סיפור ראשיתה של הספרייה הלאומית והאיש שעזר להקימה

מתוך ביתו שבביאליסטוק, הגה רופא ואספן ספרים אחד את חזון הקמתה של הספרייה הלאומית

גלויה דואר שעל צילום הספרייה הלאומית בבית בני ברית, היום ברחוב חזנוביץ בירושלים

בשנת 1899, לאחר עשור של עבודה, סיכם יוסף חזנוביץ את חזונו הגדול עבור התנועה הציונית במכתב לעיתון "הצפירה":

"בירושלים זאת יבנה בית גדול, רם ונשא ובו יאָצר כל פרי רוח ישראל מיום היותו לגוי. כל הספרים הכתובים עברית וכל הספרים בכל הלשונות המדברים על היהודים ותורתם. כל הכתבים והציורים הנוגעים אל חייהם או שצריכים לפי דעת חרשי צירים להתנהג בתוכם. הכל יאצר בבית הגדול הזה, ואל הבית הזה ינהרו רבנינו, חכמינו וכל משכילי עמנו וכל אשר לו לב מבין בספרותנו ורוחו שוקקה ושואפת לתורה ולחכמה ולדעת דברי ימי עמנו וחיי אבותינו."

יוסף חזנוביץ בביתו, על רקע ערימות הספרים שצבר כדי לשלוח לבית הספרים בירושלים. אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית.

בביאליסטוק שבפולין יושב לו ד"ר יוסף חזנוביץ, וכמו רבים מבנות ומבני עמו המפוזרים על כל הגלובוס, גם הוא משולהב מחזון השיבה לארץ האבות. האם חשב תחילה למכור את ביתו ורכושו ולהגיע לארץ ישראל? האם העלה בדמיונו כיצד הוא, הרופא הנכבד המתקרב לשנתו החמישים, עוזב את מקצועו ומקדיש את שארית ימיו לעבודת אדמה ולבניין הארץ? ואולי בכלל יפתח קליניקה בשירות החלוצים? בין שעברו מחשבות אלו בראש גיבורנו, ובין שמדובר בסך הכל בחֵירוּת ספרותית שנטלנו לעצמנו כאן, המסקנה ברורה: תרומתו האמיתית לחלום הציוני, כך הבין וידע האיש, תימצא לא במקצועו הרפואי המכובד או ביכולותיו הפיזיות המרשימות, אלא בתרומתו המכרעת להקמת הספרייה הלאומית עבור העם היהודי.

בעידוד מנהיגי היישוב החדש, שאיתם נפגש חזנוביץ בירושלים בשנת 1890, הוא החל להקדיש את כספו ומרצו להגשמת חזונו. לפני ייבוש הביצות ובניית הבתים, הקמת הצבא, הסדרת בית המחוקקים וארגון העליות, האמין חזנוביץ שהעם שהעניק לאומות העולם את ספר הספרים, ונקרא על כך "עם הספר", זקוק לספרייה לאומית משלו כדי לאגד את כל הספרות היהודית במקום אחד. כל מי שהזדמן לבית הדוקטור הבין מיד כיצד הוא מעביר את זמנו בין פציינט לפציינט. וכך כתב עיתונאי חבצלת:

בימים אלה בקרתי את כבוד האדון הד"ר החכם, החובב ציון וירושלם באמת ובלב שלם מר יוסף חאזאנאוויטש. בשלש שעות שהיתי אצלו, דברנו ע"ד [על דבר] מצב ירושלם, חכמיה ומשכיליה, בוניה ומחריביה… אח"כ הראה לי את בית עקד הספרים הגדול אשר לו, ויביאנו חדריו, ויראה לי כל ספר וספר לבדו ופניו הפיקו שמחה וששון בהראותם לי כששת אלפים כרכים יקרי ערך בשפת עבר, לבד בשפות אחרות, כולם בתכריכים יקרים ונהדרים מרהיבי עין. הוא אמר לי כי השקיע בו כשמנת אלפים רו"כ [רובל כסף], ובדעתו לשלחו לירושלים ת"ו [תבנה ותכונן] תחת השגחת ועד מחברת 'בני ברית', ומוכן הוא למסור אותו להם בכל עת, בתנאי כי יהיה להם בית רחב ידים עליו.

