מי מפחד מהקדרים שבאים?

הקדרים באים! אנחנו לא מפחדים! האם ייתכן שמשחק הילדים התמים והאהוב הוא בעצם זיכרון מעובד של תקופת פוגרומים נוראית?

עמית נאור
20.07.2021
1
ילדים רצים בחצר בית ספר, מתוך הארכיון לתולדות פתח תקווה ע"ש עודד ירקוני

ילד בודד עומד מול חבורת ילדים העומדת מולו בשורה ומביטה בו בעיניים חרדות, מצפות. הילד מישיר מבט נחוש אל הילדים שמולו, ואז זוקף את גבו וקורא: "הקדרים באים!". שורת הילדים שמולו, אמיצה לא פחות, עונה פה אחד "לא מפחדים!". עדויות מוקדמות יותר מציינות שיש לענות "איש לא יירא!", אך כך או כך זהו האות שמורה לכל הילדים לרוץ. הילד שעמד לבדו בצד אחד רץ אל עבר שורת הילדים, ואילו השורה רצה כנגדו, מנסה להתחמק מידיו המושטות. מי שייתפס, יהפוך להיות "קדר" ויצטרף לקבוצה שתנסה בתורה לתפוס עוד ועוד ילדים.

זהו בקווים כלליים המשחק הידוע ברחובות ישראל בשם "הקדרים באים". חוקים נוספים: כל קבוצה רצה אל העבר השני של המגרש; מותר לרוץ רק קדימה ולצדדים, אחורה אסור; אסור גם לצאת מגבולות המגרש; הילד הראשון הוא בכלל "קדר מדומה", ואחרי שהוא מצליח לתפוס ילד נוסף (או יותר) הם מתחלפים. המנצח יהיה הילד שיישאר אחרון ולא ייתפס על ידי קבוצת הקדרים.

1
הוראות המשחק "הקדרים באים", מתוך ספרו של משה הורביץ "אלף משחק ומשחק", כרך ג', הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ז

סביר להניח שילדים לא מטרידים עצמם בשאלות על השם המוזר של המשחק. אבל לאט לאט הם גדלים ופתאום אפשר לתמוה: למה שנימלט מקדרים דווקא? איזה סיכון יש בבעלי מלאכה שמכינים כדים ומאפרות מחימר, למעט הסיכוי שישחזרו בפנינו את הסצינה ההיא מ-Ghost (הסרט "רוח רפאים")? עבור חלק מהילדים הבעיה נפתרה בעזרת שינוי שם המשחק לַ"קטרים באים", והרי קטרי רכבת מאיימים באמת וראוי להימלט מפניהם אם הם דוהרים אליך.

1
סצינת הקדרות המפורסמת בכיכובם של פטריק סווייזי ודמי מור. צילום מסך מתוך הסרט "רוח רפאים" (1990), Paramount.

אך ייתכן גם ששם המשחק טומן בחובו סוד היסטורי בן מאות שנים. ייתכן שהקריאה שהתגלגלה אל משחק הילדים נטועה בזיכרון הקולקטיבי של אחד מן הפוגרומים האיומים ביותר בתולדות העם היהודי. על פי תיאוריה שהועלתה על הכתב בעבר, בין היתר על ידי פרופ' דוד אסף וד"ר רוביק רוזנטל, הקדרים המדוברים הם לא אחרים מאשר הטטרים מפילי האימה.

מי היו הטטרים? איך התגלגלו אל המילה קדר? ננסה להסביר בקצרה. הפוגרום האיום שזכרו ההיסטורי התקבע במשחק החצר הוא הפוגרום שקיבל את השם פרעות ת"ח-ת"ט, על שם השנים העבריות בו התרחש, או פרעות חמלניצקי, על שם האיש שהוביל את הפורעים. הרקע הוא מרד שהוביל בוגדן חמלניצקי (חמי"ל בכרוניקות היהודיות), ובו מרדו איכרים אוקראיניים נגד הפולנים ששלטו בשטח. זה גם הפוגרום שהכניס לזיכרון הקולקטיבי היהודי את המושג "קוזאקים", שמם של הכוחות האוקראיניים המורדים. הקוזאקים האוקראיניים כרתו ברית עם הטטרים המוסלמים שחיו בגבול בין אוקראינה לאימפריה העות'מאנית, ושתי הקבוצות שיתפו פעולה נגד הפולנים השליטים. בין מתקפה למתקפה, שתי הקבוצות לא בחלו בהתנפלות על עיירות יהודיות.

1
ילדים עומדים בשורה בקיבוץ יד מרדכי, שנות ה-60. צילום: גד לבני, מתוך ארכיון יד בן צבי

כדי להבין את הקשר בין הטטרים לקדרים, נחזור עוד קצת אחורה – השם קֵדר, או קידר, מופיע בתנ"ך ככל הנראה כשמו של שבט נוודים, שעל פי הכתוב התגוררו באוהלים. יש המשערים ששמו המקורי של המשחק היה "הקידרים באים" על שם אותם שוכני אוהלים. ייתכן שזהו באמת שיבוש כל כך פשוט, אבל בכל זאת למה דווקא ששבט בודד יאיים כל כך על ילדי ישראל? נמשיך להתחקות אחרי השם. קידר מוזכר גם בספר בראשית כאחד מבניו של ישמעאל, ומכאן, ובעקבות מדרשי ימי הביניים, השתמשו היהודים בשם זה לתיאור מוסלמים.

אז מה בין שבט נוודים מחצי האי ערב לאותם טטרים שפרעו ביהודים בערבות אוקראינה? מי שהצמיד את הכינוי הזה לטטרים תושבי חצי האי קרים היה הרב והסופר נתן נטע הנובר. נתן נטע הנובר כתב את הספר "יוון מצולה" בו תיאר את הזוועות של פרעות ת"ח-ת"ט (1648-1649). אבל למה המרד האוקראיני לווה בפוגרומים נגד יהודים, איך היהודים קשורים לכאן? היהודים נחשבו בעיני כוחותיו של חמלניצקי לבני בריתם של הפולנים, משום שיהודים רבים ניהלו את האחוזות בשם האצילים הפולנים שהעבידו את האיכרים האוקראיניים. את הקוזאקים האוקראיניים כינה הנובר בספרו "יוונים", משום שהם נוצרים בני הכנסייה היוונית-אורתודוקסית (ויש אומרים בשל הצליל הקרוב לשם הנפוץ "איוון"). הטטרים, מצידם, היו ממוצא אתני טורקי ומוסלמים, ועל כן קרא להם הנובר בספרו "קדרים" או "בני קדר".

1
"המרבה לספר גזרות והמלחמות שהיו במדינות רוסיא וליטא ובפולין המקוללת…שמרדו היוונים במלכות והתחברו ליושבי קדר בני עוולה…". שער הספר "יוון מצולה" מאת ר' נתן נטע הנובר, 1653, ונציה. זמין לקריאה דיגיטלית בספרייה הלאומית.

על פי דור סער-מן, שכתב על המשחק כאן, הטטרים שהתנפלו על הקהילות היהודיות העדיפו לשבות כמה שיותר יהודים ולא להמיר את דתם או לרצוח אותם, כפי שביקשו הקוזאקים. נתן הנובר מספר בספרו שהיו מקרים בהם בחרו יהודים במודע לרוץ לעבר הטטרים משום שהעדיפו את השבי – ממנו רבים נפדו בעזרתן של קהילות היהודים המכובדות בקונסטנטינופול ובשאר רחבי טורקיה.

האם סביר שזכרון מאורעות איומים כאלו התגלגל דווקא למשחק ילדים? פרופ' דוד אסף חושב שכן. בשנת 2008 הציג אסף את השערתו – שאותה הציג כ'דרשה' – בפני ידידו המנוח יהושע מונדשיין, חסיד חב"ד וחוקר תולדותיה, שעבד אז בספרייה הלאומית. מונדשיין הסכים להשערה זו ואגב כך גם סיפר לאסף על משחק ששיחקו בנותיו הצעירות בירושלים:

