איריס איריסיה קובליו

שאריות

1.
שְׁאֵרִיּוֹת הָאַהֲבָה שֶׁלָּנוּ
קוֹפְצוֹת עָלַי מֵהָאָרוֹן שֶׁלְּךָ
בַּבֹּקֶר
חוּלְצוֹת טְרִיקוֹ עַל קוֹלָבִים לְבָנִים

2.
כְּבָר לֹא נִהְיֶה מְאֻשָּׁרִים.
עָנָן וָרֹוד נָע
בְּצַמֶּרֶת אֵיקָלִיפְּטוּס שְׁחֹורָה

3.
כִּפַּת הַסִּגָּלוֹן פּוֹרַחַת
ושוב מְפַזֶּרֶת פַּעֲמוֹנֵי לִילָךְ
לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֵין אֱלֹהִים

4.
הַשֶּׁבֶר בְּצַמֶּרֶת הָעֵץ
מִסְתַּכֵּל עָלַי בִּתְכֵלֶת אַחֲרוֹנָה.

אֵינְךָ.

5.
הַשְּׁכֵנִים מֵהַשָּׂדֶה הֶחְלִיפוּ אֶת הַטַּוָּסִים בַּחֲמוֹר
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת כַּמָּה זְמַן לָקַח לִי לְהַבְחִין
שֶׁקְּרִיאוֹת הַלַּיְלָה הִתְחַלְּפוּ בִּנְעִירוֹת בֹּקֶר
וְאִם הוּא אָפֹר אוֹ לָבָן
אוֹ סָגֹל בּוּגֶנְוִילְיָה

6.
קוֹלוֹ שֶׁל צְרָצַר נִלְכַּד הַלַּיְלָה
בַּחֲרִיץ הַחַלּוֹן.
אֹשֶׁר קָצָר.

 

 

'שאריות 2', איריס איריסיה קובליו, אקוורל

 

 

איריס איריסיה קובליו, אמנית ומשוררת, הציגה תערוכות יחיד וקבוצתיות במוזיאונים ובגלריות. מתמחה בדרגת מאסטר באקוורל. ליוותה ספרי שירה כאמנית. בספרה 'מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה' ( אבן חושן, 2015) היא אמנית ומשוררת כאחת.

 

ראובן פורת

מהחלון בשכונות הרכבת

כִּבְכָל יוֹם אַתְּ אוֹצֶרֶת מִלִּים
שֶׁאֵינָן זְרִיזוֹת לְהִמָּחֵק

מֵעַל אֲבָנִים מִשְׁתָּאוֹת
בַּהֲמוּלָה
כְּאִלּוּ כָּשַׁלְנוּ
בְּהַסְתָּרַת הַכִּרְסוּם וְהָעֲקֵבוֹת

הֵן מְתַאֲרוֹת בַּעֲיֵפוּת
אֵיךְ כָּרָגִיל בָּחַרְנוּ בַּדֶּרֶךְ הַשְּׁגוּיָה
אֵיךְ רָאִינוּ מִנְהָרוֹת מְסֹעֲפוֹת

וְגַן עָצוּם נָטוּעַ בְּשֵׁמוֹת אוֹבְדִים

וְאָז הֵן נוֹדְדוֹת לְאַט וְאָז הֵן
פּוֹעֲמוֹת מְלִיחוּת
בִּשְׂפָתַיִךְ.

 

יער עד

א
פָּנַיִךְ מִתְמַעֲטִים בְּיָדַיִם זָרוֹת
הַמְּקַלְּפוֹת מִמֵּךְ לִבּוֹת
שֶׁכָּל אַחַת
קְטַנָּה מִזּוֹ שֶׁקָּדְמָה לָהּ

ב
כְּשֶׁלֹּא נוֹתָר כָּל מַעֲטֶה
עוֹטֶרֶת הַשִּׁכְבָה הַדְּקִיקָה
הַשְׁלָמָה

מֻצְפֶּנֶת
כְּנִיצָנִים קְפוּאִים

ג
אֵינֵךְ יוֹדַעַת לָמָּה הִשְׁתַּתְּקוּ הַצִּיקָאדוֹת
מֵאֵימַת הַחֲסֵרִים
מִטּוּרֵי מִסְפָּרִים

הַבַּיִת דּוֹמֵם דַּיּוֹ
כְּדֵי לְהִסְתַּתֵּר בַּהֲזָיָה
שֶׁאַתְּ אוֹכֶלֶת אֲרוּחַת בֹּקֶר
לֹא לְבַדֵּךְ
בְּמִרְפֶּסֶת הַגְּפָנִים

ד
עֵצִים מְצִיצִים מֵחַלּוֹן
עַבָּאִיָה צְחוֹרָה
אֶצְבָּעוֹת מְמַשְּׁשׁוֹת בַּד רַךְ
הַשֶּׁקֶט חוֹדֵר לַמִּדְשָׁאוֹת
וּלְמַשְׁקֵה הַשְּׁקֵדִים הַמָּתוֹק

פְּסוּקִים מְעֻשָּׁנִים
מְחוֹלְלִים אַט-אַט עַל קִירוֹת
בֵּין עֵינַיִם נֶעֱצָמוֹת

ה
שֶׁמֶשׁ נְסוֹגָה
מְטֻטֶּלֶת חֲסֵרָה בְּכָל חֲזָרָה

תְּנוּדוֹת הָאָגָן כְּסוּסִים אוֹ כְּדָם
לוֹחֲמוֹת לַחֲדֹר מַעְלָה
אֶת חֻפַּת הַצַּמָּרוֹת

חָשַׁבְתְּ לְהִמָּלֵט
חָשַׁבְתְּ גִּשְׁרֵי קְלָפִים וּמְדוּרוֹת

אַתְּ תּוֹהָה אִם הַלִּקּוּי הַזֶּה יַחֲלֹף
אוֹ אִם לַחֲדֹל מִלִּצְפּוֹת.

 

עלא

אֵין הִתְנַהֲגוּת טוֹבָה
שֶׁתְּזַכֶּה בְּשִׁחְרוּר מֻקְדָּם אֲפִלּוּ אֵין
מָצָב בְּרִיאוּתִי מְסַכֵּן חַיִּים
שֶׁיָּכֹל לְקַצֵּר אֶת הַזְּמַן

עָדִיף לִסְחֹר עִם אוֹיֵב
אוֹ לְרַגֵּל אוֹ
לִרְצֹחַ שְׁבוּיִים
כִּי אָז
תִּשְׁתַּחְרֵר הַרְבֵּה קֹדֶם מֵחָדְשַׁיִם לִפְנֵי תֹּם הַמַּעֲצָר הַמִּנְהָלִי.

 

ראובן פורת הוא פרופסור לרפואה, מנהל מחלקה פנימית במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי בתל אביב וחוקר בתחום האימונולוגיה ומחלות זיהומיות. הוא החל לכתוב שירה כשהיה בן 14 ושני ספרי שיריו הראשונים, 'בים הזה אין לי סכר' ו-'ציפורי שיפוע חד' ראו אור בהוצאת עיתון 77.

 

נדיה עדינה  רוז

הפלגה

הַמַּקְהֵלָה הָרוּסִית
בְּבֵית הָאָבוֹת
נוֹשֶׁבֶת בַּמִּפְרָשֵׂי פְּנֵיהֶם
שֶׁל הַקְּשִׁישִׁים.

אִמִּי לֹא מַפְלִיגָה.
טְבוּעָה עַד הַסַּנְטֵר
בְּכִסֵּא הַגַּלְגַּלִים,
הִיא בּוֹרֶרֶת גַּרְגְּרֵי נְּשִׁיָּה.

אֲנִי נִמְתַּחַת כְּאָקוֹרְדְּיוֹן,
מְחַפֶּשֶׂת אוֹתָהּ
בֵּין הַשִּׁירִים
שֶׁיָּדְעָה בְּעַל פֶּה.

יַלְדוּתִי הָאֲדֻמָּה
שׁוֹקַעַת עִמָהּ,
לֹא קוֹרֶנֶת מִפָּנֶיהָּ
בַּחֲזָרָה.

 

חַכָּה

1
הָיָה לִי פְּלַטְפוּס.
הִבְחַנְתִּי רַק בָּרְגָעִים
הַקְּרוֹבִים.

2
אֶת שְׂרוֹכֵי הַנַּעֲלַיִם
לֹא קָשַׁרְתִּי,
הִשְׁלַכְתִּי אוֹתָם
לְפָנַי כְּחַכּוֹת
בְּצִפִּיָּה לְדָג הֶעָתִיד.

