האם יש קשר בין יהודים לבין גמדי גינה?

היה היו פעם גמדים. האם ייתכן שישנו קשר בין המצנפת המחודדת שהם חובשים לבין הכובעים שנהגו לחבוש יהודי אירופה?

1

היה היו פעם גמדים. באמצע המאה ה-13 התגבשה דמותם בפולקלור האירופי והגרמני בפרט. הם תוארו כיצורים קטנים, רמאים, חמדנים וצוברי אוצרות. אחת מתכונותיהם הבולטות הייתה יכולתם לעוות את הראייה או לפגוע בה: הם יכולים היו להיעלם ולהופיע כרצונם, או לעוור את רואיהם באופן זמני או קבוע.

חלק מהאגדות הוסיפו מאפיינים נוספים ותיארו את הגמדים כעם שהגיע מאסיה או לכל הפחות מארץ רחוקה רחוקה, זרה למרקם האירופי המוכר. בכמה מהסיפורים הם שרים שירים בשפה זרה שאינה מוכרת לגיבור שפוגש אותם. הגמדים באגדות נהגו לעסוק במסחר בבדים יקרים שהגיעו מהמזרח, והביאו איתם זהב ואבנים יקרות. הקשר בינם לבין אוצרותיהם הוא קשר מיסטי, ומרכושם היקר הם שואבים את כוחותיהם הקסומים – עובדה שגם הפכה אותם לפגיעים. גמדים רבים סיפרו באגדות האלו כיצד גורשו מאדמתם בידי בני אדם, או כיצד אוצרותיהם נשדדו או אבדו.

1
איור לשיר "אצו רצו גמדים" מאת מרים ילן שטקליס. המאיירת: צילה בינדר. מתוך "שיר הגדי – שירים וסיפורים", כרך א', הוצאת דביר תל אביב, 1957

במאות ה-13 וה-14 החלו האומנים לתאר את הגמדים כחובשי מצנפת מחודדת. מלכתחילה זוהה מקור הכובע הזה במזרח, אבל בחלוף הזמן הפך הכובע למזוהה יותר ויותר עם הגמדים, ובעיקר זוהה ככלי העיקרי שבאמצעותו הם נוקטים בפעולה המסוכנת ביותר שבארגז הכלים שלהם: הטעיית הצופה, היעלמות מן העין או פגיעה בראייתו של הנתקל בהם.

בסיכומו של דבר, על אף שהיו גם סיפורים שתיארו את הגמדים כיצורים שנעשה להם עוול או כעוזריהם הקרובים של הגיבורים, לרוב עוצבה דמותם של הגמדים כיצורים לא אמינים, לא נאמנים, נקמנים ובוגדניים.

1
דמותו של הגמד מלוט מתוך היצירה "טריסטן ואיזולדה". מלוט הוא דמות ערמומית שבשירותו של המלך מנסה לסכל את הרומן בין טריסטן ואיזולדה הנאהבים. כאן מתוך ציור קיר משנת 1410 הנמצא בטירת רנקלשטיין, דרום טירול, איטליה

הבקיאים בהיסטוריה היהודית במרחב האירופי יכולים אולי למתוח כמה קווי דמיון בין עלילות הגמדים לחיי היום-יום של יהודי המרחב הגרמני. גם יהודי אשכנז ייצגו עם מן הלבנט שנושל מאדמתו, גם הם הופיעו לרוב כסוחרים עמוסים כל טוב, לא פעם עם סחורות יקרות שיוחסו למדבריות ערב או לקווקז. בשל מגבלות עיסוק שהוטלו עליהם במקומות רבים, גם הם נאלצו לעסוק בהלוואה בריבית, ובמהרה האשימו אותם שכניהם ב"אגירת אוצרות", בחמדנות וברמאות. יש המייחסים את האמונות האלו להחלטתו של מלך צרפת פיליפ "היפה" לגרש את היהודים ממדינתו ב-1306, בתקווה שיוכל להשתלט כך על אוצרותיהם הנטושים – והוא אכן זכה להתעשר מרכוש היהודים שנותר מאחור.

לגמרי במקרה, באמצע המאה ה-13 (עם התגבשות דמותו של הגמד) נכנסו לתוקפם גם החוקים הראשונים שחייבו יהודים לחבוש כובע מיוחד שיבדיל אותם מסביבתם – ולגמרי במקרה לרוב מדובר היה בכובע מחודד. כובע שזוהה עם המזרח הקדום. על גלגוליו של הכובע וכיצד הוא הגיע אל ראשם של יהודים כבר סיפרנו כאן, בכתבתו של חן מלול. מה הייתה מטרת ההוראה המחייבת? למה חשוב היה להבדיל את היהודים מסביבתם?

1
איור המתאר רופא יהודי בשם אפרים, חבוש בכובע היהודים המפורסם, סמוך למיטתו של הקדוש בזיל החולה. מתוך טקסט גרמני מן המאה ה-15

ובכן, גם את היהודים האשימו בעיוות המציאות משום שהם בעצמם אינם רואים נכוחה את המציאות. מי שביקר פעם בקתדרלה גותית אולי ראה גם את דמותה של סינגוגה העיוורת שייצגה את האמונה היהודית. הנוצרים טענו שהיכולת לראות אצל היהודים היא פיזית בלבד – הם אינם מסוגלים לראות את העולם הרוחני שמעבר לזה הגשמי. הראייה היהודית "המעוותת" לכאורה עלולה להטעות גם מאמינים נוצרים תמימים, ועל כן, כדי למנוע את היטמעותם בקהל והיעלמותם מן העין, היהודים נדרשו ללבוש בגדים מיוחדים, בהם גם הכובע המפורסם.

1
כרזה להצגה "גוליבר במדינת הגמדים" של התיאטרון לילדים ולנוער, מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

ייתכן כמובן שהקשרים הרעיוניים בין הכובעים המחודדים לחובשיהם המציאותיים והדמיוניים יותר הם צירוף מקרים בלבד. קשה לעקוב במדויק אחרי גלגוליהם של ייצוגים תרבותיים שכאלה, והרי מצנפות מחודדות לא אפיינו יהודים בלבד: עוד במאה ה-12 דמויות לא-נוצריות או כאלו שהתנגדו לנצרות יוצגו ביצירות אומנות בעזרת הכובע המחודד. במאה ה-14 במקומות מסוימים נדרשו לחבוש את הכובע גם מלווים בריבית שאינם יהודים, או נשים שהואשמו בניהול מערכות יחסים עם יהודים. משם התרחב הקשר התרבותי בין המצנפת המחודדת לבין דמויות מפוקפקות כלליות יותר: כופרים, עבריינים, מכשפים ושאר אנשים שהואשמו בפעולות "לא-נוצריות". כך התגלגל הכובע המחודד גם לתיאור מכשפות וקוסמים כדוגמת המכשף האגדי מרלין מסיפורי המלך ארתור. גם כאן עובר כחוט השני הרעיון של חובשי הכובע כבעלי יכולת להונות ולהטעות את העומדים מולם.

1
דמותו של הקוסם מרלין בכובע מחודד. המאייר: הארטמן שדל, מתוך כרוניקות נירנברג, 1493

בחלוף השנים הפכו האגדות וסיפורי העם לאמצעי בידור לילדים, ועל כן עוּדנה משמעותית דמותם של הגמדים. החמדנות הבוטה והגסות המחוספסת נעלמו, וביצירות רבות הם הפכו ליצורים חמודים וטובי לב המסייעים לבני האדם, או לכל הפחות נמצאים ביחסי ידידות עימם. בגינות רבות אפשר למצוא את דמותם המזוקנת מקשטת את המדשאות. הכובע המחודד שעל ראשם, לעומת זאת  – הכובע שהקשר שלו ליהודים כמעט ונשכח – נשאר ומאפיין את הגמדים בתודעה המערבית הקולקטיבית עד עצם היום הזה.

