הרצל מתגייס לפתור את המשבר בהר הבית

גם חוזה המדינה ידע עד כמה המתח הדתי בירושלים נפיץ. אז איך הציע הרצל לפרק את הפצצה? הפתרון היצירתי שלו בכתבה הבאה

הרצל על רקע מגדל דוד, מתוך כרזה של קק"ל

בשנת 1902 כתב בנימין זאב הרצל את "אלטנוילנד", רומן אוטופי שמנסה לתאר את מדינת היהודים כפי שתראה בעתיד, בשנת 1923. את הספר כתב הרצל לאחר שביקר בארץ ישראל ובירושלים ב-1898, וראה במו עיניו את מצבה הקשה של העיר, את ההזנחה ואת בעיות המתח הבין-דתי. .

 

הרצל (במרכז) ומשלחתו על רקע מגדל דוד בירושלים, 1898

 

הפתרון של הרצל למצב, כפי שהוא בא לידי ביטוי בחזונו בספר "אלטנוילנד", היה מהפכני לגמרי, ויש שיאמרו שהיה אף מכעיס ומנותק לחלוטין מהמציאות:

 

"הם באו מיריחו ויעמדו על הר הזיתים, על הר הפלאות העתיק, אשר משם פרוש המראה על פני הארץ מסביב… עוד התנשאו כמו רמים סמלי הדתות השונות של עמים שונים ודורות שונים, אך על אלה נוסף דבר חדש, איתן וּמְשַׂמֵחַ: החיים! ירושלים היתה לגו ענק, ותשאף חיים.  

העיר העתיקה בין החומות שעליהן חופפת הדרת שיבה, כפי אשר יכלו הרואים לראות מעל המצפה הזה, שֻנתה אך מעט. הם ראו את בית תפילת הקבר של הנוצרים.  את בית המסגד של אוֹמַר ועוד כפּוֹת וגגות שהיו מכבר. אך דברים נהדרים שונים נוספו."

 

יוצא מכך, שירושלים במדינה היהודית של הרצל לא באה לתת ייתרון לדת היהודית על פני הדתות האחרות. בירושלים של הרצל, כיפת הסלע (מקומו ההיסטורי של בית המקדש) תישאר במקומה, וכך גם הכנסיות. ולצד אלא, אך לא במקומם, יקום גם בית המקדש.

 

"בנין ענק מלא הוד, שהאיר בלבנת זהר ובכתם פס; גגו נשען על עמודי שיש, יער של עמודים, ועל כל עמוד כותרת זהב. ולב פרידריך נפעם בשמעו מפי דוד את המלים: זה בית המקדש… הוא נבנה כמאז אבני שיר מרובעות, שהובאו ממכרה האבנים הקרוב, והאויר הִקְשה את האבנים מאד.

ועוד הפעם עמדו העמודים המוצקים לפני מקדש ישראל. העמוד השמאלי נקרא בשם בועז; והימני בשם יכין. באכסדרה החיצונית היה מזבח נחושת כביר מאד, וגם הכיור הגדול, שנקרא לפנים בשם ים של נחשת, אשר עשה שלמה."

 

הרצל באוניה בדרך לארץ-ישראל, 1898

 

בית המקדש החדש יהיה שונה מהמקדשים הקדומים. בית המקדש של הרצל יהיה מקור של כוח שימלא את העולם בשירה, באהבה ובתפילה. והיהודים שבו לא יהיו נרדפים עוד ולא עוד יתביישו בזהותם:

 

"ובעזרה הנהדרת החלו זמירות וכלי ישיר להריע. הקולו האלה עוררו פלאים את לב פרידריך ויתקפוהו ויפעמוהו, הם נשאוהו עד למרחקי חייו, לעתים אחרות בישראל. המתפללים מסביב לחשו את התפילות הנהוגות, ועל לבי עלו חרוזים אשכנזים יפים: הנגינותהעבריות של היינריך היינה. שם היתה בת המלכה שבת "אשר לה יקראו הנסיכה השאננה". ההיכל החלו לשיר את הזמירה הישנה, שהיתה מצלצלת במשך מאות בשנים לעם מפוזר ומפורר לעורר בקרבו געגועים לארץ הורים, בבתי כנסת לאין מספר על כל כדור הארץ.

התפלל התפללו, בדבקות פחותה או יתרה, בבתי תפלה רבים על כל כדור הארץ, ביפים ובדלים, בכל לשונות של הגלות. אלהיהם הלא-נראה, הנמצא בכל מקום, היה קרוב אליהם או רחוק מהם בכל מקום. ואם כל זאת, אך זהו בית המקדש. מדוע?

יען כי אך פה בֻּכּרו לעדה חפשית, אשר בה יכלו לפעול בעד המטרות הנשאות שבמטרות בני האדם. הם ידעו בשכבר הימים את העבדות, ברדיפות, בלחץ, בגיטו, אחרי כן ידעו את החופש, כאשר נתנו להם עמי הישוב את הזכיות השוות במתנה. אך ברחוב היהודים היו חסרי כבוד, נעדרי מגן, משוללי משפט, ובעזבם את הרחוב חדלו מהיות יהודים. ושתים אלה היו דרושות אחוה וחירות, אך פה יכלו לבנות בית לאל כביר לא נראה, שהילדים מתארים אותו בדמיונם בתאר אחר אחר מן החכמים, ואולם הנהו בכל מקום בתור הרצון אל הטוב בכל יש ונמצא."

הרצל עם המשלחת הציונית בירושלים

 

 

והעיר העתיקה? העיר העתיקה תהיה פתוחה לכל אומות העולם, מקום לכל המאמינים ולכל הדתות. עיר שכולה סובלנות ואהבה בין המאמינים, תהיה אמונתם אשר תהיה:

 

"הרחובות היו מרוצפות אבנים חדשות, שמורות היטב, חלקות ונקיות כנקיון רצפה בחדר טוב. בתי מעון לאנשים מקרב העם לא היה עוד בעיר העתיקה. כל הבניינים נועדו אך למעשים טובים או לתפילה. בתי מקלט לעולי רגל מבני כל הדתות היו שם. לנוצרים למושלמנים וליהודים היו בתי חסד שונים, בתי מרפא, בתי אסף לחולים שאין להם תקנה, והבתים האלה היו סמוכים זה לזה שורות שורות, אך מרובע כביר אחד לקח היכל השלום האדיר והנערץ, מקום היו שם אספות לאהבי השלום מכל הארצות, וגם למלומדים מכל ענפי המדעים.  

העיר העתיקה היתה בכללה תל תלפיות של כל העולם כלו, וכל העמים ראו פה איש איש את נוהו. כי פה קבוע היה הדבר אשר לכל בני האדם: הָעֱנוּתּ. ועל כן נקבצו פה כל אפני העזר אשר הורו והוגו מלבות מין האדם מהעולם ועד העולם כנגד הענות: אמונה, אהבה, חכמה. חרדת קדש חרד כל העובר ברחובות האלה, תהי דעתו מה שתהיה על דבר הדתות, האנשים אשר פגשו איש את רעהו ברכו זה את זה בלי מלים, בידידות, שבת היתה בלבבות."

 

הרצל על גג מלון ביפו, 1898

 

 

אך גולת הכותרת של ירושלים של הרצל הוא מבנה חדש ששמו היכל השלום. זה המקום שבו מיטב מוחות העולם, יהודים ולא יהודים, יקדישו את כל זמנם ואת כל כישוריהם לטובת העולם כולו. או, אם תרצו, היכל השלום היה אמור לעשות את כל אשר האו"ם ביקש (ולא תמיד הצליח) לעשות:

 

"הבנין הנהדר הזה היה ברבות הימים למרכז מפעלות חסד למכביר. אין פועלים פה בגלל ארץ היהודים ויושביה, כי אם בגלל כל הארצות והעמים. הן פתרנו בחברתנו החדשה הרבה שאלות קשות, שהדורות הקודמים נתקשו בהן, אבל יש עוד עֳנִי רב בתבל, ורק עבודה-בהתחברות יכולה להעמיד רוח והצלה, בהיכל השלום מצטמצמת עבודה כזאת.  

אם באחד המקומות בתבל יקרה אסון: שרפות, שטף מים רבים, רעב, מגפות – מודעים הלום ע"י הטי;יגראף פה שמור תמיד הון רב במזומנים, יען כי פה מתכנסות הבקשות וגם הנדבות, סוד-מועצות גדול קבוע, חבריו נבחרים מבני כל העמים, והם מפקחים על יושר החלוקה, אך גם ממציאים, אמנים, מלומדים פונים הלום לבקש משען לעבודתם.  הפתגם המתנוסס על שער היכל השלום מושך אותם הלום Nil humani a me aleenum puto (אין דבר אנושי זר לי). ועוזרים פה לכל."

 

ונסיים באנקדוטה חביבה. את שם הספר "אלטנוילנד" שפירושו המילולי: "ארץ ישנה-חדשה", תרגם נחום סוקולוב ל"תל-אביב". משם אימצה העיר-ללא-הפסקה את שמה. אז אמרו בעצמכם באיזו עיר התממשה האוטופיה של הרצל בירושלים או בתל אביב או שעוד חזון למועד?

 

כל הציטוטים לקוחים מתרגומו של נחום סוקולוב לאלטנוילנד ("תל-אביב" בתרגומו של סוקולוב) של בנימין זאב הרצל. הטקסט המלא של הספר בפרויקט בן יהודה.

 

אנחנו מזמינים אתכם לבקר בתערוכה "עיר חלום – ירושלים ממעוף הדמיון" המוצגת אצלנו בספרייה הלאומית. שם, בין שלל הפריטים המרתקים, תוכלו לראות גם את המהדורה הראשונה של הרומן האוטופי "אלטנוילנד" מאת בנימין זאב הרצל (בגרמנית, כמובן) שראתה אור בעיר לייפציג בשנת 1902.

 

הרצל: ספרים, מאמרים, תמונות, ועוד

 

כתבות נוספות:

הפעם הראשונה בהיסטוריה שנעשה שימוש במילה "ציונות"

התכנית שהוצעה לנפוליאון נחשפת: מדינה ליהודים במימון יהודי

מכריזים עצמאות עם 150 לירות בכיס

 

 

 

 




האם אתם סדיסטים? המבחן המשונה של הפסיכולוג היהודי

מה כל כך משונה במבחן? ועל סמך תוצאותיו של מי טען ד"ר סונדי שתוצאותיו מלמדות "שהאיש בעל תאוות רצח"?

מבחן סונדי

"מבחן סונדי" הוא ללא ספק אחד הפריטים המשונים ביותר שמצאנו באוספים שלנו.

מה כל כך משונה במבחן שפיתח הפסיכולוג היהודי-הונגרי ליפוט סונדי? ועל סמך תוצאותיו של מי טען ד"ר סונדי כי "ברור לכל שהאיש בעל תאוות רצח"?

בינואר 1961 זומן מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בתל השומר, ד"ר שלמה קולצ'אר, לפגישה בהולה עם התובע הראשי במשפט אייכמן – גדעון האוזנר. במהלך הפגישה הטיל האוזנר משימה רגישה על קולצ'אר: ביצוע אבחון פסיכיאטרי לאדולף אייכמן.

במשך חודשיים נפגש ד"ר קולצ'אר עם הנבדק. אחד המבחנים שהעביר את אייכמן היה "מבחן סונדי". מבלי לציין את שם הנבדק, העביר קולצ'אר את התוצאות אל הוגה המבחן, לאופולד (ליפוט) סונדי. תחילה, סירב סונדי לבצע את מה שכינה "דיאגנוזה עיוורת", אך כשסרק ברפרוף את התוצאות לא הצליח להשתחרר ממה שראו עיניו. הוא מיהר לשלוח מכתב תגובה לפסיכיאטר הישראלי, ובו ציין כי מעולם לא חזה בתוצאות מטרידות שכאלה. בשיחת טלפון מאוחרת סיפר סונדי כי הוא מתרשם ש"האיש בעל תאוות רצח בלתי נשלטת". (מתוך כתבה שהתפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" בתאריך 10 במרץ 2000).

 

משפט אייכמן, כפי שתועד ע"י הצלם דוד רובינגר. מתוך אלבום תמונות הנמצא בספרייה הלאומית. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

מי היה ליפוט סונדי ומה היה המבחן שפיתח?

 

ספר לי על הגנים שלך ואספר לך מי אתה

במאה ה-20 עסקו באינטנסיביות בנפש האדם ובחולשותיה. הייתה זו המאה בה נולדה הפסיכולוגיה כדיסציפלינה מדעית, התת-מודע כקטגוריה מחקרית והילדוּת כשק החבטות, באמצעותו אפשר להאשים כמעט כל התנהגות או חולשה שמפגין אדם בבגרותו.

 

חובט הילדוּת הנודע, זיגמונד פרויד. מתוך אוסף שבדרון. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

את אחד המבחנים הפסיכולוגיים הנפוצים והשנויים ביותר במחלוקת של אותה "מאה פסיכולוגית", פיתח בשנת 1937 החוקר והפסיכיאטר היהודי-הונגרי, לאופולד ליפוט סונדי. לאורך כל חייו התעסק סונדי בשאלות גורל ותורשה. בניגוד לזיגמונד פרויד, שמיקם את הילדוּת בתור התקופה בה עוצבה אישיותו של האדם ושבה התפתחו הנוירוזיות הנפשיות שלו, התיאוריה שפיתח סונדי העניקה מקום מכריע דווקא לגנים של האדם: סונדי האמין שהמבנה הנפשי של האדם – ולא רק מראהו החיצוני, נקבע ברובו על ידי הגנים המרכיבים אותנו.

סונדי ראה את חיי האדם כמשחק מורכב בין חירות לבין מגבלה: בין החופש שניתן לאדם בבחירותיו והעדפותיו האישיות לבין הנטייה הגנטית שלו למחלות נפש מסוימות. כדי לאבחן בצורה מדויקת מהי הנטייה הטבעית-גנטית של אדם, ולא פחות חשוב מכך – היכן הוא ממוקם בסקאלה העדינה של כל מחלה, פיתח סונדי מבחן פשוט.

 

מבחן סונדי. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

מבחן סונדי: בין הומוסקסואליות לרצחנות סדיסטית

הרכבת היסטוריה רפואית-פסיכיאטרית של מטופל היא דבר מסובך, וסונדי ביקש לפשט את התהליך באמצעות המבחן הבא. הוא אסף 48 תמונות של מטופלים הלוקים במה שהגדיר כשמונה מחלות נפש נפרדות, המחולקות בתוכן לארבעה קטבים:

1. הומוסקסואליות מול סדיזם
2. אפילפסיה מול היסטריה
3. קטטוניה מול פרנויה
4. דיכאון מול מאניה

 

דוגמאות לסדרות אפשריות של תמונות. מתוך מבחן סונדי. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

סונדי קבע שעל הנבדק לעבור על סט של שמונה תמונות בכל יום במשך שישה ימים רצופים ולבחור מכל סט שתי תמונות שמשכו אותו, ושתי תמונות שדחו אותו. בסוף ששת ימי המבחן בחר הנבדק 12 תמונות מועדפות ו-12 תמונות שנואות, מהן הרכיב הרופא פרופיל מפורט של הנבדק הממקם אותו בכל אחת מהקטגוריות. המבחן כולו נח על תיאוריה הקובעת שמחלות נפש מתבטאות בתווי הפנים של האדם; לפי מידת המשיכה או הסלידה של הנבדק אפשר לאבחן איזו מחלה "אגורה" בגנים שלו ובאיזה שלב היא נמצאת.

 

הטופס אותו מתבקש הנדבק למלא לאחר שבחן את שמונה התמונות. מתוך מבחן סונדי. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

מרבית התיאוריות וכן המבחן שפיתח סונדי הופרכו לפני עשרות שנים. כיום ידוע כי הומוסקסואליות אינה הפרעה נפשית כלל. גם התיאוריה הגורסת כי מחלות נפשיות מתבטאות בתווי פניו של אדם היא תיאוריה לא מקובלת.

עם זאת, מבחן סונדי מציב בפנינו תעלומה בלתי פתירה: אם הסיפור שסיפר ד"ר קולצ'אר אכן נכון, כיצד הצליח ד"ר סונדי לרדת לנפשו הרצחנית של אייכמן?

 

הספר הנלווה למבחן. גם הוא נמצא באוסף גרשום שלום, הספרייה הלאומית. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

כך בילינו בקייטנות העבר

אם חשבתם שהיום יש קייטנות שונות ומשונות: מדעים, אפייה, צליית תפודים למרחק או קייטנת משחק; אספנו עבורכם כמה מהקייטנות המגניבות, המוזרות והלא שגרתיות ביותר שהעבירו את החופש לילדי ארצנו

קייטנה כיפית משנת 1968 (ארכיון בית שטורמן, ביתמונה)

כשאנחנו חושבים על קייטנה, לרוב עולה תמונה של זאטוטים בכובעים תואמים וסטים של שוקו-לחמנייה בדרך לבריכה. אולי ככה נראות לא מעט מהקייטנות של ימינו, אבל למוסד הקייטנה בארץ יש היסטוריה ארוכה ומפתיעה.

בדומה לשלל ה"גימיקים" של הקייטנות, המשתכללים מדי שנה לקראת החופש הגדול – החל מעיסוק בתחומי המדעים, דרך ספורט וכלה במשחק או באופנה – גם מארגני הקייטנות של פעם ניסו לקלוע לטעמם של ילדי ישראל באמצעות נושאים לא שגרתיים ופעילויות מיוחדות. אספנו עבורכם כמה קייטנות עבר שיוכלו לרענן את חופשת הקיץ הקרובה ולספק קצת השראה.

ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה

הלשכה המרכזית לססטיסטיקה מספרת לנו שהממוצע הישראלי עומד על ילד וחצי, כלב וזוג הורים. אבל, מה עם משפחות קצת יותר גדולות? אל דאגה, ממש לשם כך הוקמה בנתניה "קייטנה לאמהות ברוכות ילדים". מה שמעניין במודעה, מעבר לעמותות המארגנות – שילוב חיובי בין נעמת, אגודת ישראל, ויצו והאישה הדתית לאומית – הוא אחד ממקומות ההרשמה: תחנה לבריאות המשפחה, או "תחנות טיפול חלב" – ככל הנראה גלגול מוקדם של טיפת חלב המוכרת לנו כיום. מקרי? כנראה שלא.

 

מודעה שהתפרסמה בשנת 1981

 

קייטנת ה"לא נחמדים"

ממש באותו כיוון, מסתבר שלא רק בנתניה יש משפחות מרובות ילדים המצריכות קייטנות עם הערכות מיוחדת. "הפנתרים השחורים" הנפיקו מודעה שמוקדשת למשפחות ברוכות ילדים, וקוראת להם להירשם לקייטנה בחינם. לצערנו, אין תאריך מדויק על המודעה, אבל אפשר להעריך את התקופה: אם הפנתרים השחורים הוקמו בשנת 1971, וקהל היעד הייחודי הוא "כעשרת אלפים מילדי רצועת עזה וצפון סיני", סביר להניח שהקייטנה התקיימה מתישהו בשנות השבעים המוקדמות, לפני הסכם השלום עם סאדאת שבמסגרתו הוחזרה סיני למצרים.

 

מודעה שפירסם ארגון "הפנתרים השחורים"

 

ארמונות מלכים, מערות קדומים ואוכל שאין בבית

אחת הקייטנות השוות ביותר בהן פגשנו התקיימה בקיץ 1957 בירושלים. לילדים שהגיעו בחודשי הקיץ אל בית הספר לא היה על מה להתלונן, כיוון שכנראה לא זיהו אותו ככזה: הם גילו שבית הספר המוכר שלהם הפך לארמון מלכים, למערה קדומה או לכל נוף דמיוני שהחליטו ועזרו לעצב. ו"בעיקר", קובעת הכתבה בעיתון 'הצופה', "ילדי הקייטנות נהנים ממזון מבריא שלרובם אין באפשרות לקבל מזון כזה בבית הוריהם". קצת חבל שלא פירטו איזה…

בכתבה תוכלו למצוא אזכורים לעוד כמה קייטנות מיוחדות במינן, כמו קייטנת "מדינת הילדים", קייטנת "הווי סין" וקייטנת "חילות צה"ל".

 

הכתבה התפרסמה ב-12 באוגוסט 1957, מתוך עיתון 'הצופה'
הכתבה התפרסמה ב-12 באוגוסט 1957, מתוך עיתון 'הצופה'

 

הקייטנה ששמה את כל קייטנות הספורט וההתעמלות בכיס הקטן

מבין כל קייטנות הספורט וההתעמלות, הקייטנה שללא ספק נישאת לגובה מעל כולן הייתה הקייטנה שארגן גדול שחקני הכדורסל הישראלי, מיקי ברקוביץ'. מעניין לגלות כמה שחקנים גדולים יצאו ממנה… בהחלט שווה בדיקה.

 

מודעת הפרסום ל'קיטנת מיקי ברקוביץ"

 

קייטנת ה"אם לא תאכל יבוא שוטר"

כולנו מכירים את הקייטנות שמפעילות את הדמיון: קייטנות נסיכות, קסמים או ארמונות מלכים ואוכל שאין בבית. אבל, הקייטנה שהתארגנה בחצור בשנת 1965 הייתה כנראה היצירתית מכולן: במקום מדריכים רגילים, ניהלו את הקייטנה שוטרי משטרת ראש-פינה.

"קייטנת האבירים" שהם ארגנו הייתה כנראה הצלחה מסחררת, היות שכל יישובי הסביבה נרתמו לעזור ולמצוא לה תקציב ראוי. אז אמנם לא היה תקציב לארוחת צהריים רצינית, אבל היי – באיזו קייטנה שמעתם על חבלן משטרתי שמגיע ומסביר לילדים על בטיחות מפני "מציאוֹת" בשדה? בכל זאת, מדובר בשנת 1965.

 

הכתבה התפרסמה ב-23 באוגוסט 1965 בעיתון 'מעריב'

 

קייטנה למיטיבי לכת, אבל ממש מיטיבי לכת

הרבה לפני כל מיני סכסוכים טריטוריאלים ומלחמות למיניהן, מסתבר שמוסדות ציונים בארץ לא חששו לארגן קייטנות למקומות שלא היינו מעלים על דעתנו כיום. אחד מאותם מקומות הוא לבנון. במודעה משנת 1936 הזמינו משרדי 'לויד ארץ-ישראלי ומצרי בע"מ' את הנופשים לקייטנה ייחודית – הכוונה, ככל הנראה, לא הייתה נופש קיץ לתלמידים. באותם הימים שימשה המילה קייטנה כתיאור כללי לנופש. ועדיין, סיור מודרך ללבנון נשמע קצת הארדקור.

 

מודעת הפרסום לקייטנת לבנון, התפרסמה באוגוסט 1936 בעיתון "דבר"

 

עשור לפני, הקייטנה שייתכן והתחילה את הכל

אחד מהמוסדות הותיקים ביות בארץ ישראל שארגן קייטנות לילדים בחופשות הקיץ היה ללא ספק הגימנסיה העברית "הרצליה". הגימנסיה אמנם הוקמה במקור ביפו, אך עברה עם השנים לתל אביב. וזו תמונה של טיול לחוף הים בקייטנה מאוגוסט 1926(!!!). מימין נמצאת המורה למלאכת יד שולמית טורקניץ, ומאחור בחולצה הלבנה משה ברכוז.

אח, אלו היו הימים.

 

קייטנת קיץ 1926 של הגימנסיה "הרצליה"

מסמכים חושפים: כך ריגל ההגנה אחר בתי קפה ערביים בחיפה

את מי אפשר לסחוט, ואיפה נוהג ה"אויב" לשבת על כוס קפה. הצצה אל ניירות הריגול של "ההגנה" משנת 1941.

בתי קפה הם מרחבים מרתקים, מיקרוקוסמוסים של תרבות, אופנה, קולינריה, שפה רכילות ודינמיקה חברתית בכלל, מקום שבאים אליו לראות ולהיראות, להתנתק ממעמסות היומיום ומהמרחב הפוליטי הטעון. במציאות הישראלית בית הקפה מדומה כמקום "בועתי", מנותק מ"המצב" או מ"המציאות". בית הקפה, בעיקר התל אביבי, הוא המקום שבו כביכול יושבים שמאלנים, בזמן שעל שדרות נופלים טילים. הוא נחשב למרחב אסקפיסטי, אנטי-מיליטריסטי, בורגני ומתנשא.

בית הקפה הערבי, ובייחוד זה שיושבים בו נערים צעירים לעשן נרגילות, מתגלם בדמיון הציוני-ישראלי כמרחב של חוסר מעש, בטלה, אבטלה ואולי אפילו פשע. כך או כך, גם בהקשרים שליליים, בית הקפה נתפס בתור מקום של התרועעות רוגעת. לא כסליק, בסיס צבאי, עמדת ירי, או עמדת פיקוד. אבל בשנות הארבעים, כך בדיוק ראו אותו חברי ההגנה.

 

בית קפה בשוק בבורג', חיפה.  מאוסף גלויות א"י של גרשון גרא, אוספי ביתמונה

 

ביקורי האחרון בארכיון לתולדות "ההגנה" נועד לאתר מסמכים ונתונים על הכפרים הפלסטינים באזור קיסריה שלפני 1948. את המסמכים מצאתי בין מאות "סקירות כפרים", אותם יצרו אנשי שירות הידיעות (ש"י) הערבי של "ההגנה" בשנות הארבעים. סקירות אלה, שאורך כל אחת מהן כשלושה עמודים, מכילות מידע גיאוגרפי ודמוגרפי בסיסי על כל כפר.

במקביל לסקירות הכפרים, הוכנו ב"הגנה" גם "תיקי כפרים" בידי סיירים מהפלמ"ח, חיל השדה (חי"ש) והמשמרות הנעים (מ"נים) של משטרת היישובים העבריים, המכילים מודיעין רחב לצורך פעולות מבצעיות, מהם שרדו רק כ-30. מתודת איסוף המידע של הסיירים כללה התחפשות לצופים סקרנים או הסתננות מוסווית לתוך אזורי מחייה פלסטינים, בהם כפרים וערים, מיפוי השטח והטופוגרפיה; מיפוי המרחב האורבני: בתי התפילה, מקומות התאספות ציבוריים, צמחייה וחקלאות וכיוצא באלה.

 

הסיירים בפעולה בכפר אל קובב, 1947, הארכיון לתולדות "ההגנה"

 

את צמד המילים "בית קפה" לא ציפיתי למצוא בסבך ניירת הריגול. גם משום שבית קפה אינו בהכרח דבר שחושבים עליו בהקשר של כפר, וגם כי לא תיארתי לעצמי שבתי קפה יהיו מוקדי איסוף מודיעין. ולכן לא יכולתי להתעלם מהרשימה הארוכה שנגלתה לנגד עיני תחת הכותרת: "בתי הקפה הערביים בחיפה ובעליהם, 1941".

את שבעים (כן, שבעים!) בתי הקפה שברשימה, מספר בלתי נתפס לעיר שהייתה כל כך קטנה באותה תקופה, סיווגו סוכני הש"י לשלושה סוגים: "סוג א"- בתי הקפה המהווים מקום ריכוז של פעילים בעבר ובהווה, "סוג ב" – בתי קפה שבהם מתרכזים פעילים אך פחות מאלה שבדרגה א' ו-"סוג ג"- בתי קפה שבהם מתרכזים אנשים שהיו פעילים בזמן המאורעות ויהיו פעילים אם יתעורר אי-שקט, אולם עכשיו אינם פעילים (הרשימה מוקלדת ומצורפת במלואה בתחתית הפוסט).

כל בית קפה מצוין בצירוף שמו, שמות הבעלים, דת הבעלים, הכתובת, סוג הפעילות בקפה ("הקפה משמש מקום קבוע לריכוז אספסוף וכן יש בו בית-בושת", "בימים לא שקטים מתנהלות אצלו הפגישות של רובע ואדי-סאליב", "בקפה מבקרים רבים מהמשטרה הבריטית ונשים רעולות אשר קשה לקבוע את טיבן", "הקפה משמש בערבים למקום הטפה אשר נגינת כינור ושירה מסווה על כך"…), האם נמכרים או לא נמכרים במקום משקאות חריפים, אל מי מקושר בעל הקפה ("התחתן עם יהודיה הונגריה בשם רוז'יצה אשר התנצרה", "קשרים רבים לו עם הארצות השכנות"…) והאם יש לו עבר פלילי כלשהו ("ממשיך עד היום לנצל קשרים שונים בקשר לרכישת נשק"…) וכו'.

מוזר ומעניין, חשבתי לעצמי. מוזר שחברי ההגנה, שוודאי היו עסוקים מאוד, התעכבו על בתי הקפה. מוזר שלחברי ההגנה היהודים הייתה גישה כל כך אינטימית לחיי הרחוב הערבי בחיפה, כזאת שאִפשרה להם לאסוף מידע כה מפורט. ומעניין שכך עשו, כי כמו כל התיעוד הטקסטואלי והחזותי שאספו הארגונים הציונים על האוכלוסייה הערבית בארץ למטרות שליטה וכיבוש, מידע זה הוא לעתים רבות השריד היחיד של החיים שהיו כאן לפני הנכבה (אירועי 1948 מנקדות מבטם של הפלסטינים).

רשימת בתי הקפה שפעלו בחיפה בשנות הארבעים היא מסמך מרשים ונדיר שמכיל את שמותיהם, כתבותיהם ושמות בעליהם של כיסי התרבות הללו. זהו נכס אמתי בעבור היסטוריונים והיסטוריוגרפים חברתיים. כמובן שאמיתות האינפורמציה על בעלי בתי הקפה ופועלם מוטלת בספק לאור נסיבות איסוף המידע, ועל כך ארחיב בהמשך, אך המידע על עצם קיומם ומיקומיהם בעיר הוא בעל ערך היסטורי רב.

 

בית קפה עם גרמופון, 1920-1900, אוסף מטסון – מחלקת הצילום של המושבה האמריקאית, ספרית הקונגרס

על פי עובד הארכיון לתולדות "ההגנה", שמרי סלומון, רשימת בתי הקפה נוצרה על ידי פעילים וסוכנים של המחלקה הערבית בשירות המודיעין. הרשימה היא כנראה אסופת מחקר שנרקמה על ידי מספר פעילים והמידע רוכז יחד. עותקים של הרשימה הועברו ללשכה המרכזית של שירות הידיעות (כינויה: "בינה") ולראש שלוחת השירות בחיפה יעקב לובליני (כינויו: "בנימין"). לשאלתי אודות גישת פעילים יהודים ללב חיי הרחוב והקפה של חיפה השיב סלומון שיהודים וגם סוכנים ערבים עבדו בשירות המודיעין. הבנתי לבד דרך עיון במסמכים שערבים גויסו כמשתפי פעולה דרך סחיטה, כפי שניתן לראות באותו תיק של רשימת בתי הקפה. ייתכן שזוהי גם הסיבה לכך שבכל רשומה ישנה התייחסות להימצאותו או אי-הימצאותו של רישיון לממכר אלכוהול. מידע זה אולי שימש נגד בעלי בתי הקפה. בכל מקרה, בין שנרשם על ידי משתף פעולה ערבי או בין שנרשם על ידי איש מודיעין יהודי, בשני המקרים אין להתייחס למידע כמשקף את האמת.

 

מתוך מכתב 5/ מע"ר מ-17.1.46 113 – 36/0, הארכיון לתולדות "ההגנה"

 

אני מקווה שהרשימה תשמש חוקרים וחוקרות שמעוניינים בהיסטוריה החברתית של חיפה ובמרקם האורבני של האזור לפני 1948. חיפאים ותיקים ידעו אולי לאתר את הבניינים שבכתובות, הגם שחלק משמות הרחובות שונו מאז. אולי יהיה מי מכם שיגדיל וימצא את משפחות הבעלים. חיפה הייתה ועודנה עיר מעורבת, ובתי הקפה שלה הם בראש ובראשונה מרחבים אזרחיים וורנקולרים. ישנן אפשרויות רבות לשימור עברה של עיר, להחייאתו וללמידה ממנו. מיפוי בתי הקפה, יצירת מסלולי הליכה בעקבותיהם, מפגשים עם צאצאי הבעלים, איסוף עדויות בעל פה ועוד הן רק כמה פעילויות שעשויות להקל על ההתמודדות עם הארץ הזאת ועם עברה.

 

********

 

 

סוג א –  בתי הקפה המהווים מקום ריכוז של פעילים בעבר ובהווה (לחצו לרשימה המקורית)

קפה "קולקב א-סבאה" (כווכב אל צבאח) חיפה, רחוב המלכים 28
בעל הקפה – קאסם ג'אבר, מוסלמי
הקפה משמש מקום קבוע לריכוז אספסוף וכן יש בו בית-בושת. יש לקפה גם כניסה מיוחדת מוסווית מאחורי הבנין. בקפה נמכרים משקאות חריפים ברישיון.

קפה "ג'ורג'" – חיפה, רחוב אלנבי 1, בית עזיז חיאט
בעל הקפה פאדול ג'אמיל קוואר (קעוואר), נוצרי
היה קצין המשטרה בחיפה עד 1938, פוטר מהמשטרה כאשר נוכחו שהוא קשור עם הכנופיות. ממשיך עד היום לנצל קשרים שונים בקשר לרכישת נשק, לשם כך נכנס לעבוד כפקיד בחברת "סטיל" בכדי להמצא בקשר עם חבר הנהגים הרצויים לו ולבצע את הדרוש לו.
בקפה נמכרים משקאות חריפים ברישיון.

מלון "וינדזור" חיפה, רחוב ההר
בעל המלון הוא מיסטר בוטאג'י, נוצרי
האח הבכור מבין האחים בוטאג'י. יש לו מלון גם בשדרות הכרמל. בסוף 1938 הצטרף לחוסיינים שלפני כן התנגד להם. קשרים רבים לו עם הארצות השכנות. יש לו גם בית מסחר לנשק ברשיון. ב-1938 תמך במרד בכסף רב ובהשגת נשק. עוזר גם כיום בהשגת כל מה שעולה בידו. מופיע כלפי חוץ כמתנגד לציונות וליהודים וקשור עם ה-ס.י.ד.

קפה ברחוב ואדי סאליב 28, חיפה
בעל הקפה פריד שבאן אל-חאג' אחמד, מוסלמי כבן 52 ממפלגת החוסיינים
בימים לא שקטים מתנהלות אצלו הפגישות של רובע ואדי-סאליב. בקפה אין משקאות חריפים.

קפה ברחוב ואדי סאליב, בית פרטי, חיפה
בעל הקפה – עבדול אבו-טלאט, נוצרי ממפלגת החוסיינים
בן 45 בערך. בעל השפעה ברחובו. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב שער המזרח, בית חסן א-דיק, חיפה
בעל הקפה – נאיף גלאיני, מוסלמי
מראשוני האוהדים של שייך קאספ ב-1936. הקפה משמש כמקום הטפה לערבים. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב הג'ירייני, בית מג'דאלני, חיפה
בעל הקפה – נאיף אל-סופאדי, מוסלמי. הקפה שימש בזמן המאורעות כמקום סליק וריכוז אנשים מזוינים. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב עיראק 136, בית חסן טנקארי, חיפה
בעל הקפה – מחמד אל-חאג' חליל עביידה
לעתים קרובות מתקיימות בקפה פגישות של החוסיינים. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב הנביאים, בית אבו פייסל, חיפה
בעל הקפה – טנוט אליאס זאהיר, נוצריֿ
המקום משמש להברחת חשיש, אופיום וגם נשק. אין בקפה (גם מסעדה) משקאות חריפים.

 

סוג ב – בתי קפה שבהם מתרכזים פעילים אך פחות מאלה שבדרגה א (לחצו לרשימה המקורית)

קפה ומסעדה בשדרות הכרמל 28, חיפה
בעל הקפה – ג'ורג' שוץ, שויצרי, נוצרי
נעצר ע"י המשטרה כחשוד בריגול גרמני-איטלקי. התחתן עם יהודיה הונגריה בשם רוז'יצה אשר התנצרה. בעלת השפעה בחוגי המשטרה ובעזרתה השתחרר מהמעצר. הקפה משמש כמקום קבוע לתעמולה אנטי-ציונית ע"י פקידי הממשלה האנגלים והערבים. בקפה משקאות חריפים ברישיון.

הקלוב האורתודוכסי – נוצרי, רח סטנטון, בית הגב' ניוטון, חיפה
מזכיר הקלוב הוא נאצרי רונטוז, חבר בוועד הסניף של האגודה הנוצרית המוסלמית בחיפה.

קפה צנטרל, רחוב השוק, חיפה
יש שם גם בית בושת. בעל הקפה – קוסטנדי איוב א-זאהר.
המקום משמש לפגישות של האספסוף המעורב, פתוח גם בערב. בקפה משקאות חריפים ברישיון.

קפה רויאל באר, רחוב המלכים 58
בעל הקפה – ג'ורג' מחפוז, נוצרי
בקפה מתרכזת המשטרה הבריטית, לעתים קרובות מתקיימות שם פגישות בין השוטרים הבריטיים לבין המוסלמים והנוצרים הצעירים. בקפה משקאות חריפים ברישיון.

קפה ויקטוריה, רחבת חמרה-חיפה
גם בית בושת. בעל הקפה – מירי מג'דלני, נוצרי
מקום ריכוז של האספסוף. נמכרים משקאות חריפים ברישיון.

קפה ראמסם, רחוב יפו 72, חיפה
בעל הקפה – חנא דקלוש, נוצרי
היה פעיל במאורעות 1936/39. המקום משמש לפגישות הנוער המוסלמי והנוצרי. משקאות חריפים ברישיון.

קפה בשוק אל-אבייד, חיפה
בעל הקפה – באדייה – אלמנתו של פואד ג'דה. תומכת וחברה בקלוב הנשים של המוסלמיות והנוצריות. בקפה מבקרים רבים מהמשטרה הבריטית ונשים רעולות אשר קשה לקבוע את טיבן. בקפה משקאות חריפים ברישיון.

קפה "רויאל", רחבת חמרה, חיפה
בעל הקפה – סולימאן ג'אבור
מקום פגישה של הנוער המוסלמי והנוצרי. בקפה משקאות חריפים ברישיון.

קפה קוינס באר, רחוב יפו 76, חיפה
בעל הקפה מוסה אליאס עבוד, נוצרי
חבר פעיל באגודה הנוצרית המוסלמית. יש לו קשר אמיץ עם המשטרה הבריטית. בקפה נערכות לעתים קרובות פגישות.

בית קפה ברובע סייקאלי, בית פרטי, חיפה
בעל הקפה – אמיל זאכה, נוצרי
היה לפנים קצין במשטרה הא"יית, פוטר לפני 18 שנה. בן 50 בערך. הוא אחיו של מי שהיה עורך העיתון "אן-נאפייר" שנפסק בזמנו ובעליו מת. אמיל זאכה משלים בין המוסלמים והנוצרים בסכסוכים שונים. אין בקפה משקאות חריפים.

מסעדה ברחוב השוק, חיפה
בעל המסעדה קאמל אל-חאליק
משמש כשליחו של ראשיד איברהים בענינים בלתי ליגליים. אין במסעדה משקאות חריפים.

קפה ברחוב השוק, בית הוואקף המוסלמי, חיפה
בעל הקפה – פאחרי קרידלי. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב השוק, בית הוואקף המוסלמי, חיפה
בעל הקפה – מטבח מקבול. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב השוק, בית הוואקף המוסלמי, חיפה
בעל הקפה – קאסם חליל אל-טאוויתי. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב השוק, בית הוואקף המוסלמי, חיפה
בעל הקפה – טופיק צאלח. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב השוק, בית הוואקף המוסלמי, חיפה
בעל הקפה – נימר חסן, אין בקפה משקאות חריפים.

 

בכל בתי הקפה הנ"ל הנמצאים בבית הוואקף המוסלמי – מתאסף ההמון לכניסת התפילה למסגד ומשם באות ההוראות.

קפה ומסעדה ברחוב עיראק 124, בית פרטי, חיפה
בעל הקפה – עבד-אללה זיינא
מחסידיו של שייך קאסם. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ומסעדה ברחוב הג'רייני, חיפה
בעל הקפה – שאפיק צאלח
הקפה משמש כמקום להטפה. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב איבן אל-אטיר 30, ליד תחנת הכרמל, חיפה
בעל הקפה – חנא ניקולר חלאסי, נוצרי
הקפה משמש לפגישות הנוער הנוצרי והמוסלמי ברובע הקפה. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה בערד אל-ראמל, הכביש הישן לעכו, חיפה
בעל הקפה – מחמד חסן חאג' אחמד
הקפה משמש בערבים למקום הטפה אשר נגינת כנור ושירה מסווה על כך. בעל הקפה הנו ממפלגת החוסיינים. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ומסעדה ברחוב חורי 25, בית ואג'ייה מוראד, חיפה
בעל הקפה – קאויראק פולידיאן, ארמני
מקום פגישה לנוער הנוצרי והמוסלמי. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב הג'ירייני, בית מוראד, חיפה
בעל הקפה – מחמד מוצטפה בקאנג', מוסלמי
הקפה משמש פעמיים בשבוע בערב למקום הטפה. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ומסעדה ברחבת חמרה, בית הכנסייה המרוניטית, חיפה
בעל הקפה – אנדריוס חנא איוב, נוצרי
בזמן המאורעות היה הקפה מקום קבוע לריכוז הטרוריסטים ביום. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב יפו 97, חיפה
בעל הקפה – חנא אבודי, נוצרי
הקפה משמש לפגישות של האספסוף הנוצרי והמוסלמי. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ומסעדה ברחוב הואדי 42, חיפה
בעל הקפה – יוסף גיזאווי, מוסלמי, סוחר בנשק
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב ההר 1, בית ד"ר טאביל, חיפה
בעל הקפה – ג'ורג' חביב נעמה, נוצרי
חסיד נלהב של החוסיינים ופעיל מאוד ביניהם. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב יפו 144, ליד תחנת הנמל, חיפה
בעל הקפה – עבדול נאסיח א-דין
הקפה משמש מקום פגישות לנוער הנוצרי והמוסלמי. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב עיראק 106 בבית יורשי חאג' חליל טאהא
בעל הקפה – מחמד ראגב חאג' איברהים, מוסלמי
הבית והקפה משמשים לפגישות קבועות של מוסלמים פעילים.

 

סוג ג – בתי קפה שבהם מתרכזים אנשים שהיו פעילים בסמן המאורעות ויהיו פעילים אם יתעורר אי-שקט, אולם עכשיו אינם פעילים (לחצו לרשימה המקורית)

קפה פנורמה על הר-הכרמל
בעל הקפה – לואיזה טלבוט
קודם ניהל את הקפה הגרמני וילהלם פריצ'ה שנעצר עם פרוץ המלחמה. אומרים שלואיזה היא בתו, אולם קשריה עם אנגלי אחד איפשרו לה להמשיך בניהול הקפה. בקפה זה נפגשים אנגלים, לרוב אנשי המשטרה. באים לשם גם ערבים מהשכבה הבינונית והגבוהה. בקפה משקאות חריפים ברישיון.

קפה ברחוב יפו, בנין ג'ורג' ג'דה
בעל הקפה – אסקנדר עבד אל-נול, נוצרי
בקפה משקאות חריפים.

קפה מול תחנת הרכבת המזרחית
בעל הקפה – אליהו נאצר, נוצרי
בקפה משקאות חריפים ברישיון.

קפה ברחוב סטנטון 76, חיפה, בית קטקודה
בעל הקפה – שורקאט מוצטפה טורק, מוסלמי
אין משקאות חריפים.

קפה ברחוב חיג'אז 10, בית ליאון לוי (יהודי), חיפה
בעל הקפה – יוסף פאראן, מוסלמי
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב המלכים 42, חיפה
בעל הקפה – אוסמן יוסף פאראן, מוסלמי
אין בקפה משקאות חריפים.

מסעדה ברחוב הכנסיות, בית פרטי, חיפה
בעל המסעדה – סעיד צאלח אנקון, מוסלמי
אין במסעדה משקאות חריפים.

קפה בשוק אל-אביאד, בית אביאד
בעל הקפה – יוסף מאושי
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה בשוק אל-אבייאד, בית אבייאד, חיפה
בעל הקפה – באשארה נאקוויל
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב עיראק 36, בית מחמד סעד א-דין, חיפה
בעל הקפה – אחמד מחמד חאמזי
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה בשוק אבייאד, בית המנזר הלטיני
בעל הקפה – באשארה חביב
אין בקפה משקאות חריפים.

מסעדה ברחוב המלכים 54, בית עזיז חיאט
בעל הקפה – עזאת גאראווי
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ומסעדה ברחוב הואדי 47, חיפה
בעל הקפה – מנחיאן ג'אבור ג'חשאן
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב המלכים 30, בית חבייאב, חיפה
בעל הקפה – מחמד חאדיב אל צולח
אין בקפה משקאות חריפים

קפה ברחבת חמרה, בית מוחאשאן, חיפה
בעל הקפה – מוצטפה בראקנדה
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב יפו 122, בית פרטי, חיפה
בעל הקפה – נימר זאביין
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה בשוק אל-אבייאד, בית הוואקף היוני הקטולי
בעל הקפה – ג'וד אוטאקי
משמש כמקום לאספסוף. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב איבן אל-אטיר 31 מול תחנת הכרמל, חיפה, הבית של אליאס עיון
בעל הקפה – סאמי איוב באהווי, נוצרי
לפעמים מתקיימות שם פגישות של הצופים הנוצרים. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב עירק 30, חיפה
בעל הקפה – ראג'יב אאיד מואדמר
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב עין-דוד 28, בית הוואקף הקטולי, חיפה
בעל הקפה – ריג'יס באחרי דאייב, נוצרי
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ומסעדה ברחוב סטנטון 68, חיפה
בעל הקפה – מארי חסן אל-קילאני
הקפה משמש להברחת סמים: קוקאין וחשיש. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב השוק, חיפה
בעל הקפה – מחמד חסן קלינאני (אחיו של הנ"ל)
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב השוק, בית דאלאל, חיפה
בעל הקפה – שאפיק חוסייני
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב השוק, חיפה
בעל הקפה – סובחי סעיד סלאמי
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב חיג'אז 8, חיפה, בית לאון לוי
בעל הקפה – אחמד עלי עומר
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב יפו 65, חיפה
בעל הקפה – לואיס אל-אשי, נוצרי
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב המלכים 7, חיפה
בעל הקפה – עבד אל-נאסר
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב המלכים 1, חיפה, בית סנדוקי
בעל הקפה – שאפיק אל-סולח
משמש כמקום קבוע לסבלים. אין בקפה משקאות חריפים

קפה ברחוב עירק 110, בית פאטמה עיראני (חברה באגודת הנשים המוסלמיות), חיפה
בעל הקפה – חוסיין מחמד חרייבה אל-דאדה
אין בקפה משקאות חריפים

 

הכתבה שקראתם נכתבה על ידי כותבת אורחת. המידע והעובדות נבדקו על ידה.

 

למידע נוסף על הסיפור:

בתי הקפה הערביים בחיפה בשלהי תקופת המנדט על פי סקרי בתי העסק של שירות הידיעות של "ההגנה"

 

כתבות נוספות:

הסיפור המדהים של החייל שתיעד את עצמו מחלץ גופות בסיוע חיילי אויב

כיצד הגיע המכתב של היטלר למופתי אל הספרייה הלאומית

"הייתה מלחמה ונפצעתי" – יורם קניוק כותב להוריו ב-1948