עם חזרתם של היהודים לאנגליה במאה ה-17, למרבה הפלא לא ראו חברי הקהילה המתפתחת צורך בבתי דפוס יהודיים. הספר הראשון שהודפס שם יצא לאור עשרות שנים מאוחר יותר ודווקא בגלל מחלוקת פנימית
שנים לא רבות לאחר המצאת הדפוס על ידי יוהאן גוטנברג באמצע המאה ה-15 כבר התחילו להופיע ספרים מודפסים עבור יהודי אירופה. בספרד, איטליה, קושטא (טורקיה) ומקומות אחרים נהנו היהודים מספרי לימוד ותפילה שהודפסו בארצותיהם או יובאו לשם ממקומות אחרים.
אירועים חשובים אלו פסחו על אנגליה.
היהודים גורשו משם בשנת 1290 והותר להם לחזור רק ב-1656. גם כשחזרו לשם יהודים, בעיקר מהולנד ומגרמניה, הם לא מיהרו לפתוח בתי דפוס ולהוציא לאור ספרים חדשים או ישנים. את הספרים היהודיים המשיכו להביא מהיבשת במשך עשרות שנים.
גם לפני חזרת היהודים ראו אור רק הדפסות מעטות בעברית באנגליה, אבל היו אלו בעיקר מילים בודדות או קטעים קצרים שהודפסו עבור מלומדים נוצריים שהתעניינו בשפה העברית או בשורשי הנצרות.
הספר הראשון שכלל אותיות עבריות ושיצא לאור באנגליה היה Oratio de laudibus & utilitate trium linguarum: Arabicae, Chaldaicae & Hebraicae. זאת הדפסה של הרצאה של חוקר ומרצה באוניברסיטת קיימברידג' ואוקספורד בשם רוברט ווייקפילד (Robert Wakefield). ההרצאה התקיימה ב-1524 והודפסה זמן קצר לאחר מכן. הספר הודפס בלונדון ובהמשך הודפסו ספרים עם מילים עבריות גם באוקספורד וקיימברידג', ביניהם כמה ספרים על דקדוק ולשון עברית. טקסט עברי מלא יצא לאור בלונדון לראשונה ב-1643 – תרגום של ספר תהילים. בעשרים השנים הבאות הודפסו באנגליה פירוש הרמב"ם למשנה, הלכות תשובה לרמב"ם ומשניות מסכת ברכות ויומא. כל אלה נועדו לחוקרי האוניברסיטאות ומלומדים נוצריים אחרים.
הפרסום הראשון בעברית שנועד ליהודי אנגליה יצא לאור רק ב-1705 וסביבו פרצה מחלוקת קשה בקהילה הספרדית בלונדון.
הרב דוד ניטו (Nieto) נולד בוונציה ב-1654. הוא למד רפואה באוניברסיטת פדואה ועבד לאחר מכן כרופא, דיין ורב בעיר ליבורנו. בליבורנו הוא כתב את יצירתו הראשונה בשם Pascalogia – מחקר באיטלקית בנוגע לקביעת תאריך חג הפסחא הנוצרי ועל השינויים בין הלוח הקתולי, היווני והיהודי. את העבודה הוא הקדיש לאציל איטלקי חשוב – פרנצ'סקו מריה דה מדיצ'י (Francesco Maria de Medici), בן המשפחה המפורסמת מטוסקנה. גם בהמשך חייו, אחד הנושאים בה התעסק הרב ניטו היה קביעת זמנים ולוח השנה היהודי.
הרב ניטו הוזמן לכהן כמנהיג הקהילה הספרדית בלונדון ב-1701 בתנאי שיתחייב לא לעסוק שם ברפואה. זמן קצר לאחר הגעתו כבר הספיק לכתוב ולפרסם תפילה להצלחתו של המלך וויליאם השלישי בשפה הספרדית.
בשבת אחת בחודש נובמבר 1703, ימים בודדים לפני חג החנוכה, העביר הרב ניטו שיעור בו ציין בין היתר שהאלוקים ו"הטבע" הם אחד. הדברים נשמעים קשים ואולי פרובוקטיביים היום, אבל ב-1703 עבור יהודים שמוצא רובם מהולנד, לדבריו של הרב היו קונוטציות שליליות במיוחד.
חלקם בוודאי הכירו את דעותיו של בן ארץ מולדתם היהודי ההולנדי ברוך שפינוזה. שפינוזה היה פילוסוף שדעותיו היו מנוגדות לעקרונות היהדות. בין היתר טען (בדומה לפילוסופים אחרים בני זמנו) שהטבע הוא בעצם האל האמיתי ולא היישות הרוחנית המקובלת על המאמינים בדת. השקפת עולם זו, המכונה פנתאיזם, טוענת שלא האל ברא את היקום אלא היקום וחוקי הטבע הם יישות אינסופית הבוראת ומחייה את ההוויה. לפי השקפה זו לא קיימים מושגים של שכר ועונש, טוב ורע או השגחה פרטית.
עבור חלק מהשומעים, דרשתו של הרב נייטו היתה כפירה ברוחו של ברוך שפינוזה.
