ב-12 במארס 1938 פלשה גרמניה הנאצית לאוסטריה, אירוע שכונה בגרמנית 'אנשלוס' – סיפוח.
לא היה זה מהלך רגיל של כיבוש, וכאשר היטלר הגיע למסע ניצחון בווינה כעבור שלושה ימים, מאות אלפי אוסטרים התכנסו להריע לו ברחבי וינה. לפי עדויות שונות, לא נותר פרח ורדים אחד באוסטריה שלא נקטף לרגל המאורע.
עבור כרבע מיליון יהודי אוסטריה לא היה זה יום חג. מיד לאחר האנשלוס התחילו התעללויות במנהיגי הקהילה וברבנים, ורבים מהם גם נעצרו ונשלחו למחנות דכאו ובוכנוואלד. במקביל, סגרו הנאצים את משרדי הקהילה בווינה.
הקהילה נפתחה מחדש כעבור חודשיים, והוקמה בה מחלקה חדשה: 'אגף הרווחה של הקהילה היהודית בווינה – מחלקת ההגירה'. כל יהודי שרצה להגר מווינה – וזה היה פחות או יותר כולם, חסידים כמתבוללים – היה צריך למלא טפסים, בשני עותקים, שהוגשו למחלקה.
ארכיון הקהילה היהודית בווינה מהווה את אחד מארכיוני הקהילות הגדולים והחשובים בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי. האוסף, שראשיתו במאה ה-17, מהתקופה שקדמה לגירוש היהודים בווינה, נשלח לירושלים על ידי הקהילה בווינה אחרי השואה. הטפסים של לשכת ההגירה כלולים בארכיון חשוב זה.
הטפסים כוללים את השם הפרטי ושם המשפחה של מגיש הבקשה, כתובת מדויקת, תאריך לידה, מקום לידה, מעמד אישי (נשוי, רווק וכדו'), נתינות, ממתי מגיש הבקשה מתגורר בווינה והאם שהה במקומות אחרים קודם לכן; המקצוע שלו, היסטוריה תעסוקתית, שפות שהוא דובר, מצב כלכלי והכנסה חודשית, ומידע הנוגע ליעד ההגירה המבוקש.
המידע בנוגע להגירה כלל התייחסות לסיכוי להשיג את הניירת הדרושה להגירה, יעד ההגירה, קרובים וידידים בחו"ל, בעיקר בייעד ההגירה המבוקש (כולל שם, כתובת ודרגת הקרבה), ומידע על הדרכון ואשרות ההגירה.
השאלונים לא כוללים רק מידע על המבקש, אלא גם על בני הבית, בעיקר אישה וילדים – אך פעמים רבות גם הורים או חותנת.
הטפסים הוגשו בשני עותקים, ובהמשך הטיפול נוספו עליהם טפסים נלווים, שתיעדו את התקדמות הניסיונות להגר. כל טופס קיבל מספר סידורי, ובהתחלה סודרו הטפסים רק לפי המספר הסידורי (נומרי). בהמשך פוצלו שני העותקים במחלקת ההגירה. עותק אחד שימר את המבנה הנומרי, ועותק אחר (לא שלם) סידר את הטפסים לפי סדר אלפא ביתי של שמות המשפחה (בגרמנית). מחלקת ההגירה ניהלה גם שלוש כרטסות לתיעוד הטפסים, אחת אלפא ביתית, השנייה נומרית, והשלישית התייחסה למקצוע של מגיש הבקשה, היבט משמעותי מאוד בבקשות הגירה. כבר בשנים 1938-1940 הכינו מחלקת המחקר של הקהילה וארגוני סיוע יהודיים בינלאומיים, כגון היא"ס, דוחות על סמך הסטטיסטיקה החשובה שמצויה בטפסים, בכדי לייעל את תהליך ההגירה מווינה.
עם זאת, הקהילה לא פעלה באותן שנים בחלל ריק, והגסטפו, בראשות אדולף אייכמן, פיקח באופן מלא על פעולתה. בשלב ראשון היה ליהודים ולנאצים אינטרס משותף, כי אייכמן קיבל משימה לרוקן את וינה מיהודים באמצעות הגירה. בשלבים מאוחרים יותר נאסרה ההגירה, והגסטאפו השכיל להשתמש במידע בשביל לייעל את תהליך ריקון וינה מיהודים באמצעות המונח המכובס 'הגירה למזרח', כלומר למחנות ריכוז והשמדה.