משה גדליהו אמבאש, עיתון חבצלת (ה' באדר תרנ"ה)

באיחור ניכר, רק בסוף המאה התשע-עשרה, החל הרעיון הלאומי להשפיע על צעירים יהודים. מה שנראה היה כחיסרון מובהק, איפשר לתומכי הציונות ולמנהיגיה להרהר ולשקול את הדרך המתאימה ביותר לעם המתעורר אחרי אלפיים שנה. דוגמה מובהקת לסוג זה של תכנון מלמעלה הוא המקרה של הספרייה הלאומית. את תחילת דרכן של הספריות הלאומיות הראשונות שהוקמו באירופה ניתן לאתר באוספי ספרים של בתי המלוכה האירופאיים. הספרייה הלאומית הראשונה היא הספרייה הבריטית, שחזונה אולי נוסח לראשונה כבר בשנת 1556 בימי המלכה מרי טיודור, אבל את ראשית הקמתה נהוג לקבוע רק בשנת 1753.

חזנוביץ אמנם לא היה הראשון להגות את רעיון הקמת הספרייה הלאומית, אבל הניסיון הקודם שנעשה כבר ב-1875 להקים את "בית אוסף ספרים אשר למונטיפיורי" כשל. בעיקר בגלל חרם רבני ירושלים.

במשך חמש השנים הראשונות, לאחר שובו מארץ-ישראל לביאליסטוק, עסק באיסוף ספרים, רבים מהם יקרי-מציאות. כשעלה מספר הספרים שברשותו לכמעט תשעת-אלפים, החליט כי הגיעה השעה להעבירם ארצה. הוא הודיע על רצונו זה ל"בית הספרים מדרש אברבנאל" – שמו הראשון של בית הספרים הלאומי כיוון שהוקם בדיוק 400 שנה לגירוש ספרד. הצעתו נתקבלה בשמחה: מספר הספרים שעמד לשלוח היה גדול פי שניים ממספר הספרים שהיו אז בספרייה בירושלים, וחשיבותם, מבחינת האיכות, עלתה עליהם בעשרות מונים.

תרומה זו לא הייתה תרומתו האישית היחידה: בשנים שלאחר מכן הוסיף ורכש בכספו, פרי עבודת יומו הקשה, ספרים רבים נוספים ושלחם לירושלים. בסך הכול, מוערכת תרומתו בכשישה-עשר אלף ספרים. ומשום שהקדיש את כל זמנו ורכושו להגשמת רעיון הספרייה הלאומית בירושלים, ראה עצמו זכאי לפנות בתביעות אל אישי ציבור יהודיים בכל מקום שנמצאו – הוא פנה אל האגודות הציונות, אל עסקנים ועשירים ואל מנהלי מוסדות ציבור, בדרישתו החוזרת והנשנית שיתרמו כסף ובעיקר ספרים למען הקמת הספרייה. כך הצליח לעורר תנועת התנדבות עממית למען הרעיון.

אפילו בימי האימה הגדולים של מלחמת העולם הראשונה, לא דעך להטו ולא נפגע מרצו של חזנוביץ באיסוף ובתרומה לחזונו הגדול: ספרייה לאומית לעם הספר. הוא נפטר שנה לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, ב-1919.

דיוקן יוסף חזנוביץ. אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית

גלגולים רבים עברה הספרייה הלאומית ביותר ממאה שנותיה. הגלגול הראשון הוא ניסיון הקמת "בית אוסף ספרים אשר למונטיפיורי" בידי משכילים ירושלמים בעיר העתיקה ב-1875. בשנת 1890 נכנס ארגון בני ברית לתמונה ואיתו יוסף חזנוביץ. ב-1920 הוזמן הפילוסוף הידוע שמואל הוגו ברגמן לעלות ארצה כדי לשמש ספרן ומנהל הספרייה הלאומית, וההסתדרות הציונית מקבלת אחריות על הספרייה. עם הקמת האוניברסיטה העברית ב-1925, הופך "בית הספרים מדרש אברבנאל" לספרייה אוניברסיטאית ונקרא "בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי" עד 2007. ב-2007 סגרה הספרייה מעגל עם חזונו של חזנוביץ עם חקיקת חוק הספרייה הלאומית ומאז יצאה לדרך חדשה, ומעתה היא מוגדרת כספרייה הלאומית של מדינת ישראל והעם היהודי. חזון הספרייה המתחדשת מגדיר את פועלה של הספרייה בהווה ואת עתידה:

"הספרייה הלאומית שוכנת בירושלים והיא אוצר של העשייה האינטלקטואלית והיצירה התרבותית של העם היהודי לדורותיו והחברה הישראלית על רבדיה, ומרכז תרבותי לאומי עבור הציבור ועבור קהל החוקרים בישראל ובעולם. הספרייה אוספת, מפיצה, מנחילה ומשמרת את המורשת התרבותית וההיסטורית של העם ושל המדינה על כל אזרחיה, ומתמחה בתחומי היהדות, ישראל והאסלאם. היא משתמשת ככל האפשר בטכנולוגיות המידע וברשת האינטרנט על מנת לאפשר גישה לאוצרותיה מכל קצווי תבל, בהתאם לתכתיבי זכויות היוצרים. הספרייה היא מקור ומדריך למידע מקיף בשטחי התמחותה, הן בתחומיה הן בעזרת שיתופי פעולה המנגישים תכנים רלוונטיים מספריות אחרות בעולם."

לקריאה נוספת

צבי ברס, ‏פרשת משלוח אוסף הספרים של חזנוביץ לירושלים – תעודות ומקורות, קתדרה 79, מרץ 1996

יהודה האזרחי, בית-הספרי הלאומי והאוניברסיטאי, הוצאת האוניברסיטה העברית, תשכ"ז

אל אל יחזקאל – בומבה של נביא

במכתב שכתב אריק איינשטיין למשורר חיים חפר, מצאנו את הסיפור מאחורי הלהיט משנות ה-60! מה עוד מצאנו? הלנת שכר, התנצלות וחלומות על חו"ל...

שרון כהן | 14.09.20

"אָנוּ בְּעַד הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל

נֵלֵךְ אַחֲרָיו עִם תַּרְמִיל וּמַקֵּל

אֶל כָּל מָקוֹם שֶׁאוֹתָנוּ יָבִיא

הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל הוּא בּוֹמְבָּה שֶׁל נָבִיא.

אֶל אֶל אֶל יְחֶזְקֵאל…"

"יחזקאל", שירה של להקת "החלונות הגבוהים" המיתולוגית, לקוח מהאלבום הבלתי נשכח הנושא את שמה – האלבום היחיד במוזיקה הישראלית שכל שיר מתוכו הפך לקלאסיקה. חברי השלישייה – אריק איינשטיין, שמוליק קראוס וג'וזי כץ – הפכו במהרה ליפים והנכונים של הביצה המקומית ונעשו לחביבי תחנות הרדיו. אולם, במפתיע, שירם נאסר להשמעה מיד לאחר צאתו.

עדיין לא בהלם? אז אזכיר שמדובר בשיר על אחד מנביאי ישראל… ואם אתם ממש חייבים עוד סיבה לחבב את השיר, אז אריק איינשטיין (קלף מנצח מאז ומעולם). אם כך, מדוע נכנס הפזמון הקליט לרשימת השירים האסורים לשידור ברדיו?

השיר הנדון שטח את מעלליו של הנביא יחזקאל כפי שהוצגו בתנ"ך; בפרט חזון מעשה מרכבה וחזון העצמות היבשות. אך החידוש שלו – מה ש"תפס" את האוזן – הוא השילוב בין מילים וביטויים מנבואותיו של יחזקאל (חשמל, גלגל, אבן תרשיש), לבין מילות סלנג עבריות (בומבה, לכייף, חתיכות). עד כאן – נשמע כמו להיט.

אולם, משום שמילות השיר התייחסו ליחזקאל ללא שמץ של קדושה, בביטויים כמו "הוא ואלוהים כמו אני ואתה" או "הנביא יחזקאל הוא בומבה של נביא", הוא נתפס באוזני הציבור הדתי בישראל כחילול הקודש, והשמעתו ברדיו נאסרה. מרתיח? כן. אבל אפשר לנשום לרווחה – האיסור בוטל לאחר שנים בודדות.

עובדה מעניינת נוספת על ה'סרנדה לנביא', היא שהגרסה העברית שאנו מכירות/ים היא לא היחידה! בהוצאה המחודשת לאלבום האלמותי (והיחיד) של "החלונות הגבוהים", נכללו גרסאות לשיר "יחזקאל" באנגלית ובצרפתית, שנקראו "El El Israel", כשורת הפזמון החוזר. מה שמעניין הוא שלגרסאות האלה אין קשר למילים המקוריות בעברית. הגרסה בצרפתית ממשילה את ניצחון ישראל במלחמת ששת הימים לניצחון של דוד על גוליית, ומיודעינו יחזקאל נזנח לאנחות.

במכתב ששלח אריק איינשטיין לכותב השיר, חיים חפר, מפריז ב-1967, הוא האיץ בו לאפשר לשלישיית החלונות הגבוהים לכתוב לשיר "אל אל יחזקאל" גרסה צרפתית בשם: "אל אל ישראל" – וזאת בעקבות תהילת מלחמת ששת הימים.

כך הוא כתב:

"שלום חיים!

אני יכול להבין שאתה כועס ואין לי ספק שהצדק איתך אבל הייתי בכל זאת רוצה שתנסה קצת להתחשב ב"נסיבות מקלות" אם אפשר להתבטא כך. שלישית החלונות הגבוהים למרות ההצלחה היחסית שזכתה לה לא ליקקה דבש (אני מתכוון לארץ) מכל מיני סיבות צודקות או לא צודקות[,] לא הכל הלך חלק ובעיקר לא מהבחינה הכספית.

אם היינו נשארים בארץ היינו מכסים בקלות את כל החובות שלנו כולל כמובן את החוב שלך. אבל אנחנו נסענו מכיוון שהייתה ויש עדיין מטרה מסוימת שחותרים להשיג אותה. שלא תחשוב לרגע שאנחנו משתמטים למרות שזה אולי הרושם. אני נותן לך את דיברתי שחובך יסולק בהקדם האפשרי ואני יכול לומר שאנחנו בדרך הנכונה, חבל שקרה מה שקרה והיחסים השתבשו, תאמין לי שאף אחד מאיתנו לא רוצה בכך ואנחנו מוקירים לך תודה על שעזרת לנו – זה יקח עוד קצת זמן אבל זה יסודר ואני מקווה שנוכל להפגש עם חיוך על הפנים. זה לא חנטריש ואתה חייב להאמין לי[,] ותתפלא[-] גם לשמוליק.

יש לי בקשה גדולה אליך. יש לנו הזדמנות בלתי חוזרת לדעתי לעשות שיר גדול שיכנס להיסטוריה אולי לא כמו ירושלים של זהב אבל לא הרבה פחות.

הכוונה היא לאל אל ישראל, אילו יכולת להתעלות מעל לכל הסיבות שגרמו למצב בינינו ומתלבש על השיר ושולח לנו אותו כמה שיותר מהר (זה חשוב בגלל הטיימינג). הכוונה במקום אל אל יחזקאל לכתוב שיר או על המלחמה או סיפור על דוד וגולית 1967 ברוח היתולית ואופטימית כשהפזמון החוזר הוא אל אל ישראל, זה מוכרח להיות דבר גדול מאוד וכמו כן מסחרי מאוד. הקלטנו כבר את הרקע המוסיקלי לשיר הזה ואנחנו היינו מאושרים ממש אילו היית עושה את הג'סטה הזאת שאולי לא מגיעה לנו. ההקלטה משגעת ממש. 30 כלים מלווים אותנו[,] וחיים![,] חבל להחמיץ הזדמנות גדולה כזאת. זה יהיה בארץ שיר גדול. אילו יכולת להתלבש על זה כמה שיותר מהר זה היה נפלא.

אני מתכוון לכל מילה שכתבתי ושוב: אני נותן לך את דיברתי שהכל יסודר כמה שיותר מהר, זה לא קל לנו תאמין לי.

מחכה לתשובה מהירה

שלך

אריק"

במכתבו של איינשטיין אפשר לראות כי התגלע ויכוח בין המשורר לזמר הלאומי על רקע כספי. משתמע מן המכתב כי שכרו של חפר טרם שולם לו על כתיבת השיר "יחזקאל" בשל החלטתם של חברי להקת 'החלונות הגבוהים' לנסות את מזלם בחו"ל. במכתב, איינשטיין מתנצל תחילה על המחדל, ומביע כוונה לשקם את היחסים ולסגור את החוב; הוא מנסה לפייס את חפר הכעוס כדי שיעזור לשלישייה וישלח להם מילים לגרסה מחודשת של השיר עבור קהל בינלאומי.

המכתב ששלח חפר חזרה לאיינשטיין לא בנמצא, אך נראה כי הוא התרצה – שכן לא הרבה זמן לאחר מכן, הופיעו איינשטיין, קראוס וכץ בצרפת עם השיר "אל אל ישראל".

עדות נוספת לפיוס ההיסטורי היא האופן שבו ספד איינשטיין לחפר לאחר פטירתו:

"זה עצוב באופן טבעי, אבל אפשר להתנחם בירושה האדירה שהוא השאיר לנו, מאות שירים פנטסטיים. הוא היה משורר ענק, יותר ממשורר רגיל, תמיד עם היד על הדופק של העם שלנו בכל הנוגע למעורבות של יוצר ברמה הלאומית וההיסטורית של ישראל. מההתחלה שלנו, עוד מלהקת הנח"ל – תמיד הוא השפיע עלינו. היינו בני 19 כששרנו כל היום "דינה ברזילי". ומשם "גשר הירקון", "החלונות הגבוהים", "התרנגולים". בנימה אישית, הוא היה איש עם הומור אדיר, הרבה לצחוק על עצמו. זה עצוב, אבל לפחות נשארנו עם תרומה אדירה שתרם לכולנו ב-87 השנים שבהן חי".

[מתוך ראיון עם אריק איינשטיין ז"ל לאתר "וואלה", 18.9.2012]

איך נסע 'האוטו שלנו' משוודיה לקיבוץ גבת?

מהו מקורו של שיר הילדים הידוע "האוטו שלנו"? ומה הקשר בינו לבין שכירי חרב אירופאים?

דוד אסף | 14.09.20

הסיפור מאחורי פניה ברגשטיין

מתוך ספרה של פניה ברגשטיין "בוא אלי פרפר נחמד". איירה: אלזה קנטור

הָאוֹטוֹ שֶׁלָּנוּ גָּדוֹל וְיָרֹק,
הָאוֹטוֹ שֶׁלָּנוּ נוֹסֵעַ רָחוֹק.
בַּבֹּקֶר נוֹסֵעַ, בָּעֶרֶב הוּא שָׁב,
מוֹבִיל הוּא לִ"תְנוּבָה" בֵּיצִים וְחָלָב.

יש ילד בישראל שלא מכיר את השיר הזה?

את השיר "האוטו שלנו" חיברה פניה ברגשטיין (1950-1908), חברת קיבוץ גבת, בשנת 1940. השיר נדפס לראשונה בשנת 1945, בספרה של פניה ברגשטיין 'בּוֹא אֵלַי פרפר נחמד', ומאז נדפס בעשרות רבות של מהדורות.

באתר של 'תנובה' מסופר כך:

שיר הילדים הוותיק הזה, המושר עשרות שנים בפי ילדי ישראל, הפך כבר לקלאסיקה. את השיר חיברה פניה ברגשטיין בשנת 1940. אז היה האוטו הירוק חלק בלתי נפרד מנוף קיבוצי העמק. בשנות ה-30 וה-40 אכן נסע אוטו ירוק שכזה בקיבוצים גבע ורמת דוד, אסף ביצים וחלב והסיע אותם לתנובה. מדובר היה במשאית אמריקאית שנרכשה מעודפי הצבא הבריטי והוסבה ע"י הרוכשים, קיבוץ רמת דוד וגבת, ממשאית אפורה ופתוחה לאוטו בצבע ירוק מאיר עיניים, סגור בגגון מתכת וחלונות ברזנט.

באמצע שנות ה-30 לא נראו הרבה מכוניות בעמק יזרעאל, שהיה ערום כמעט מכבישים סלולים ועשיר בבוץ סמיך בחורף. משאית תנובה "הענקית" תפסה מקום מרכזי בהווי המקומי והרשימה רבים, ביניהם כנראה גם המשוררת.
נהגי האוטו לא היו תמיד בעלי ניסיון קודם בנהיגה, זולת הכשרתם כעגלונים. מהמורות הדרך והבוץ בחודשי החורף הוסיפו לחווית הנסיעה באוטו, ששימש לעתים גם להובלת נוסעים. כדי חלב ספורים היו עושים דרכם מכל משק, לאחר שמולאו בעמל רב בחליבה ידנית בת שעות. החלב וגם ארגזי הביצים היו נשלחים למחלבת חיפה, וצריך היה לעשות הכל בזריזות, שכן התוצרת לא פוסטרה טרם שליחתה.
האוטו הירוק של תנובה קרטע בין שבילי העמק בין השנים 1945-1936, אז שבת ממלאכתו כשהוקמו הקואופרטיבים לתחבורה.

