סיפורם של שני אחים מדפיסים ברוסיה הצארית והעונש הקשה שהוטל עליהם.
למה ״כל נדרי״ לא חדר לזמר העברי?
מנגינת ״כל נדרי״ נעדרת באופן מפתיע מן השירים העבריים כמעט לגמרי, אבל המילים חלחלו למספר שירים. המוזיקולוגית ענת רובינשטיין הופכת בסוגייה לקראת יום הכיפורים
כך הפך "בשנה הבאה" משיר געגועים עצוב ללהיט בינלאומי קצבי
מה שנתפס בעינינו ובאוזנינו כשיר שמח כל כך, הוא בעצם שיר מאוד עצוב. חלק מהיושבים במרפסת כבר אינם בחיים, וכל שנותר הם הזיכרונות. אז איך הפך השיר העצוב לאופטימי, כשגם בגרמניה, אמריקה ויפן שרים אותו בחיוך גדול?
צללנו למסע בעקבות גלויות "שנה טובה" ומצאנו את הסיפור הישראלי
היו ימים שבהם איגרות הברכה לשנה החדשה היו דבר הדואר הנפוץ ביותר. הכרטיסים הקטנים ביטאו את אווירת השנה החדשה בכל בית יהודי בתפוצות ובישראל
עירוב בעיר נא אמון
גבולות העירוב בשלוש מפות ומדינות שונות: במצרים, באוקראינה ובמדינת ישראל.
ראש השנה | השופר הנושא את זעקת האַיִל הנשחט
"השופר אינו שייך ליצחק העקוד ולא לאברהם המוכן ומזומן לעקוד; השופר הוא קרנו של האיל. כשאנו תוקעים בו מה שאנו מזכירים אינו הקורבן שלא היה – אלא הקורבן שכן היה." רשימה מאת לאה קליבנוף־רון
מודל 2018 | רשימה מתוך הספר "עַד אַרְגִּיעָה", קובץ מסות מאת רונית מטלון
"בת דודה שלי, שקראה את הספר שלך, חשבה שהוא דוחה מבחינה אנושית ומבחינה פוליטית. איזה מין אנשים חולניים ומעוותים את מתארת ואיפה בכלל יש אנשים כאלה?" רונית מטלון משיבה לשאלה שהופנתה אליה
שירה | שירים חדשים מאת מיטל זהר, איל דוננפלד ועינת גדעוני
כָּעֵת אָנוּ סְבוּכִים בְּתוֹךְ נֶפֶשׁ אַחַת זוֹהֶרֶת, / לְרֶגַע אֶחָד וְיָחִיד שֶׁל כִּשּׁוּף / הֲלֹא בָּרֶגַע הַבָּא נִפָּרֵד אִישׁ־אִישׁ לְדַרְכּוֹ.
ביקורת | דפנה לוי על "האחרות" מאת שהרה בלאו
"הציווי החברתי טמון בתוכן עמוק כל כך, שהן לא מצליחות להשתחרר מן המבט החיצוני שנגדו הן מתריסות וליהנות מן החירויות שמביאה איתה הבחירה שלהן". על אל־הורות ועל המלכודות החברתיות שאורבות ל"אחרות" בבחירתן
ובעברית | שירים מאת המשורר הארגנטינאי חֶרַרדוֹ לוין, בתרגום טל ניצן
אֵין אִישׁ שׁוּב מְצַפֶּה לְדָבָר מֵאִתָּנוּ, / תְּהוֹמוֹת זְעוּפוֹת שׁוֹטְפוֹת אֶת הַצֶּבַע מֵעֵינֵינוּ / וְכָל מִשְׁפָּטֵינוּ בִּעְבּוּעַ מֵת. / יְרֹקֶת עֲצוּבָה מַכְתִּירָה וּמַרְקִיבָה אוֹתָנוּ.
