ג'ורג' הסקרן: הקוף היהודי שנמלט מהנאצים ושימח את העולם

אחת הדמויות המתוקות והחביבות ביותר בספרות הילדים נולדה במוחם של זוג פליטים יהודים. מי היו מרגרט והנס ריי? איך הכישרון שלהם הציל אותם בעור שיניהם מאירופה הנאצית ואיזו דמות אהובה נוספת שמלווה דורות של ילדות וילדים גם היא פרי יצירתם? זהו סיפורם של הסופרת והמאייר שספרי הילדים התמימים והאופטימיים שלהם משמחים אותנו עד היום

832 629 Blog

הנס ומרגרט ריי, צילום מתוך אוסף de Grummond לספרות ילדים, ספרייה וארכיון על שם מק'קיין, האוניברסיטה של דרום מיסיסיפי. ודמותו של הקוף שציירו בתרגום לעברית "חוני הסקרן רוכב על אופניים", הוצאת מודן, 1983.

מה הייתם לוקחים איתכם אם הייתם צריכים להימלט מביתכם ומארצכם על גבי אופניים? 

הנס ומרגרט ריי נאלצו להתמודד עם השאלה הזו ביוני 1940 ועשו בחירה שתהיה לה השפעה דרמטית על חייהם.

אבל כדי להבין אותה, נחזור רגע כמה שנים אחורה, לברזיל של שנת 1925, שאל חופיה השמשיים הגיע באותה שנה צעיר יהודי מגרמניה בשם הנס אוגוסטו ריירסבאך. מקור הפרנסה של הנס בארץ החדשה היה מכירת אמבטיות וכיורים, אבל ברזיל אפשרה לו לשלב בחייו את שלוש אהבותיו הגדולות – סירות, ציור ובעלי חיים, ואת זמנו החופשי הוא העביר בשייט על נהר האמזונס ובציור של המוני הקופים שהקיפו אותו שם. עשר שנים אחר כך, לאחר שהיטלר עלה לשלטון, הגיעה לריו דה ז'נירו חברת משפחה מהמבורג, מרגרט ולדשטיין. היא שכנעה אותו לעזוב את עסקי המכירות והם פתחו סוכנות פרסום בה הנס היה אחראי על איור ועיצוב המודעות ומרגרט על הטקסט שלהן. מהר מאד העבודה המשותפת התפתחה לאהבה ולנישואים. את השם ריירסבאך, שהברזילאם התקשו להגות, הם קיצרו לריי. 

מרגרט והנס
הנס ומרגרט ריי, צילום מתוך אוסף de Grummond לספרות ילדים, ספרייה וארכיון על שם מק'קיין, האוניברסיטה של דרום מיסיסיפי.

שנה לאחר נישואיהם, כשהם בעלי אזרחות ברזילאית, מרגרט והנס החליטו לחזור לאירופה. השניים השתקעו בפריז והחלו לכתוב ולאייר ספרי ילדים. הספר הראשון שלהם סיפר על ג'ירף ומשפחת קופים (בצרפתית: Rafi et les Neuf Singes ובאנגלית: Cecily G. and the Nine Monkeys). אחד הקופים בסיפור, קוף שובב בשם פיפי (Fifi) היה כל כך שובה לב שהם החליטו לכתוב ספר חדש שהוא יהיה הגיבור הראשי שלו.

צילה גי
מתוך הספר Cecily G. and the Nine Monkeys תורגם לעברית בשם צלה ג'י ותשעת הקופים.

הנס ומרגרט תכננו לכתוב את הספר החדש בכפר צרפתי קטן, אליו עברו כדי להחליף את המולת העיר בשקט ובנוף. אלא שהיו אלה הימים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. המלחמה אמנם עוד הייתה רחוקה, אך כבר הביאה גם אל הכפר השלו פחד וחשדנות. המבטא הגרמני של בני הזוג גרם לשכנים לשלוח לביתם משטרה, מתוך חשש שמדובר במרגלים גרמניים. שוטר נשלח אל ביתם והתחיל לחקור אותם. רק כשהגיע אל חדר העבודה של הנס, וראה את שרטוטיו של הקוף הקטן מפוזרים על שולחן העבודה, השתכנע שמדובר בסופרי ילדים ולא במרגלים. לאחר התקרית הזו בני הזוג החליטו לחזור לפריז, שם המשיך הנס לאייר את עלילותיו של פיפי.