והנה סיפור:

בשנת 2011 יצאתי עם כמה חברים ממקום גלותי שבלייפציג ליום טיול בעיר האוניברסיטאית היפה יֶנָה (Jena). בכיכר השוק העתיקה התקיים יריד יפהפה של דברי קרמיקה, ובעוד אנו משוטטים בין הדוכנים הססגוניים, נתקלנו בזוג נחמד של זמרי עם שעמד על במה צנועה והנעים את זמנם של המבקרים בשירתו ובנגינתו. ומה שרו בני הזוג אם לא את 'האוטו שלנו גדול וירוק'.

לא בעברית כמובן, אלא בגרמנית צחה…

לאחר שסיימו סיפרנו להם שזהו שיר ילדים נפוץ בישראל. לשמחת המתקהלים שרנו את השיר במילים 'המקוריות' (בעברית), כשבני הזוג מלווים אותנו בנגינתם, ולאחר השמחה הגדולה ניסינו לברר משהו על השיר.

גילינו שמדובר בשיר עם שנקרא בגרמנית: Im Frühtau zu Berge, וזה אומר בערך – 'אנו הולכים בתוך הטל על הגבעות'. אבל מתברר שמדובר בכלל בשיר ילדים שוודי. את המילים המקוריות כתב משורר וצייר בשם אולוף טונמן (1944-1879). בשוודית, אם הבנתי נכון, נקרא השיר: Vi gå över daggstänkta berg. את הלחן חיבר שוודי אחר ששמו אדווין אריקסון (1968-1874).

כאן אפשר למצוא את המילים בגרמנית ובשוודית.

את המילים בנוסח הגרמני חיבר יוליוס יניצק (1956-1887). יניצק, או בשמו הספרותי ולטר הנזל, התפרסם בפעילותו המוסיקלית למען החייאת שירי עם.

וזו הגרסה הגרמנית:

ואלה המילים של הגרסה הגרמנית:

Im Frühtau zu Berge wir zieh'n, fallera,
es grünen die Wälder und Höh'n, fallera.
Wir wandern ohne Sorgen singend in den Morgen,
noch ehe im Tale die Hähne kräh'n.
Ihr alten und hochweisen Leut', fallera
ihr denkt wohl, wir wären nicht gescheit, fallera
Wer sollte aber singen, wenn wir schon Grillen fingen
in dieser so herrlichen Frühlingszeit

Werft ab alle Sorgen und Qual, fallera

kommt mit auf die Höhen aus dem Tal, fallera
Wir sind hinaus gegangen, den Sonnenschein zu fangen
Kommt mit und versucht es doch selbst einmal

וזהו התרגום לאנגלית של השיר השוודי המקורי:

We go over dew-sprinkled mountains
Which borrow from (the) emeralds their colour
And sorrows we have none,
Our merry songs echo
As we go over dew-sprinkled mountains.

The old and wise may smile,
We are not as sensible as they,
But who would sing
About young spring
if we were wise as they?

O people¹, forget your tears,
And come and follow us!
For far we wander
To catch the sun,
Ah, come and follow us!

So happily hand in hand
We go to the Phoenix-bird's land!
To the faeryland that shines
Of crystals and rubies!
We go to the Phoenix-bird's land!

והנה ביצוע יפה נוסף של מקהלת נשים מהעיר לייכלינגן שבגרמניה:

https://youtu.be/ARl8KdwXXLw

לימים, התברר כי מקורו של השיר הוא מוקדם הרבה יותר, ככל הנראה באירופה של סוף המאה ה-15 או תחילת המאה ה-16, ועוד מתברר כי זהו שיר לכת צבאי (מארש) של חיילים שכירי חרב.

השיר הפטריוטי הזה משמש היום כהמנון של תנועת הנוער , Front National de la Jeunesse, של 'החזית הלאומית' (FN), מפלגת הימין הלאומני בצרפת שייסד ז'אן מרי לה-פן.

https://youtu.be/z3gBnHd9GdU

גלגוליו של האוטו משוודיה לקיבוץ גבת סופרו לראשונה על ידי אליהו הכהן באחת מתכניות הרדיו 'מי יודע' שהגיש בקול ישראל בשנים 1965-1963, וגם בסדרת הטלוויזיה 'שרתי לך ארצי' (1975). בעזרת השגרירות השוודית זומנו לאולפן שלוש עלמות חן שוודיות והן ששרו את הגרסה השוודית המקורית בעיבוד לשלושה קולות.

אליהו הכהן גם הפנה את תשומת הלב לחולייה נוספת, הראשונה בשפה העברית, שקדמה ל'האוטו שלנו': השיר 'הוי ערש מולדת' של אהרון ליבושיצקי, שהיה השיר העברי הראשון שאליו הותאם הלחן השוודי.
והנה הסרטון ההיסטורי מתוך 'שרתי לך ארצי':

ולסיום, ב-26 בפברואר 2014, בעקבות מכירת 'תנובה' לחברה סינית, התפרסמה בעיתון 'הארץ' הקריקטורה של ערן וולקובסקי:

איור: ערן וולקובסקי. פורסם ב"הארץ©", 26.02.2014

__________________________________
גרסה מקוצרת של רשימה שהתפרסמה בבלוג עונג שבת, 25 ביולי 2011

איך הפך תשרי לחודש הראשון בשנה?

אם בתנ"ך ציינו את תחילת השנה באביב, איך קרה שהיום אנו מציינים אותו דווקא בסתיו? ומהיכן הגיע שמו המוזר של החודש הראשון בשנה?

עמית נאור | 13.09.20

סודות כתבי היד העבריים

רבים יודעים שחודש תשרי לא היה החודש הראשון בלוח השנה של העברים הקדמונים, אלו שמתועדים בתנ"ך. האם באמת כבר אז הוא היה חודש עמוס חגים? לכל הפחות היה בו חג אחד (סוכות) שבו נדרשו המאמינים לעלות לרגל לירושלים, וזה היה כנראה קשה יותר מכל מה שעובר עלינו בפקקים אל ארוחות החג; אבל, כאמור, חשיבותו ודאי לא הייתה טמונה אז בהיותו נקודת ציון מנהלית למעקב אחר הזמן. כמו כן, העברים הקדמונים בכלל לא קראו לו חודש תשרי. נספר קצת על החודש הזה, על שמו המיוחד, וכיצד הפך להיות ראש וראשון לחודשים.

על פי המסורת, בחודש תשרי נצטווה אברהם אבינו לעקוד את בנו יצחק. תיאור העקידה מתוך "ספר עברונות" חיבור מן המאה ה-18 שעוסק בלוח השנה היהודי. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

בואו נתחיל עם השם. כמו שרבים יודעים, כל שמות חודשי הלוח העברי שבהם אנו משתמשים כיום, מקורם בלוח השנה הבבלי. לכן, מקור השמות של כל החודשים הוא מהשפה האכדית. זוהי שפה שמית עתיקה שדוברה בעיקר באשור ובבבל. גם כאשר הפסיקה להיות שפה מדוברת, היא המשיכה להיות במשך מאות שנים השפה הרשמית של אזור מסופוטמיה והלבנט. אך טבעי הוא שהשפה הרשמית של הבבלים השפיעה באופן כה עמוק על לוח השנה העברי, משום שהבבלים היו האסטרונומים המובילים במרחב שלנו, ומכאן גם בעלי השפעה גדולה על לוח השנה.

אז כן, דיברנו על השם של חודש תשרי. באופן הגיוני מאוד, השם מגיע מהמילה האכדית "תשריתו" שמשמעותו "התחלה". התחלה של מה? למעשה, גם הבבלים – כמו רוב העמים במרחב שבו אנו עוסקים – החלו לספור את השנים באביב, בחודש ניסן (עוד שם שהגיע מאכדית). יכול להיות שבתשרי, החודש השביעי במספר אם מתחילים לספור מניסן, ציינו את תחילת המחצית השנייה של השנה בחג נוסף. השם האכדי-בבלי התגלגל גם ללהגי הערבית באזור מסופוטמיה והלבנט: החודשים הגרגוריאניים אוקטובר ונובמבר נקראים "תשרין אל-אול" ו-"תשרין א-ת'אני", כלומר תשרי הראשון והשני.

