איך מציירים מערה חשמלית? מאייר ספרי חסמב"ה מספר על יגאל מוסינזון

כשגיורא רוטמן חיכה בתור לספרייה כדי לקרוא בילדותו את ספרי חסמב"ה הראשונים הוא לא דמיין שיום אחד יוצר החבורה המיתולוגית, יגאל מוסינזון, יתקשר אליו הביתה ויאמר: "מהיום אתה הצייר של חסמב"ה". אבל כמו מציאות חייו של מוסינזון שעולה על כל דמיון - זה באמת מה שקרה. זה הוביל לשיתוף פעולה בן 23 ספרים וחברות איתנה עליה מספר רוטמן לספרייה הלאומית: "הוא לא הפסיק לחשוב כמו ילד, אולי בגלל זה הבנו אחד את השני כל כך טוב"

קרן הבר
11.08.2022
1
גיורא רוטמן על רקע עטיפת ספר שאייר. באדיבות גיורא רוטמן

חסמב"ה היא כבר מזמן סמל ישראלי. יש את הדור שגדל על ספרי הדור הראשון, יש את אלו שהספיקו לקרוא בעיקר את הדור השני, ויש אפילו את הנכדים שלהם שנחשפו לסדרה "חסמב"ה דור 3". יגאל מוסינזון, מחבר הסדרה, הוא כבר מזמן אחד הסופרים שהכי מזוהים עם הישראליות. חייו המרתקים מעלים שאלות רבות על דמותו הססגונית של האיש שהמציא את ירון זהבי.

אחד האנשים שליוו את הסופר האגדי בעשורים האחרונים לחייו ואולי יכולים לענות על שאלות כאלה הוא גיורא רוטמן. לאחר שהספרים הראשונים בסדרה אוירו על ידי מאיירים גדולי שם כמו שמואל כץ ומ. אריה, קיבל רוטמן (75) את השרביט ואייר בעצמו מחצית מספרי הסדרה, יותר ספרי חסמב"ה מכל מאייר אחר. מהר מאוד הפך רוטמן ממאייר לאיש סוד וחברו של מוסינזון.

1
גיורא רוטמן בביתו. באדיבות המצולם

רוטמן הוא אדריכל במקצועו ומאייר ומצייר מאז שהיה ילד. כבר כשהיה בן חמש פורסם ציור ראשון שלו ב"דבר לילדים". אחרי שירותו הצבאי ובמקביל ללימודי אדריכלות, הוא כתב ואייר סיפורי קומיקס מבוססים אירועים היסטוריים, ז'אנר שהיה מאוד פופולרי בתקופה. הוא כנראה האדם המתאים – מלבד משפחתו של יגאל מוסינזון – שיכול לשפוך קצת אור על העבודה עם הסופר, האגדה והסוד.

"ליגאל ולי היה רומן ארוך מתחילת שנות ה-70 ועד מותו בשנת 1994", מספר רוטמן. "חלקנו שפה משותפת, הוא אהב את היצירתיות שלי כשם שאני אהבתי את שלו והיה בינינו חיבור שלא דרש הסבר".

1
יגאל מוסינזון. צילום: ישראל זמיר, מתוך ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

אם היית צריך להסביר בכל זאת את סוד הקסם המוסינזוני, איפה היית מתחיל?
"הסוד הגדול של יגאל הוא היותו ילד בנשמתו, סוג של סוד ידוע. קשה לנסות להכיל אותו במילים, הוא היה איש של המון דברים: של יצירתיות, של המצאות, של הרפתקאות, וכמובן גם נשים. סיפור חייו נשמע כמו משהו, שאם נקרא אותו בספר נחשוב שהוא מוגזם. זה איש שכתב, שמרד, שהיה גם בוהמיין וגם עבד כפועל בניין, הרפתקן שהלך לחפש נאצים בספרד, המציא פטנטים ומצא זמן למרילין מונרו. הרי זה מעבר לדמיון וזאת המציאות אצלו".