אלא שגם שהותם בפריז לא נמשכה זמן רב. במאי 1940 העיר התמלאה באלפי פליטים ותחושת סכנה ריחפה מעל ראשי התושבים, בוודאי מעל היהודים שבהם, כמו הנס ומרגרט. בתוך הכאוס הגדול הם הצליחו לחדש את הדרכונים הברזילאיים שלהם ולמשוך מעט כסף מהבנק. ב-10 ביוני הנאצים כבר היו בפאתי העיר והנס ומרגרט ידעו שעליהם להימלט במהירות. לא היה להם רכב, הרכבות היו מושבתות ואפילו אופניים תקינים כבר לא היו בחנויות, כך שהנס קנה בסכום עתק חלקי חילוף ובנה מהם שני זוגות אופניים. בלית ברירה הם השאירו את רוב חפציהם מאחור, ולקחו איתם כמה בגדים, מעט אוכל, מטריה, מקטרת וכתבי יד שהיו בשלבים שונים של כתיבה ואיור, ביניהם כתב היד על הרפתקאותיו של פיפי.

הם יצאו לדרך השכם בבוקר, מדוושים בין מיליוני רוכבי אופניים נוספים, הולכי רגל, רכבים ומשאיות, שכולם נמלטו דרומה. בימים הבאים הם דיוושו על האופניים המאולתרים שלהם עשרות קילומטרים מדי יום, ימים ארוכים שהחלו לפני הזריחה והסתיימו בחשיכה, בלינה באסמים מזדמנים. ב-14 ביוני הם הגיעו ליעדם – תחנת הרכבת באורליאן. ממש באותו היום צעדו החיילים הנאצים ברחובות פאריז והניפו את דגל צלב הקרס על מגדל אייפל.

הזוג ריי המשיכו במסעם – עוד רכיבה על האופניים, עוד רכבת, כשמטרתם להגיע לפורטוגל ומשם לאמריקה. ברכבת הבאה, העמוסה עד אפס מקום, עלה שוטר נוקשה שהחל לעבור בין כל נוסעי הרכבת בניסיון למצוא מסתננים או נוסעים שיוכל להוריד ממנה. כשהגיע אל בני הזוג ריי, ביקש לראות בנוסף לתעודות שלהם גם את חבילת הדפים החשודה שנשאו איתם. היה זה כתב היד של הרפתקאות פיפי. הבעתו של השוטר התרככה למראה התוכן והאיורים והוא אפשר להם להישאר על הרכבת. פעם נוספת הקוף הקטן היווה עבורם עד אופי יותר מכל מסמך רשמי.

ב-14 באוקטובר 1940, כארבעה חודשים אחרי שהחלו את מנוסתם, עמדו בני הזוג ריי על סיפון האונייה שנכנסה בשערי ניו יורק. בעוד שנה כתב היד ייצא לאור והקוף הקטן יהפוך לגיבור אהוב ומוכר בכל ארצות הברית וגם מחוץ לה. בדרך לתהילה הוא ישנה את שמו, לבקשת המוציא לאור, מפיפי לג'ורג' הסקרן.

להגעה לארהב
מתוך הספר הראשון שכתבו בסדרה.