בַּאֲרוּחָה הִגִּישׁוּ לִי אוֹתוֹ
לְלֹא עֲצָמוֹת
וּכְשֶׁהִתְחַבֵּאתִי מִתַּחַת לְשֻׁלְחָן
יָדַעְתִּי,
מְחַפְּשִׂים אוֹתִי בִּכְִאִילוּ.

3
פַּעַם מָשַׁכְתִּי אֶת הַמַּפָּה
לָרִצְפָּה.
הַשֻּׁלְחָן עָמַד
בֵּין הַצַּלָּחוֹת הַשְּׁבוּרוֹת
חָשׂוּף
עַד הָאִדְרָה.

 

ממותות

הָרְהִיטִים שֶׁהָיוּ חַיּוֹת הַמַּחְמָד
בְּבֵית אִמְּךָ
(יָדְעוּ אֶת מְקוֹמָם, בָּאוּ כְּשֶׁרָצְתָה לְלַטְּפָם)
הָפְכוּ לִמְּאֻבָּנִים.

אַתָּה מוֹצִיא אֶת שִׁלְדֵּיהֶם
מִטִּיט בֵּיתָהּ
עֶצֶם
עֶצֶם
מַעֲבִיר לְדִירָתְךָ
מְנַסֶּה לְהַחְיוֹת.

הָאֶבוֹלוּצְיָה כְּמוֹ אָבָק
מִתַּחַת לַסַּפּוֹת,
מַמְשִׁיכָה לְהֵעָרֵם.

 

סירים

בַּיּוֹם שֶׁחֲפָצֶיהָּ עָבְרוּ אֵלֵינוּ
בֵּיתֵנוּ הִתְכּוֹפֵף לְשֵׂאתָּם.
יְלָדַי הֶחְלִיקוּ מִגַּבּוֹ,
הִתְבַּגְּרוּ,
פִּנּוּ מָקוֹם
לְהֵד הַסִּירִים
שֶׁבָּהֶם
סָבְתָא בִּשְּׁלָה דַּיְסָה
וְלֹא נִשְׁאַר.

 

סרט

גַּם אִם אֲנִי חוֹבֶשֶׁת כּוֹבַע,
הוֹלֶכֶת מַהֵר בַּצַּד
הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב,
בֵּיתֵךְ מְזַהֶה אוֹתִי מֵרָחוֹק

מוֹרִיד מָסָךְ,
מַקְרִין עַל חַלּוֹנוֹתָיו
– פְרֵיים בַּיי פְרֵיים –
אֶת שְׁנוֹתַיִךְ
הָאַחֲרוֹנוֹת.

 

נדיה עדינה רוז נולדה במוסקבה, עלתה ארצה בגיל 22. בוגרת מכללה לאמנות במוסקבה, המחלקה לאמנות של בצלאל ובעלת תואר שני מהמדרשה לאמנות, בית ברל. אמנית רב-תחומית: עוסקת בפיסול, ציור, איור ספרים והוראת אמנות. ספר שיריה הראשון, "דיו של שלג" (הליקון-אפיק 2015) זיכה אותה בפרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם.  

 

רות נצר

רצפה

מִתַּחַת לְרִצְפַּת הַבַּיִת
מְקַרְקְשִׁים
קוֹלוֹת סַכִּין וּמַזְלֵגוֹת
הֵם מִשְׁתַּתְּקִים כְּשֶׁאֲנִי מִתְקָרֶבֶת.
מִיהֵם אֲדוֹנֵי הַבַּיִת, אֲנִי שׁוֹאֶלֶת.
הֵם מְגַחֲכִים.

 

שירים

*
הַשִּׁיר מֵסֵב פָּנָיו
לְהִתְבּוֹנֵן בִּי

אוֹכֵל עַצְמוֹ
כְּמוֹ פְּרִי

*
וּלְהַשְׁאִיר
אֵין־שִׁירִים

חֹרִים
בַּדַּפִּים הַלְּבָנִים

 

רות נצר היא פסיכולוגית קלינית-יונגיאנית, מדריכה בכירה ומורה, חוקרת קולנוע וספרות. היא הוציאה לאור עשרה ספרי שירה, שבעה ספרי עיון וספר פרוזה אוטוביוגרפי. ספרה האחרון הוא 'מעגל החיים בקולנוע' (רסלינג).

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 6