פרחים בקנה
השנה היא 1964 – הסופר וחבר הכנסת ס. יזהר עומד מעל דוכן הכנסת ומתריע כמו נביא בשער על קטסטרופה שעתידה להתרחש אם לא יעשה דבר: פרחי הבר הולכים ונכחדים מהנוף הישראלי, הוא מזהיר, ואם לא יעשה מעשה, הדור הבא לא יזכה לראות פרחים בטבע.
"משהפר האדם שיװי־משקל רופף זה, ילכו אלה הלוך ופחות במהירות ולבלי הינצל עוד. באופן שכל קטיף משולח־רסן גוזר בהכרח דין־כליה על הצמחייה הנקטפת, תהליך שאינו ניכר תמיד בראשיתו, אך הולך הלוך והתעצם, וכשיורגש לבסוף – כבר יהיה לבלי השב."
[מתוך פרוטוקול הישיבה ה-377 של הכנסת החמישית, 30.6.1964]
אבל יזהר לא היה רק נביא זעם, אלא גם הציע פתרונות. הוא היה מעורב ופעיל מאוד בהקמת רשות הטבע והגנים שנה קודם לכן. כשהדאגה לחי והצומח הישראלי מניעה אותו הוא גם הצליח לגייס את משה דיין, שר החקלאות דאז, כדי לתמוך בחקיקה שאסרה על סחר בפרחי הבר. אבל חקיקה אינה מספיקה אם אין לה תוצאות בשטח.
וכך, ארבע שנים לאחר "נאום פרחי הבר" של ס. יזהר, יצא לדרך לא פחות מאשר מסע הצלה תודעתי, מה שנודע לימים הקמפיין המוצלח ביותר במדינת ישראל בתחום שמירת הטבע.
איך לאהוב אותך?
עם כל הכבוד לחקיקה כנסת, או אפילו לרצון הטוב האמורפי שכולנו ניחנים בו בתיאוריה, כדי ליצור שינוי עמוק כל כך בהרגלים של הישראלים היה צורך בפעולה עמוקה ורחבה שתקיף את כל תחומי החיים. כדי להצליח באתגר העצום הזה, יצא לדרך קמפיין חדשני לתקופתו, ששילב חינוך, הסברה וחקיקה. המדינה הצעירה כולה התגייסה למען הרקפות והכלניות, אירוס הגלבוע והתורמוסים, וכדי להעניק גם לדור הבא נוף יפה וצבעוני.
איך כל הטוב הזה קרה? כדי לשנות הרגל ציבורי מהיסוד היה צורך להתחיל מהיסודות, החל מגילאי הגן ובתי הספר היסודי. המטרה הייתה להפוך את הילדים לשליחים ו"מחנכים" עבור הוריהם והסביבה הקרובה שלהם. כפי שתיאר זאת אחד ממייסדי החברה להגנת הטבע, עזריה אלון:
"בראש הצבא עמדו המורים והגננות, שקלטו את המסר, העבירו אותו לילדים ודרכם אל ההורים. היו אלה אותם מורים וגננות אשר רק לפני זמן קצר היו יוצאים עם חניכיהם אל השדות ומעודדים אותם לקטוף… היה כאן שילוב של הסברה וחוק, אבל החוק הופעל רק מעט מאוד ובמקרים קיצוניים".
[מתוך אתר החברה להגנת הטבע]
המורים והמדריכים במערכת החינוך ותנועות הנוער שהובילו את הילדים והנוער בטיולים, מסעות והכרות קרובה עם הטבע. הם אלו שכבר מהרגעים הראשונים בהם ילדים יצאו אל הבר ולמדו על הסביבה שלהם הבהירו שפרחי הבר – מחוץ לתחום. אם שמתם לב למשפט השני בציטוט – אל דאגה, עוד נגיע גם לשם.
משרד החינוך שילב תכנים על שמירת טבע בתוכניות הלימודים, ואפילו חברות מסחריות זיהו את ההצלחה ומיהרו לקפוץ על העגלה. מפעל הפיס הנפיק כרטיסי הגרלה עם ציורי פרחי בר מוגנים, וחברות אחרות הוציאו משחקי קלפים וחוברות צביעה בנושא. דמיינו לעצמכם שלא יכולתם ללכת לקופת החולים, או לסניף הבנק שלכם, בלי להיתקל בכרזות שמכריזות ששמירה על הטבע היא "הנורמלי החדש".
ניצחון האהבה אל הטבע
לאור ההיכרות שלנו עם האופי הישראלי, מפתיע שדווקא קמפיין שמונע מאיתנו לעשות דבר מה הצליח כל כך. יש האומרים שהסיבה להצלחה הגדולה שלו נעוצה בסיסמה הקליטה "צא לנוף אך אל תקטוף", כלומר התמקדות במסר חיובי, חף מהאשמה. אבל החשיבה החיובית של הקמפיין הזה עמוקה יותר – היא מכירה בכך שגם כאשר אנשים קוטפים פרחי בר הם עושים זאת מתוך אהבה לטבע. הוא מכיר ברגש שמניע אותם. הקמפיין לא האשים אותם אלא רק לימד להפנות ולבטא את האהבה הזאת בצורה חדשה. אם בעבר אהבה לטבע פירושה היה לחזור הביתה מלוא הסל אירוס הגלבוע, הקמפיין עזר לבטא את האהבה הזאת דווקא על ידי שמירה על פרחי הבר והימנעות מקטיף. וחוץ מזה, אי אפשר היה להתעלם מהכרזות עוצרות הנשימה של הת'ר ווד וברכה לוי־אביגד, שלוו באיורים בוטניים וברבות הימים הפכו לנוסטלגיה של שנות השבעים.
ההצלחה הגדולה של קמפיין "צא לנוף אך אל תקטוף" גרמה לכך שגם בשנות השמונים נעשו ניסיונות לשחזר את ההצלחה, בין היתר באמצעות זמרירים (ג'ינגלים) וסיסמאות קליטות כמו "מי שאוהב אותי הוא לא יקטוף אותי". גם הקמפיין הזה הצליח מאוד, אולם ההצלחה הפנומנלית של הקמפיין הקודם לא הצליחה להשתחזר מאז בשום קמפיין נוסף למען הגנת הסביבה.
דבר אלי בפרחים
הצלחת הקמפיין להצלת פרחי הבר מרשימה אפילו יותר, אם נזכור שרק שני עשורים לפני כן התנהל קמפיין כמעט הופכי, שנועד לשכנע את ילדי ישראל לקטוף כמה שיותר פרחי בר.
ביום העצמאות השלישי של מדינת ישראל, בשנת 1951, יצא לדרך קמפיין תחת הכותרת "פרחי ארצנו – תשורת ילדי ישראל לילדי הגולה" שמטרתו הייתה לעודד ילדים ישראלים לקטוף כמה שיותר פרחי בר. הילדים והנוער נשלחו לקטוף פרחי בר ולייבש אותם היטב בין דפי ספר. לאחר מכן הם הדביקו את הפרחים על גלויות מיוחדות, וכל הגלויות נאספו במרוכז ונשלחו אל ילדים יהודים בכל רחבי העולם.
אם הצטיינתם במיוחד, יצרתם גלויה יוצאת דופן או שהייתם בין 50 שולחי הגלויות הראשונים, הייתם עשויים לזכות בפרסים שכמובן שימחו ריגשו ילדים כמו ספרות מופת (ספרי ביאליק או כתבי הרצל), סיור לישובים חדשים הנבנים בנגב, ואפילו אלבום תמונות.
עד מהרה קטיף הפרחים הפך למסורת שסבבה את מסיבות יום העצמאות של המדינה הצעירה. 50,000 גלויות שנשלחו בשנה הראשונה הפכו עד מהרה ל-120,000 גלויות בשנה השלישית. עוצמתו של המנהג פחתה רק בעקבות מלחמת ששת הימים, אז הוחלפו פרחי הבר באיורים של סמלים לאומיים אחרים כמו חיילים עומדים לצד הכותל, טנקים ודגלי ישראל.
בתקופת פריחתו של מנהג שליחת גלויות הפרחים, שירת המנהג היטב שתי מטרות שונות יחדיו – אחת כלפי פנים, ואחת כלפי חוץ. המטרה הראשונה הייתה לטפח בילדים הישראלים גאוות מולדת ותחושת שליחות בכך שהם "שגרירים קטנים" באמצעות שליחת מעשה ידיהם לילדים מעבר לים. המטרה השנייה הייתה ליצור קשר רגשי גם בקרב ילדי התפוצות אל מדינת ישראל החדשה, ובתקווה לעורר בהם תחושת שייכות שתעודד אותם לעלות לארץ בבגרותם.
"מזה שנים חיפשנו דרך לקשירת קשר בין ילדי הארץ לילדי ישראל בגולה. רוב הניסיונות לא הוכתרו עד עתה בהצלחה רבה. סברנו שיש להמחיש את הקשר ע"י העברת חלק מנופה הטבעי המקסים של ארצנו לילדי הגולה. הפרח, הביטוי לשורשיות של העם במולדתו העתיקה חדשה, ידבר אל ילדי הגולה בשפת היופי וההתחדשות. סביב למפעל זה, איסוף הפרחים, ייבושם והדבקתם על גבי הגלויות, ימצא המחנך קו נרחב לעבודה חינוכית ציונית: יביא בפני חניכיו את בעיות ילדי הגולה הכמהים למולדת ולהתחדשות רוחנית"
[מתוך חוברת ההדרכה למורים שליוותה את הקמפיין, מתוך מאמרו של חיים גרוסמן, "ד"ש עם פרח מארץ מולדת לתולדות הקשר הציוני בין ילדי הארץ לילדי הגולה", קשר מס׳ ,37 אביב-קיץ 2008]
גם בקרב ילדי התפוצות המחווה התקבלה בהתרגשות, והדימוי של הילד הצבר נושא מלוא ידיו פרחי בר עבור ילדים שלא התמזל מזלם לגור בארץ ישראל, היה חלק מהדימוי של דור "ילדי הפרחים" הצברים שנולדו במדינת ישראל.
אסור לקטוף את פרחי הבר
במהלך שני העשורים שבין קמפיין עידוד הקטיפה ובין קמפיין שמירה על פרחי הבר השתנה היחס אל החי והצומח במדינת ישראל ללא הכר. פער של חמש עשרה שנים בלבד יצר שינוי התנהגות חד כל כך: ילדים שבעצמם קטפו אירוסים מלוא הזרוע מצאו את עצמם מסבירים לילדיהם או תלמידיהם שקטיף כזה פוגע בסביבה. קשה לדמיין בכלל איך היה נראה הנוף הישראלי לולא הקמפיין הזה. האם היינו יוצאים אל השבילים המסומנים כל חול המועד ומוצאים את עצמנו מחפשים לשווא נקודת צבע על רקע השמיים והחול?
ההצלחה הגדולה של הקמפיין להגנת פרחי הבר משתקפת אלינו בכל טיול או מסלול, עד כדי כך שאוכלוסיית פרחי הבר הצליחה להשתקם מהאסון האקולוגי בו נמצאה בסוף שנות השישים. הפרחים שסביבנו מעידים על ההצלחה הגדולה שבה מסוגל הציבור להתגייס למען נושאים וערכים שיקרים לליבו כאשר הם פוגשים שפה חיובית ולא שיפוטית, וכאשר חברה שלמה מבינה שנעשו טעויות בעבר, אבל אין סיבה להתבצר בהן, אלא לפעול למען הטבע שנוריש לדורות הבאים אחרינו.
***
ביום שלישי, ה-5 באוגוסט 2025 תפתח לראשונה בספרייה הלאומית תערוכת, "יש פרחים" המספרת את סיפורם של פרחי הבר בתרבות הישראלית ובארץ הזאת. בתערוכה יוצגו פריטים נדירים שנחשפים לציבור בפעם הראשונה, ויצירות אומנות חדשות שנוצרו במיוחד עבור התערוכה. לפרטים ולרכישת כרטיסים לחצו כאן.
בנוסף, לא שכחנו את הילדים: "הגן הסודי", פעילות קיץ לכל המשפחה תיפתח ביום ראשון ה־27 ביולי 2025, ובה כל מתחם החינוך של הספרייה הלאומית יהפוך לגן פורח מקרטון בעבודת יד שיגרום לילדכם לפרוח. לפרטים ורכישת כרטיסים לחצו כאן.