חלק מחברי הקהילה הלונדונית הביעו כעס ודאגה מדבריו של רבם החדש. השיא הגיע כשבן הקהילה, יהושע צרפתי, סירב להשתתף בחתונה בה נכח הרב ניטו בטענה שהוא כופר. כתגובה לפילוג ולתככים שעלו בקהילה, פרסם הרב ניטו את ספרו De La Divina Providencia בנושא ההשגחה האלוקית. הספר הוא דיאלוג בין שני יהודים, ראובן ושמעון, בה אחד מסביר לשני את עקרונות ההשגחה הפרטית ויחס האל לטבע. הספר יצא לאור בלונדון ב-1704. הוא נכתב בספרדית ולמרבה הפלא מעולם לא תורגם לעברית.
בספרו טוען הרב ניטו שעצם השימוש במילה "טבע" הוא חדש ביהדות וקיים רק כמה מאות שנים. עד אז לא היה צורך במילה כדי לתאר את יצירתו של בורא עולם. רק בעקבות הפילוסופיה היוונית שהגיעה לידיעת היהודים דרך תרגומה לערבית, עלה הצורך במושג מתאים כדי להתמודד ולהתווכח עם בעלי דעות מדעיות ופילוסופיות אחרות. הרב ניטו מדגיש שהאלוקים והטבע הם היינו הך ומצטט את תהילים פרק קמ"ז:
זַמְּרוּ לֵאלֹקינוּ בְכִנּוֹר. הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם, בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר.
משמעות הטבע היא "השגחה" וההשגחה היא אלוקית. אלו שטוענים אחרת, אומר הרב ניטו, הם "קראים ואפיקורסים".
הספר לא עשה את מה שמחברו קיווה והסערה לא שקטה גם לאחר שהוכרזו חרמים על המתנגדים לרב וחלק מחברי הקהילה סולקו מבית הכנסת.
לבסוף הוחלט לפנות לבית הדין החשוב של אמסטרדם כדי שהם יפסקו בעניין. מסיבות שונות, חלקן אולי לא לגמרי טהורות, תשובה ברורה לא הגיע משם. אנשי הקהילה חשבו לפנות לקהילה הספרדית בעיר המבורג אך באותו הזמן היא הייתה ללא רב מנהיג, ועל כן פנו ראשי הקהילה בלונדון אל הרב צבי אשכנזי באלטונה (גרמניה), מגדולי רבני אירופה הידוע בכינויו "החכם צבי". הרב אשכנזי נולד במוראביה וחלק ניכר מחייו שירת כרב של קהילות ספרדיות ולכן גם הקהילה הספרדית בלונדון ראתה בו כאישיות מהימנה.
אגרת עם תשובתו של החכם צבי הגיע ללונדון באוגוסט 1705. הוא תמך תמיכה מלאה ברב ניטו.
בתשובתו ציטט את הרב יהודה אריה מוסקאטו, דרשן איטלקי בן המאה ה-16, בפירושו "קול יהודה" על ספר הכוזרי. הרב מוסקאטו מסביר שהמילה טבע מתייחסת ל"הטבעת" חותמו וזהותו של הקדוש ברוך הוא על כל מעשיו.
הרב מוסקאטו דן בתשובתו בסמנטיקה של המילה "טבע" ובהבדלים בין טבע כללי לטבע פרטי בהקשר של ההשגחה האלוקית. הסוגיה סבוכה מבחינה תיאולוגית ופילוסופית אך החכם צבי לא ראה טעם להיכנס לעומקם של דברים שכן מטרת הפנייה אליו הייתה בעיקר כדי לשמוע את דעתו לגבי הרב ניטו. החכם צבי מרגיע את אלו החוששים מהשימוש במילה טבע ביחס לאלוקים ומזכיר שרבנים גדולים כמו הרב ישעיה הלוי (השל"ה) גם השתמשו כך בטבע בכתביהם.
מסיים החכם צבי את תשובתו:
"צריכין אנו להחזיק טובה להחכם הכולל המרומם כמהר"ר דוד ניטו ה"י על הדרשה שדרש להזהיר את העם לבל יטו לבבם אחרי דעת הפילוסופים האומרים בטבע כי ממנו יצאו תקלות רבות והאיר עיניהם באמונתו האמיתית שהכל בהשגחה מאתו יתברך".
אגרת זו ששלח החכם צבי הופצה בין יהודי לונדון הודות להדפסתה על ידי הנהגת הקהילה ב-1705 בבית דפוס לא יהודי בלונדון. אמנם מדובר במספר עמודים בודדים ולא ממש בספר, אך היה זה הפרסום הראשון בעברית עבור יהודי אנגליה שיצא לאור באותה המדינה. לימים הודפסה האיגרת גם בספר שאלות ותשובות חכם צבי (תשובה י"ח).
הרוחות הסוערות שקטו והחיים חזרו למסלולם. בסופו של דבר היה מדובר בחוסר הבנה של ציבור שומעי שיעורו של הרב ניטו או הסבר לא ברור לנושא פילוסופי טעון.
שנתיים לאחר מכן הודפסו בעברית שני ספרים ארוכים קצת יותר. גם במקרה הזה יצאו לאור הספרים בעקבות מחלוקת בקהילה. הפעם היתה זאת הקהילה האשכנזית של לונדון אבל על כך בפעם אחרת…
תגובות על כתבה זו