ג'ורג' הסקרן נחטף ומגיע לגן חיות

כידוע, ג'ורג' הוא קוף קטן (ומאד מאד סקרן) שחי בביתו של האיש עם הכובע הצהוב. לא כולם מכירים או זוכרים את הסיפור הראשון בו השניים נפגשים – מפגש שמתחיל בכך שהאיש בכובע הצהוב חוטף את ג'ורג' מאפריקה, ומסתיים בכניסתו של ג'ורג' לגן חיות בעיר הגדולה. רק בספר השני האיש מכניס את ג'ורג' לביתו, ומנסה בחוסר הצלחה למנוע ממנו להיכנס לצרות. בעקבות הספר הראשון התפרסמו בשנים 1966-1947 ששה ספרים נוספים מעלילותיו של הקוף המתוק. למרות ששבעת הספרים נכתבו בשיתוף פעולה מלא, כאשר הנס אחראי על האיורים ומרגרט על הסיפור, בספרים הראשונים רק שמו של הנס הופיע על גבי הספרים. על פי עדותה של מרגרט, הייתה זו עצתו של המוציא לאור שלהם, שאמר ששוק ספרי הילדים בארצות הברית מוצף בנשים סופרות, והספר עשוי להימכר טוב יותר אם רק שמו של הנס יופיע עליו. כמה שנים מאוחר יותר תתחרט מרגרט על הסכמתה לכך וגם שמה יתווסף לספרים.

First Book
הספר הראשון בסדרת ג'ורג' הסקרן, הוצאת Houghton Mifflin Company.

פיפי הופך לג'ורג' וכמעט מסתבך עם מלך אנגליה

ההצלחה של הספר בארצות הברית הובילה לרצון להפיצו גם בבריטניה, אלא שבבריטניה שלט באותה עת המלך ג'ורג' השישי. להוציא לאור ספר שבו קוף נושא את שמו של המלך עלול היה להיתפס כפגיעה במונרכיה הבריטית. לא רק זאת, אלא שבאותה תקופה, המילה "curious" שימשה כמילת סלנג להומוסקסואליות. היה ברור אם כן ששמו של הקוף חייב להשתנות, ובספרים שיצאו לאור בבריטניה הוא קיבל את השם זוֹזוֹ (שמו של אחד הקופים האחרים בספר על הג'ירף והקופים). גם במדינות אחרות החליטו לשנות את שמו של ג'ורג', לא מתוך חשש למשבר אלא פשוט כדי להתאימו לילדי המקום. וכך בגרמניה הפך ג'ורג' לקוקו, בפינלנד לווילי, ביפן לג'וג'י ובדנמרק לפטר פדל.

הנס ריי אלזה דורפמן
הנס ריי מקריא מספרו לילדים. צילום: אלזה דורפמן.

ג'ורג' הסקרן עושה עלייה

בראשית שנות ה-80 זכו גם ילדי ישראל לפגוש את ג'ורג' הסקרן. תחילה הם פגשו אותו ברצועת הסרטים המצוירים ששודרו בתכנית הילדים "מרציפר" ולאחר מכן גם בסדרת הספרים בכיכובו שיצאו לאור בהוצאת מודן, בתרגומה של פועה הרשלג [בעברית יצאו לאור ששה ספרים מתוך השבעה, הספר האחרון בו ג'ורג' לומד את האלף-בית לא תורגם]. כיאה לאותה תקופה, הוחלט שמן הראוי למצוא חלופה עברית לג'ורג', וכך הוא זכה להיקרא "חוני הסקרן".  

חוני הסקרן
חוני הסקרן זוכה במדליה, הוצאת מודן, 1983.


האיורים במהדורה העברית היו האיורים המקוריים של הנס, אך במקומות בהם האיור כלל טקסט באנגלית, הוא הוחלף בטקסט עברי, וכך אנו פוגשים נער עיתונים שמחלק את עיתון "הארץ".

הארץ
חוני הסקרן רוכב על אופניים, הוצאת מודן, 1983.

בשנת 2005 יצא לאור בהוצאת כתר ספר המאגד כמה מהסיפורים והאיורים של בני הזוג. הוא כלל את הספר הראשון על ג'ורג' הסקרן, שנקרא כאן "גור הסקרן", את הסיפור על הג'ירף ותשעת הקופים (צילה ג'י ותשעת הקופים) וגם סיפור נוסף שהתגלה רק באותה עת, עשור לאחר מותה של ריי. בין כתבי היד שלקחו איתם בני הזוג במנוסתם מפריז, לצד כתב היד של ג'ורג' הסקרן, היה גם סיפורו של פינגווין שיצא לטייל בעולם. הסיפור הזה נשאר במגירותיהם של בני הזוג והתגלה רק לאחר מותה של מרגרט. מיד לאחר גילויו הוא יצא לאור בארצות הברית ונכלל גם באסופת הספרים בעברית, בשם "דמקה הפינגווין מטייל בעולם".

