של ספרי ילדים קלאסיים. בחרנו יחד 10 כריכות של ספרי ילדים איקונים. התנאי היחיד – הכריכה חייבת לכלול בני אדם.
סיון נגשה בשמחה למשימה, היא גייסה ילדים של חברות וחברים והחלה לאסוף את האביזרים הדרושים לכל צילום: "את חלק מהאביזרים ופרטי הלבוש תפרתי בעצמי, במיוחד לצילומים, לפעמים נעזרתי בתופרת. חלק מהפריטים מאולתרים. מה שחשוב היה זה איך זה נראה בצילום ובזווית הנכונה.
השלב הבא היה לאתר ילדים שהכי דומים לדמויות שעל הכריכה. "לצערי לא יכולתי לצלם פעוטות" מספרת סיון, "כי קשה מאד לביים אותם ולכן הילדים המצלמים קצת גדולים יותר מהדמויות המצויירות."
לבסוף התרחש הקסם: עשר כריכות ספרים קמו לתחיה בעדשת מצלמתה של סיון, והתוצאה מרהיבה. סיון נהנתה מכל רגע: "היה לי כיף, חוויתי ומעצים. פגשתי אנשים חדשים ובזכות הצילומים של "שפת הסימנים של נועה" פגשתי את מי שהפכה למטפלת הרגשית של הבת שלי, שהיא בעצם האמא של הילדה שדיגמנה לכריכה."
לפני שצילמתי כריכה של ספר קראתי אותו, כמובן. את חלקם לא הכרתי לפני כן. בזכות הפרויקט נחשפתי למשל לספר "העץ הנדיב", שלא קראתי לפני כן והוא מאד ריגש אותי."
סיון גם התרגשה מתגובת הסביבה לשתי הכריכות הראשוות, וסקרנית לדעת מה יעלה בגורל שאר התמונות, שמתפרסמות לראשונה כאן: "הצילומים האלה הם מחווה לכמה מספרי הילדים הכי יפים." אמרה לנו סיון, "והם גורמים ישר לתגובה רגשית.שתי גננות שנחשפו לצילום של "שלולי" סיפרו שהוא גרם להם לחזור לסיפור, שנשכח קצת מצידן, ולקרוא אותו לילדים ולילדות בגן."
והכריכה שהכי נהנתה ליצור? "הכי נהניתי לצלם את איילת מטיילת, גם מבחינת הצבעים של הציור וגם בגלל שאת הבגדים שלה צבעתי בעצמי."
***
צילום, בימוי וסטיילינג: סיון שאשא
תפירת תלבושות: פרידה פז
המצולמים והמצולמות: תהילה דרעי, ינאי גבריאל אלמקייס, יהלי אבוטבול, תמר אנטונלי, ברק לייב, אריאל ספיר, הילי בוקר, אליאן אלמקייס, אביגייל יעקובלב, ליבי בן טובים, נועם שכטר, ליה שחק, אור ספיר.
עריכת תוכן: לירון הלברייך
עריכת וידאו: אירינה חייפץ-רפופורט.