1
כריכת הספר "טוב טוב הגמד", עברית: שפרירה זכאי, הוצאת מודן, תשמ"ח

כתבה זו מבוססת על מאמרה של נעמי לובריך:

Naomi Lubrich, The Wandering Hat: Iterations of the Medieval Jewish Pointed Cap, Jewish History, Vol. 29, No 3/4 (December 2015), pp. 203-244

למה כעסה מרים?

מה הייתה הסיבה שבעטיה ביקשה משוררת הילדים המפורסמת מרים ילן-שטקליס מנעמי שמר לא להלחין יותר משיריה? סיפור קצר מאחורי השיר "מיכאל"

1

"חִכִּיתִי, חִכִּיתִי,

בָּכִיתִי, בָּכִיתִי,

וּמִי לֹא בָא?

מִיכָאֵל".

את מילות הגעגוע הכואבות האלה שכתבה מרים ילן-שטקליס מכירים ילדים ישראלים רבים והוריהם, שגם הם גדלו על השיר. ילן-שטקליס מתארת בפשטות חוויה המוכרת ודאי לילדים, שמחכים לחבר או חברה שיבואו לשחק איתם, ולא תמיד מגיעים; אך גם למבוגרים יותר, שבעיניהם הסיטואציה נטענת במשמעויות נוספות. בקצרה, גם ילדים וגם מבוגרים חווים כאב לב.

כבר טענתי למעלה שילן-שטקליס כותבת כאן "בפשטות". אבל בבית השישי כתבה ילן-שטקליס את המילה "גזוזטרא". ילן-שטקליס אהבה לשלב מילים במשלב גבוה בשיריה לילדים, כאמצעי חינוכי, וגם לא חששה להשתמש במילים שהמציאה ככלי פואטי שמעורר את הדמיון. כך למשל בשיר אחר שקל לעמוד על זיקתו הלשונית לשיר "מיכאל" כתבה:

"אִמָּא אָמְרָה: שָׁלוֹם לְיַלְדִּי, 
שָׁלוֹם מַחֲמַדִּי.
וְהָלְכָה. וְאֵינֶנָּה. וַאֲנִי לְבַדִּי. 
לְבַדִּיתִי, לְבַדִּיתִי – 
וּבָכִיתִי".

אבל נתמקד במילה גזוזטרא. לא שיש לנו בעיה איתה, אך היא זו שעומדת במרכז סיפורנו. בשנות השישים ביקשה נעמי שמר להלחין את שירה של שטקליס. המילה גזוזטרא הפריעה לה כנראה ביצירת המשקל והפיסוק (פרייזינג), והיא החליטה להחליפהּ במילה נרדפת: סתם "מרפסת".

לזאת שטקליס לא הסכימה. עד כדי כך שאיימה לתבוע את שמר לדין על שינוי שכזה. למעשה, כפי שקורה לעיתים בעת הלחנת שירי משוררים, שמר שינתה את המילים בכמה חלקים של השיר כדי שיתאימו טוב יותר ללחן החדש. היא הוסיפה מילים פה ושם, הזיזה אחרות, ואפילו הוסיפה שורה של ממש: "דומם ישבתי דומם חשבתי עלי ועל מיכאל". בארכיונה של שמר השמור בספרייה הלאומית נמצאות שלוש גרסאות של מילות השיר בכתב ידה. כאן תוכלו גם לשמוע את השיר המולחן של שמר בביצועה של שושיק שני.