ואיך התחיל הקשר עם מוסינזון?
"הייתי אז סטודנט לאדריכלות בטכניון בחיפה וכבר היה לי קומיקס ב"הארץ שלנו". יום אחד צלצל הטלפון. מעברו השני של הקו שמעתי קול עמוק ששאל אם אני גיורא רוטמן. כשהשבתי בחיוב הוא אמר: 'מדבר יגאל מוסינזון ומהיום אתה הצייר של חסמב"ה'. הוא לא שאל, לא ביקש, פשוט הודיע לי. כמובן שאני מאוד התרגשתי – אני מהדור שגדל על ספרי חסמב"ה הראשונים. גדלתי עליו ופתאום הוא מבקש ממני לצייר את גיבורי הילדות שלי. כשאני הייתי נער, חיכינו בתור לקרוא את העותקים הבודדים שהגיעו לספרייה".

1
חבורת חסמב"ה. באדיבות גיורא רוטמן

והנה אתה הסטודנט הצעיר נכנס לנעליים של מאיירים שבעצם היו לאגדה…
"בהחלט! לפניי איירו את הספרים המאיירים שמואל כ"ץ, מ' אריה (אריה מוסקוביץ) ואשר דיקשטיין, שהיו ציירים מעולים. כ"ץ ואריה עבדו בשיטה אחרת לגמרי ממני, בשיטה שנקרא לה קווית, ציור קווי עדין ומעולה – אני זוכר שכילד מאוד התרשמתי מהציורים. הם יצרו הזדהות מיידית, בעוד שהם היו מינימליסטיים. דיקשטיין צייר יותר חי וגם אני, זה סגנון אחר ומוסינזון מאוד אהב את זה. עבורי זה היה מרגש להיכנס לנעליים הגדולות שלהם ועד היום אני מקווה שלא אכזבתי. האיורים שלי לקחו את חסמב"ה לכיוון אחר".

1
עטיפת "חסמבה בעלילות מלחמת המפרץ" באיורו של גיורא רוטמן. הוצאת שלגי, 1992

אתה זוכר את הפגישה הראשונה שלך עם מוסינזון, אגדת הילדות הזו?
"נפגשנו לראשונה אצלו בבית. עברנו על כתב היד הבא של חסמב"ה ובחרנו את הציורים ביחד. מאוד התרגשתי, אבל הוא עשה הכל כדי שארגיש נוח. אני זוכר שכשראיתי את כתב ידו, תהיתי ביני ובין עצמי איך להתמודד עם הכתב הזה. לקח לי בהתחלה זמן לקרוא את זה. כתב היד שלו היה מיוחד, הוא היה כותב ידני על דפי פוליו חלקים, לא עם שורות והכתב שלו תמיד נטה באלכסון למטה. אני חושב שהייתי בין היחידים שידעו לקרוא את כתב היד שלו. הוא היה נותן לי את כתב היד, אני הייתי מסמן איפה לצייר, לרוב זה היה ציור לפרק. היו בינינו אמון והבנה, וזה איפשר את חופש הפעולה של שנינו".

נשמע שהקשר שלכם חרג הרבה מעבר לקשר של סופר ומאייר?
"זה לגמרי נכון. יותר מזה, לפני כן איירתי את הקומיקס של יריב אמציה, הפסידונים של פנחס שדה. לא ממש רציתי משום שאהבתי שהמלל והציור יוצרים אקשן שמשאיר את הקוראים דרוכים, לא אהבתי לצייר סטטי, למשל שיחה. הסכמתי בעיקר משיקולי פרנסה של סטודנט. איירתי לו שלושה סיפורים, שרצו כשנתיים או שלוש, ולא החלפתי איתו מילה. ביני ובין יגאל, לעומת זאת, הייתה חברות מחבקת עם היכרות עמוקה. זה גם קל יותר עם מוסינזון שהיה איש חם מאוד. לא היינו רק שני אנשים שעובדים על אותו עניין, היינו חברים במשך שני עשורים וחצי. הוא היה טיפוס אמיתי, כזה שלא עושה חשבון לאף אחד. כל מה שהוא חשב הוא אמר. היינו מבלים שעות בשיחות והוא סיפר לי לא מעט מקורותיו ועל מחשבותיו".

1
מתוך ספר החסמב"ה האחרון, "החסמבאים הגיבורים הולמים שוב!". באדיבות גיורא רוטמן

הקשר האישי ביניכם גם השתרבב לעשייה המשותפת?
"בדרך כלל הוא כתב ואני ציירתי, אבל היו פעמים שהיו לי הערות והייתי אומר לו. זה היה לשיקולו כמובן, אבל אני חושב שהוא התייחס להערות שלי ברצינות. הייתי בין הראשונים שקראו כל כתב יד. מבחינת ציור הייתה לי יד חופשית והיו פעמים בודדות שהוא ביקש עוד ציור שהיה לו חשוב. הוא תמיד חיפש על מה להישען כדי לכתוב ספר מתוך אירועי החיים, למשל במלחמת המפרץ כשאל הספר השתרבב אפילו הגנרל שוורצקופף. פעם הוא הגדיל לעשות והכניס את החסמבאים אליי למשרד האדריכלות שלי (בספר האחרון, "החסמבאים הגיבורים מכים שוב", 1994 – ק.ה.). זו הייתה הפתעה עבורי, התחלתי לקרוא את כתב היד ופתאום אני רואה שהוא הכניס אליי את הקרימינלים למשרד. הוא לא הפסיק להתחדש, אבל גם נשען על הישן. כשהחבורה הזדקנה והוחלפה, הוא החזיר חלק מהדמויות לתפקידי משנה, כמו ירון זהבי. הוא כתב את מה שהוא היה רוצה לקרוא וזה היה חלק בלתי נפרד מהקסם שלו ושל הסדרה".

1
אבירי הכותל המערבי, סיפור קומיקס היסטורי שכתב וצייר גיורא רוטמן בשיתוף עם דב זליגמן (תמונה באדיבות גיורא רוטמן)

קריירת האיור של רוטמן החלה, כאמור, עוד בגיל חמש. "אני לא זוכר את עצמי לא מצייר," אומר רוטמן, שאביו, יוסף, היה גם הוא צייר וגרפיקאי. "לקראת סוף הצבא התחלתי לצייר קומיקס. כחובב היסטוריה מושבע, חשבתי תמיד שלא מלמדים נכון היסטוריה, שמלמדים בצורה מאוד יבשה שמחייבת שינון משמים, בלי ללמד את המהות. הקומיקס שציירתי נוצר מתוך רצון לגרום לילדים לאהוב היסטוריה ולהכיר אותה מתוך עניין. העלילה הייתה בדויה אך הפרטים ההיסטוריים היו מדויקים. אחד הסיפורים שלי, שיצרתי יחד עם חבר, דב זליגמן, רץ שנתיים ב"הארץ שלנו" ועד היום זה סיפור הקומיקס הארוך ביותר בעיתונות הישראלית. הקומיקס מספר על גיבור בשם יוסקה מאיור ומגלגל דרך עיניו את קורות מלחמת העצמאות. עוד שנים אחר כך כתבתי ספרי קומיקס היסטוריים כמו "משעול הפרטיזנים", שמספר על הפרטיזנים של טיטו, או "אבירי הכותל המערבי" על ירושלים בימי הביניים. ילדים ונוער אהבו אותם והיה להם ביקוש אדיר".

1
"גלגל האנרגיה", יגאל מוסינזון המציא מתקן לייצור אנרגיה מגלי הים, גיורא רוטמן אייר. באדיבות גיורא רוטמן

במקביל לאיור למד אדריכלות והוא עוסק בה עד היום. "אחרי שסיימתי את לימודיי, פתחתי משרד לאדריכלות ממש לא רחוק מביתו של יגאל. אני איש של בוקר, ופעם בשבוע-שבועיים, יגאל היה משכים קום ומופיע בנעלי בית כבר בשש וחצי אצלי במשרד. היינו יושבים ושותה קפה ביחד ומדברים על החיים. בין השאר מפני שהוא היה ממציא, הוא היה מספר לי על ההמצאות שלו. פעם הוא הגה את גלגל האנרגיה, – ניסיון לייצר אנרגיה בעזרת גלי ים – ואני ציירתי לו סקיצה לפני שהוא הלך להוציא פטנט במשרד הפטנטים. אחר כך עשו ניסיון בים שלא ממש צלח. אבל הוא לא הפסיק לחשוב עם הראש, ממש כמו ילד. אולי זה גם סוד השילוב שלנו, הוא כתב ואני איירתי מנקודת המבט של מה שירתק ילדים, אולי בגלל זה הבנו כל כך טוב אחד את השני כל כך טוב".

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation