הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות

מחזור השירים "ארוחת הערב" בתרגום אורית נוימאיר פוטשניק, עם אחרית דבר מאת המתרגמת, לציון יום השנה למותה של לואל שחל החודש

"שאלתי את עצמי אם מירה סוגרת את העיניים כשהיא ישנה, כי פעם שמעתי על אנשים שנרדמים בעיניים פקוחות. זה מבהיל, כי לא בטוחים אם הם חיים או מתים." סיפור מאת אורית גרוס

"מכונת הגריסה תהיה לי עדה לכמה שאני שם עליכם זין! תראי ורדה – אני לא עורך דין כמו האח שלי. אני לא מדבר עורכדינית."

"דווקא מפני שפזית מידרה את האנשים שהכירה, והם לא דיברו עליה ביניהם, הסיפורים עליה לא התקבעו כמו שבילים חרושים ומסומנים של דיבור או כתב שבהם כולם הולכים בהרי הזיכרון עליה."

"בעיניים עצומות הייתי עומד ומקשיב לקצב נשימותיה, לכובד צעדיה ולחבטות המגבת, מבקש לנטרל כל רגש של ייאוש או מיאוס או סתם רוגז, דרוך כולי לכל מצב חירום שעתיד להתרחש." פתיחת ספר בכתובים מאת יוסי תגורי

בְּיוֹם רְבִיעִי יוֹרֶה בַּאֲוִיר / בְּיוֹם חֲמִישִׁי פּוֹגֵעַ בּוּל / בְּיוֹם שִׁשִּׁי קָשֶׁה לְהֵרָדֵם

"עכשיו לכי צאי אל הרחוב בכלי דם חשופים וכל מי שיביט בפנייך יוכל לראות בהם חיים שלמים של עלבון, אמר לה דוקטור גליקר, רופא העור, הגבר היפה הזה." קטע מתוך 'נפילת סוכר', רומן בכתובים מאת אוריאן זכאי

"חששתי שבגלל הניתוק בין שני הצדדים הארגז עלול להיתקע באמצע הדרך ושקספיר וג'ויס יחוגו לעד בלימבו בין ישראל לעזה." מיה קליין בתרגומים משיריו של המשורר העזתי מוסעב מוסטפה, וברשימה על ארגז ספרים שיועד לספרייה בעזה