1
מילות השיר "מיכאל" בכתב ידה של שמר. בתחתית הדף ניתן למצוא את השורה שהוסיפה שמר. התמונה מתוך ארכיון נעמי שמר, הספרייה הלאומית

כך התחיל ככל הנראה דין ודברים לא נעים בין המלחינה למשוררת שבשיאו שלחה ילן-שטקליס מכתב שבו האשימה את שמר באי-קיום הבטחות וביקשה ממנה בחריפות שלא תלחין להבא אף אחד משיריה: "אבקש ממך לא להלחין עוד מנגינות לשיריי".

1
מכתבה הקצר של ילן-שטקליס לנעמי שמר. מתוך ארכיון נעמי שמר, הספרייה הלאומית

על אף שהטענה בדבר המילה גזוזטרא מופיעה בספרה של שרה בן-ראובן ("מעשה בילדה בודדה", הוצאת כרמל, 2015), בכל כתבי היד שבארכיונה של שמר לא מצאנו את השינוי הזה, וגם בגרסאות המוקלטות הזמינות היום המילה "גזוזטרא" נמצאת ומתאימה מאוד ללחן. עם זאת, ברור שמילות השיר המקוריות עברו אי אלו שינויים שהצריכו את אישורה של המשוררת.

על כן נראה שהושגה פשרה. ילן-שטקליס אישרה לכל הפחות חלק מהשינויים במילות השיר ושמר מיהרה לדרוש בתגובה מחברת התקליטים לגנוז את ההקלטות המקוריות שהמשוררת לא אהבה. "רק לאחר גניזת התקליט הקודם נוכל לגשת לתיקון", כתבה שמר בנוגע להקלטה מחודשת של השיר.

1
מתוך ארכיון נעמי שמר, הספרייה הלאומית

סוף טוב – הכול טוב. בסופו של דבר הוקלט השיר בלחנה של שמר, הופץ ברבים והוא עדיין מבוצע גם היום בהופעות לילדים. בסופו של דבר, מספרות העדויות, יושרו ההדורים בין המשוררת למלחינה.

ד"ר תמר זיגמן, ממחלקת המוזיקה וארכיון הצליל בספרייה הלאומית, עסקה בסיפור זה בעבודת המוסמך שלה. אנו מודים לה על סיועה הרב בכתיבת כתבה זו.

אל אל יחזקאל – בומבה של נביא

במכתב שכתב אריק איינשטיין למשורר חיים חפר, מצאנו את הסיפור מאחורי הלהיט משנות ה-60! מה עוד מצאנו? הלנת שכר, התנצלות וחלומות על חו"ל...

"אָנוּ בְּעַד הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל

נֵלֵךְ אַחֲרָיו עִם תַּרְמִיל וּמַקֵּל

אֶל כָּל מָקוֹם שֶׁאוֹתָנוּ יָבִיא

הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל הוּא בּוֹמְבָּה שֶׁל נָבִיא.

 

אֶל אֶל אֶל יְחֶזְקֵאל…"

 

"יחזקאל", שירה של להקת "החלונות הגבוהים" המיתולוגית, לקוח מהאלבום הבלתי נשכח הנושא את שמה – האלבום היחיד במוזיקה הישראלית שכל שיר מתוכו הפך לקלאסיקה. חברי השלישייה – אריק איינשטיין, שמוליק קראוס וג'וזי כץ – הפכו במהרה ליפים והנכונים של הביצה המקומית ונעשו לחביבי תחנות הרדיו. אולם, במפתיע, שירם נאסר להשמעה מיד לאחר צאתו.

עדיין לא בהלם? אז אזכיר שמדובר בשיר על אחד מנביאי ישראל… ואם אתם ממש חייבים עוד סיבה לחבב את השיר, אז אריק איינשטיין (קלף מנצח מאז ומעולם). אם כך, מדוע נכנס הפזמון הקליט לרשימת השירים האסורים לשידור ברדיו?

השיר הנדון שטח את מעלליו של הנביא יחזקאל כפי שהוצגו בתנ"ך; בפרט חזון מעשה מרכבה וחזון העצמות היבשות. אך החידוש שלו – מה ש"תפס" את האוזן – הוא השילוב בין מילים וביטויים מנבואותיו של יחזקאל (חשמל, גלגל, אבן תרשיש), לבין מילות סלנג עבריות (בומבה, לכייף, חתיכות). עד כאן – נשמע כמו להיט.

אולם, משום שמילות השיר התייחסו ליחזקאל ללא שמץ של קדושה, בביטויים כמו "הוא ואלוהים כמו אני ואתה" או "הנביא יחזקאל הוא בומבה של נביא", הוא נתפס באוזני הציבור הדתי בישראל כחילול הקודש, והשמעתו ברדיו נאסרה. מרתיח? כן. אבל אפשר לנשום לרווחה – האיסור בוטל לאחר שנים בודדות.

הכתבה אודות איסור השמעת השיר "יחזקאל"

עובדה מעניינת נוספת על ה'סרנדה לנביא', היא שהגרסה העברית שאנו מכירות/ים היא לא היחידה! בהוצאה המחודשת לאלבום האלמותי (והיחיד) של "החלונות הגבוהים", נכללו גרסאות לשיר "יחזקאל" באנגלית ובצרפתית, שנקראו "El El Israel", כשורת הפזמון החוזר. מה שמעניין הוא שלגרסאות האלה אין קשר למילים המקוריות בעברית. הגרסה בצרפתית ממשילה את ניצחון ישראל במלחמת ששת הימים לניצחון של דוד על גוליית, ומיודעינו יחזקאל נזנח לאנחות.

במכתב ששלח אריק איינשטיין לכותב השיר, חיים חפר, מפריז ב-1967, הוא האיץ בו לאפשר לשלישיית החלונות הגבוהים לכתוב לשיר "אל אל יחזקאל" גרסה צרפתית בשם: "אל אל ישראל" – וזאת בעקבות תהילת מלחמת ששת הימים.

מכתבו של אריק איינשטיין לחיים חפר

כך הוא כתב:

"שלום חיים!

אני יכול להבין שאתה כועס ואין לי ספק שהצדק איתך אבל הייתי בכל זאת רוצה שתנסה קצת להתחשב ב"נסיבות מקלות" אם אפשר להתבטא כך. שלישית החלונות הגבוהים למרות ההצלחה היחסית שזכתה לה לא ליקקה דבש (אני מתכוון לארץ) מכל מיני סיבות צודקות או לא צודקות[,] לא הכל הלך חלק ובעיקר לא מהבחינה הכספית.

אם היינו נשארים בארץ היינו מכסים בקלות את כל החובות שלנו כולל כמובן את החוב שלך. אבל אנחנו נסענו מכיוון שהייתה ויש עדיין מטרה מסוימת שחותרים להשיג אותה. שלא תחשוב לרגע שאנחנו משתמטים למרות שזה אולי הרושם. אני נותן לך את דיברתי שחובך יסולק בהקדם האפשרי ואני יכול לומר שאנחנו בדרך הנכונה, חבל שקרה מה שקרה והיחסים השתבשו, תאמין לי שאף אחד מאיתנו לא רוצה בכך ואנחנו מוקירים לך תודה על שעזרת לנו – זה יקח עוד קצת זמן אבל זה יסודר ואני מקווה שנוכל להפגש עם חיוך על הפנים. זה לא חנטריש ואתה חייב להאמין לי[,] ותתפלא[-] גם לשמוליק.

יש לי בקשה גדולה אליך. יש לנו הזדמנות בלתי חוזרת לדעתי לעשות שיר גדול שיכנס להיסטוריה אולי לא כמו ירושלים של זהב אבל לא הרבה פחות.

הכוונה היא לאל אל ישראל, אילו יכולת להתעלות מעל לכל הסיבות שגרמו למצב בינינו ומתלבש על השיר ושולח לנו אותו כמה שיותר מהר (זה חשוב בגלל הטיימינג). הכוונה במקום אל אל יחזקאל לכתוב שיר או על המלחמה או סיפור על דוד וגולית 1967 ברוח היתולית ואופטימית כשהפזמון החוזר הוא אל אל ישראל, זה מוכרח להיות דבר גדול מאוד וכמו כן מסחרי מאוד. הקלטנו כבר את הרקע המוסיקלי לשיר הזה ואנחנו היינו מאושרים ממש אילו היית עושה את הג'סטה הזאת שאולי לא מגיעה לנו. ההקלטה משגעת ממש. 30 כלים מלווים אותנו[,] וחיים![,] חבל להחמיץ הזדמנות גדולה כזאת. זה יהיה בארץ שיר גדול. אילו יכולת להתלבש על זה כמה שיותר מהר זה היה נפלא.

אני מתכוון לכל מילה שכתבתי ושוב: אני נותן לך את דיברתי שהכל יסודר כמה שיותר מהר, זה לא קל לנו תאמין לי.

מחכה לתשובה מהירה

שלך

אריק"

במכתבו של איינשטיין אפשר לראות כי התגלע ויכוח בין המשורר לזמר הלאומי על רקע כספי. משתמע מן המכתב כי שכרו של חפר טרם שולם לו על כתיבת השיר "יחזקאל" בשל החלטתם של חברי להקת 'החלונות הגבוהים' לנסות את מזלם בחו"ל. במכתב, איינשטיין מתנצל תחילה על המחדל, ומביע כוונה לשקם את היחסים ולסגור את החוב; הוא מנסה לפייס את חפר הכעוס כדי שיעזור לשלישייה וישלח להם מילים לגרסה מחודשת של השיר עבור קהל בינלאומי.

המכתב ששלח חפר חזרה לאיינשטיין לא בנמצא, אך נראה כי הוא התרצה – שכן לא הרבה זמן לאחר מכן, הופיעו איינשטיין, קראוס וכץ בצרפת עם השיר "אל אל ישראל".

עדות נוספת לפיוס ההיסטורי היא האופן שבו ספד איינשטיין לחפר לאחר פטירתו:

"זה עצוב באופן טבעי, אבל אפשר להתנחם בירושה האדירה שהוא השאיר לנו, מאות שירים פנטסטיים. הוא היה משורר ענק, יותר ממשורר רגיל, תמיד עם היד על הדופק של העם שלנו בכל הנוגע למעורבות של יוצר ברמה הלאומית וההיסטורית של ישראל. מההתחלה שלנו, עוד מלהקת הנח"ל – תמיד הוא השפיע עלינו. היינו בני 19 כששרנו כל היום "דינה ברזילי". ומשם "גשר הירקון", "החלונות הגבוהים", "התרנגולים". בנימה אישית, הוא היה איש עם הומור אדיר, הרבה לצחוק על עצמו. זה עצוב, אבל לפחות נשארנו עם תרומה אדירה שתרם לכולנו ב-87 השנים שבהן חי".

[מתוך ראיון עם אריק איינשטיין ז"ל לאתר "וואלה", 18.9.2012]

איך נסע 'האוטו שלנו' משוודיה לקיבוץ גבת?

מהו מקורו של שיר הילדים הידוע "האוטו שלנו"? ומה הקשר בינו לבין שכירי חרב אירופאים?

מתוך ספרה של פניה ברגשטיין "בוא אלי פרפר נחמד". איירה: אלזה קנטור

הָאוֹטוֹ שֶׁלָּנוּ גָּדוֹל וְיָרֹק,
הָאוֹטוֹ שֶׁלָּנוּ נוֹסֵעַ רָחוֹק.
בַּבֹּקֶר נוֹסֵעַ, בָּעֶרֶב הוּא שָׁב,
מוֹבִיל הוּא לִ"תְנוּבָה" בֵּיצִים וְחָלָב.