הארכיון של מחלקת ההגירה הגיע לירושלים יחד עם שאר ארכיון הקהילה, כאשר הטפסים נותרו מסודרים בשני סטים: אלפא ביתי ונומרי. שני הסטים נשמרו במשך עשרות שנים לפי המבנה המקורי שלהם, רצף של טפסים המאוגדים יחד, הנומרי ברצף מספרים (1-400, 401-800 וכו') והאלפא ביתי ברצף שמות (בלום-בלומפילד, בלומפלד-בלומשטיין וכו'). לפיכך, לא ניתן היה לדעת האם הסט האלפא ביתי כולל טופס של אדם מסוים ללא הגעה פיזית לארכיון ובדיקה פרטנית בתוך אוגדן הטפסים. הסט הנומרי היה סגור לחלוטין, כי לא ניתן היה לנחש מה המספר הסידורי של כל בקשה.
בכדי להצליח להפיק את המירב מאוצר תיעוד חשוב זה נוצר שיתוף פעולה בין הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, הספרייה הלאומית וחברת MyHeritage. כחברה מסחרית מובילה בתחום הגנאלוגי, MyHeritage הבינה את האוצר הגלום בטפסים הללו. מעבר לתיעוד מלא על יהודי וינה, אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם היהודי ערב השואה, האוסף מספק מידע גם על קרובי משפחה שגרים ביבשת אחרת, מידע שנדיר למצוא אותו במאגרי מידע המשמשים למחקר של שורשי משפחה.
במסגרת הפרויקט צוות הארכיון המרכזי פירק את האוגדנים לטפסים בודדים, והם נשלחו לדיגיטציה במרכז הדיגיטציה המתקדם של הספרייה הלאומית. הסריקות קושרו לרשומות סמויות בקטלוג של הארכיון, שבשלב זה עדיין לא היה בהם מידע, ועותק דיגיטלי של מאות אלפי הדפים שנסרקו נשלח לחברת MyHeritage, שהפעילה צוות בינלאומי גדול, שמיפתח בצורה מפורטת את עיקרי המידע שמופיע בטפסים. התוצר של פעילות המיפתוח היה קובץ אקסל עצום, בן למעלה משלוש מאות אלף שורות, המשתרע על פני 129 טורים, שנשלח לארכיון, ובמקביל עובד והועלה למערכות MyHeritage.
צוות הארכיון עיבד את מיליוני פריטי המידע לכדי רשומות קטלוגיות שמותאמות למבנה המידע המקובל בארכיון. מאמץ רב הושקע בהאחדה של מונחים שונים, כגון מאות הצורות השונות בה נרשם המעמד האישי, או אופי הזיקה של בני הבית והקרובים בחו"ל. כמו כן היינו צריכים לתקן לא מעט טעויות, רבות מהן טעויות שנכתבו במקור. כולנו טועים בעת שאנחנו ממלאים טפסים אינסופיים כמו הטופס הזה, מכניסים את מקום הלידה שלנו במקום הכתובת הנוכחית, מחליפים את תאריך הלידה בתאריך מילוי הטופס, ואף מתבלבלים במאה בה נולדנו, כגון אנשים שציינו בשנת 1938 שהם נולדו בשנת 1988, כאשר הכוונה היא כמובן לשנת 1888. קל וחומר שאנשים שנמצאים בסיטואציה נוראית מעין זו ייטעו, וודאי כאלו שהיו בעצמם מהגרים משטחי האימפריה ההבסבורגית לשעבר – גליציה, בוהמיה, מורביה, בוקובינה והונגריה, שרבים מהם לא שלטו מספיק טוב בגרמנית. מלאכה רבה הושקעה, ועדיין מושקעת, בהאחדה וסטנדרטיזציה של שמות המקומות בהם נולדו המבקשים, ושמות המקומות בהם חיו הקרובים. זה מרתק לגלות איך יהודי גליצאי בווינה דמיין את הגאוגרפיה של ארצות הברית, ולמצוא את עשרות הדרכים השונות בהן כתובים ניו יורק ורבעיה בבקשות ההגירה.
לאחר ניקוי המידע מטעויות יצרנו מרסיסי הפרטים מידע קוהרנטי, בהתאם לפורמולות ממוחשבות, כך שנוצרו רצפים בסגנון: מגיש הבקשה: שם משפחה, שם פרטי, נולד בתאריך (יום/חודש/שנה) ב-(מקום גאוגרפי), ומעמד אישי. רצפים אחרים יצרנו לבני הבית שנלוו למגיש, ולקרובים בחו"ל.
לעתים חסר הטופס המקורי, ובמקומו הוכנס פתק שמציין שהטופס הוצא בשעתו לצרכים משרדיים שונים ולא הוחזר. במקרים בהם הפתקים הללו כללו מידע מועיל, כגון שם הפונה ומספר סידורי של הטופס, השארנו את המידע, בכדי לציין שהיה כאן טופס, גם אם אינו עומד לעינינו כיום.
המידע הקטלוגי נטען לרשומות הסמויות שנוצרו מלכתחילה, ונפתחו לציבור, יחד עם הסריקות.
האוסף פתוח לעיון באתר הספרייה והארכיון, ובמקביל נגיש גם למשתמשי MyHeritage, שם מושווה המידע למסדי נתונים אחרים המצויים באתר שלהם, וכך לעתים מתקבלת השלמה על הנפשות הפועלות ממקורות אחרים.
בשבועות שמאז פתיחת האוסף הצליחו רבים להיחשף לסיפור המשפחתי שלהם, ולהשלים פרטים לא ידועים. אם משפחתכם שהתה בווינה ערב מלחמת העולם השנייה, יש סיכוי סביר שגם הם מילאו טופס, ושניתן לגלות אותו באתר הספרייה הלאומית, או בקישור הבא.
אם התקשיתם, אתם מוזמנים לפנות אלינו ל- [email protected]
זהו מקור יחיד במינו, וחשיבותו חורגת מהסיפור האישי והמשפחתי. ניתן ללמוד ממנו לא רק על הימים הנוראים ההם, אלא גם על החיים היהודיים העשירים בווינה בין שתי מלחמות העולם, ערב האנשלוס. אפשר ללמוד ממנו על הכתובת המדויקת בה התגוררו יהודים רבים, בהם סופרים, מחזאים, מוזיקאים, אדמו"רים וגדולי תורה. אחרים יעדיפו להיעזר באוסף בכדי למפות את הרחובות והרבעים בהם התגוררו יהודים בווינה, או בכדי למפות את המקומות מהם היגרו ליהודים לווינה. באמצעות האוסף ניתן ללמוד גם על הפרופיל התעסוקתי של יהודי וינה והתמהיל הלשוני.
אך מעבר לכל, האוסף מספר את סיפורם של יהודי וינה, שהתעוררו בוקר אחד וגילו שהם תחת שלטון נאצי. הניסיון הנואש להבטיח את דמי הכופר שנדרשו היהודים לשלם בכדי לצאת, לצד מסע אימים ביורוקרטי לתקף את הדרכון, לקבל ויזה ליעד הגירה, ולאחריו אישור 'טרנזיט' למדינת ביניים.
בספר 'טרנזיט' של אנה זגרס, בעצמה פליטה יהודייה שניסתה לצאת מאירופה, מובאת בדיחה שסופרה בקרב קהילת הפליטים המנסים להגר דרך נמל מרסיי, שתחת צרפת של וישי:
אדם עולה לשמיים ומגיע לחדר המתנה, ממנו יוצאות שתי דלתות, אחת לגן עדן ואחת לגיהינום. במשך חצי שנה מטרטרים אותו מפקיד לפקיד, במרדף אינסופי אחרי טפסים וחתימות. בשלב כלשהו הוא פונה לפקיד האחראי, ואומר לו שהוא לא יכול יותר עם ההמתנה. הוא מוותר על הסיכוי להגיע לגן עדן, ומעדיף שישלחו אותו כבר לגיהנום. צר לי לתקן אותך, אומר הפקיד, אתה כבר בגיהנום.
