סנש בת ה-12 כותבת על חנוכה: "הנרות הללו יעודדונו בכל-עת, אל תירא ישראל, עוד חזון למועד"
חנה סנש נולדה וגדלה בבודפשט בסביבה יהודית-בורגנית שהייתה מעורה בחוגי האליטה התרבותית ההונגרית. בימי נערותה טיפחה את כישרון הכתיבה שניחנה בו וכתבה יומנים ושירים. שאיפתה הייתה להמשיך את דרכו של אביה, בלה סנש, שהיה סופר, עיתונאי ומחזאי מוערך בהונגריה ונפטר בטרם עת.
בין חומרי הארכיון של חנה סנש שהגיעו לפני שנה לספרייה הלאומית, נמצאת מחברת עם שירים שחיברה חנה סנש בצעירותה החל מגיל שבע. היא הייתה מכתיבה לסבתא פיני (סבתה מצד אמה) את שיריה, והסבתא כתבה אותם בכתב יד יפה ומסודר. השירים הרבים נכתבו במחברות מיוחדות השמורות גם הן בספרייה הלאומית. מהשירים שכתבה חנה לאורך שנות ילדותה ניתן ללמוד על צערה של הילדה לאחר מות אביה, ועל התרגשותה מנופי ילדותה בהונגריה עם חילופי העונות.
אולם לצד השירים האישיים במחברת ושירי המולדת שלה – הונגריה, ישנו גם שיר אחד מפתיע והוא עוסק בחג החנוכה. חנה סנש כתבה אותו ב-10 בדצמבר 1933, כשהייתה בת 12 בלבד. במשפחתה של חנה סנש לא טיפחו זיקה כלפי היהדות, והשיר נכתב בעת שהייתה תלמידה (מצטיינת!) בבית הספר התיכון הנוצרי Baar-Madas, כנראה לאחר אחד מ"שיעורי הדת" שהועברו לבנות היהודיות בבית הספר.
את המחברות האלו הביאה לארץ קטרינה, אמה של חנה סנש, ואת השיר תרגם אביגדור המאירי, לרגל ההוצאה לאור של הספר "חנה סנש: חייה שליחותה ומותה", במלאת שנה למותה.
מילות השיר חנוכה בעברית:
חנוכה
יום חנוכה, מתלקחים הנרות, כל לב יהודי מתפעם אדירות;
מחזות עתיקים על ליבנו עולים, עמים שחלפו, עתיקים, גדולים;
ימי סבל מצרים, ממלכת יוון, ואת כוחותינו לא שיבר כל שילטון;
נשאנו תורתנו ממקום למקום, ממנה שאבנו אמונה ותום;
נדדנו בישימון רעבים מרודים, אך איתנו אלוהים – לא נהיה גלמודים;
ואנחנו צאצאים לאבות כמוהם, לא נוואש. כי נוסיף הילחם;
הנרות הללו יעודדנו בכל עת, אל תירא ישראל, עוד חזון למועד.
על אף גילה הצעיר, כבר נרמזת בשיר תחושת הגאווה הלאומית ורוח הנחישות שיאפיינו את חנה סנש בבגרותה, והשיר גם משקף את השפעת הרעיונות הלאומיים של חנוכה על הילדה חנה.
תגובות על כתבה זו