תנו למחשב למצוא לכם בן/בת זוג

חיפוש אחר בן או בת זוג מביא איתו מגוון שאלות: איפה מתחילים? עם מי לדבר? וכמובן, השאלה הנשאלת ביותר על ידי גברים לפי הסקר המאוד-מדעי-שערכתי-בזמן-ארוחת-הצהריים: לשלם בפגישה הראשונה או לא?

אתם קמים בבוקר ומגלים שהשיר שהתנגן בליבכם נדם. אתם לא מצליחים להעריך כמה זמן עבר מאז ששמעתם אותו לאחרונה, אבל רק עכשיו אתם ערים לעובדה זו. "איך אעבור את היום הזה?" אתם שואלים את עצמכם. השניות והדקות והשעות שמרכיבות את היום שלכם מאיימות לחנוק אתכם משעמום. אתם מרגישים חסרי מטרה, צפים בעולם ללא כיוון ברור, מעבירים את מרבית היום בלהיראות עסוקים.

בעצם, זה לא אמור לקרות לכם. דווקא לכם. הרי יש לכם עבודה מוצלחת, ידידים קרובים שיסכימו לעזור לכם להסתיר גופה באמצע הלילה, ואמא שדואגת להכין את השניצל שתמיד אהבתם. רק כעבור שעה ארוכה, לפתע אתם מבינים – הלבד מתחיל להציק. איש לא טרח להודיע לכם שחיי רווקות נצחיים, פירושם – הרבה מאוד זמן לבד.

אז אתם יוצאים לחפש לכם בת (או בן) זוג. כדי שלא תתחילו להכניס לעצמכם לראש כל מיני מחשבות מטרידות על בדידות נצחית ועתידכם בתור התמהונים של השכונה, נצא יחד למסע קצרצר ברחבי העיתונות העברית (והיידית), על מנת לסייע לכם למצוא את בחיר/ת ליבכם.

חיפוש אחר בן או בת זוג מביא איתו מגוון שאלות: איפה מתחילים? עם מי לדבר? וכמובן, השאלה הנשאלת ביותר על ידי גברים לפי הסקר המאוד-מדעי-שערכתי-בזמן- ארוחת-הצהריים: לשלם בפגישה הראשונה או לא?

ממש כמו צמיחת ההשכלה, האורתודוקסיה והחסידות – הכל התחיל איפשהו במאה התשע-עשרה, או לפחות השתכלל מאוד בתקופה הזו.

 

כשכולם (כמעט) דיברו יידיש

מודעת שידוכים מעיתון 'קול מבשר' שהתפרסמה ב-3 ביוני 1869

הדבר ראשון שאתם שמים לב אליו, חדי אבחנה שכמותכם, הוא העובדה כי מרבית העיתונים הרלוונטיים כתובים ביידיש. ואתם, אתם לא בדיוק יכולים לקרוא את השפה הזאת. אתם מזהים את המילה "שידוכים", אבל אין מה לעשות, יידיש היא כנראה לא שפה שגורה בפיכם.

אתם מחליטים לנסות את מזלכם בשנות הארבעים והחמישים. שמועה מוגנבת לאוזניכם שאלה היו הימים…

יש דוברי יידיש מבית? מודעה מעיתון 'המגיד' שהתפרסמה ב-9 במאי 1883

​שנות ה-40 וה-50: כשהשדכן היה הכתובת

פחות או יותר עד שנות הארבעים, שלטו העיתונים דוברי היידיש בשוק השידוכים. בהתחשב בכך שאלו היו השנים החלוציות והאידיאולוגיות ביותר של היישוב העברי, לא מפתיע שלצעירות וצעירי ארצנו היו אינספור הזדמנויות לפגוש את בני גילם: בטיולים מאורגנים, בתנועות נוער, בהפגנות, בעבודה משותפת בשדה ועוד ועוד ועוד…

עם הקמת המדינה, הלך ופחת הלהט החלוצי – אזרחי המדינה רצו לחיות בסופו של דבר כעם ככל העמים.