לג'ורג' הסקרן יש אח קטן והורים מאמצים

ג'ורג' הסקרן לא היה הגיבור המצוייר היחיד שיצרו השניים. בשנת 1944 בני הזוג ריי כתבו ואיירו ספר מפורסם נוסף, שמעטים בארץ קישרו בינו ובין יוצרי ג'ורג' הסקרן. באנגלית הספר הזה נקרא Pretzel ובעברית – בייגלה, סיפורו של דוכס, כלב התחש הארוך, ואהבתו לכלבה זהובה. על הספר הזה כבר הופיע שמה של מרגרט כמחברת הספר, וזה היה הרגע בו החליטה להוסיף את שמה גם לספרי ג'ורג' הסקרן. שנתיים לאחר מכן יצא ספר ההמשך ל"בייגלה" (שלא תורגם לעברית) בשם Pretzel and the Puppies, ולפני כשנתיים נוצרה סדרת טלוויזיה בהשראת ספר זה.

בייגלה
בייגלה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975.
P And The Pupps
ספר ההמשך של "בייגלה" באנגלית: Pretzel and the Puppies, Harper and Brothers, .1946

הנס נפטר ב-26 באוגוסט 1977 ומרגרט ב-21 בדצמבר 1996. הנס חווה את הצלחתם של הספרים ונהנה ממנה, אך מרגרט היא שזכתה לראות את הפיכתו של ג'ורג' למותג. כזה שבנוסף לספרים נוספים שהיא לקחה חלק בכתיבתם, הוליד גם סרט, סדרות, ושלל מוצרים ממותגים. גם לאחר מותה של מרגרט המשיכו לצאת ספרים עם הרפתקאות חדשות של ג'ורג'. אמנם שמותיהם של מרגרט והנס מופיעים בשערי הספרים הללו, אבל מדובר בספרים שמבוססים על הספרים המקוריים אך נוצרו על ידי שורה של מחברים ומאיירים אחרים. אנחנו מודים שאחד הסיפורים האהובים עלינו ביותר נמצא באחד הספרים החדשים האלה, שמרגרט כתבה לאחר מותו של הנס, "ג'ורג' הסקרן מבקר בספרייה".

מבקר בספרייה

דבר אחד לא השתנה בכל גלגוליו של ג'ורג' ובכל הגרסאות והמדיות בהן כיכב – מדובר בדמות שובת לב וטובת לב, שמתוך סקרנות ובלי להתכוון לכך נקלעת שוב ושוב לצרות, אבל תמיד מצליחה להיחלץ מהן ואפילו להיטיב דרכן עם הסביבה. כנראה שכל ילד (ומבוגר) צריך דמות כזו בחייו, דמות שתזכיר לו שטעויות הן חלק בלתי נפרד מהחיים ושתמיד אפשר לתקן.

"הביצה שהתחפשה" היא יצירה קאנונית מהמוכרות והאהובות ביותר בספרות הילדים העברית לגיל הרך. בקריאה לילדים נתפס הסיפור כפשוט ומהנה, עם זאת קיים בו רובד נסתר ועמוק, שנקשר לביוגרפיה של המחבר ולתהליכים חברתיים פוליטיים בחברה הישראלית.

היה הייתה ביצה שלא רצתה להיות ביצה 

הסיפור נפתח ב"היה היה", בדומה לפתיחה במעשיות הגרמניות: היה הייתה ביצה, שלא רצתה להיות ביצה, והיא מתגלגלת לבד בעולם. ברוב המסע משפחתה כאילו אינה קיימת, ויש הרגשה שהיא באה משום-מקום כדמות במרחב ללא שורשים. פעמיים היא מחפשת חברים, אך הם מתעלמים ממנה ולכן היא מחליטה להתחפש למשהו אחר. היא מתנסה בשמונה תחפושות, בחלקן אבסורדיות, וכל מי שהיא פוגשת לועג לה ומשפיל אותה. לאחר שמונה ניסיונות כושלים מוצאת אותה אימא-תרנגולת, דוגרת עליה והמטמורפוזה מתרחשת: היא נעשית מביצה לאפרוח.