יש ילד בישראל שלא מכיר את השיר הזה?

את השיר "האוטו שלנו" חיברה פניה ברגשטיין (1950-1908), חברת קיבוץ גבת, בשנת 1940. השיר נדפס לראשונה בשנת 1945, בספרה של פניה ברגשטיין 'בּוֹא אֵלַי פרפר נחמד', ומאז נדפס בעשרות רבות של מהדורות.

באתר של 'תנובה' מסופר כך:

שיר הילדים הוותיק הזה, המושר עשרות שנים בפי ילדי ישראל, הפך כבר לקלאסיקה. את השיר חיברה פניה ברגשטיין בשנת 1940. אז היה האוטו הירוק חלק בלתי נפרד מנוף קיבוצי העמק. בשנות ה-30 וה-40 אכן נסע אוטו ירוק שכזה בקיבוצים גבע ורמת דוד, אסף ביצים וחלב והסיע אותם לתנובה. מדובר היה במשאית אמריקאית שנרכשה מעודפי הצבא הבריטי והוסבה ע"י הרוכשים, קיבוץ רמת דוד וגבת, ממשאית אפורה ופתוחה לאוטו בצבע ירוק מאיר עיניים, סגור בגגון מתכת וחלונות ברזנט.

באמצע שנות ה-30 לא נראו הרבה מכוניות בעמק יזרעאל, שהיה ערום כמעט מכבישים סלולים ועשיר בבוץ סמיך בחורף. משאית תנובה "הענקית" תפסה מקום מרכזי בהווי המקומי והרשימה רבים, ביניהם כנראה גם המשוררת.
נהגי האוטו לא היו תמיד בעלי ניסיון קודם בנהיגה, זולת הכשרתם כעגלונים. מהמורות הדרך והבוץ בחודשי החורף הוסיפו לחווית הנסיעה באוטו, ששימש לעתים גם להובלת נוסעים. כדי חלב ספורים היו עושים דרכם מכל משק, לאחר שמולאו בעמל רב בחליבה ידנית בת שעות. החלב וגם ארגזי הביצים היו נשלחים למחלבת חיפה, וצריך היה לעשות הכל בזריזות, שכן התוצרת לא פוסטרה טרם שליחתה.
האוטו הירוק של תנובה קרטע בין שבילי העמק בין השנים 1945-1936, אז שבת ממלאכתו כשהוקמו הקואופרטיבים לתחבורה.

 

והנה סיפור:

בשנת 2011 יצאתי עם כמה חברים ממקום גלותי שבלייפציג ליום טיול בעיר האוניברסיטאית היפה יֶנָה (Jena). בכיכר השוק העתיקה התקיים יריד יפהפה של דברי קרמיקה, ובעוד אנו משוטטים בין הדוכנים הססגוניים, נתקלנו בזוג נחמד של זמרי עם שעמד על במה צנועה והנעים את זמנם של המבקרים בשירתו ובנגינתו. ומה שרו בני הזוג אם לא את 'האוטו שלנו גדול וירוק'.

לא בעברית כמובן, אלא בגרמנית צחה…

לאחר שסיימו סיפרנו להם שזהו שיר ילדים נפוץ בישראל. לשמחת המתקהלים שרנו את השיר במילים 'המקוריות' (בעברית), כשבני הזוג מלווים אותנו בנגינתם, ולאחר השמחה הגדולה ניסינו לברר משהו על השיר.

גילינו שמדובר בשיר עם שנקרא בגרמנית: Im Frühtau zu Berge, וזה אומר בערך – 'אנו הולכים בתוך הטל על הגבעות'. אבל מתברר שמדובר בכלל בשיר ילדים שוודי. את המילים המקוריות כתב משורר וצייר בשם אולוף טונמן (1944-1879). בשוודית, אם הבנתי נכון, נקרא השיר: Vi gå över daggstänkta berg. את הלחן חיבר שוודי אחר ששמו אדווין אריקסון (1968-1874).

