סינדרלה בחידון התנ"ך העולמי: סיפור הזוכה הראשון

עם זכייתו בחידון התנ"ך העולמי הפך עמוס חכם לסלב ישראלי, ונראה שלא היה מוסד או ארגון שלא רצה משהו ממנו. הצצה לארכיון עמוס חכם בספרייה הלאומית

עמוס חכם, הזוכה בחידון התנ"ך העולמי הראשון. אוסף אדי הירשביין, הספרייה הלאומית

"יש אנשים המנצלים את שעות הפנאי שלהם לקריאת רומנים או ספרי בלשים. אני קורא רק תנ"ך", כך העיד על עצמו הזוכה הראשון בחידון התנ"ך העולמי. שמו היה עמוס חכם, והוא היה אדם בעל מוגבלות: הוא סבל משיתוק מוחין והיה כבד לשון. חכם התגלה כידען ומבריק למרות שלא למד עד אז בכל מוסד לימודים רשמי, ובפרט לא רכש השכלה אקדמית. בגיל 37 זכה בתואר הנכסף והפך לנערץ ומפורסם בשל ידענותו המופלגת.

חכם נולד בירושלים בשנת 1921 ללא כל מוגבלות. בטרם מלאה לו שנה נחבל בראשו, ובעקבות הפגיעה לקה בשיתוק מוחין וסבל כל חייו מלקות דיבור. אביו, ד"ר נח חכם (לימים ייקרא על־שמו בנו של עמוס), חשש שילדי השכונה יתעללו בבנו והחליט להעניק לו חינוך ביתי. וכך עמוס חכם מעולם לא ביקר בבית ספר "רגיל". בגיל 29, לאחר ששני הוריו כבר נפטרו, מצא עבודה צנועה במשכורת זעומה כפקיד בבית חינוך עיוורים. במקום העבודה העריכו מאוד את מסירותו הרבה, ובכל זאת הוא חיכה בציפייה לסיום המשמרת כדי שיוכל לחזור אל חדרו הקטן והדל, שבו הספרים היו רכושו היחיד, ולהמשיך במלאכת הקריאה והלימוד בתנ"ך – הספר האהוב עליו ביותר.

בשנת 1958 זכה חכם להזדמנות ששינתה את חייו, בזכות יוזמתו של ראש הממשלה דוד בן־גוריון. עוד לפני קום המדינה פעל בן־גוריון לחדש ולחזק את הזיקה העתיקה של העם היהודי אל התנ"ך. בהתאם לאמונתו כי "התנ"ך הוא סוד קיומו ונצחו של עם ישראל", עם קום המדינה תמך בן־גוריון ביוזמות שונות לגיבוש מסורת יהודית־ציונית חדשה. חלק מהיוזמות, דוגמת "הגדת העצמאות", כשלו לחלוטין. אחדות, ובראשן חידון התנ"ך העולמי, נחלו הצלחה יוצאת מן הכלל.

חידון התנ"ך העולמי המוכר לנו כיום, המשודר בשידור חי מדי שנה ביום העצמאות, הוא חידון לנוער יהודי. אך החידון המדובר, שהושק בחגיגות העשור הראשון למדינה, היה חידון תנ"ך למבוגרים – ולא רק ליהודים, אלא לכל אזרחי העולם.

ההכרזה על עריכת חידון התנ"ך תפסה את חכם בהפתעה גמורה. הוא לא ראה בעצמו מועמד אפשרי. אך שכניו, שהכירו היטב את עומק ידיעותיו בתנ"ך, דחפו אותו להירשם. הוא עבר בהצלחה את מבחן הסינון הראשון, שנערך בכתב, והוזמן לשלב הבא – החידון הארצי. ואז הטרידה את חכם דאגה בלתי צפויה, שלא הייתה קשורה לפסוק כזה או אחר אלא לקשייו הכלכליים: מהיכן ישיג חליפה מכובדת לאירוע הממלכתי. בסופו של דבר נאלץ לשאול אחת משכנו.

חידון התנ"ך הארצי למבוגרים נערך ב־4 באוגוסט 1958 ועורר התרגשות עצומה בציבור הישראלי. מתחילתו ועד סופו הפגין חכם בקיאות מרשימה וענה על כל השאלות בדיוק מושלם. הוא ניצח בחידון הארצי ועלה לשלב הבא – חידון התנ"ך העולמי, שנערך בהמשך החודש. גם בחידון זה גבר חכם על המשתתפים, שהתקבצו מקצוות העולם, וזכה במקום הראשון. ראש הממשלה הנרגש הוא שהעניק לחכם את התואר "חתן התנ"ך העולמי". מייד לאחר הזכייה הוזמן חכם ללשכתו של בן־גוריון, ושם הם שוחחו, איך לא, על התנ"ך.

חידון התנ"ך העולמי הראשון, שהתקיים ב־19.8.1958 באמפיתיאטרון של קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם. התמונה מאוספי ביתמונה – אוסף אדי הירשביין, הספרייה הלאומית

הזכייה המרגשת שינתה לחלוטין את חייו של חכם. לראשונה בחייו הוא למד לימודים אקדמיים, ולימים נעשה לחוקר מקרא חשוב. במסגרת סדרת הפירוש "דעת מקרא" פירש חכם ספרים רבים. פירושיו למקרא מוכרים ומפורסמים בזכות בהירותם ויסודיותם. כשנתיים לאחר הזכייה נישא חכם לדבורה אטאס, ולבני הזוג נולד בן, נח חכם.

אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. זמן קצר לאחר הזכייה נעשה חכם למומחה עולמי לתנ"ך. כולם התייעצו איתו: ילדות בכיתה ד', חברות פרטיות וציבוריות, מכוני מחקר ואוניברסיטאות ואפילו חברי כנסת שביקשו שיציע פסוקי תנ"ך המתאימים לקישוט אולמות בית המחוקקים הישראלי. התהילה שלה זכה חכם בתור הזוכה הראשון בחידון התנ"ך העולמי ליוותה אותו עד יומו האחרון, והפניות אליו המשיכו לזרום גם עשורים לאחר הזכייה.

"תן יד מסייעת לפאר את בית מחוקקנו". פנייה מ־1977

אחת הפניות המעניינות הגיעה ממפקד יחידת מודיעין סודית וחדשה בצה"ל, שביקש הצעה לחיה מקראית ראויה שתסמל את מטרותיה ורוחה של היחידה. האם יתאים הנשר או שמא חיה אחרת שלא חשבו עליה ביחידה?

"באיזה קשר נזכר הנשר בתנ"ך?". המכתב מיחידת המודיעין

מעת לעת נקרא חכם ליישב סכסוך משפחתי כזה או אחר, דוגמת המחלוקת על השם נמרוד: עובד אלילים או שם עברי ראוי?

"האם נמרוד הוא שם פסול?". פנייה ממשפחה נסערת

חכם התבקש לתרום מידענותו בספר הספרים אפילו לטובת טיעונים משפטיים. בפנייה הבאה הנושא שעל הפרק הוא שם משפחה שתקבל או לא תקבל בת להורים גרושים.

"שאלה זו יש לה השלכה עצומה". שאלה דחופה מעורך דין

לפני עידן גוגל שימש חכם גם בתור מנוע חיפוש אנושי לפסוקים מהתנ"ך. רבים הסתמכו על זיכרונו העילאי ובקיאותו המופלאה בספר הספרים, אותם זיכרון ובקיאות שתרמו לזכייתו בתואר חתן התנ"ך העולמי. מתרגם השירה יהושע כוכב ניהל התכתבות ענפה עם חכם ונעזר בו בתרגומיו למשוררים ספוגי השראה תנ"כית דוגמת ויליאם בלייק וג'ון מילטון.

שאלה "בקשר לעבודה ספרותית מסוימת". בקשתו של מתרגם השירה

אהבתו של חכם לעיסוק בספר הספרים, ואפשר גם לומר האובססיה הפרטית שלו, הן שהפכו אותו לאדם מבוקש ומחוזר. ובצד בקשות העזרה רצו רבים לגמול לו על ידיעותיו בטובות שונות ומשונות. בהוראת בן־גוריון קיבל חכם טיפולים במימון המדינה מד"ר משה פנחס פֶלְדֶנְקְרַיְיז. אגד העניקה לו נסיעות חינם לכל חייו. ובארכיונו של חכם אפשר אפילו לקרוא מכתב שבו פנחס לבון מבקש ממנו להודיע לו באיזה איזור ירצה לקבל את הדירה שההסתדרות החליטה לרכוש בעבורו. ואלו רק חלק קטן (קטן מאוד) מהתפנוקים שהורעפו על חכם.

כיצד הגיב עמוס חכם האלמוני לסלבריטאות הלא צפויה שנחתה עליו? בשיחה עם בנו, פרופ' נח חכם, נזכר הבן שאביו הגיב בעיקר בהומור. בבחינת: קל יותר להתקשר אליי מאשר למצוא את הפסוק המבוקש בתנ"ך בעזרת קונקורדנציה. אומנם נח נולד חמש שנים לאחר הזכייה, אך הוא זוכר היטב את שיחות הטלפון הרבות שהיה מקבל אביו בכל שעות היום, לרוב מאיש או אישה זרים שהיו מצוידים בשאלה בוערת בתנ"ך. "ממישהו שלא היו מעיפים עליו מבט שני ברחוב, ואולי אפילו מבט ראשון, הוא הפך לאיש המפורסם במדינה", סיכם בנו של חתן התנ"ך העולמי הראשון את המהפך שחל בחיי אביו.

חכם בפגישתו עם בן־גוריון לאחר הזכייה (נחשו מה היה נושא השיחה). אוסף אדי הירשביין, הספרייה הלאומית

עמוס חכם נפטר בשנת 2012, בגיל 91, 54 שנים אחרי הזכייה ששינתה את חייו. ארכיונו של חכם הופקד בספרייה הלאומית, ובו שמורים בין היתר המכתבים שהוצגו בכתבה.

נחתום את הכתבה על האיש המופלא הזה בדברים שכתב חכם מייד לאחר זכייתו ב־1958, דברים שבערו בעצמותיו והתוו במידה רבה את חייו: "כי יש עובדות שאפילו מחיאות כפיים סוערות של כל אזרחי המדינה לא ישנו אותן. עובדה כזאת היא נכות. ולכל נכה ישנן שתי דרכים: הדרך האחת היא דרך התבודדות, בריחה מן החיים המעשיים ותלות באחרים. דרך זאת נראית בהשקפה ראשונה כמוצא הקל ביותר, אבל סופה דיכאון והתנוונות. זאת הייתה דרכי מיום עמדי על דעתי. בנפשי הרגשתי תמיד כי לא זה הדרך, כי קיימת דרך שנייה, דרך של השתלבות מלאה בחיים, תוך כדי פיתוח תכונות וכשרונות הגנוזים בכל אדם, העשויים לשמש כעין תחליף למה שאבד ואין להשיבו".

 

הכתבה חוברה בעזרת אריק קיציס, איש הארכיונים בספרייה הלאומית.

"שאלתי אותו למה הוא הפסיק לכתוב. הוא הסתכל עליי ולא ענה"

דווקא בתוך עזבונו של משורר יידיש נשכח, נמצאו במקרה שתי מחברות בהן נכתבו שירים עבריים בכתב יד של תלמיד כיתה ח'. איך הגיעה המחברת אל בין מאות פיסות נייר כתובות יידיש? מיהו אותו תלמיד? אנשי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי יצאו מיד לחקור וגילו: אלו שיריו האחרונים של חלל צה"ל שנהרג בבקעת הירדן

1

תמונותיו של שלום ליברמן ז"ל באדיבות המשפחה

עבודת הארכיונאים עלולה להיות מייגעת וסיזיפית, אולם לעיתים היא מספקת הפתעות של ממש.  לעיתים, בין המסמכים והניירות מסתתרים כתב יד שמעולם לא פורסם, מכתב סודי או חפץ שלא ברור כיצד התגלגל ליעדו. הפתעה גדולה מכך היא כאשר בארכיון של אדם אחד מופיע פריט לא צפוי, ששופך אור על חייו של אדם אחר. 

כזה הוא המקרה במחברת השירים של סגן שלום ליברמן זכרונו לברכה.

1
שלום ליברמן בקורס צניחה. באדיבות המשפחה

אנשי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי עסקו באיסוף, סידור וקיטלוג הארכיון של משורר יידיש עלום בשם מאיר האלפרן (האלפערן), יליד לודז' שבפולין, כאשר נתקלו בפריט מפתיע. האלפרן פרסם ספר שירים אחד ביידיש לפני מלחמת העולם השנייה, שרד את השואה לאחר שנמלט מזרחה לרוסיה והשתתף בכיבוש גרמניה במדי הצבא האדום. אחרי המלחמה עבר במחנות העקורים של אירופה, הספיק להוציא ספר שני, ולבסוף השתקע בארץ בראשית שנות החמישים. כאן גילה שבישראל החדשה אין שוק לשירה ביידיש, וכמעט שלא פרסם כאן דבר. אך אין בכך כדי לרמוז שהפסיק לכתוב – אדרבא, האלפרן המשיך לכתוב ללא הרף, ושמר הכל במגירותיו. בכל שנותיו בישראל לא עבד, לא הקים משפחה, וחי בעיקר בעזרתם של ידידיו ומקורביו.

בזכות מקורבים אלה ניצל עיזבונו של המשורר לאחר פטירתו. שניים מהם, צבי טאובר – לימים פרופ' לפילוסופיה – ויואב רן – יצרן חלילים – אף פרסמו אסופה משיריו לאחר מותו. בסדנתו של רן שכבו כתבי היד היידיים של האלפרן במשך כארבעה עשורים, עד שנמסרו למשמורת עולם בספרייה הלאומית.

במהלך המיון הראשוני של האוסף, תוך כדי סריקת בליל ניירת אינסופי ופענוח הכתבים שהופיעו על כל פיסת נייר שהאלפרן אי פעם נתקל בה, חיכתה לעובדי הארכיון הפתעה. "פתאום מצאתי שתי מחברות מסודרות, כתובות בכתב ילדותי, ובהן שירים בעברית", סיפר לנו יוחאי בן-גדליה, מנהל הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי. על כריכות המחברות נכתב:

שם התלמיד: שלום ליברמן

הכיתה: ח' 5

בית הספר: גורדון, חולון

1
שער אחת ממחברות השירים שכתב שלום ליברמן ז"ל, הספרייה הלאומית

כך נפתח סיפור בלשי ארכיוני טיפוסי. מיהו שלום ליברמן הילד? כיצד הגיעו מחברותיו למגירותיו של משורר יידיש נשכח?

"במשפחה קראנו לו שולי", מספר אחיו הבכור של ליברמן, יחיאל. ארבע שנים הפרידו ביניהם. "הוא היה ילד היפראקטיבי. חכם בטירוף. הצליח בלימודים בכל התחומים", מתאר יחיאל את שלום הצעיר. 

1
שלום ליברמן ז"ל בגיל 7. באדיבות המשפחה

ליברמן נולד בחורף שנת 1951 להוריו רבקה ואברהם. כפי שהתברר לאנשי מחלקת הארכיונים מהר מאוד, ב-1971 נהרג. ילדותו עברה עליו במרחבי החולות של חולון הצעירה. "שטחים בתוליים משמשים כר נרחב ומעניין להתפתחות אישיותו", כתבו עליו חבריו בחוברת "יזכור" שהוציאו הוריו לזכרו. "חולות עשירים, שרידי עבר רחוק: עמדות הגנה נטושות, ציוד צבאי בלוי ומרופט, חרסים ומטבעות עתיקות ומיני מציאות אחרות – והכל מהווה רקע נפלא לתעתועי הדמיון ולמשחקים מרתקים".

1
שלום ליברמן הילד עם משפחתו. באדיבות המשפחה

"הוא כתב כבר מגיל שמונה", נזכר יחיאל. "וככה נוצר בינו לבין מאיר האלפרן המשורר קשר מיידי. האלפרן עקב אחרי הכתיבה שלו כל הזמן, והם היו מדברים". כשרון הכתיבה שלו ניכר לעיני כל, ושלום לא כתב למגירה. "פעם אחת מעלה אותו המורה על כיסא לפני כל הכיתה והוא קורא אחד משיריו", סיפרו חבריו בחוברת הזיכרון. וגם בבית הכירו את שיריו, משחזר האח יחיאל. "הוא היה מקריא את השירים כל הזמן, במיוחד כשאותו משורר היה מגיע אלינו הביתה. זה היה טקס קבוע".

1
שיר על אהוב שלא חזר. מתוך מחברת השירים של שלום ליברמן ז"ל, הספרייה הלאומית

השירים במחברות שנמצאו בעזבונו של הלפרין מתוארכים לשנים 1963 ו-1964. בראש המחברת חתם שלום בשם ש. ליברמן. הוא היה אז בן 13 לערך. "בתחילת הלימודים הוא התרכז באמת בתחום ההומני יותר, אבל כשהגיע לתיכון המתמטיקה כבר הייתה בראש", מספר יחיאל. 

שמחת החיים לא נטשה אותו עם ההתבגרות, לא בבית הספר ולא בתנועת הנוער בה בילה את שעות הפנאי שלו – השומר הצעיר. "בכל מסיבה צחוקו ותעלוליו מאפילים על כל השמחה. כאשר הוא מחקה את המורים, אין מורה שלא מסמיק", כתבו לזכרו חבריו. "עולמו של שלום כבר מגובש", הוסיפו. "הוא מתבלט כבעל דעה נחרצת, שלא ניתנת לערעור, בעוד אחרים בני גילו עדיין נבוכים ומבולבלים".

1
שיר שכתב שלום ליברמן ז"ל בעקבות נפילתו של חייל בתקרית גבול. מתוך מחברת שיריו, הספרייה הלאומית

ואכן, סקירת השירים במחברות מרמזות שכבר בגיל 13 אחז שלום בתפיסת עולם מגובשת ואיתנה. שיר אחד למשל, נכתב ממה שנראה כנקודת מבטה של תרנגולת לפני שחיטתה, והיא דורשת מהאדם לחשוב שוב על הריגתה הלא מוסרית. שיר אחר, מתוארך לאחד במאי, נקרא "דם הפועלים". בשיר שנקרא "קומו אחים שחורים!!!" מקיץ 1964 כתב שלום: "מי זה העז להפלות אתכם? להשפילכם, להורידכם מזכויותיכם?…קומו, נערו מעליכם את השפלות, קומו, עלו! למען הזכות". שירים נוספים עוסקים בתיאורי טבע וחושפים את טביעת העין של הילד שלום.

1
"דם הפועלים", שיר שכתב שלום ליברמן ז"ל לכבוד אחד במאי. מתוך מחברת שיריו, הספרייה הלאומית

ב-1970 התגייס שלום לסיירת חרוב. לאחר שעבר קורס קצינים שב ליחידה ושירת בה כמפקד מחלקה. מפקדיו, פקודיו וחבריו לנשק כיבדו אותו ואהבו אותו. הקריירה הצבאית שלו נקטעה באיבה. במהלך סיור הוא נהרג בתאונת דרכים. בצירוף מקרים מצמרר, במחברות נמצא גם שיר בשם "אהוב שלא חזר", על נערה המחכה לאהובה שיצא אל המערכה. "אנחנו לא יודעים את הפרטים המדויקים. אז לא סיפרו הכל. הייתה מופיעה שורה וחצי בעיתון בעמוד האחורי", משתף אחיו. זה היה ב-9 בדצמבר 1971. "אני חושב שההורים שלי נתנו להאלפרן את המחברת אחרי שאחי נהרג", יחיאל משער. האלפרן עצמו הלך לעולמו בשנת 1980, ומשם – התגלגלו המחברות אל הספרייה הלאומית.

1
שלום ליברמן ז"ל עם חבריו לסיירת חרוב. באדיבות המשפחה

ככל הידוע, בתקופה הזו כבר הפסיק שלום לכתוב שירה. "אחרי גיל 13 הוא הפסיק לכתוב", מגלה יחיאל. "שאלתי אותו פעם אחת: 'למה הפסקת לכתוב'? הוא הסתכל עליי ולא ענה". כעת אפשר לקרוא את שיריו של סגן שלום ליברמן גם כאן.

בספרייה הלאומית שמורים ספרי "יזכור" רבים לזכרם של חללי צה"ל לאורך השנים, אך מטבע הדברים ספרי נופלים הם בדרך כלל ספרים משפחתיים הנפוצים בין המשפחה והחברים של הנופל. לכן אלו גם הספרים שהספרייה הכי מתקשה לאתר במטרה לשמרם למען הדורות הבאים. אם יש ברשותכם ספר נופלים שעותק ממנו טרם הגיע לספרייה, אנו מזמינים אתכם לשלוח עותק דיגיטלי למייל [email protected], או עותק פיזי לכתובת הרשומה כאן.

"עקדת יצחק" הפרטית של נעמי שמר

"לא נשכח כי הונף הסכין": השיר המרגש שכתבה נעמי שמר על חבר המשפחה יצחק (אקי) ארצי ז"ל, שמקום קבורתו לא נודע

נעמי שמר ויצחק (אקי) ארצי ז"ל. ברקע מילות השיר "עקדת יצחק" בכתב ידה של שמר

יום שישי, 1 בדצמבר 1967. הטייס אקי ארצי והנווט אלחנן רז נשלחים לתעלת סואץ לצלם בסיס טילים מצרי שנבנה באזור. הם מזהים את המטרה, מצלמים ומתכוונים לשוב ארצה, אך אש תותחים מצרית מפילה את מטוסם. המטוס צולל אל מימי המפרץ בשטח מצרי.

כותרות העיתונים מדווחות על "החיפושים" אחר השניים. אך החיפושים יימשכו עשרות שנים ללא תוצאות, והשניים יוגדרו חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע.

"דבר". 3 בדצמבר 1967

אלחנן רז הניח אישה בהריונה, ולאחר נפילתו נולד לו בן.

אלחנן רז ז"ל

יצחק (אקי) ארצי הותיר אחריו אישה ושתי בנות, הקטנה בת שנה וחצי. יהי זכרם ברוך.

יצחק (אקי) ארצי ז"ל. כריכת הספר "נעדר-חלל" שכתבה אלמנתו, יעל ארצי

את אקי ארצי הכירה נעמי שמר היטב. אותו ואת משפחתו. וכשהיא שומעת את החדשות על לכתו של אקי, היא כותבת את אחד משיריה המרגשים ביותר – "עקדת יצחק":

קח את בנך
את יחידך אשר אהבת
קח את יצחק
והעלהו לעולה
על אחד ההרים
במקום אשר אומר אליך
והעלהו לעולה
על אחד ההרים בארץ מוריה

ומכל ההרים שבארץ הזאת
תעלה צעקה גדולה:
הנה האש והנה העצים
והינהו השה לעולה
ריבונו של עולם המלא רחמים
אל הנער ידך אל תשלח
אל הנער ידך אל תשלח –

גם אם שבע נחיה ונזקין
לא נשכח כי הונף הסכין
לא נשכח את בנך
את יחידך אשר אהבנו
לא נשכח את יצחק

מילות השיר "עקדת יצחק" בכתב ידה של שמר. מתוך ארכיון נעמי שמר, הספרייה הלאומית

את השיר, בלחן שכתבה שמר, הכניסה המשוררת לתקליט הבכורה שלה כזמרת. על־פי עדותה, זהו השיר שאהבה יותר מכל שיר אחר באלבום.

"זכור לי שהשיר גרם לי לבכי בכל פעם ששמעתי אותו, וגם היום הוא מרגש אותי מאוד", מספרת לנו ללי שמר, בתה של נעמי. "סיפור העקדה כמעט כפי שהוא מופיע בתנ"ך, עם הזעקה 'לא נשכח כי הונף הסכין', מייצג את החיים הצעירים שאבדו. הבנתי את השכול הזה גם כילדה אחרי מלחמת ששת הימים. בסביבתנו החברתית (לא המשפחתית) היה שכול, ולאו דווקא אותה אופוריה שאוהבים לתאר ביחס לאותה תקופה".

ובאמת, גם נעמי שמר עצמה העידה במכתב שכתבה לאימה רבקה ספיר על הדמעות שזולגות מעיני בתה הנערה ללי כאשר היא שומעת את השיר:

ללי נהדרת, יפהפיה ומצודדת לב בעדינותה וברגישותה. השיר החדש שלי, "עקדת יצחק" מעורר אותה לבכי באופן קבוע. (כתבתי אותו אחרי האסון של אקי ארצי, אבל אני הוגה בו כבר זמן רב).

נעמי שמר כותבת לאימה, 19 בדצמבר 1967. מתוך ארכיון נעמי שמר, הספרייה הלאומית

אחד ממקורות ההשראה הבולטים והמוכרים בכתיבתה של נעמי שמר הוא הטקסט המקראי. והשיר "עקדת יצחק" היה בין ראשוני שיריה שבהם שיבצה טקסטים מהמקורות והעבירה דרכם מסר אישי. מילות השיר כמעט זהות לטקסט המקראי, רק שבניגוד למסופר בספר בראשית, הפעם הונף הסכין על יצחק.

 

לקריאה נוספת

על הדבש ועל העוקץ : נעמי שמר, סיפור חיים / מוטי זעירא

 

 

ה"קאנון" הלא קיים של "שירי שואה"

האם קיימים "שירי שואה" בעברית? מאז תום מלחמת העולם השנייה ועד ימינו במדינת ישראל לא נקבע רפרטואר שירים מוגדר. על הדינמיות והשינויים שחלו בהשתקפות השואה דרך השירים

ילד מנגן בכינור ברחוב בגטו, פברואר 1941. מאגר התצלומים של יד ושם

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. בכל דור ודור השואה מקבלת דפוס זיכרון חדש. למרות ש"יום הזיכרון לשואה ולגבורה" נקבע על ידי מדינת ישראל ב-1959 – התוכן שיום זה מציג – משתנה מדור לדור. מוזיקה בכלל ושירים בפרט נכללים בטקסים ובאירועים המתקיימים ביום זה, אולם הרפרטואר לא "קודש" כבשאר ימי הזיכרון היהודיים או הלאומיים האחרים.

ישנה אולי דעה רווחת כי ישנו קאנון קבוע של שירי שואה, אבל הנחה זו אינה מדוייקת. אם כך, מדוע לא "נקבעו" או "קודשו" שירי שואה?

שירים מהגטאות ומהמחנות

בתקופת השואה נוצרו שירים בגטאות ובמחנות הריכוז. חלק מהשירים נוצרו בהקשרים אומנותיים (תיאטראות), בעוד חלקם היו עממיים או אף נולדו בקרב משפחות. השיר, מלים ומנגינה מאפשר הבעה של ניגודים, של עבר הווה ועתיד. המלים מתעדות ומספרות על האירועים בהווה, אבל המנגינה מעבירה את ההווה לעולם שמחוץ לו, לעולם הרוח המוזיקה, עולם אבסטרקטי ורגשי. כאשר שרים טקסטים על מנגינות ידועות (פרודיה, קונטרפאקט), הניגוד בין המנגינה המזכירה זמנים נורמליים והטקסט המספר על ההווה לעתים אפילו מעצים את החיבור ואת המשמעות. בגטאות ובמחנות על כן הושרו שירים רבים למנגינות ידועות וכן נכתבו מנגינות חדשות.

רוב השירים שהושרו בגטאות ובמחנות לא נרשמו במהלך החיים בגטו. רוב השירים לא הועברו לדורות הבאים ולא הושרו על ידי הניצולים עם תום המלחמה. חלק קטן מהשירים, נאסף ופורסם אחרי השואה על ידי חוקרים ואספנים של חומרי תרבות. האוסף הגדול ביותר עד היום שיצא לאור קובץ ונערך על ידי שמרקה קצ'רגינסקי, ניצול גטו וילנה, פרטיזן  ופעיל תרבות יידית. בספרו "לידער פון די געטאס און לאגערן" (ניו יורק 1948) פורסמו 200 טקסטים ו-100 מנגינות. קצ'רגינסקי גם הקליט ניצולי שואה בשנת 1946 במחנות עקורים במינכן, והקלטות אלו הועברו גם לארכיון הצליל הלאומי, עברו דיגיטציה והן נגישות באתר הספרייה. 40 שנה אחרי הקלטות אלו בהן נשמעים הניצולים בקולם החזק והנרגש, מספר חוקרים וביניהם אנוכי החל בתיעוד מוזיקה ותרבות בגטאות, כאשר הניצולים כבר היו בעשור השישי לחייהם.  מחקרי התמקד בשירים בגטו לודז', אותם הקלטתי, רשמתי ופרסמתי בספרי SINGING FOR SURVIVAL (1992) . עבודה זו ועוד פרסומים של שירים בודדים שנעשו על ידי ניצולים וחוקרים אחרים, הוסיפו עוד מספר קטן של שירים למאגר "שירי השואה". רוב השירים הם ביידיש. המנגינות נכתבו חלקן על ידי מלחינים בגטו וחלקן נלקחו ממקורות יהודיים ולא יהודיים של שירים שנכתבו לפני השואה.

זאג ניט קיינמאל – הירש גליק – פוקראש – בטי סגל עקיבא דייכס – מינכן 1946

"שירי שואה "עבריים לפני ועם קום המדינה

לפני קום המדינה, עם היוודע האסון הכבד של יהדות אירופה, פורסמו תרגומים של שירים ביידיש לעברית ופורסמו בשירונים עם המנגינות.

ה"מוסד למוזיקה בעם" של המרכז לתרבות של הסתדרות העובדים פירסם בין השאר שתי חוברות שירים בעריכת מנשה רבינא שכותרתן "שירי גולה בפי ציון" (תל אביב, 1943). בפתח החוברת הראשונה כתב רבינא: "נוגה החוברת, נוגות מנגינותיה, כל צליל אומר צער, דמע, תוגה." ועל המנגינות הוא כותב: "מינור שולט בכל. הסקונדה המוגדלת, זו הבכיינית, מלאת הצער, שולטת ברוב השירים. ומעניין – דווקא השיר "דמעות הטוחן" כתוב במז'ור.  אוי מז'ור!…פנים שוחקות למינור היהודי, ושחוק זה הוא אשר עמד למנגינות להישמר בזכרון העם גם עם חלוף הסכנה הישירה". כלומר, הבחירה הכמעט ברורה הייתה בשירים עצובים (מינוריים) ולא בשירים עם הקשרים חיוביים (מז'וריים).

בשנים שלאחר קום המדינה, התגבשה "גישה ממלכתית" לזיכרון השואה. מדינת ישראל תפסה עצמה כמרכזו של העם היהודי ועליה להיות חזקה ועצמאית, כדי שאנטישמיות חדשה לא תפרוץ ולא תביא להשמדה נוספת של עם ללא מולדת. על כן, יש לשלול את הגלות, ויש להדגיש את הגבורה היהודית בתקופת השואה.

שירי הפרטיזנים תורגמו לעברית, עובדו למקהלה (או למקהלה ולתזמורת) ובוצעו במסגרת עצרות ממלכתיות לזכר השואה ובמסגרת מערכת החינוך. השיר זאג ניט קיינמאל הפך לשיר (או המנון) הפרטיזנים.

"שירי שואה" עבריים מ-1980 ועד ימינו

תפיסה שונה של הזיכרון החלה עם משפט אייכמן (1961), מלחמת ששת הימים (1967) ומלחמת יום הכיפורים (1973). גם המהפך השלטוני ב-1977 הביא לשינוי בשיח על זהויות בישראל בין מזרחים לאשכנזיים, ובעקיפין לשיח חדש על השואה.

ההתייחסות אל הסיפור האישי הבודד, נובעת גם ממפעלי תיעוד בעל פה שנעשו הן באודיו והן בווידאו, מסוף שנות ה-70 ועד סוף שנות ה-90. העדויות המצולמות מציגות את סיפורם של הניצולים בקולם ובשפתם. וגם באלו, הדגש היה על הסיפור, על הקונטקסט ההיסטורי ופחות על "מה שרתם בגטו? מה שרתם במסתור? מה שרתם במחנה?", שאלות שאתנומוסיקולוגים שואלים והיסטוריונים לא תמיד מתעכבים עליהן.

הסיפור האישי אשר שנים רבות הודחק בארץ, הועלה מעל לפני השטח והביא לקירוב בין הדורות – דור הניצולים ודור ילידי הארץ. הדור השני שחי בצל הפחד או ההדחקה של סיפורי השואה נחשף אליהם והגיב לראשונה גם בכתיבה וביצוע של שירים פופולריים.

האלבום "אפר ואבק" שנכתב על ידי יעקב גלעד ויהודה פוליקר, מהווה ציון דרך במוזיקה הישראלית הפופולרית. השניים מספרים דרך השירים את סיפורם של אמו של גלעד, ניצולה מפולין ושל אביו של פוליקר, ניצול שואה מיוון. בעקבות השירים, נוצר גם הסרט "בגלל המלחמה ההיא" שמדבר על הליך הפקת האלבום ועל הדור השני בישראל .

באלבום זה, שיצא לאור ב-1988 מספרים השניים את החוויות של ההורים שלהם והחוויות שלהם לצדם. אלבום פורץ דרך זה הביא בעקבותיו עוד מספר יוצרים כמו שלמה ארצי וחווה אלברשטיין לכתוב שירים על הנושא מנקודת מבט אישית.

השיר "לראות את האור" מושר במסעות נערים ונערות לפולין ובטקסים עכשוויים. השיר נכתב כשירי עצב, קינה על אובדן ויחד עם זאת תקווה ואמונה – לא בקונטקסט של השואה. שיר זה אומץ על ידי בני הנוער כביטוי לרגשותיהם במסעות לפולין ובטקסים של בתי הספר.

סיכום:

נושא השואה מלווה את הספרות והתיאטרון העברי במשך עשרות רבות של שנים. הנושא מציג באמנויות פנורמה רחבה של תפיסות, גישות וז'אנרים. המוזיקה העממית –הפופולרית לא יצרה שירים חדשים על הנושא או פרשנות חדשה לשואה. יתרה מזאת, לא נוצר קאנון – שירים קבועים, המנונים אשר מושרים מדי שנה. מדוע?

זכרון השואה השתנה כמעט לאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל. ישנו ניסיון לקרב את הזיכרון, בייחוד של צעירי הארץ, בכל דור, אל הנורא, הזוועות והרשע שבסיפור השואה, בכל דור באופן אחר. בגלל השינוי התכוף לאורך שנות קיום המדינה, העולם המוזיקלי שמיוחס לשואה השתנה, בכל פעם באופן אחר. השינויים הללו הובילו להתרחבות של ההגדרה של "שירי שואה". שירי שואה אלו, בחלקם, לא נגעו במקור בשואה כלל: הם מספרים על אובדן כללי, על תקווה, על הישרדות, בהקשרים שונים, שרק בדיעבד נקשרו בזיכרון לשואה.