שנות הארבעים יותר מעורפלות לכם, אבל אתם זוכרים באופן ברור ומובהק (הרי ראיתם שתי עונות של מד-מן) שבארה"ב של שנות החמישים רומנטיקה הייתה האופן שבו "גבר עושה מה שבא לו". זהו, שאתם לא כאלה אתה רומנטיקנים אמיתיים, אתם רוצים למצוא את אשת (איש) חלומותייכם ואתם מוכנים לעשות כל דבר. בשנים האלה – "כל דבר" משמעו ללכת לשדכן. במהלך שיטוטים ארוכים בעיתונות התקופה, אתם נתקלים בעשרות מודעות של שדכנים המציעים לרתום לטובתכם את יכולותיהם.

מפגש הפסגה של שנות החמישים בסצנת השידוכים. כתבה מעיתון 'המשקיף' שהתפרסמה ב-23 בדצמבר 1943
מפגש הפסגה של שנות החמישים בסצנת השידוכים. כתבה מעיתון 'המשקיף' שהתפרסמה ב-23 בדצמבר 1943

אתם לא מתעצלים ומבקרים כמה מהם:

אצל רובין וגוסטי נוישטיין שומרים על סודיות כל כך מוחלטת שלוקח לכם כמה דקות להבין שהם מנסים לסדר לכם מישהי נשואה.

מודעה מעיתון 'מעריב' שהתפרסמה ב-17 באפריל 1949

אצל השדכן המודרני יוסף ליבר, אשתו ברוניה משדכת לכם בזריזות בן או בת זוג מהחוגים האינטליגנטיים ומאיזו עדה שתבחרו (אז זה היה חשוב).

"כבר עזרה לבעלה בביצוע הרבה שידוכים מאושרים"! מודעה מעיתון 'המשקיף' שהתפרסמה ב-13 באוגוסט 1948

אנו מבקשים להבהיר: זה לא שיוסף לא ניחן ביכולות שידוך מן המעלה הראשונה, הוא פשוט היה עסוק מדי בלהיעצר בשגגה על ידי ארבעה שוטרים בריטים.

השדכן המודרני נתפס. כתבה מעיתון 'המשקיף' שהתפרסמה ב-29 במאי 1946

שנות ה-60 העליזות

אנחנו בסיקסטיז

אתם מרגישים את זה?

רוח של נעורים, מרד וביטלס (ועשן מדברים שעדיף לא לדבר עליהם במקום מכובד כמו הספרייה הלאומית) נישאים באוויר.

אתם רואים את עצמכם בתור ילדי פרחים, פתיתי שלג חד-פעמיים, המקפצים מפרח לפרח – אל תשאלו אותנו למה, אבל אז כל זה נשמע לכם מאוד הגיוני. השדכנים לא נעלמים מן העולם, ואולי אפילו להפך – מתרבים יתר על המידה.

איזה מתח. איך זה ייגמר? כתבה מעיתון 'חירות' שהתפרסמה ב-8 במרץ 1964

אז, בין הפגנה נגד נשק אטומי וציד לוויתנים לבין פסטיבל למען צדק ואחווה עולמית, אתם מחליטים להתנסות בדרכים חדשות למצוא זיווג ראוי.

אז מה יש לנו?

שמלה שמתפקדת כמשרד שידוכים נייד:

איך לא חשבו על זה קודם? מודעה מעיתון 'מעריב' שהתפרסמה ב-25 במרץ 1960

שדכנים שמארגנים טיולים מאורגנים לבן דוד הרווק מארה"ב:

מהרו להירשם! מודעה מעיתון 'מעריב' שהתפרסמה ב-7 ביולי 1969

ואולי ההמצאה התמוהה ביותר של התקופה: מחשב אלקטרוני (לא שיש מחשב מסוג אחר) שימצא לכם את בן או בת הזוג!

מופע שנות ה-70

אחת התקופות המוזרות ביותר בהיסטוריה האנושית המתועדת היא ללא ספק שנות השבעים. העשור שהביא לעולם את הדיסק והפדלפונים, היה במקרה גם העשור שהכניס לארץ סגנונות חדשים של היכרויות.

לדוגמה, קרנבל פורים לרווקים ורווקות בהשתתפות ששי קשת והנשמות הטהורות!

קרנבל באווירת "דולצ'ה ויטה". מתוך אוסף עיריית תל אביב

מדורי היכרויות שהחלו את דרכם בשנות ה-60, הפכו לדבר שבשגרה בעשור שלאחר מכן. במדורים האלה יכלו רווקות ורווקים לפרסם מודעות על עצמם – בדרך כלל צורף מידע בסיסי: מקצוע, גיל, מראה (תמיד נאה), לפעמים עדה ובדרך כלל גם דרישות מבן או מבת זוג המועדפים.

המבחר עצום: בת להורים אמידים בעלת מכונית, וילה בסביון ו"סידור מלא" / אירופאית נאה ותרבותית מעוניינת ברציני תרבותי וטוב / אקדמאית דתית, מרוקאית יפהפיה וחיננית / תעשיין נאה ועשיר בגיל 53 וגובה 1.78 מטר.

דור היכרויות מעיתון 'מעריב' שהתפרסם ב-3 באוגוסט 1973
"סבורני שזה די והותר". מדור היכרויות מעיתון 'דבר' שהתפרסם ב-31 באוגוסט 1979

עכשיו נותר רק לחבר מכתב ולשלוח לתיבת הדואר שצוינה. או, אם אתה מעשירי הארץ, להרים את החוגה ולחייג.

אל תטעו לחשוב שרק בירושלים או בתל אביב אנשים היו עסוקים בהיכרויות; מסתבר שגם בטכניון העניינים התחממו… הסטודנטים "המשובבים, הנאים ומלאי החיים" הכפילו תוך פחות משבוע את מספרם מ-600 ל-6,000 במודעות ההיכרויות שפירסמו. והשאלה שהכי מציקה לנו בהקשר הזה היא כמה מבנות ישראל שלחו מודעה בעלות של 5 לירות ישראליות בשביל הזכות יוצאת הדופן להכיר מהנדס.

ה-600 שהפכו ל-6000 תוך פחות משבוע

מה שבולט מעל הכל בשנות השבעים היא מטרת ההיכרות: כמעט תמיד מנוסחות המודעות כך שהדגש הוא על רצינות המשתדכים לעתיד. כך שאם חתונה לשירי הבי ג'יז זה משהו שתמיד ייחלת לו, זה כנראה העשור שלך.

 

שנות ה-80: וידאו ומניעת התבוללות

מדורי ההיכרויות החזיקו מעמד גם בעשור שלאחר מכן, עד שנעלמו לקראת המילניום החדש. אם משרדי שידוכים שימשו כזרוע הארוכה של ישראל למניעת התבוללות יהודי הגולה, בארץ היו רעיונות קצת יותר חדשניים.

נשק יום הדין. כתבה מעיתון 'מעריב' שהתפרסמה ב-12 במרץ 1984

מי שמאס במחשב המשדך, יכול היה להצטרף לשירות ההיכרויות באמצעות קלטות וידאו (שכבר נוסה בהצלחה רבה בארה"ב ובאירופה).

דודו דותן ז"ל היה המנחה של הפיילוט המעניין הזה. מודעה מעיתון 'מעריב' שהתפרסמה ב-6 בדצמבר 1985

מכאן הדרך ל"בליינד-דייט" של רבקה מיכאלי, "דאבל-דייט" של דנה מודן ו"ג'יי-דייט" של האינטרנט הולכת ומתקצרת. איפשהו בסוף שנות ה-90/תחילת האלפיים, החלו להיעלם מרבית מודעות ומדורי ההיכרויות ואת מקומם תפסו הצ'אטים, הפורומים ולבסוף – הגביע הקדוש של צעירות וצעירי העולם – הטינדר.

היום כבר לא צריך מודעות היכרויות או שדכנים מודרניים, שום קרנבלים או טיולים מאורגנים – מספיק סמארטפון וגישה לאינטרנט והופה, העולם בכף ידכם.

אז מה אתם אומרים? איפה הכי כדאי למצוא לעצמכם אהבה חדשה?

פרויד מציג: שתן, אוננות וקלסטרופוביה

כל שרצתה גברת יורדן היה להיפטר מן הפחד ממקומות סגורים. לזיגמונד פרויד היו הפתרונים!

מכתבו של פרויד והמעטפה, 9 בדצמבר 1921. אוסף שבדרון שבספרייה הלאומית

במכתב אישי במיוחד, השמור בארכיון שבדרון שבספרייה הלאומית, כותב זיגמונד פרויד תגובה לבקשתה של אישה אוסטרלית, שרצתה להיעזר בשירותיו הטיפוליים בהתכתבות. עשינו את מיטב יכולתנו בתרגומו של המכתב לעברית.

מעטפת המכתב, 1921, אוסף שבדרון שבספרייה הלאומית

למרבה האכזבה לא הצלחנו למצוא מידע על תוכן מכתבה של הגברת עצמה, אך ניתן לשער מה היו בעיותיה מתוך תגובתו הארוכה של הדוקטור; אף על פי שפרויד פותח את מכתבו בהתנצלות, ומבהיר כי אין ביכולתו לסייע לה בהתכתבות ביניהם – הוא מקפיד לרמוז לנמנעת מהי התיאוריה שלו באשר למצבה:

9 בדצמבר 1921

גברת יורדן היקרה,

לצערי לא תמצאי במכתב זה את מה שאת מצפה לו.

זה למעשה בלתי-אפשרי לטפל במקרה כמו שלך מרחוק.

אין תחליף לטיפול האנליטי שנראה כי מתבקש, וכי יש סבירות גבוהה שהוא יסייע לך.

המכתב מפרויד לגברת יורדן, 1921, אוסף שבדרון שבספרייה הלאומית

פרויד מבקש להסביר לגברת יורדן כי הפוביה שלה – כמו שוודאי ניחשתם – מקורה בזיכרונות ילדותה הנשכחים. הוא מגן על שיטתו הטיפולית, הפסיכואנליזה, וטוען כי הדרך היחידה שבה יוכל לעזור לה, היא בהצפת זיכרונותיה מנבכי תת-המודע שלה:

המקור של פוביה כשלך הולך אחורה לשנים הנשכחות של ילדותך המוקדמת – זיכרונות שיש לבחון אותם בהכרח באמצעות טיפול פסיכואנליטי – שכן קיים חוסר מוחלט במוחו המודע של הסובל.

עד כאן הכול טוב ויפה: כפי שסביר להניח, גם מטפל בימינו לא היה מאשר טיפול בהתכתבות, מבלי לפגוש את המטופל פנים מול פנים. אולי היה מרחיק לכת ומציע שיחת וידאו בסקייפ – אפשרות שבשנות ה-20 של המאה הקודמת לא הייתה אפשרית. ועם זאת, באמצע המכתב נראה שפרויד מחליט להרחיב את עזרתו מעבר למצופה, ואף על פי שהוא חוזר וטוען כי "אין ביכולתו לנחש מהי הסיבתיות" במקרה של גברת יורדן, הוא משתדל לסייע לה מתוך ניסיונו הקודם כמטפל:

איני יכול לנחש מהי הסיבתיות במקרה שלך, אבל במקרים דומים אחרים – התקיים צורך בלתי נשלט להטלת שתן, העומד מאחורי החשש לנכוח במקומות סגורים, או לנסוע בכלי תחבורה שאין ביכולתו של הילד לעצור את נסיעתו לפי רצונו.

החשיבות הפתולוגית של מצב שכזה טמונה בעובדה שהיא קשורה לסיפוק מיני ילדי, מפני שכל דחף חבוי לתת שתן עשוי להתפוגג באמצעות אוננות.

זיגמונד פרויד, 1921

לו רק היינו יכולים להיות זבוב על הקיר בזמן שקראה גברת יורדן את המכתב שקיבלה בתיבת הדואר. האם גם היא, כמונו, התפתלה במבוכה בכיסאה ברגע שהבינה את מקורם של פחדיה הנסתרים? האם ראתה בפרויד רופא מטורלל ולו פתרונות מביכים לבעיותיה? האם קיפלה את המכתב בזהירות, וניגשה לחדר צדדי בביתה? או שמא, מיהרה לארוז תיק לקראת ביקורה הדחוף בווינה. נראה שלא נגלה לעולם.

בסופו של המכתב, נראה כי פרויד בעצמו שב להצעתו המקורית, ושולח את גברת יורדן היקרה לחזור ולשוטט בעומקי זיכרונות ילדותה:

אני מבין שוודאי תמצאי את הסברים אלה תאורטיים לחלוטין, ולא תשיגי מהם כל רווח מעשי. ראוי שתעזרי באנליזה כדי להגיע להבנה מלאה של מצבך.

בכבוד רב,

פרויד.

חתימתו של פרויד מהמכתב, 1921, אוסף שבדרון שבספרייה הלאומית

מצאתם טעות בתרגום המכתב? הבנו לא נכון? – האירו את עיננו!

באכזיב הקמתי את מדינת ההיפים

דברים מוזרים קרו בארץ בשנות השבעים, לרבות איש מן השורה שקם בבוקר והחליט שהוא מקים מדינה עצמאית ונפרדת מישראל בתוך שטחי הארץ

פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר

וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת,

וּלְכָל הַנִּפְגָשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם.

 

בראשית שנות השבעים, קם בבוקר אלי אביבי והקים מדינה אוטונומית באכזיב – מדינה שגודלה לא עולה על גודלו של מגרש כדורגל. מלבד בולים, שחסכה מדינת אכזיב מפאת חוסר תקציב, היה במדינה הזו כמעט הכל. אך כיצד ומדוע קמה מדינת אכזיב? הסיפור מתחיל כך:

אלי אביבי (שהוא גם דודו של השחקן שי אביבי) נולד בפרס בשם אלי ארז'ן. כשהיה בן שנה, משפחתו עלתה ארצה והשתקעה בדרום תל-אביב. בגיל שלוש-עשרה עזב אלי את הבית, ובגיל חמש-עשרה הצטרף לפלמ"ח ועבר קורס בפלי"ם. כשהיה אלי בן שבע-עשרה, החליט לצאת למסע שארך ארבע שנים במהלכו חי וביקר במקומות שונים בעולם; בין השאר, עבד גם כדייג באוקיינוס הקרח הצפוני. שנים לאחר-מכן העיד שהוא וחבריו לאניית הדיג שתו כוסית רום מדי שלוש שעות כדי לא לקפוא.

בשנת 1952, כשהיה בן 22, חזר אלי אביבי ארצה והחל לחפש מקום מתאים לכתוב בו את זכרונותיו מן הטיול. הוא שכר מהמדינה שני מבנים בכפר הערבי הנטוש א-זיב ושיפץ אותם. אחד מהם, שהיה בעבר ביתו של מוכתר הכפר אחמד חוסיין עטייה, הפך ברבות הימים לביתו של אביבי ומאוחר יותר, הוא אף הקים בו מוזיאון.

החל התכנון לפיתוח אכזיב – למרחב, 16/11/1962

אך מדוע שצעיר יקים בביתו מוזיאון?

בשנת 1971, החלה המדינה בהקמת פארק לאומי באכזיב בשטח בו חי אלי עם זוגתו רינה. הוא לא אהב את הרעיון וכצעד מחאה נגד בנייתו של הגן במקום, החליט להקים שם לא פחות ממדינה עצמאית – "מדינת אכזיב". ל-"מדינה" הזו היה נשיא (אביבי עצמו, למרבה ההפתעה), המנון (המיית גלי הים), שפה משלה (שפת הטבע), דגל ואפילו דרכונים שהנפיקו לעצמם בני הזוג אביבי. באשר למערכת בריאות כמו במדינה מתוקנת, ובכן, השניים הכריזו שזו בטלה ומבוטלה מאחר שבמדינתם אין חולים.

אלי אביבי מבקש להקים מדינה עצמאית באכזיב – דבר, 11/04/1971

ביתם של השניים אף הפך למוזיאון ארכיאולוגי לתולדות אכזיב, בו מוצגים מאות שרידי תרבויות שחיו באזור וגשמי הגליל הציפו על-פני השטח. הפריטים במוזיאון אינם מוגנים על ידי זכוכית ומוצגים בגובה העיניים לצד כיתוב. אביבי עצמו ביטא את רצונו להציג שם מאות תמונות שצילם בעצמו – רובן של נשים עירומות על חוף אכזיב.

אביבי וזוגתו הפכו את מדינת אכזיב למוקד משיכה אליו נהרו צעירים וצעירות שהגיעו לשמוע מאלי את סיפורי מסעותיו ואת הגותו על החיים. כמו-כן, סיפקו הזוג במדינתם מקום מפלט לאנשים שביקשו להגיע לנפוש בבית ההארחה או פשוט לבלות בחוף המרהיב שבסמוך לבתים שרכש אביבי. מדינת אכזיב הפכה למעוז הרוח החופשית בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת והפוקדים את המקום נקראו בפי רבים "היפים". אלי אביבי שימש כמעין מדריך רוחני לקבוצות הללו.

צעירים נופשים במדינת אכזיב, 1971, מתוך ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.

כנשיא אכזיב וכמנהיג כריזמטי, אביבי פרש את חסותו על אנשים שחיפשו מחסה בשטחי המדינה ואפילו חיתן זוגות צעירים על-פי מסורת מדינת אכזיב!!

אביבי מחתן זוג סטודנטים שוויצרים, מתוך ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.

כמו-כן, הדבר נתן לבני הזוג אביבי תירוץ להחתים את דרכוניהם של המבקרים אצלם – מה שתמיד ששו לעשות.

ב-16 במאי 2018, הלך אביבי לעולמו והוא בן 88.

 

 

כתבות נוספות

ברמת גן ייסדתי את מדינת היהודים (ולאיש לא היה אכפת)

בת הים הקטנה נצפתה מול חוף אכזיב

 

 

אפשר להציע לכם סיגריות בריאות?

חזרנו אל פרסומות הסיגריות מפעם שהבטיחו לנו עישון "בריא"

סיגריה חשמלית, סיגריות בלי טבק, סיגריות בלי עשן, סיגריות לגלגול… לא המצאנו כלום. כמו שהיום מנסות חברות הסיגריות "למכור" לנו "פתרונות קסם" שיאפשרו לנו לעשן בלי להרגיש נקיפות מצפון, כך גם בעבר: כולם ידעו שהעישון מזיק, אבל ניסו בכל זאת לשכנע אותנו שהסיגריה שלהם היא בסך הכול 'בריאה' או לפחות 'פחות מזיקה'.

נברנו קצת בארכיונים שלנו ומצאנו פרסומות עתיקות – חלקן עוד מלפני המחקרים הגדולים שקבעו חד משמעית שהעישון הורג – המנסות לשכנע אותנו שהסיגריה שלהן גרועה פחות.

נכון שהייתם קונים רכב יד שנייה מרופא? אז קבלו במחיאות כפיים את סיגרית דובק "נקי מאבק, יפה לבריאות" שאפילו "הרופא מחבבה ומעדיפה".

סיגריות

 

ובאמת תודה לחברים מדובק, כי בזכות הסרת ה"אבק" הם מעניקים "הגנה מיוחדת על בריאות המעשנים".

 

סיגירות

 

 

עכשיו תארו לכם שהיה ברשותכם נוזל פלאי שפשוט מנטרל את כל החומרים הרעילים שבסיגריה! וזה בדיוק מה שהוצע למעשנים בכרזה משנת 1932, שבה שורה של פרופסורים ורופאים מבטיחים כי כמה טיפות "בוניקוט", "עוצרות בעד כל מיני הרעל שבטבק, ועושות אותם בלתי מזיקים למעשן".

 

עישון

 

האמת היא שלא רק שהסיגריות אינן מזיקות, הן אפילו מועילות! ידוע שאין כמו סיגריה בוערת כדי לרפא אסטמה… והרי ברור שטבק ועשן הם חבריו של החמצן. הינה ההוכחה בפרסומת משנת 1960.

סיגריות

 

 

לא השתכנעתם? איזה מזל שנולד הפילטר שפותר את כל נזקי העישון. עכשיו תוכלו "להסיר ספקות מלבכם ורעל מגופכם". זו לא סתם מודעה, זו הצהרה המבוססת "על מדע האירודינמיקה" (1966).

 

סיגריות

 

והינה "הפיה המסננת" מכה שנית ו"שומרת על בריאות הגוף בלוכדה את 'פסולת הטבק'" במודעה משנת 1954.

סיגריות

 

עדיין חוששים?

כולם יודעים שהנזקים הגדולים מהעישון הם בסיגריות של הגויים. לעומת זאת, אם תעשנו "כחול לבן", גם תשמרו על בריאותכם וגם תשמרו על כלכלה לאומית חזקה! כך לפי המודעה הזו משנת 1928.

 

סיגריות

 

ולסיכום, הינה המצאה חדשה ממש, שתמנע מכם את כל נזקי העישון!

– פשוט תפסיקו לעשן…

 

כתבות נוספות

מתקנים את הפרסומות השוביניסטיות של פעם!

האיש שלפני יותר מ-100 שנה מיתג מחדש את העם היהודי

מתנות מנזירים ועסקות חליפין על אלכוהול וסיגריות: כך השיגו משוחררי המחנות ספרי תלמוד