רבים יודעים שחודש תשרי לא היה החודש הראשון בלוח השנה של העברים הקדמונים, אלו שמתועדים בתנ"ך. האם באמת כבר אז הוא היה חודש עמוס חגים? לכל הפחות היה בו חג אחד (סוכות) שבו נדרשו המאמינים לעלות לרגל לירושלים, וזה היה כנראה קשה יותר מכל מה שעובר עלינו בפקקים אל ארוחות החג; אבל, כאמור, חשיבותו ודאי לא הייתה טמונה אז בהיותו נקודת ציון מנהלית למעקב אחר הזמן. כמו כן, העברים הקדמונים בכלל לא קראו לו חודש תשרי. נספר קצת על החודש הזה, על שמו המיוחד, וכיצד הפך להיות ראש וראשון לחודשים.
בואו נתחיל עם השם. כמו שרבים יודעים, כל שמות חודשי הלוח העברי שבהם אנו משתמשים כיום, מקורם בלוח השנה הבבלי. לכן, מקור השמות של כל החודשים הוא מהשפה האכדית. זוהי שפה שמית עתיקה שדוברה בעיקר באשור ובבבל. גם כאשר הפסיקה להיות שפה מדוברת, היא המשיכה להיות במשך מאות שנים השפה הרשמית של אזור מסופוטמיה והלבנט. אך טבעי הוא שהשפה הרשמית של הבבלים השפיעה באופן כה עמוק על לוח השנה העברי, משום שהבבלים היו האסטרונומים המובילים במרחב שלנו, ומכאן גם בעלי השפעה גדולה על לוח השנה.
אז כן, דיברנו על השם של חודש תשרי. באופן הגיוני מאוד, השם מגיע מהמילה האכדית "תשריתו" שמשמעותו "התחלה". התחלה של מה? למעשה, גם הבבלים – כמו רוב העמים במרחב שבו אנו עוסקים – החלו לספור את השנים באביב, בחודש ניסן (עוד שם שהגיע מאכדית). יכול להיות שבתשרי, החודש השביעי במספר אם מתחילים לספור מניסן, ציינו את תחילת המחצית השנייה של השנה בחג נוסף. השם האכדי-בבלי התגלגל גם ללהגי הערבית באזור מסופוטמיה והלבנט: החודשים הגרגוריאניים אוקטובר ונובמבר נקראים "תשרין אל-אול" ו-"תשרין א-ת'אני", כלומר תשרי הראשון והשני.
בתנ"ך נהוג לרוב לכנות את חודשי השנה על פי מספרם הסידורי. על כן בספרי החוקים, כשמצווים בני ישראל לחגוג את יום הכיפורים, את סוכות, ואת החג המסתורי ב-א' בתשרי שמצטווים בו על שבתון זכרון תרועה, נקרא חודש תשרי בפשטות "החודש השביעי". עם זאת, החודש השביעי, תשרי, הוא גם אחד החודשים היחידים שאנו זוכים לשמוע את שמו המקומי-כנעני במקרא. בספר מלכים א', פרק ח', מסופר על העם שמתקהל בירושלים לחנוכת בית המקדש על ידי המלך שלמה (אז לא היו הגבלות) "בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי". לשם ירח איתנים ניתנו מדרשים שונים, אך ייתכן שמשמעות השם נובעת פשוט מתחילת הגשמים ועליית מפלס המים בנחלים.
לא ניכנס כאן לנבכי התיאוריות בנוגע למקורם של חגי תשרי. העיתונאי והבלשן אילון גלעד עסק בכך ארוכות במספר טורים מעניינים ביותר (ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, זמין למנויי עיתון "הארץ". ספר בנושא צפוי להתפרסם בהוצאת "עם עובד" בהמשך השנה). ננסה לדון קצת בשינוי שחל בלוח השנה שבעקבותיו הפך תשרי לחודש הראשון במניין החודשים.
על פי סקירתו של גלעד, ציון חג ביומו הראשון של חודש תשרי נעדר מרוב ספרי התנ"ך. במקרים מסוימים אפילו נחגגים חגים אחרים במועד הזה, או סמוך אליו, אך חג זה אינו מוזכר כלל. מעבר למצוות הנוגעות לחג המופיעות בספר ויקרא ובספר במדבר, הפעם הראשונה שבה מוזכר אירוע חגיגי שאירע בתאריך זה היא בספר עזרא, שם מסופר על קריאה בתורה ביום א' בתשרי. הראשונים שעוסקים בחג הזה במשמעותו כראש השנה הם חז"ל בסדרי המשנה ובתוספתא. אלו כתבו את כתביהם בסביבות שנת 200 לספירה הנוצרית, אך לא מן הנמנע שהם מתעדים מסורות קדומות יותר.
אם כן, על פי השערתו של גלעד, נראה שמתישהו במהלך המאות ה-2-1 לספירה הנוצרית, הטעינו חכמי ישראל משמעות חדשה בחג המסתורי שמתואר בספרי ויקרא ובמדבר, ונתנו לו את מעמדו הבכיר שאותו אנו מייחסים לו כיום. הם קבעו כי מדובר ביום השנה לבריאת העולם, וביום שבו נשפטים בני האדם על מעשיהם בשנה החולפת ובו נקבע גורלם לקראת השנה הבאה. גלעד משער עוד, כי הבחירה בראש השנה בסתיו על פני ראש השנה האביבי שהיה נפוץ בכל המרחב (כך למשל גם ראש השנה האיראני נחוג עד היום בסביבות מרץ), נועדה על מנת להיבדל מן העמים היושבים סביב. נוסיף עוד, שייתכן שחורבן בית המקדש וניתוק הקשר הפולחני-דתי עם החקלאות, סייע בשינוי הזה בלוח השנה.
על כל פנים, כך או כך אנו נהנים היום מחודש חגיגי ביותר, סמלי מאוד, שתפס מקום משמעותי מאוד בתרבות היהודית-עברית-ישראלית. הבה ניתן לדודו זר ולצוות פרפר נחמד להסביר לנו למה אנו אוהבים אותו כל כך (מילים ולחן: דתיה בן-דור). שנה טובה לכל הקוראות והקוראים.