איור לחודש תשרי מתוך "צורת סדרי עולם", חיבור מדעי בן המאה ה-17. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

בתנ"ך נהוג לרוב לכנות את חודשי השנה על פי מספרם הסידורי. על כן בספרי החוקים, כשמצווים בני ישראל לחגוג את יום הכיפורים, את סוכות, ואת החג המסתורי ב-א' בתשרי שמצטווים בו על שבתון זכרון תרועה, נקרא חודש תשרי בפשטות "החודש השביעי". עם זאת, החודש השביעי, תשרי, הוא גם אחד החודשים היחידים שאנו זוכים לשמוע את שמו המקומי-כנעני במקרא. בספר מלכים א', פרק ח', מסופר על העם שמתקהל בירושלים לחנוכת בית המקדש על ידי המלך שלמה (אז לא היו הגבלות) "בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי". לשם ירח איתנים ניתנו מדרשים שונים, אך ייתכן שמשמעות השם נובעת פשוט מתחילת הגשמים ועליית מפלס המים בנחלים.

כרזה המזמינה את הציבור להשתתף בהרצאה על חגי תשרי, שנת 1968. רצוי להביא ספר תנ"ך. מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

לא ניכנס כאן לנבכי התיאוריות בנוגע למקורם של חגי תשרי. העיתונאי והבלשן אילון גלעד עסק בכך ארוכות במספר טורים מעניינים ביותר (ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, זמין למנויי עיתון "הארץ". ספר בנושא צפוי להתפרסם בהוצאת "עם עובד" בהמשך השנה). ננסה לדון קצת בשינוי שחל בלוח השנה שבעקבותיו הפך תשרי לחודש הראשון במניין החודשים.

על פי סקירתו של גלעד, ציון חג ביומו הראשון של חודש תשרי נעדר מרוב ספרי התנ"ך. במקרים מסוימים אפילו נחגגים חגים אחרים במועד הזה, או סמוך אליו, אך חג זה אינו מוזכר כלל. מעבר למצוות הנוגעות לחג המופיעות בספר ויקרא ובספר במדבר, הפעם הראשונה שבה מוזכר אירוע חגיגי שאירע בתאריך זה היא בספר עזרא, שם מסופר על קריאה בתורה ביום א' בתשרי. הראשונים שעוסקים בחג הזה במשמעותו כראש השנה הם חז"ל בסדרי המשנה ובתוספתא. אלו כתבו את כתביהם בסביבות שנת 200 לספירה הנוצרית, אך לא מן הנמנע שהם מתעדים מסורות קדומות יותר.

תחל שנה וברכותיה. עמוד שער מצויר ללוח שנה לשנת תרע"ח (1918-1917), שנכתב על ידי וולף זופניק, שנפל בשבי הרוסים, ושהה בסיביר במהלך מלחמת העולם הראשונה. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

אם כן, על פי השערתו של גלעד, נראה שמתישהו במהלך המאות ה-2-1 לספירה הנוצרית, הטעינו חכמי ישראל משמעות חדשה בחג המסתורי שמתואר בספרי ויקרא ובמדבר, ונתנו לו את מעמדו הבכיר שאותו אנו מייחסים לו כיום. הם קבעו כי מדובר ביום השנה לבריאת העולם, וביום שבו נשפטים בני האדם על מעשיהם בשנה החולפת ובו נקבע גורלם לקראת השנה הבאה. גלעד משער עוד, כי הבחירה בראש השנה בסתיו על פני ראש השנה האביבי שהיה נפוץ בכל המרחב (כך למשל גם ראש השנה האיראני נחוג עד היום בסביבות מרץ), נועדה על מנת להיבדל מן העמים היושבים סביב. נוסיף עוד, שייתכן שחורבן בית המקדש וניתוק הקשר הפולחני-דתי עם החקלאות, סייע בשינוי הזה בלוח השנה.

על כל פנים, כך או כך אנו נהנים היום מחודש חגיגי ביותר, סמלי מאוד, שתפס מקום משמעותי מאוד בתרבות היהודית-עברית-ישראלית. הבה ניתן לדודו זר ולצוות פרפר נחמד להסביר לנו למה אנו אוהבים אותו כל כך (מילים ולחן: דתיה בן-דור). שנה טובה לכל הקוראות והקוראים.