"איך לא חזרת אליי?": כאב היתמות של דבורה עומר

בגיל 11 איבדה דבורה עומר את אמה בנסיבות טרגיות, שלא התבררו לה עד שלב מאוחר מאוד. באותו הזמן נאלצה להיפרד גם מאביה, ששהה אז בחו"ל ולא מיהר לחזור אל דבורי הקטנה שלו. היתמות והכאב ננעצו ביצירתה של עומר - לילדים, לבני נוער ולמבוגרים - למשך כל חייה. עוד על חייה של דבורה עומר, בפרק החדש של הסכת "הספרנים", בו התארח בנה, גיל עומר

הסכת הספרנים | הפודקאסט של הספרייה הלאומית
25.11.2021
1
דבורה עומר, מתוך ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

Listen on SpotifyListen on Apple Podcasts

הסכת הספרנים: כל הפרקים 

ב-17 בינואר 1944 פילח קול ירייה חזק את דממת מנוחת הצהריים של חברי קיבוץ מעוז חיים. לאה שרשבסקי נהרגה מאותה ירייה, ומסלול חייה של בתה, דבורה בת ה-11 – לימים דבורה עומר – השתנה לנצח. אביה של דבורה, משה מוסינזון, שהה אז בשליחות הבריגדה היהודית של הצבא הבריטי באירופה הבוערת. רק כחודש לאחר מכן שלח אליה אגרת ממקום מושבו שם, וכתב בה בזה הלשון:

"דבורה'לה שלי היקרה. הגיעה אליי השמועה הנוראה. רציתי להגיע אלייך אבל אין כל אפשרות כזו. במה ננחם את עצמנו, בתי? כל כך קשה לי לכתוב אלייך את המכתב הזה. לו יכולתי להיות איתך בימים אלו, אבל גזירה היא. נישא את הכאב, דבורי, יחד, את מה שקרה אין לשנות. עלייך רק לזכור, דבורי, שחלומה של אמא היה תמיד לראותך גדלה ופורחת, עליזה ושקדנית. לפניי מונח כעת מכתבה האחרון של אמא אליי, והמכתב כולו כתוב עלייך. ואם אנחנו רוצים למלא את רצונה של אמא, הרי שאת צריכה להתגבר על הכאב והצער, ללמוד הרבה ולהיות נערה שקדנית וטובה. נשמור את זכרה של אמא בליבנו. כמה טובה הייתה, כמה מסורה וכמה חכמה. כתבי נא לי, בתי, ואף אני אכתוב לעתים קרובות. אני לוחץ אותך אל ליבי, דבורי, ממרחקים, וכואב איתך יחד. אבא".

1
דבורה עומר, מתוך ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

"הפצע המדמם הזה המשיך לדמם כל החיים", מספר גיל עומר, בנה של דבורה עומר, איש תקשורת ויו"ר תאגיד השידור הישראלי. "השאלה 'איך לא חזרת אליי' הייתה שם תמיד", הוא מוסיף בשיחה עם ורד ליון-ירושלמי בהסכת "הספרנים", הפודקאסט של הספרייה הלאומית. משום שלאחר מות אימה של דבורה, אביה של עומר לא שב מיד לארץ ישראל, אלא המשיך בשליחותו. השניים אמנם היו גרושים, אך דבורה תהתה כיצד זה משאיר אב את בתו היתומה לבדה. כאב הנטישה הזה היה נעוץ בלב יצירתה של עומר ברבות השנים.

נדבך נוסף של כאב היתמות היה חוסר הוודאות לגבי נסיבות המוות של אמה, לאה. אמה של עומר נהרגה בתאונת אימונים של "ההגנה", ועל כן נאלצו חברי קיבוץ מעוז חיים להסתיר את סיבת מותה האמיתית מחשש שהיא תתגלה לבריטים. רק בבגרותה גילתה עומר בוודאות שאמה לא התאבדה.

1
דבורה עומר, מתוך ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

"היא התחילה בכתיבה של יומנים", מספר בנה גיל. "מדהים לראות בהם את העומק ואת הכאב". הכתיבה הזו התפתחה בסופו של דבר לסדרת הספרים "דפי תמר", שהיו הצלחתה הגדולה הראשונה. בהמשך הפכה עומר לאחת מסופרות הילדים והנוער המצליחות והאהובות ביותר בישראל. היא זכתה בפרסים רבים, ביניהם פרס ראש הממשלה, פרס אקו"ם ופרס ישראל. בשנת 2013 הלכה לעולמה וארכיונה מופקד היום בספרייה הלאומית.

עוד על חייה של עומר, על יחסיה עם הוריה, משפחתה ועל יצירתה, תוכלו לשמוע בפרק החדש של הסכת "הספרנים", פודקאסט הספרייה הלאומית. תוכלו להירשם לעדכונים שוטפים על פרקים חדשים ביישומוני ההסכתים של אפל, גוגל, וספוטיפיי. ואם אהבתם את הפרק, אל תשכחו לדרג בחמישה כוכבים!

האזנה נעימה!

מגישה: ורד ליון-ירושלמי

אורח: גיל עומר, בנה של דבורה עומר 

מפיק: דניאל גל

עורך: עמית נאור


עוד בנושא:

"משהו מתנגן בי, היום יום הולדת לדבורי"

הדמעות של דבורה עומר

"אני אתגבר" מאת דבורה עומר: הגיבורה הראשונה על כיסא גלגלים

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation