על ארבע אמהות שדים דיברו הכתבים המאגיים והקבליים במרוצת השנים: לילית, נעמה, אגרת ומחלת. רק אחת מהן זוכה לתואר "אם כל השדים", והיא מתוארת כאימו של מלך השדים, אשמדאי. זוהי נעמה – ממש כשם הנפוץ בקרב בנות ישראל בימינו אנו.
בניגוד ללילית הבכירה ממנה, על נעמה נכתב מעט. בכתבה קצרה זו ננסה לסקור את המעט הידוע לנו עליה ואת האמונות והמסורות שסבבו סביב דמותה.
שמה מופיע לראשונה בספר בראשית, פרק ד'. שם מסופר על נעמה, בתו של למך ואחות תובל קין, בת לשושלת שראשיתה בקין הידוע לשמצה, רוצח אחיו, ונמשכת בדמותו של חנוך, דמות מרתקת בפני עצמה המזוהה לעיתים עם מטטרון, (שנעלם "כי לקח אותו אלוהים" כפי שתוכלו לקרוא כאן). בדומה לחנוך ולשאר בני משפחתו, גם על נעמה לא נכתב הרבה במקרא, מסתוריות שהוסיפה לאגדות שנקשרו בשמה, והביאו את מספרי האגדות להוסיף אי-אלו פרטים ביוגרפיים. על פי מדרש אחד הייתה נעמה אשתו של נח, זה מן התיבה. פרשנות אחרת אומרת שהייתה אשתו של אחד מבניו. עם זאת, מסורות אחרות מזהות את נעמה עם אישה אחרת, ונשוב לכך מעט בהמשך.
באותו מדרש הדורש את נישואיה של נעמה אחות תובל קין לנח, נתנו חכמים גם שני מדרשי שם – סותרים לכאורה – לשמה של נעמה. חלקם סברו כי השם ניתן לה כי "מעשיה נעימים" ואילו החלק האחר דרש את שמה דווקא כי "הייתה מנעמת בתוף לעבודת כוכבים" (בראשית רבה, פרשה כ"ג). מדרש נוסף קבע כי נעמה הייתה יפהפיה עד כדי כך שהיא היא זאת שהביאה לפרשה המעניינת המוזכרת בפרק ו' של ספר בראשית: "וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ". כלומר, טוען המדרש, נעמה היא אחת מאותן "בנות האדם" שגרמו למלאכים לרדת ארצה ולזנות אחריהן.
בספר "זוהר חדש" מופיעה כבר דמותה הדמונית יותר.
"א"ר יצחק מאי דכתיב ואחות תובל קין נעמה אלא א"ר יצחק צדקת היתה ונעימה במעשיה. ר' אבהו אמר פשוטו של מקרא מורה על שהיתה חכמה במלאכת הברזל כמו אחיה תובל קין משמע דכתיב הוא היה אבי כל חרש נחשת וברזל ואחות תובל קין נעמה הוא הוציא אומנות זו ואחותו עמו הה"ד ואחות תובל קין נעמה שהיתה בקיאה כמותו וא"ו דואחות מוסיף על הענין של מעלה. רבי בא אמר אמן של שדים היתה והולידה אותם דהא אימא דאשמדאי מלכא דשידי נעמה שמה. ר' יצחק בשם ר' יוחנן אמר על שם יופיה נקראת כך וממנה יצאו אותן דכתיב כי טובות הנה במראה וביופי" (זוהר חדש, בראשית דף ל”ג עמוד ב'. ההדגשות שלי – ע.נ.)
ניכר אם כן כי בדמותה המקראית של נעמה שכנו ככל הנראה שתי מסורות שונות על אופיה. הקושי ברור; הרי לא יתכן שנח – איש צדיק תמים היה בדורותיו – יישא לאישה את מי שהפכה לאימם של שדים. לקושי מוסיפה העובדה, שבספר בראשית, פרקים ד' ו-ה', מופיעים שני אילנות יוחסין שונים בהם חוזרים על עצמם שמותיהם של חנוך ולמך. נח עצמו על פי הכתוב בספר בראשית הוא בנו של למך – שהוא, כזכור, שם אביה של נעמה בפסוקים שהוזכרו לעיל. עד כדי כך קשה היה ליישב את המסורות עד שבגרסאות מאוחרות התפצלו הדמויות, ולפיהן התחתן נח עם נעמה אחרת, נעמה בת חנוך – ייחוס הגיוני הרבה יותר, בהתחשב בהתקדשות דמותו של חנוך בחלוף השנים. עליה נאמר כי היא האישה היחידה בדור המבול ששמרה על תומתה. אם כך, האם אכן מדובר בשני צדדים של אותה נעמה, או שמא בשתי נעמות שונות – אחת נעימה ואחת עובדת כוכבים? אחת צדקת ואחת יפהפייה פתיינית? לעת עתה אין בידינו תשובה חותכת, אז נמשיך לספר על השדית מבין השתיים.
כפי שהזכרנו לעיל, נעמה השדה נקראת גם אם השדים, ובפרט מזהים אותה עם אימו של אשמדאי. בסיפורים אחרים נמסרים פרטים גניאולוגיים אחרים: לפעמים נעמה היא אשתו של מלך שדים בשם שמדון, ולפעמים של שדים אחרים. לפעמים היא אימו של אשמדאי ולפעמים של שדים בשמות אחרים. על כל פנים, שמה מצוטט בלא מעט רשימות יוחסין של שדים, כדוגמת זאת: "…הנאד הוליד הנאד הקטן ויקח לו אישה נעמה ותלד לו בילאד וימלוך בילאד מזרע אשמודאי בשנת ארבעת אלפים ושמונה מאות וארבעים ליצירה…" (כפי שמביא לדוגמא גרשם שלום, "פרקים חדשים מענייני אשמדאי ולילית").
על ארבע אמהות השדים שנעמה, כאמור, הייתה אחת מהן, נכתבו בפירוש התורה לרבינו בחיי (בראשית ד') הדברים הבאים:
"וארבע נשים היו אמות השדים; לילית, ונעמה, ואגרת, ומחלת, ויש לכל אחת ואחת מהן מחנות וכתות של רוח הטומאה, אין מהם מספר. ואומרים כי כל אחת מושלת בתקופה אחת מארבע תקופות שבשנה, ומתקבצות בהר נִשְפֶּה קרוב להרי חושך, וכל אחת מושלת בתקופתה משעת שקיעת החמה עד חצות לילה הן וכל מחנותיהן“.
ההתקבצות בהר מזכירה אולי סיפורים אחרים על מכשפות מן הפולקלור האירופי, שהיו מתכנסות לחגיגות משותפות במועדים מסוימים. פרט מעניין הוא שחכמים אכן חילקו את השנה לארבע תקופות שהחלו כל אחת בחודשים תשרי, טבת, ניסן ותמוז. עם זאת, לא עלה בידי לגלות איזו שדה אחראית על איזו תקופה.
נעמה ולילית מופיעות בכתובים לא מעט זו לצד זו. בדומה ללילית, פעולתה העיקרית של נעמה הייתה פיתוי גברים בשעת חלומם. לצד זאת הייתה שותפתה של לילית בחנק תינוקות. אומרים כי מקום מושבה של נעמה היה במעמקי הים. כך למשל, בספרו "מראות הצובאות" כותב דוד בן יהודה החסיד (נכד הרמב"ן): "ונעמה היא קיימת עד היום הזה, ומשכנה בין רגשי ים הגדול ויוצאת ושוחקת בבני אדם ומתחממת מהם בחלום…". משם נהגה לצאת למסעיה הליליים במחשבותיהם של בני אדם. בספר הזוהר מתואר כיצד מפיתוייה הליליים באים שדים נוספים לעולם:
"רבי שמעון אומר אמם של שדים היתה, כי היא באה מצד קין, שממנו יצאו שדים ורוחות, והיא נתמנית עם לילית על מיתת אסכרה של התנוקות, אמר ליה רבי אבא והרי אמר מר שנעמה נתמנית לצחוק עם בני אדם בחלומות, אמר לו כן הוא ודאי, כי היא באה ומצחקת עם אנשים, ופעמים היא מולידה מהם רוחות בעולם, ועד עתה עוד היא עומדת בתפקידה לצחק עם אנשים, אבל רבי שמעון אמר שהיא משתתפת עם לילית, והמיתה באה מצד לילית ולא מצד נעמה…" (זוהר, בראשית ב').
עד כדי כך נחשבות שתי השדות האלו לרעות ומפחידות, שמקובל לזהות את לילית ונעמה (ובגרסאות אחרות את לילית ואגרת) בדמותן של שתי הנשים הזונות שהופיעו לפני שלמה המלך וביקשו ממנו שיחרוץ משפט במריבתן על תינוק אחד, כפי שמתואר בספר מלכים א', פרק ג'.
חכמים לא הצליחו ליישב בין המסורות השונות על אופיה של נעמה, ואנחנו בוודאי לא נתיימר לכך. בין שהייתה נעמה אחת ובין שהייתה שתיים, תמיד כדאי לפקוח שבע עיניים.
לכתיבת כתבה זו סייעו פרופ' גדעון בוהק ופרופ' יובל הררי. תודה מיוחדת ניתנת לפרופ' אלחנן ריינר על עזרתו בתחקיר ובכתיבה.