דן פגיס, שסיפר את הסיפור וצייר אותו, הקדיש את הספר באהבה לילדיו מרב ויונתן. האם ביצירה זו הוא מספר להם ולנו את סיפור חייו?

וכל הזמן הייתה רק מתגלגלת ומתהפכת 

כמו הביצה גם פגיס התגלגל לבדו בעולם. כשהיה בן ארבע עלה אביו לארץ בגפו ונטש את המשפחה, אימו מתה במפתיע והוא נשאר לגדול אצל משפחת אימו ברומניה. בגיל אחת עשרה הוא נעקר יחד עם יהודי עירו, מגורש ונשלח בטרנספורט אל מחנות הכפייה והריכוז שם הוא שוהה עד גיל ארבע עשרה. הוא שורד את השואה ובגיל שש עשרה הוא עולה לארץ במסגרת עליית-הנוער, אך אינו מתאחד עם אביו (שהקים משפחה חדשה ושאיתו היה לו קשר סבוך), אלא עובר להתחנך בחברת הנוער בקיבוץ מרחביה. לאחר עלייתו לארץ הוא משנה את שמו מסוורין לדן, וכל חייו הוא שומר זאת בסוד, ואינו מוכן לגלותו אף לאשתו עדה.

דן פגיס עם אביו, שנות ה-30. מתוך הספר "דן פגיס מחקרים ותעודות" בעריכת חנן חבר, מוסד ביאליק 2016


איזו צורה מוזרה יש לי, ממש צרה צרורה!

הסיפור הזה הוא סיפור חייו ומסע השפלותיו; בתחילה הוא התגלגל לבד בעולם. האם בתקופה זו הוא מנסה למצוא חן ולא מצליח? או להתקבל על-ידי אחרים? מוכן לאבד את זהותו, אך אף אחד אינו מקבל אותו? אולי הוא אינו רוצה להיות יהודי ורואה ביהדותו צרה צרורה? או אולי סודותיו אודות הישרדותו היו קשים מנשוא?

ואכן, במקביל למסע הייסורים של הביצה עובר גם הילד והנער דן (סוורין) מסע ייסורים של נטישה, יתמות, עקירה, טרנספורט, רעב ושהייה במחנות כפייה לבד, וכל חייו הוא נוצר את סודותיו ומסרב לדבר על קורותיו בשואה.

בפתח שירו "המזכרת" הוא כותב: "העיר שנולדתי בה, רדאוץ במחוז בוקובינה, פלטה אותי כשהייתי בן עשר. בו ביום שכחה אותי, כמו את המת, וגם אני שכחתי אותה. כך היה נוח לשנינו." השכחה לא הייתה דבר נוח אלא דבר הכרחי מפני שהזיכרון היה כואב מדי, הקהילה שממנה בא, קהילת יהודי רדאוץ, נמחתה מעל פני האדמה.

 פתאום היה לה רעיון נפלא: היא תתחפש למשהו אחר!

היצירה הזאת דנה באיבוד זהות, בניסיונות הנואשים להידמות לאחרים, ובניסיונות הכושלים להתחפש למישהו אחר. את מירב האנרגיה משקיעה הביצה בבריחה מעצמה ומיעודה. כל הדמויות שבהן נתקלת הביצה אינן מוכנות לקבל אותה, ומוצגות כמנוכרות וחסרות אמפתיה. הביצה מוצגת ביצירה כדמות מוזרה וכחסרת תועלת, למרות שבמציאות יש לביצה ערך רב, יותר מאשר לרוב הדמויות שאליהן היא רוצה לחבור או שאליהן היא מבקשת להתחפש.

ההתייחסות לביצה באופן זה משותפת הן לדמויות, שהיא פוגשת במסע הייסורים שלה, והן לביצה עצמה. חוסר הקבלה מוצג כטוטאלי, כזה שאין בו שום פן חיובי: אין לה מיומנות שיש לאחרים: לעמוד, לקפוץ, ללכת. יש לה צורה מוזרה ממש צרה צרורה, היא חסרת תועלת והיא מתגלגלת ומתהפכת – במשמעות הסמלית מדובר באדם הפכפך ומתגלגל גם ממקום למקום וגם מדמות לדמות. הכישלון מביא אותה לדיכאון.

"הביצה שהתחפשה" מתחפשת לפטרייה ומבקשת להיות כאחת הפטריות. ציור של דן פגיס מתוך הספר "הביצה שהתחפשה", עם עובד, 1973


סוף-סוף אתה אתה

רק המפגש עם אימא-תרנגולת מחזיר את הביצה לשורשים וגואל אותה. כתוצאה מהמפגש האינטימי עם האם, חלה בביצה המתגלגלת לבדה בעולם מטמורפוזה ומשהו בקע בה, נפתח בה ופרח בה, והיא השיבה אותה למצב של תנועה וקבלה מוחלטת. הביצה הופכת לאפרוח, שכולל שינוי מגדרי מנקבה לזכר.

מיהי האימא המיוחלת, שלא הייתה למשורר, שמביאה עימה את השינוי ואת הגאולה?

האם זו לאה גולדברג, מורתו שהכירה בו, ובאמצעותה הוא עובר מטמורפוזה; משהו בוקע בו, נפתח, ומכניס בו חיים חדשים? או אולי זו האישה שאיתו ומשפחתו החדשה? או אולי זו השירה – הן שירתו והן שירת ימי הביניים שכה אהב ולימד וחקר – שמחזירה אותו לשורשים?

פגיס נעשה למשורר ומתרגם עברי, מרצה בכיר וחבר סגל האוניברסיטה, חוקר שירת ימי הביניים ובשנת 1973 זוכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

דן פגיס בימיו כסטודנט בסמינר הקיבוצים. מתוך הספר "דן פגיס מחקרים ותעודות" בעריכת חנן חבר, מוסד ביאליק 2016


תני לי להתגלגל בעולם

במקביל לביצה מתחיל בחברה הישראלית, החל מאמצע שנות השישים, תהליך של אובדן זהות. הישראלים רוצים להיות כמו כל הגויים, תוך תהליך של חיקוי והתבוללות. אך גלי האנטישמיות לא פסו מן העולם. חזרה שלנו לשורשים תביא עימה מטמורפוזה, תגבש את זהותנו, ותאפשר את מימוש היסודות היצירתיים המצויים בתוכנו הן בתחום האישי והן בתחום החברה בישראל והתהליכים המתרחשים בה.

רבדים שונים בחברה מזדהים עם היצירה, מפרשים אותה והיא רלוונטית ומרגשת עד היום:

בקורס להנחלת הלשון לנשים מבוגרות בחרו המשתתפות ביצירה זו כחומר שהותיר בהן את החוויה העזה ביותר. לטענתן היצירה שימשה משל לגורלן בארץ. במעברה ביקשו להפכן לישראליות, בחייהן בשכונה ניסו לחנך אותן לתרבות שאינה שלהן. הן מוצאות עצמן, לטענתן, רק במוצאן העדתי המקורי. הן גם אמרו שרק כאשר הביצה מקבלת את עצמה כפי שהיא, היא מסוגלת להיות פורייה.

 

רוצים לגלות את כל הסיפורים שמאחורי השירים האהובים?
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו "הסיפור מאחורי":

 

למאמר המלא של ד"ר שמעונה פוגל – הגלוי והסמוי בספרות הילדים העברית לגיל הרך כביטוי לבעיות יסוד בחברה הישראלית – הביצה שהתחפשה דן פגיס

 

כתבות נוספות

דן פגיס חוזר אל הקרון החתום

אדון המשוררים אבות ישורון

על ארץ אהבתה של לאה גולדברג

`;