המבוגרים מכירים אותו מ"רומן רוסי", "עשו", "כימים אחדים" ושאר היצירות הקלאסיות.
אבל הילדים?
הם לנצח יזכרו את הסופר המנוח מאיר שלו מ"אבא עושה בושות", "הכינה נחמה", ושאר ספרי הילדים האהובים שכתב. במידה רבה, דווקא הילדים הם ש"ספגו" את כתיבתו של מאיר שלו לא פחות מההורים. "אני רואה איך ילדים מגיבים לספרי ילדים שלי, לדמויות ספרי הילדים שלי", מודה מאיר שלו. "זה הרבה יותר חרוט מספרים למבוגרים".
בחודש אוקטובר 2020, מדינת ישראל הסתגרה עמוק בתוך הבתים בשל מחלת הקורונה. דווקא אז, כשההתקהלויות היו אסורות, ראיינו את הסופר מאיר שלו על ארון הספרים הפרטי שלו. הראיון התקיים, איך לא, בזום משולחן העבודה שלו בביתו, שם הוא חשף בפנינו את הספרים המרכיבים את פינת העבודה שלו, וגם סיפר לנו על ספרי הילדים עליהם גדל. בהם בחרנו להתמקד ברשימה זו.
כיאה למי שיגדל להיות אחד מהסופרים החשובים של עמו, מאיר שלו התחיל לקרוא כשהיה צעיר מאוד. כבר בגיל 4 הוא היה מסוגל לקרוא ספרי ילדים פשוטים. "התחלתי לקרוא בגיל צעיר. ההורים שלי לימדו אותי לקרוא מגיל קטן ואני התמכרתי", מספר שלו.
ומה הוא אהב לקרוא בילדותו? "אהבתי מאוד את נחום גוטמן שסיפוריו התפרסמו ב"דבר ילדים" ואהבתי את מארק טווין". אבל הילד מאיר נתקל בקושי להגיע לרבי המכר הגדולים לילדים: "ההורים שלי לא הרשו לי לקרוא את טרזן וחסמבה", אמר שלו, שהוא גם בן של משורר וסופר חשוב, יצחק שלו. "הם אמרו שזה "כתוב לא טוב". קראתי אותם אצל חברים, לא הרשו לי להכניס הביתה."
ומה עוד? "אהבתי את אריך קסטנר אהבה רבה, וכן את השירים של קדיה מולודובסקי ושל אנדה עמיר פינקלפלד. כמעט בכל רומן שלי אני מכניס שורות מספרי השירה של שתיהן."
ומה פחות?
"פחות, משום מה, את מרים ילן שטקליס" מספר שלו, ואז מטיל פצצה: "יש עוד ספר שלא אהבתי, ואנשים נזעמים על זה. 'הנסיך הקטן'. לא אהבתי את 'הנסיך הקטן' וגם היום אני לא אוהב אותו. כשהתגלגלו לידי ספרים של פאולו קאולו הבנתי למה אני לא אוהב את 'הנסיך הקטן'. 'הנסיך הקטן' אמנם לאין ערוך יותר טוב מ'האלכימאי', אבל יש מימד של עבודה בעיניים בספרים האלו, רוחניות בגרוש, קלישאות בשקל. זה עורר מהומה בבית. אמא שלי מאוד כעסה על כך שאני לא אוהב את 'הנסיך הקטן'. אבא שלי עלץ בסתר כי הוא גם הבחין כנראה בזיוף."
"יש מועדון סודי של 'לא אוהבי הנסיך הקטן'", מתבדח שלו, "אנחנו מתכנסים פעם בשנה במרתף ואנחנו משמיצים בעונג את הספר הזה."
שלו גם חושף את הספר "האסור", שבצורה אירונית הומלץ לו על ידי אביו לקורא בשנות נערותו:
"אבא שלי הציע לי לקרוא את מובי דיק, דרישה די כבדה לגיל הזה, והמליץ לי מאוד לקרוא גם את לוליטה. הוא השיג לי את 'לוליטה' שתורגם לראשונה. אמרתי לו – 'אבא קראתי שאסור בארצות הברית לקרוא את הספר הזה'. אז הוא אמר לי: 'זה ספר שיציג בפניך עולם חדש של כתיבה, חוץ מזה אל תדאג זה ספר על ילדה בגילך. אני לא הבנתי בכלל שאני קורא ספר על פדופיל, לא הבנתי בכלל שיש דבר כזה פדופיל'."
ואיזה ספרים למבוגרים אהב שלו יותר ופחות? אילו ספרים עמדו שם, במדפי הספרים בפינת העבודה, והסתכלו על הסופר כותב את יצירות המופת שלו?
התשובות מחכות לכם בראיון המלא כאן:
