.
נורית זרחי
שושנה
ל־H.D
שׁוֹשַׁנַּת יָם וְחֶצְיָהּ
צְבָתוֹת
נִימְפֵאָה חֶצְיוֹ
צְלוֹפָח. הַלֹּא יֵאָמֵן
הִגִּיעַ. חֶצְיוֹ
תַּדְהֵמָה. הוֹפַעְתְּ
לְפָנַי, נִסְתֶּרֶת מֵאֲחוֹרֵי
סֶלַע. מִגַּבִּי, מַלְאָךְ
זוֹקֵף כִּתְרוֹ
בֵּינוֹת לָעֵשֶׂב, אוּלַי
כַּרְבּוׄלִי – תַּעְתּוּעַ
חָזָק מִבַּרְזֶל אוֹ
בְּרוֹם. קֶרֶן שֶׁמֶשׁ
בְּדַג זָהָב – רֶגַע
וְקַרְפִּיּוֹן לְבִשּׁוּל.
הָאֹשֶׁר? כְּחָפְרִי
קוֹדֵחַ בֶּעָפָר.
עיקש
נְבִיבַת דְּבוֹרִים
אֵין לְהַכְנִיס יָד לַשְּלִילְהוּב
רַק לְעִתִּים בַּלֹּא צָפוּי
מְטִיסוֹת לְךָ בְּדֹק חַרְסִינָה
נִפְצוּף שְׁבָרִים בַּגָּרוֹן
אֲחָיוֹת שְׁלוּחוֹת
מִטַּעַם הַפֶּתַע
בְּכֻלָּן חֻסְפַּס נִסָּיוֹן וְרוּחַ
שָׁאֲלוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם
כ"כ הַרְבֵּה עִקּוּץ
כ"כ מְעַט מֶתֶק
נורית זרחי היא כלת פרס ישראל לשנת תשפ"א. השירים מתוך ספר חדש בכתובים.
.
.
עמית זרקא
היום ראיתי
הַיּוֹם רָאִיתִי נַרְקוֹמָנִית
מִשְׁתַּחֲוָה בִּפְנֵי הַקִּיּוּם
בְּלִי דְּרִישָׁה
רַק הַכְנָעָה
מֻחְלֶטֶת
מָוֶת לְהַרְכָּנַת הָרֹאשׁ
וכבר איני נידף ברוח
וּכְבָר אֵינִי נִדָּף בָּרוּחַ
הִסְתַּיְּמוּ הַיָּמִים שֶׁל זֵהָבָה
הָפְכָה דֹּב
זָכָר
בַּכַּוָּנוֹת שֶׁלּוֹ
זָכָר
אֶת שֶׁשָּׁלְחוּ יָדַיִם
לְזֵהָבָה זָכַר אֵיבָרִים
כְּמוֹ אוֹצְרוֹת מַסָּע
זָכַר אֶת הַבִּזָּה
כל אונס לדורות
כָּל אֹנֶס לְדוֹרוֹת
אַלִּימוּת בְּמֵחַ עֶצֶם
הַצַּלָּקוֹת וְהַחֹמֶר
אָנַרְכְיָה הִטָּבְּעוּת
וְאֵין פָּנַי
מִמֶּנִּי
וְאֵין פָּנִים אֵלַי
וְאֵין פִּי תְּהוֹם
אֲשֶׁר תָּנוּחַ
לְמַרְגְּלוֹתַי
אֵין רַעַל
שֶׁאֵינוֹ נִסְפָּג
מַחְזוֹר הַדָּם
מַחְזוֹר
נָשִׁים
רְחָמִים
וְקִלְשׁוֹנוֹת
*
מָתַי נִגְמָר
מָתַי הָאוֹטוֹבּוּס
שֶׁל חָזוֹר
אֲנִי רוֹצָה לָרֶדֶת.
כל החזיונות בחושך
פָארֶס מֵאָלֶכְּסַנְדְּרִיָּה
שֶׁהָפַכְתִּי לוֹ אֶת הַקִּיּוּם בְּרֶגַע
שֶׁל חֵרוּת
נִמְפִית מֻפְרַעַת
יֹפִי מֻפְקָר שַׁיָּךְ לַטֶּבַע וּזְרָמִים
כְּמוֹ שֶׁאֵין בְּאָלֶכְּסַנְדְּרִיָּה וּבְאַרְצוֹת עֲרָב
כְּמוֹ שֶׁאֵין.
פָּרַעְתִּי אֶת הַמַּחְשָׁבָה גְּבוּלוֹת שֶׁל אֲזִיקִים שֶׁלּוֹ
הֵנִיחַ כָּל חֲלוֹמוֹתָיו
שֶׁלֹּא יָדַע לִרְקֹם
וַאֲנִי
אֶלֶף שְׁנוֹת דִּכּוּי הָיִיתִי לוֹ לִגְאֻלָּה
עֶשְׂרִים דַּקּוֹת
לְמִיתוֹלוֹגְיָה
רָאִיתִי אֵיךְ אָדָם הוֹלֵךְ לְאִבּוּד בְּתוֹךְ אָדָם
באהבה אין לי סיכוי
אֲנִי וְתֹם
נִפְגָּשׁוֹת בְּעֹמֶק הַחַגִּים
דְּרוֹם הָעִיר
מֻכַּת גּוֹרָל
מִסְתַּכְּלוֹת לַכְּאֵב בַּפַּרְצוּף
וְלֹא נִשְׁאַר פִּיּוּט בֵּינֵינוּ
הָאִישׁ אֲשֶׁר גִּדֵּל אוֹתִי לִיצִירָה
הֶעֱלָה אוֹתִי לְרַכֶּבֶת
מָוֶת מִשֶּׁלּוֹ
אָנוּ הַיְּלָדוֹת שֶׁלָּמַדְנוּ
לִשְׁכַּב עַל הַמִּדְרָכָה לִכְבוֹדְךָ
לְכוֹפֵף גֵּו
כְּמוֹ בָּלֵרִינָה וְגַם הָפוּךְ
לְחַיֵּךְ פָּעוּר אֶל הַזִּמָּה
לַעֲטֹף בַּנֶּצַח מֻכֵּי צָרַעַת
לְטַפְטֵף פִּיּוּט
לָתֵת דָּם
גַּם כְּשֶׁהֵן רַק עֲצָמוֹת
וְאֵין קֵץ בֶּחָזוֹן הַזֶּה
הַצַּלֶּקֶת מִתְגַּלְגֶּלֶת בְּפָנִים שׁוֹנוֹת
מוֹשֶׁלֶת
כְּמוֹ הָאֱלֹהִים
תֹּם
שֶׁאֵין לָהּ סִכּוּי מוּל זְכָרִים סְתָם
אוֹמֶרֶת
בְּאַהֲבָה אֵין לִי סִכּוּי.
נוֹצַרְנוּ לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ
וְנִדּוֹנוּ לְהִתְבּוֹנֵן בָּהּ מֵהָהָר
הָאֱלֹהִים שֶׁלָּנוּ חָרָא
עמית זרקא היא משוררת, מחזאית ובמאית תיאטרון. מתגוררת ביפו, בעברה מהעולם הדתי. ספר ביכוריה, "ומסתבך לה בדרך לשמים", ראה אור בשנת 2018 בהוצאת ספרי עיתון 77. מרצה לבימוי בבית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים.
.
.
דקלה חיון
האי
סַבָּא הָיָה הַגֶּבֶר שֶׁל הַשְּׁכוּנָה וְהַנַּגָּר הֲכִי טוֹב בְּפֶתַח־תִּקְוָה,
"אֶלְוִיס!" הָיוּ אַטְבֵי הַכְּבִיסָה נֶאֱנָחִים רֶגַע לִפְנֵי שֶׁצָּנְחוּ בֶּחָצֵר
בֵּין מַצָּעִים חַסְרֵי שִׁנַּיִם.
אֲפַרְסֵקִים חָרוּצִים all shook up בְּאִסּוּף גּוּפוֹת הַפְּלַסְטִיק
כְּשֶׁסַּבָּא הָיָה מְנַוֵּט עִפָּרוֹן לָעוּס מֵאֲחוֹרֵי אָזְנוֹ, בֵּין הַנַּגָּרִיָּה אֶל הַבַּיִת.
הוּא תִּכְנֵן לְסָבְתָא אֶת הַמִּטְבָּח הֲכִי מְשֻׁכְלָל עֲבוֹדַת יָד:
סַגְסֹגֶת עֵץ מְיֻחֶדֶת, מִשְׁטָח שֶׁל בֵּית מָלוֹן.
כְּשֶׁהָיָה שׁוֹפֵךְ עָלֶיהָ סִיר רוֹתֵחַ קוּבֶּה סֶלֶק כִּי הִתְכַּוֵּן לְחָמוּסְטָה
הַנִּירוֹסְטָה לֹא הָיְתָה עוֹשָׂה מִזֶּה עִנְיָן.
אֶת הַכִּירַיִם 3 לֶהָבוֹת בָּנָה כְּמוֹ קֶשֶׁת –
(שְׁתֵּי יָדַיִם וַאֲרוּחַת בֵּינַיִם).
הוּא הִמְצִיא אֶת הָאִי לַמִּטְבָּח! 100% שַׁיִשׁ טִבְעִי מֵהֶחָבֵר שֶׁלּוֹ מִסְּגֻלָּה,
הֵם הָיוּ הַמִּשְׁפָּחָה הָרִאשׁוֹנָה בִּתְקוּמָה עִם תַּנּוּר בִּילְט־אִין שְׁתֵּי קוֹמוֹת.
פַּעַם הוּא הִכְנִיס לְסָבְתָא אֶת הָרֹאשׁ לַתַּנּוּר בַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה,
וּבַתַּחְתּוֹנָה הִיא סִיְּמָה לְבַשֵּׁל אֶת הַטְּבִּיט לְשַׁבָּת בַּצָּהֳרַיִם.
לַיְּלָדִים בָּנָה אֲרוֹן שֵׁשׁ דַּלְתוֹת־הֲזָזָה עִם מַרְאוֹת בְּצֶבַע שָׁמַיִם
(עַל זֶה אֲפִלּוּ בְּתֵל אָבִיב לֹא שָׁמְעוּ עֲדַיִן). הָיָה הַרְבֵּה מָקוֹם בִּפְנִים,
לְאִמָּא וּלְכָל הַיְּלָדִים אֲפִלּוּ לְדַנְדִּי הַכֶּלֶב עִם הַשִּׁלְשׁוּל הַכְרוֹנִי
וְלַתַּרְנְגֹלֶת קוֹרִין הַחֵרֶשֶׁת, בְּלִי הַכְּנָפַיִם.
לְסָבְתָא וְלוֹ הוּא בָּנָה סְוִיטָה פְּרָטִית, מַרְאוֹת מִקִּיר לְקִיר,
מִטָּה קִינְג־סַיְז עִם רֹאשׁ גָּדוֹל מֻזְהָב וּפִתּוּחִים
(בְּדִיּוּק כְּמוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּאִיסְטַנְבּוּל)
כָּל עֶרֶב הִשְׁכִּיב אֶת סָבְתָא
(שְׁתֵּי יָדַיִם בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ וַאֲרוּחַת בֵּינַיִם)
כָּל גַּבָּהּ שִׁרְבּוּטֵי עִפָּרוֹן
סָבְתָא הָיְתָה
טְיוּטָה שֶׁל גָּאוֹן.
לֹא, סַבָּא, לֹא
הָיָה סְתָם עוֹד אֵיזֶה כּוֹכַב רוֹק.
הוּא הִקְדִּים אֶת זְמַנּוֹ. פִילוֹסוֹף. מַהְפְּכָן, פּוֹרֵץ דֶּרֶךְ.
הַיָּחִיד שֶׁהֵבִין שֶׁבְּבֵיתָם שֶׁל תְּלוּיִים
לֹא עַל הַחֲבָלִים אֵין לְדַבֵּר
אֶלָּא עַל הָרָהִיטִים.
הוּא הִצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ
מַקֵּל אַרְטִיק שֶׁהוּא תֹּרֶן שֶׁל סְפִינָה,
אִי־מִטְבָּח שֶׁהוּא מְדִינָה,
נְיַר שִׁיּוּף שֶׁהוּא דֶּגֶל,
מוֹעֵךְ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה הָיָה עֵץ דֶּקֶל,
נִירוֹסְטָה הָיְתָה חוֹל.
כָּל לַיְלָה הָיְתָה סָבְתָא מַפְלִיגָה לְאִי בּוֹדֵד,
שׁוֹכֶבֶת תַּחַת עֵץ דֶּקֶל
מַעֲבִירָה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ בַּחוֹל הַחַם,
וְעוֹצֶמֶת עֵינַיִם חָזָק
רֶגַע לִפְנֵי יוֹם הָעַצְמָאוּת.
Nevermore
אַיָּלָה שָׁלַחְתָּ אוֹתִי
מַהֲרִי אֶל הַמִּדְרָכוֹת וְהָאַסְפַלְט
שָׁם עֲתִידֵךְ מְחַכֶּה לָךְ.
פָּעוּר שָׁכַבְתָּ שָׁם,
מִן הַהוֹוֶה אֶל הֶעָבָר
בִּשְׁלוּלִית צִלָּם שֶׁל שְׁנֵי עוֹרְבִים
חוֹכְכִים: בְּמָה לְהַתְחִיל
תְּנוּכֵי הָאֹזֶן אוֹ בַּלּוּטַת הָאִצְטְרֻבָּל?
אֶת רֹאשְׁךָ זָקַפְתִּי וּבְדָמְךָ הַבּוֹהֵק לָרִאשׁוֹנָה צַדְתִּי
שָׁמַיִם, אֹפֶק שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָדַעְתִּי
עָתִיד, מָה לְךָ וְלִי עַכְשָׁו?
"הַתְחִילוּ בַּלַּבְלַב" אֲנִי אוֹמֶרֶת.
"אַיָּלָה שָׁלַח אוֹתָךְ –
אַיָּלָה צָד אוֹתָךְ" אוֹמֵר הָעוֹרֵב.
"Nevermore" אֲנִי אוֹמֶרֶת.
"זְאֵבִים מִתְחַבְּאִים גַּם בֵּין עֵצִים
מֻדְפָּסִים עַל סְדִינִים"
"Nevermore" אֲנִי אוֹמֶרֶת.
"אַל תִּסְתַּתְּרִי בַּנְּקִיקִים,
הַמַּיִם מֵי שׁוֹפְכִין שֶׁל אֱלֹהִים".
"Nevermore" אֲנִי אוֹמֶרֶת.
"אַל תְּלַקְּקִי אֶת דָּמֵךְ
קִפְצִי! אַל תִּתְמַהְמְהִי! דַּלְּגִי!
אֶל הָאַנְטַרְקְטִיקוֹת שֶׁל הַכִּכָּרוֹת
בִּשְׂפָתַיִם מְשׁוּכוֹת גֶּלֶד צַוֵּי קַרְחוֹנִים:
הִפְכוּ נְהָרוֹת!"
"Nothingelse" אֲנִי אוֹמֶרֶת.
"הַמִּלְחָמָה, הִיא בִּשְׁבִילֵךְ עַכְשָׁו"
"Evermore" אֲנִי אוֹמֶרֶת.
"עִם שַׁחַר אַיָּלָה שָׁלַח אוֹתָךְ
בַּעֲרֹב הַיּוֹם תַּחְזְרִי עוֹרֶבֶת"
"Nothingless" אֲנִי אוֹמֶרֶת.
אינתא עמרי בדרום דקוטה
חַמָּנִיָּה מְצוּיָה בְּמִגְרַשׁ כַּדּוּרֶגֶל,
כְּבָר לֹא מַאֲמִינָה לְאִמָּא שֶׁמָּחָר יִהְיֶה אַחֵר
וְאֶצְבְּעוֹת הַגְּבָרִים שֶׁתָּלְשׁוּ אוֹתָהּ בְּשֵׁם הָאַהֲבָה
צוֹרְבוֹת בָּהּ פָּחוֹת מֵאַחֲיוֹתֶיהָ הַמְּנַחֲמוֹת אוֹתָהּ
בְּשֵׁם הָאֲגַרְטָל.
וְהִיא רַק רוֹצָה לִשְׂחוֹת כְּמוֹ שֶׁדּוֹלְפִינִים שָׁרִים, לָרוּץ
כְּמוֹ שֶׁמֵּסִי יוֹרֵק קְלִפּוֹת גַּרְעִינִים, לִבְרֹחַ
כְּמוֹ עַכּוּבִית הַגַּלְגַּל, אֶל נַפְשָׁהּ הַתְּאוֹמָה בִּדְרוֹם דָּקוֹטָה.
מַבִּיטָה הַיְשֵׁר אֶל אִמָּא, בִּשְׁבִיל הָעַכְשָׁו
וּמוֹצֶצֶת מֵהָאֲדָמָה מָחָר מָחָר
תַּחַת הַלְּבָנָה הִיא מְחַשֶּׁבֶת
כַּמּוּיוֹת מוּל מֶרְחַקִּים, עַד
לְאַרְצוֹת הַבְּרִית שֶׁל אָמֵרִיקָה.
וְהִיא לֹא שַׁיֶּכֶת, לֹא
לַפְּרָחִים וְלֹא לָאֲגַרְטָלִים לֹא
לַלּוֹחֲשׁוֹת לֹא לֶאֱכֹל יָשָׁר מֵהַמְּקָרֵר לֹא
לָרוֹפְאִים שֶׁמְּיַעֲצִים לְהִתְרַחֵק מִמְּקוֹמוֹת רְטֻבִּים
וְלֹא לְךָ שֶׁמַּזְהִיר אוֹתָהּ זֶה שָׁנִים: כִּי לַחְלֹק קָשִׁים זֶה נֶגֶד אֱלֹהִים.
מְטִיחָה רֹאשָׁהּ בַּמֶּלַח, סוֹטֶרֶת לַגַּלִּים
הִיא שַׁיֶּכֶת עַכְשָׁו לַתַּנִּים.
לֹא כֶּלֶב, לֹא אִשָּׁה, פְּלוּמָה
שֶׁנִּתְּקָה מִבָּשָׂר הִיא מְגִיחָה
שְׁזוּפָה מִתּוֹךְ סְדִינִים.
הִיא שְׁכוֹל צָף בְּכָחֹל,
אַוְרִירִית וְקַלָּה.
וְהִיא אִינְתַא עֹמְרִי בִּדְרוֹם דָּקוֹטָה
וְהִיא שׂוֹחָה כְּמוֹ שֶׁדּוֹלְפִינִים שָׁרִים
וְהִיא בּוֹעֶטֶת, אִמָּא, הִיא בּוֹעֶטֶת
(כְּמוֹ שֶׁלָּמָה יוֹרֶקֶת בִּפְנֵי כָּל מִי
שֶׁמֵּעֵז לֶאֱהֹב אוֹתָהּ).
דקלה חיון היא משוררת. שירים פרי עטה התפרסמו בכתבי העת הליקון ועיתון 77. ספר שיריה הראשון, "90 אחוז דיו וקצת דם", עתיד לראות אור השנה בהוצאת עיתון 77.
.
.
רות קינן
דברים שאני מניחה לגבייך
שֶׁיֵּשׁ לָךְ בַּתִּיק אֹדֶם שֶׁהִתְיַבֵּשׁ, גְּלִיל בּוֹרְדּוֹ סָדוּק וּמִתְקַלֵּף, סָגוּר בְּמִכְסֵה פְּלַסְטִיק, שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל מִצַּד לְצַד כְּשֶׁאַתְּ מְגַשֶּׁשֶׁת לִמְצֹא מַשֶּׁהוּ. שֶׁכְּשֶׁהַטֶּלֶפוֹן מְצַלְצֵל מִמִּסְפָּר חָסוּי אַתְּ מִתְבּוֹנֶנֶת בַּקֻּפְסָה הַשְּׁחוֹרָה, הַדַּקָּה, שֶׁרוֹטֶטֶת כְּמוֹ קַן צְרָעוֹת. שֶׁכְּשֶׁהִפְסַקְתְּ לְעַשֵּׁן אָמַרְתְּ שֶׁהֲכִי קָשֶׁה זֶה בֵּין חֲבֵרִים, כְּשֶׁיּוֹצְאִים בָּעֶרֶב, בְּהַפְסָקוֹת בַּעֲבוֹדָה, אֲבָל נִשְׁבַּרְתְּ כְּשֶׁהָיִית לְבַד. שֶׁהַמִּלָּה "צַמְרִירִי" מַעֲבִירָה בָּךְ צְמַרְמֹרֶת. שֶׁאֶת מָה שֶׁקָּרָה סִפַּרְתְּ לַחֲבֵרָה אַחַת וְלֹא דִּוַּחְתְּ לַמִּשְׁטָרָה. שֶׁאַתְּ מְפַחֶדֶת מֵחַדְרֵי מַדְרֵגוֹת וּמִמִּי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַכֹּל קוֹרֶה לְטוֹבָה. שֶׁפַּעַם נָהַגְתְּ חֹדֶשׁ שָׁלֵם עִם רִשָּׁיוֹן פָּג תֹּקֶף, בְּלִי לָשִׁים לֵב. שֶׁאַתְּ מִתְגַּעְגַּעַת לְמִכְתָּבִים שֶׁנִּכְתָּבִים עַל נְיָר. שֶׁכְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת אֶת הַמִּלָּה "תְּשׁוּקָה" נִקְווֹת טִפּוֹת רֹק קְטַנּוֹת בְּזָוִית הַפֶּה שֶׁלָּךְ.
*
בְּיָמִים אֵלֶּה, כְּשֶׁמִּפְרְקֵי הָאֶצְבָּעוֹת מַלְבִּינִים מִזַּעַם,
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל הַלֵּב שֶׁצּוּרָתוֹ כְּאֶגְרוֹף. לֹא יְכוֹלָה
לִהְיוֹת חֶמְלָה בַּעֲבוֹדַת דְּחִיסַת הַדָּם, בְּהֶאָצַת
בְּשׂוֹרַת הַחַמְצָן דֶּרֶךְ מִנְהֲרוֹת וּתְעָלוֹת הַגּוּף.
אוּלַי רַק בַּסּוֹף, כְּשֶׁהִיא מַגִּיעָה אֶל הָעוֹר,
אוּלַי רַק כְּשֶׁנּוֹגַעַת בְּעוֹר כַּף יָד פְּתוּחָה,
וְאוּלַי לְשֵׁם־כָּךְ נִבְרָא הַכֹּל.
רות קינן היא מעצבת וכותבת שירה ופרוזה. שיריה התפרסמו בכתבי עת, בהם לכל הרוחות, משיב הרוח, צריף ומוטיב יומיומי. השירים מתוך ספר הביכורים שלה שיראה אור השנה בהוצאת פרדס.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת צוריאל אסף, אפרת בלום ודעאל רודריגז גארסיה
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
