שירים חדשים מאת מרים גולן, ענת שרון-בלייס ורונה ברנס
עץ נופל ביער | "שירת האבהוּת"
"במהרה אנו למדים: זו אבהות גאולית. טמונה בה הבטחה של שחרור לאב ולילדיו. אבל במהופך ממיתולוגיית האם האובדת של המאה העשרים, השחרור אינו שחרור ממטלות הבית והילדים. להפך: זהו שחרור המושג מתוך המטלות הסיזיפיות של היומיום, מתוך השתקעות בו ובסדר היום, והוא שחרור באמצעות חיבוק". מיה טבת דיין בארבע מחשבות על "הדלתא של חייך" ליקיר בן־משה
בעבודה | "אשת חיל"
"הרחתי את אלוהים כל הזמן, לכן חשבתי שהוא קרוב, שניסיון היציאה הוא האחרון וניצחוני ממשמש ובא. תהיתי למה ניתן לי בתור תהלוכת ניצחון ניסיון כה מסריח ומביש. "לעולם לא אוכל לספר עליו ולהתגאות בו," אמרתי בלבי, "איזו גבורה כבר יכולה להיות בהתמודדות עם יציאה? האם זה יכול להביא את אלוהים ולהשכין שלום נצחי בעולם?" סיפור מאת שרה כוי על עצירות בבית חולים פסיכיאטרי בדרך אל הגאולה
נסיעה קצרה | "כתר בראש" – פרגמנט
"הזהב שבכיפת הארמון החדש, חצי טונה אמרו לי. וגם בכתר ששמו לו, ראית בטלוויזיה? הוא אמר שזה בהפתעה, מחתה אמי בניסיון חלוש אחרון." שתי קשישות מדברות על המלך החדש ביצירה קצרה מאת אילנה וייזר-סנש
וּבְעִברית | "בניחוח מוזר של עולם"
תרגומים לשיריו של המשורר הקובני ויקטור רודריגס נונייס. מספרדית: טל ניצן
רָעַד קולֵך | "לא יוצאים" מאת טהא מוחמד עלי, בלחן וביצוע של ענת גוטמן עם ההרכב 'יפני אדום'
רחובות שוממים כזיכרון של נזיר / פנים מתפוצצות בלהבות כמו בלוטים / והמתים / גודשים אופק ומפתנים
מיוחד למוסך | "המבקש לחם" מאת עדי שורק
"ואין בית ולכן יש להקים את הבית שוב ושוב ומרוב שיש להקימו הוא מתפרק פעם ועוד פעם ואז צריך לשאת אותו בשקיות מפה לשם."
טקסטים קצרים מאת הסופרת עדי שורק, מתוך תערוכה העוסקת בדרי-רחוב ובחסרי-בית
הַמּוּסָךְ: מוסף מקוון לשירה, לסיפורת, לביקורת ולמסה – גיליון מס' 17
אלומת אור על שירתה של משוררת היידיש הנפלאה מלכה חפץ-טוזמאן לרגל שלושים שנה לפטירתה, יהונתן דיין יוצא בעקבות יותם ראובני לעירו אשדוד, אישה נמשכת לבטון בסיפור פיוטי מאת ננה אריאל, מיוחד למוסך: הסופרת עדי שורק מתבוננת בחסרי-בית ובדרי-רחוב, ועוד.
שירה | שירים חדשים מאת רוית ראופמן, שיח'ה חליווה, אורין רוזנר ורות חוף
לֹא מְעַנְיֵן אוֹתִי מִפְלַס מֵי הַנַּחַל וְלֹא שְׁמוֹ, שֶׁלֹּא זָכַרְתִּי מֵעוֹלָם / כֵּן מְעַנְיֵן אוֹתִי לִזְכֹּר מַדּוּעַ כִּמְעַט טָבַעְתִּי בּוֹ / וּמַדּוּעַ לֹא.
בעבודה | "יציקת בטון לחה"
"ושיהיה ברור, כשאת עומדת איזה זמן ליד יציקת בטון לחה באים אלייך דברים מן הראשית, עם כל המשתמע מכך, כאילו ביקרת באחד מפלאי עולם. הגוף נעשה זקוק לבטון מתוך הכרח." סיפור מאת ננה אריאל