לקנות פיג'מה בפורט סעיד: סיפורו של הטייס החובב, הפוליטיקאי הכושל, ובעל מזללת ההמבורגרים אייבי נתן ש"קפץ לביקור" במדינת האויב רגע לפני מלחמת ששת הימים
בשנת 1958 סייע אייבי נתן להמבורגר, הקציצה המסתורית מאמריקה, בחבלי העלייה ארצה, כשפתח את מסעדת "קליפורניה" בפינת הרחובות פרישמן-דיזנגוף. הכריזמה יוצאת הדופן וסיפור החיים הסוער של המסעדן הטרי שגדל באיראן, התגייס במרמה לחיל האוויר ההודי בגיל 16 וחצי, לחם במלחמת העצמאות של ישראל ועבד אחריה כקברניט באל-על, לא הזיקה למאמציו למשוך לקוחות למסעדה החדשה, חלקם מהשכן המבוסס יותר – קפה כסית.
תחילה, ראה בעיסוקו החדש משום עלבון לקברניט שהיה. אך עם הזמן התאהב בחיי הלילה התל-אביביים ובמקום המרכזי שמצא לעצמו בזכות המסעדה שפתח. הוא אף ניצל את ההזדמנות לקדם פעילויות צדקה שונות באמצעות המסעדה, בעיקר בארוחות צדקה שהכנסותיהן קודש לנזקקים.
בעקבות אהבה נכזבת יצא נתן לשוטט בעולם הגדול. במשך שישה חודשים, אלתר טיסות למקומות שונים בלי לתכנן מראש היכן יניח את ראשו בלילה. כשחזר לבסוף ארצה, הרגיש שהוא מוכן להרפתקה חדשה. לקראת בחירות 1965 הלהיטו הוויכוחים הפוליטיים על הקיפאון המדיני של ישראל את הרוחות במסעדת קליפורניה. "אם הם אינם באים אלינו", שאל נתן את חבריו בהתייחסו למדינות ערב העוינות, "מדוע לא נלך אנחנו אליהם?".
בתגובה לשאלה התמימה, לכאורה, דרש מנתן אחד מבאי המסעדה, ספק בתור שאלה וספק בתור התגרות, להגיד האם הוא "מוכן לעשות את זה". כשנענה בחיוב, המשיך ודחק את המסעדן לקיר: "אז מדוע שלא תרוץ לבחירות הקרובות בכנסת?". במקום לקחת צעד אחורה כדי לשקול דרכי מילוט עדיפות, קסם הרעיון לנתן: לא רק שיעמיד עצמו לבחירות לכנסת, הבהיר לשומעיו, אלא שאם ייבחר יטוס "אישית למצרים לראות את נאצר, אבל לא כאזרח אלא כחבר כנסת". בפתחו של העשור החמישי לחייו, והוא אדם בעל מעמד ונכסים, החליט נתן להקדיש עצמו ליוזמה חדשה: שלום בין שתי האויבות הגדולות, ישראל ומצרים.
הייתה זו יוזמה יוצאת דופן בהתחשב ברטוריקה הארסית ומלאת השנאה שהפנה נשיא מצרים שוב ושוב כלפי ישראל, ורבים מחבריו ומכריו של נתן חשבו שהעמדת עצמו לבחירות היא טעות נוראית שתפגע קשות במוניטין שלו. נתן נשאר נאמן לעקשנות הטבעית שלו.
וכך גם 2,500 הקולות שקיבל בבחירות (פחות מאחוז מכלל הקולות באותן בחירות) שינו אך במעט את תוכניתו השאפתנית. בזמן שלוי אשכול הציג את ממשלתו החדשה לציבור, סימן לאזרחי המדינה שהגיעה השעה לקרר מעט את הלהט החלוצי של קודמו בתפקיד ולחתור במודע לנורמליזציה עם העולם, חתר נתן לנורמליזציה גם עם שכנינו הקרובים – כזו שתושג בצורה מעט לא נורמלית.
ראשית ניסה הפוליטיקאי הכושל להשיג בכל זאת תמיכה ציבורית נחוצה. הרעיון שהגה נתקל במספר הרמות גבה: אם תצליח העצומה שהכין להשיג מאה אלף חתימות – יטוס למצרים בעצמו וידרוש פגישה אישית עם נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר. הוא הפיץ מאות עלונים, פרסם מודעות בעיתונות וחילק בעצמו כרוזים לעוברים והשבים ברחובות ארצנו. כששמע הממשל המצרי על היוזמה התמוהה, אותת לנתן (באמצעות העיתונות הרשמית במדינה) שברגע שיחצה את הגבול – מטוסו ייורט.
"תימהוני", "משוגע" ושאר מיני כינויים מלבבים הודבקו לנתן. לא מעט אזרחים עלו לרגל לפינת הרחובות פרישמן-דיזינגוף כדי לעלוב בו בפניו, ובו בזמן לזכות בהצצה במטוס ה'סטירמן' שהציב בקרבת מקום – לא לפני שצבע אותו בלבן והוסיף את הכיתוב בעברית, ערבית ואנגלית, "שלום 1".
מעטים האמינו באמת ובתמים שהפלייבוי מ"קליפורניה" יעמוד במילתו. אחד מהיחידים היה עיתונאי מעריב, שהצטווה להתייצב בשעה שש וחצי בבוקר בליווי צלם בשדה התעופה הקטן בהרצליה. התאריך שנקבע היה ה-28 בפברואר 1966. כשהתניע נתן את המטוס ויצא אל מצרים, היעד שהסעיר את דמיונו כמעט במשך שנה שלמה, הבינו עובדי שדה התעופה שלא מדובר בצילומים בלבד.
למחרת סיפקה סוכנות הידיעות האמריקנית איי.פי. את הידיעה הטראגית: המטוס "שלום 1" התרסק בטרם הספיק להגיע ליעדו. הטעות שנפלה נבעה ככל הנראה מהחלטתו של נתן להתחמק מהמכ"ם הישראלי. "עלי להודות שבדרך כלל אני טייס זהיר שאינו מסתכן בהרפתקאות," סיפר בזיכרונותיו, "אבל הדחף שלא להתגלות הוא שקבע הפעם את אופן טיסתי". תחילה פנה בחדות לכיוון הים, כשהוא "כמעט נושק לגגות הבתים" בתל אביב.
מטוסי חיל האוויר הוזנקו כדי לשכנעו לחזור, אך כיוון שלא היה ברשותו רדיו לא יכול היה להשיב שהוא נחוש להמשיך. תוך שעות ספורות הגיע אל פורט סעיד שבסיני. מיכל הדלק ההולך והאוזל הוביל אותו להנחית את המטוס בשדה התעופה בעיר. דקות ארוכות עברו בטרם הצליח נתן לשכנע את הפקחים ההמומים שהאדם שעומד מולם אכן הגיע בטיסה ישירה מתל אביב. ולא, ענו הם לשאלתו העיקשת, הם לא שמעו על הטייס הישראלי שהבטיח להיפגש עם נאצר.
מושל פורט סעיד כבר ידע יותר: הוא סיפר לנתן שהעיתונים בישראל מיהרו לדווח על מותו, ושלאחר התייעצות עם הרשויות בקהיר הוחלט לתדלק את מטוסו ולשלוח אותו בחזרה לישראל. "במידה שישאלו אותנו עליך, נכחיש שהיית כאן, ואתה לא תתבע לדין בישראל", הבטיח.
גם לנוכח הכישלון המוחלט של תוכניתו לא נואש האיש. עתה, כל שרצה היה לבלות לילה בארץ האויב. הוא ניסה לקנות זמן בתחבולות שונות: תחילה סיפר שהוא רעב, אחרי הארוחה התמהמה בדרכו לשדה התעופה ושם, הסביר באיטיות ובבהירות לאחראי על צוותי הקרקע שהשעה מאוחרת מדי לטיסה חזרה לישראל.
במגדל הפיקוח, בעודם מחכים להוראות מגבוה, שיחקו נתן ופקחי הטיסות המשועממים כמה סיבובים בקלפים. לאחר שזכה בכל כספם, יצא נתן לקדם את פני המושל שחזר לביקור ונסע יחד עמו העירה לקנות פיג'מה ללילה. מוכר החנות שהוזעק במיוחד מחל על כבודו והעניק מספר מזכרות לאורח הישראלי הראשון שלו. בבוקר למחרת יצא נתן על כנפי "שלום 1" בחזרה לתל-אביב.
הידיעות על חזרתו של אייבי נתן ארצה היו לשיחת היום בישראל הקטנה, והקהל שקיבל את השב מארץ האויב נמנה באלפיו. ההמונים זימרו בשבחו, שמפניה תוססת הותזה עליו, והוא זכה לחיבוקים ולהינשא על כפיים ברחבי שדה התעופה. גם ניידת משטרה חיכתה במקום, עיכבה אותו לחקירה קצרה שלאחריה שוחרר בערבוּת.
להוציא את הכיבודים השונים שלהם זכה נתן בחזרתו לארץ, אותה טיסה היסטורית לא הניבה תוצאות רבות. מעט יותר משנה לאחר מכן פרצה מלחמת ששת הימים, ושטח האויב בו נחת נתן, בסיכון עצום לחייו, היה כעת לחלק משטחה המנופח של ישראל. רק בתום שתי מלחמות נוספות, מדממות וארוכות יותר מששת הימים, השתכנעו ישראל ומצרים שהשעה בשלה להניח את נשקן ולמצוא דרך לפתרון הסכסוך.
עם זאת, תרומה אחת מכריעה ניתן לזקוף לזכותו של הטייס האמיץ שחזר על ניסיונו להיפגש עם נאצר פעמיים נוספות: באישיותו ובמעשיו עזר אייבי נתן להגדיר, ובמידה רבה גם להמציא, דמות חדשה בנוף הים תיכוני: הסלבריטאי שעוזב הכול ורותם את כל כוחותיו למען הגשמת פסגת השאיפות של המין האנושי – שלום במזרח התיכון.
הצטרפו לקבוצה שלנו הסיפור מאחורי לעוד סיפורי היסטוריה ותרבות ישראלית
כתבות נוספות שיעניינו אתכם:
"משחק הניצחון": הכירו את מונופול ששת הימים
איך מפה שנתלשה מעיתון עזרה להכריע את הקרב הקריטי בגולן במלחמת יום הכיפורים
אך אנו עוד נקום: סיפורה של שיירת נבי דניאל
ממטולה ועד אילת: מסע הפלאים של גיל הקטן עם אווזי-הבר
תגובות על כתבה זו