כאן אפשר למצוא את המילים בגרמנית ובשוודית.

את המילים בנוסח הגרמני חיבר יוליוס יניצק (1956-1887). יניצק, או בשמו הספרותי ולטר הנזל, התפרסם בפעילותו המוסיקלית למען החייאת שירי עם.

וזו הגרסה הגרמנית:

ואלה המילים של הגרסה הגרמנית:

Im Frühtau zu Berge wir zieh'n, fallera,
es grünen die Wälder und Höh'n, fallera.
Wir wandern ohne Sorgen singend in den Morgen,
noch ehe im Tale die Hähne kräh'n.
Ihr alten und hochweisen Leut', fallera
ihr denkt wohl, wir wären nicht gescheit, fallera
Wer sollte aber singen, wenn wir schon Grillen fingen
in dieser so herrlichen Frühlingszeit

Werft ab alle Sorgen und Qual, fallera

kommt mit auf die Höhen aus dem Tal, fallera
Wir sind hinaus gegangen, den Sonnenschein zu fangen
Kommt mit und versucht es doch selbst einmal

וזהו התרגום לאנגלית של השיר השוודי המקורי:

We go over dew-sprinkled mountains
Which borrow from (the) emeralds their colour
And sorrows we have none,
Our merry songs echo
As we go over dew-sprinkled mountains.

The old and wise may smile,
We are not as sensible as they,
But who would sing
About young spring
if we were wise as they?

O people¹, forget your tears,
And come and follow us!
For far we wander
To catch the sun,
Ah, come and follow us!

So happily hand in hand
We go to the Phoenix-bird's land!
To the faeryland that shines
Of crystals and rubies!
We go to the Phoenix-bird's land!

והנה ביצוע יפה נוסף של מקהלת נשים מהעיר לייכלינגן שבגרמניה:

https://youtu.be/ARl8KdwXXLw

לימים, התברר כי מקורו של השיר הוא מוקדם הרבה יותר, ככל הנראה באירופה של סוף המאה ה-15 או תחילת המאה ה-16, ועוד מתברר כי זהו שיר לכת צבאי (מארש) של חיילים שכירי חרב.

השיר הפטריוטי הזה משמש היום כהמנון של תנועת הנוער , Front National de la Jeunesse, של 'החזית הלאומית' (FN), מפלגת הימין הלאומני בצרפת שייסד ז'אן מרי לה-פן.

https://youtu.be/z3gBnHd9GdU

גלגוליו של האוטו משוודיה לקיבוץ גבת סופרו לראשונה על ידי אליהו הכהן באחת מתכניות הרדיו 'מי יודע' שהגיש בקול ישראל בשנים 1965-1963, וגם בסדרת הטלוויזיה 'שרתי לך ארצי' (1975). בעזרת השגרירות השוודית זומנו לאולפן שלוש עלמות חן שוודיות והן ששרו את הגרסה השוודית המקורית בעיבוד לשלושה קולות.

אליהו הכהן גם הפנה את תשומת הלב לחולייה נוספת, הראשונה בשפה העברית, שקדמה ל'האוטו שלנו': השיר 'הוי ערש מולדת' של אהרון ליבושיצקי, שהיה השיר העברי הראשון שאליו הותאם הלחן השוודי.
והנה הסרטון ההיסטורי מתוך 'שרתי לך ארצי':

ולסיום, ב-26 בפברואר 2014, בעקבות מכירת 'תנובה' לחברה סינית, התפרסמה בעיתון 'הארץ' הקריקטורה של ערן וולקובסקי:

איור: ערן וולקובסקי. פורסם ב"הארץ©", 26.02.2014

__________________________________
גרסה מקוצרת של רשימה שהתפרסמה בבלוג עונג שבת, 25 ביולי 2011