"אינני אוהב את הסנטימנטליות המוקיונית": זו הייתה יריבות עמוקה, יצרית מאוד ורבת שנים בין שני ענקי שירה ישראלים. היום, יותר מחצי מאה לאחר שפרצה, אפשר לראות את אחד הביטויים היותר אישיים של המלחמה הזו על מדפי הספרייה הלאומית
"כי האדם עץ השדה" – נתן זך על העץ, האדם ומה שביניהם
נתן זך כממשיך של מסורת פרשנית עתיקה וחדשה. ט"ו בשבט כחג הומניסטי יהודי.
מחכים לצלצול: על שתיקת התימנים
שירו של אהרן אלמוג הוא דוגמה לדיאלוג הנוצר מתוך דממה והקשבה
כשאלהים אמר בפעם הראשונה יהי אור
נתן זך מצטרף לדיון תלמודי אסור. מי נברא קודם: השמיים, הארץ או אולי האור?
אָדָם יֻלַּד כְּדֵי לְהִדָּמּוֹת וְגָדֵל כְּדֵי לְהִבָּדֵל
דוד אבידן – כרוניקה טראגית של אינדיווידואליסט
וַתּקרא | ליאת קפלן קוראת את "רגע אחד" של נתן זך
"'רגע אחד' מבצע, בפועל ממש, את הפעולה הפואטית הפשוטה, היסודית וההכרחית של שירה: לעצור. מישהו רוצה לומר דבר."
על דבש, ועל עוקץ
מסע בזמן בעקבות הדבורים בשירה העברית
"רוּחַ רוּחַ רוּחַ רוּחַ בַּפַּרְדֵּס נָפַל תַּפּוּחַ": שיר ילדים או שיר קודש?
הדקלום הילדותי גילה פתאום שהוא לא פחות מאשר קינה על גלות ישראל!
