"זו זכות נשגבת להקשיב למישהו מספר מה הוא עבר. אנחנו חיים במדינה שהקשבה זו לא התכונה החזקה שלה. אבל בסוף – כולנו זקוקים שיקשיבו לנו". כבר יומיים אחרי אסון 7 באוקטובר הבין איתי קן־תור שיש צורך לתעד את סיפורם של מי ששרדו את אותו יום נורא. יחד עם חברים הקימו את מיזם "עדות 710", שבזכותו נאספו כבר מעל 1700 עדויות מתוך עשרות אלפי האנשים שהיו בעוטף באותו יום, ומקווים שעוד רבות יאספו בקרוב
"הוא היה העד היחיד למה שהתחולל": מיזם שימור החפצים מ-7 באוקטובר
חמש נשים, ביניהן 3 חברות ילדות, הקימו אחרי 7 באוקטובר את מיזם "חפץ מעבר", שנותן חיים חדשים לחפצים שהוצלו מהבתים ההרוסים של תושבי הנגב המערבי. בדרך, הוא הצליח לתת מעט תקווה לאנשים שאיבדו כמעט הכל. על הספסל שניצל משריפה, הכורסה מנוקבת הכדורים שהייתה עדה אילמת לזוועות, והחפץ היחיד ששרד מיוסי שרעבי ז"ל
האור של דוד עדיין מאיר
'שנוכל לשתות קפה מתי שבא לנו' – ככה הגדיר דוד מאיר ז"ל את מהותה של עצמאות כלכלית בשבילו. עוד בחייו פעל לסייע לסובבים אותו עם חינוך פיננסי. הוא גדל ביישוב כוכב השחר והיה לוחם בסיירת מטכ"ל. ב-7 באוקטובר היה מהראשונים שהגיעו לקיבוצי העוטף ונפל בקרבות בקיבוץ בארי. כעת יוצאת מהדורה מיוחדת של הספר "הפסיכולוגיה של הכסף", לזכרו
שירת הסטיקר: זעקה ותקווה בתרבות השכול הישראלית
הם מכסים את קירות תחנות הרכבת, את דפנות תחנות האוטובוס ואת עמודי תאורת הרחוב. פנים מחייכות, משפט אופייני ולפעמים קוד QR, שמפנה אל אתר זיכרון. פרויקט חדש של הספרייה הלאומית מבקש ליצור ארכיון שיאסוף וינציח את הסטיקרים של נרצחי הנובה ואילך. למה זה בכלל חשוב להנציח את מדבקות הזיכרון הללו, איך עושים את זה נכון ומה המשמעות של סוג התיעוד הזה עבור המשפחות השכולות?
כנפי הרוח של יותם חיים
בלי לדעת לקרוא תווים, הלחינה תלמידת אולפנה עם לב שבור מילים של הרב קוק שנתנו לה כוח. כשהשיר פרש כנפיים בעצמו והתחיל להסתובב בעולם, היא התקשתה להאמין כמה אנשים מצאו בו את אותו כוח ואותה נחמה שהוא העניק לה. זה סיפורו של השיר ״כנפי רוח״, ואיך עשה את דרכו מקרית מוצקין של שנות התשעים לאלבום לזכרו של יותם חיים ז"ל
יצא לאור: אור בלומוביץ, החייל שלא הפסיק לקרוא, גם בנמר"ה
כשנולד לא ידעו הוריו של סמ"ר אור בלומוביץ שהבחירה לקרוא לו על שם דמות אהובה מספר, תסלול עבורו את הדרך לחיים רצופי אינסוף שעות קריאה ומאות ספרים, חיים מלאי ידע, סקרנות ונתינה. הספרים עיצבו את חייו עד מותו באסון הנמר"ה ביוני 2024, וכעת הם מורשתו
חן בוכריס: הקצין הקרבי שרצה לשנות את העולם לטובה
חן בוכריס נלחם כדי שיגייסו אותו לקרבי – ואפילו עשה לשם כך ניתוח לתיקון ראייה; מרגע שהתגייס – לא הפסיק להצטיין והגיע בגיל 26 בלבד עד לתפקיד סגן מפקד מגלן; ב-7 באוקטובר הוא וחייליו במגלן היו בין היחידים שנלחמו באזור קיבוץ נחל עוז, שם נהרג בהגנה על הקיבוץ; לאחר מותו גילתה משפחתו הגיגים שכתב במחברותיו הצבאיות ואחד מהם הפך לשיר חדש של להקת "מופע הארנבות של ד"ר קספר". פרויקט מיוחד
האוצר שנמסר לספרייה: ספר המשניות שהותיר חייל המילואים שנהרג בעזה
בהערות קצרות ואיורים, בשפה מודרנית (שרבנים זיהו בה עומק וכישרון), איל מאיר ברקוביץ' נהג להסביר משניות מסובכות. ב־7.12.2023 איל נפל במבצע לחילוץ גופות של חטופים בעזה, ומשפחתו החליטה למסור לספרייה הלאומית ספר משניות עם הערותיו
למי נועד הכיסא הריק בסדר פסח?
לצד המסורת העתיקה שבגללה אנחנו משאירים כיסא ריק בליל הסדר עבור אליהו הנביא, צמחה מסורת ציונית ומודרנית שבה משאירים כיסא ריק לאהובינו שטרם שבו ממקום שביים. פעם היו אלה אסירי ציון. היום אלו חטופי וחטופות ה-7 באוקטובר. "שלח את עמי", ציווה משה על פרעה בשם אלוהיי ישראל, ואלפי שנים לאחר מכן נישאת אותה קריאה בסדרי פסח ברחבי העולם, ואיתה כיסא ריק וכוס יין מיותמת שמחכים לכולם שיחזרו
בלב עזה: חיילים שרים תפילה לשחרור החטופים
התפילה למען "אַחֵינוּ הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה" מלווה מהמאה התשיעית את העם שפודה את שבוייו. היא הושרה בין היתר במלחמת העולם הראשונה, בפסטיבל הזמר החסידי מפי ריקי גל, ולאחרונה בכינוס ספונטני של חיילים בבית חשוך בעזה לאחר שאיבדו את מפקדיהם המוערכים