"ניכרים דברי אמת. וביותר מפני שגם לי יש דרוש דומה, והוא על המשחק (שנתוודעתי אליו רק ממשחקיהן של ילדותיי בקטנותן בירושלים), שהייתה ילדה אחת במרכז המעגל, "קתרינא", והיו הילדות שואלות אותה: "קתרינא הקדושה, למי את משתחווה?". היא משיבה: "לאבינו שבשמים!, והן משיבות לה במכות…

יום אחד הייתי קורא באנציקלופדיה "אוצר ישראל" בערך "פולין", ומצאתי שם: "וההיסטוריון ביעלסקי מספר על אודות גיורת מבנות עם הארץ מקראקא ושמה קאטארינא מאלכער שנשרפה על קדוש השם". רעדה אחזתני באותה שעה, כיצד מתגלגל לו אירוע היסטורי עתיק למשחקי הילדים, ואפשר שמשחק זה עצמו נמשך והולך אצל ילדי ישראל במשך מאות בשנים?

ברבות השנים נפלו בי הרהורי כפירה בעתיקותו של המשחק, וחשבתי אולי באחד מבתי הספר עשו הצגה על הנושא הזה, והילדות שחזרו את אחת התמונות. אבל עדיין איני בטוח שאין זה משחק יהודי עתיק יומין".

1
ילדים בבריכה, שנות ה-70. מתוך ארכיון שדה אליהו

נראה שהדוגמה הזו מאפשרת לדמיין איך משתקע במרוצת השנים סיפור היסטורי אמיתי בתוך משחק ילדים תמים לכאורה. עם זאת, כיצד בדיוק הגיעו הטטרים בני המאה ה-17 אל קריאותיהם של ילדי ארץ ישראל במאה ה-20, לא הצלחנו לגלות. לא ידוע לנו, למשל, האם ילדי בית ישראל שיחקו משחק דומה עוד באירופה והביאו אותו לכאן. לא ידוע לנו האם יש גרסה מקומית של המשחק, שאולי מנציחה רודפים מפחידים אחרים. כל מידע בנושא יתקבל בברכה. מה שאנחנו כן יכולים לספר עוד, הוא עד כמה המשחק המדובר היה כאן פופולרי.

1
ילדים משחקים ברחוב. צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר, הספרייה הלאומית

אפשר לשער שילדים בארץ ישראל משחקים במשחק הזה כבר מאה שנה לערך: נראה שהמשחק היה נפוץ מאוד כבר בשנות ה-30, ובוודאי בשנות ה-40. המשורר חיים גורי ז"ל היה יליד שנות ה-20 והתבגר בשנות ה-30. בשירו המפורסם מאוד והיפה מאוד "פנס בודד", מציין גורי במיוחד את "הקדרים באים", המשחק ששיחקו הילדים עד הערב לאור הפנס. הוראות המשחק מופיעות גם בלקסיקון המשחקים העצום של משה הורביץ, "אלף משחק ומשחק", שכרכו הראשון יצא כבר ב-1945. לצד זאת, רבים סיפרו לנו שהם זוכרים את המשחק דווקא מהבריכה. על פי הגרסה הזו, על הילדים לשחות מצד אחד של הבריכה אל הצד השני ולהתחמק בשחייה או בצלילה מהקדרים שקופצים לעברם. גרסה אחרת של המשחק החליפה את הקדרים-הטטרים בחיות טורפות כמו בבונים או דוב גדול (שגם הם לא בהכרח מתארים חוויות שילדי ישראל נתקלו בהן לעיתים קרובות). ילדים רבים עדיין משחקים במשחק החצר האהוב, שריבוי גרסאותיו והאזכורים שלו בתרבות מעידים ככל הנראה על תפוצתו הרחבה ועל "עתיקותו" היחסית.

אם יש למי מהקוראות והקוראים מידע נוסף על גלגולי המשחק, אם תרצו לספר לנו כיצד שיחקו אותו בילדותכן/ם, אם אתן/ם מזהות/ים את אחד הילדים בתמונות, או אם תרצו להוסיף כל פרט אחר, תוכלו לעשות זאת כאן בתגובות, בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם.

תודה לפרופ' דוד אסף על סיועו בהכנת כתבה זו.

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation