"וְאִם לֹא זְאֵב אֶלָּא זַעֲמוֹ הַמְּעַוֵּר שֶׁל הַלֵּב?"

שירים מאת תמי ברקאי, שחר-מריו מרדכי, שולמית אפפל.

"לשרוק בחושך", מתוך הסדרה: 'חיות לילה', 2012, שרון רשב"ם פרופ

תמי ברקאי

חִידָה

עַל גָּדָה אַחַת שֶׁל הַנָּהָר
זְאֵב, כִּבְשָׂה וּכְרוּב.
עֲלִי לְהַעֲבִיר אֶת שְׁלָשְׁתָּם
לַגָּדָה הַשְּׁנִיָּה
בְּסִּירָה שֶׁיְּכוֹלָה לְהָכִיל
רַק אֶחָד מֵהַשְּׁלוֹשָׁה.
אָסוּר לִי לְהַשְׁאִיר לְבָד
זְאֵב עִם כִּבְשָֹה
אוֹ כִּבְשָֹה
עִם כְּרוּב.
אִם יִשָּׁאֵר הַזְּאֵב עִם הַכִּבְשָׂה הוּא יִטְרֹף אוֹתָהּ.
אִם תִּשָּׁאֵר הַכִּבְשָׂה עִם הַכְּרוּב הִיא תֹּאכַל אוֹתוֹ.

וְאִם לֹא זְאֵב אֶלָּא זַעֲמוֹ הַמְּעַוֵּר שֶׁל הַלֵּב?
וְאִם לֹא כִּבְשָֹה אֶלָּא גּוּף הַמְּבַקֵּשׁ
וּמִיָּד, נֶחָמָה?
וּמָה אֶעֱשֶׂה בַּכְּרוּב, הַמּוּנָח לְרַגְלַי
חֲסַר חֵן וְאָטוּם
אַךְ בְּכָבְדוֹ הַשָּׁקֶט, הָעִקְבִי
יַכְרִיעַ אֶת שְׁקִיעַת הַסִּירָה אֶל הַקַּרְקָעִית.

 

ביזה

אֶת הַמִּלָּה שֶׁבִּקַּשְׁתִּי בַּלַּיְלָה וְלֹא מָצָאתִי
אָמְרָה בַּבֹּקֶר קַרְיָנִית הַחֲדָשׁוֹת
הֵעִירָה בִּי צְלִיל שֶׁמְּגָרֵד
אֲבָל אָבַד לִי כְּבָר הַצּוֹרֵךְ לְדַיֵּק
קָהֲתָה לִי חַדּוּת הַכְּאֵב
מָה רָצִיתִי לוֹמַר?
שֶׁהָיִיתִי בּוֹזֶזֶת
אוֹ נִבְזֶזֵֶת
הָיִיתִי זְגוּגִית
מִתְנַפֶּצֶת
וְהָמוֹן מִסְתַּעֵר,
הָיִיתִי שׁוֹטֶרֶת
דָּחַפְתִּי עַצְמִי לְנַּיֶּדֶת
זֶה הָיָה מַעֲצָר רַאֲוָה
לַמַּעַן אֵרְאֶה וְאִירָא

כְּשֶׁעָלָה הָאוֹר
הָיִיתִי רְחוֹבוֹת הֲמוּמִים
וְכָל רַמְזוֹרָי גִּמְגְּמוּ
אֶת אוֹתָהּ הֲבָרָה
צְהֻבָּה, עָקָרָה.

 

רישום

סִמַּנְתִּי בִּמְהִירוּת קַוִּים דַּקִּיקִים סְבִיבְךָ,
כֹּל הַלַּיְלָה לֹא פָּסְקָה תְּנוּעָתְךָ
מִצָּד לְצַד בְּתוֹךְ שַׂק הַשֵּׁנָה.
רָחְבְּךָ, שֶׁהִפְלִיא בַּיָּמִים
לְמַלֵּא אֶת הָרְחוֹבוֹת,
אֶת הַיְּעָרוֹת,
עִם לָיְלָה הָיָה מִתְכַּוֵּץ וְנֶחְבָּא.
סִפַּרְתָּ לִי מָה שֶׁסִּפַּרְתָּ
וְקוֹלְךָ קוֹל יֶלֶד, גָּלְמִי וְרוֹעֵד
וּכְאִילוּ בּוֹטֵחַ.
אַחַר כָּךְ נֶעֱטַפְתָּ עַד מֵצַח, כְּמוֹ חֲבִלָּה
הַמְּסָרֶבֶת לְהִשָּׁלַח.

אֲנִי זוֹכֶרֶת: שְׁנֵינוּ הוֹלְכִים וּפִתְאוֹם
זְרוֹעֲךָ תּוֹלֶשֶׁת אֶת הָאֲדָמָה מִתַּחְתָּי, מְנִיפָה
וּמְסִיטָה אוֹתִי מִדַּרְכָּהּ שֶׁל מְכוֹנִית עִוֶּרֶת,
וְאָז מַנִּיחָה אֵת עָקֵבָי בַּעֲפַר.
זֶה הָרֶגַע שֶׁמִּמֶּנּוּ חָרַדְתִּי תָּמִיד –
לִהְיוֹת הָאַחֲרוֹנָה בַּטֶּלֶפוֹן הַשָּׁבוּר,
לְהַכְרִיז בְּבִטָּחוֹן
וּבְטָעוּת גְּמוּרָה: "אַהֲבָה".

 

תמי ברקאי (ירושלים 1974), כותבת ומטפלת ברפואה סינית. בוגרת לימודי תואר שני בצילום ואמנות בבצלאל (2004). 

 

שחר-מריו מרדכי

העב

 

בשמי העולם נדדו שני עננים, ושני העננים היו בשמיים, אבל השמיים לא היו בשמיים. השמיים הם ארץ לעננים ולעבי עננים. ובארץ העננים נדדו שני בעלי כנף. ורק בעלי כנף יודעים איך נראה עב בגדולתו ואיך נראה עב באפס-כוחו. עב ובן האדם גם. יונה שמתהלכת על פני הארץ בשתי רגליה יודעת איך נראה אדם מלמטה, ויודעת איך נראה אדם מלמעלה, ממעוף שתי כנפיה. וממרחק מסוים באור מסוים אפשר לראות ילד מביט במבוגר שראשו נדמה בשמיים כאילו לעב מגיע. ורק היונה ההיא שהגיחה מהענן ההוא בשמיים ההם יכלה לראות מהמרחק הנכון באור הנכון את אבא שלי. כפי שהוא.

 

שיעור טבע

שָׁעָה לִפְנֵי הַשֶּׁלֶג קָפָאנוּ
עַל עָמְדֵנוּ, הַצְּבִי וַאֲנִי.
כְּלוּאִים זֶה בְּשִׁבְיוֹ שֶׁל זֶה.
דָּרוּךְ לְהִמָּלֵט, בְּכָל זֹאת הִשְׁתָּהַה לְמַעֲנִי
לוֹטֵשׁ עַד קְצֵה יְכָלְתּוֹ אֶת חוּשָׁיו,
שֶׁאֶרְאֶה: אִם חַיָּיו יְקָרִים לוֹ כָּל כָּךְ
יְקָרִים לִי חַיָּי מֵעַכְשָׁו.

14 במרס 2017 (סופת שלג בבולטימור)

 

אביב

בְּיוֹם אָבִיב אֶפְשָׁר לִרְאוֹת
מְהַגֵּר בִּלְתִּי-חֻקִּי מֻשְׁלָךְ לְנַיֶּדֶת מִשְׁטָרָה.
גַּם אֲנִי לֹא חָשַׁבְתִּי עַל תַּפְנִית כָּזֹאת.
אֲבָל לֹא הָיָה לִי מָה לַעֲשׂוֹת
בַּבַּיִת, וְיֵשׁ לִי אֶפְשָׁרוּת לָצֵאת וּלְהִנָּצֵל.
בַּחוּץ תָּמִיד קוֹרֶה מַשֶׁהוּ,
וּבְיוֹם אָבִיב אֶפְשָׁר לִרְאוֹת כָּאן, בֶּחָצֵר,
זִקִּית וְאָדֹם חָזֶה
חוֹלְקִים אֶגְלֵי מָטָר מֵאוֹתוֹ עָנָף
תָּאֵר לְעַצְמְךָ. הַקּוֹר נֶהְדָּף
לְפַאֲתֵי צָפוֹן כְּשֶׁאָבִיב מַפְגִּין כֹּחוֹ וְיָשַׁנְתִּי כְּבָר הֲמוֹן
מִי צָרִיךְ עוֹד שְׁעַת שֵׁנָה? בַּחוּץ הַהַפְגָּנָה
שֶׁל הָאָבִיב. אוּלַי זֶה לֹא עִנְיָנִי
אֲבָל לְפִי חֻקֵּי ניוטון הַגּוּף יַתְמִיד בְּמַצָּבוֹ
אִם אֵין לַחַץ שֶׁל כֹּחַ חִיצוֹנִי.
וְחֹק זֶה חֹק. כָּכָה זֶה נִרְאֶה:

 

 

אֶתְמוֹל הִכּוּ בַּחַלּוֹנִי
גֶּשֶׁם וְרַעַם, וְהַיּוֹם רוֹאִים בָּזֶה טַעַם
הַזִּקִּית וְאָדֹם הֶחָזֶה.
לֹא הָיָה לִי מָה לַעֲשׂוֹת בַּבַּיִת
וְיָצָאתִי יָשָׁר. בְּיוֹם אָבִיב אֶפְשָׁר

 

שחר-מריו מרדכי הוא חתן פרס היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול לשנת 2017. שירו "יעקב" זכה במקום הראשון בתחרות "שירה על הדרך" בשנת 2010. ספרי שיריו: "תולדות העתיד" (אבן חושן, 2010), "מי בעניין שלנו" (עם עובד, 2013).

 

שולמית אפפל

החלל המחריד הנפלא

הִתְפַּלֵּאתִי שֶׁהַיְּלָדִים שֶׁלָּהֶם שְׂמֵחִים. צוֹחֲקִים בְּקוֹל. מְחַכִּים לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת. מַטִּים אֶת הָרֹאשׁ וּמְקַבְּלִים בְּרָצוֹן לְטִיפָה. שִׂמְחָה לֹא גָּרְמָה לָהֶם מְבוּכָה. הֵם הָיוּ מְבֹרָכִים. חִכּוּ לָהֶם בְּהִוָּלְדָם וּבְכָל יוֹם שָׂמְחוּ בָּהֶם. הֵם דָּמוּ לְהוֹרֵיהֶם הָיוּ נִנּוֹחִים וְחִיְּכוּ בְּרַכּוּת. כְּשֶׁהַחֲבֵרִים שֶׁלִּי הָיוּ יְלָדִים גַּם אֲנִי הָיִיתִי יַלְדָּה אֲבָל רַק מֵחֹסֶר בְּרֵרָה ושִׂמְחַת הַחַיִּים שֶׁלִּי אִלְמָלֵא הָיְתָה חֲבוּיָה, לֹא הָיִיתִי שׂוֹרֶדֶת. הֶחָלָל הַמַּחְרִיד הַנִּפְלָא נִמְלָא כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת

 

מִבִּיזַנְטְיוֹן לְוֶנֶצְיָה

 

קָרָאתִי סִפּוּר קָצָר שֶׁל סוֹפֵר גָּדוֹל שֶׁגַּם מְשׁוֹרֵר הָיָה יְהוּדִי וּפָלִיט

וְלֹא הִקְפַּדְתִּי עִם עַצְמִי וְנִשְׁכַּח שְׁמוֹ עַד שֶׁשָּׁב אֵלַי וּכְשֶׁהִשַּׂגְתִּי אֶת

סִפְרוֹ הָלַכְתִּי לַמִּטְבָּח וּבִשַּׁלְתִּי מָרָק אֹשֶׁר. יוֹסִיף בְּרוֹדְסְקִי, אָמַר

לוֹ מִישֶׁהוּ, כְּתּוֹב פְּרוֹזָה, וְעָנָה, הַמָּוֶת הַקָּרוֹב הוּא מוֹתִי וְהוּא כְּבָר

מַשְׁעִין אֶת לֶחְיוֹ עַל לֶחְיִי מָה רַע בְּשִׁירָהּ גַּם אִתָּהּ יוֹצֵאת הַנְּשָׁמָה

וְנָס מִבִּיזַנְטְיוֹן וְנִקְבַּר בְּוֶנֶצְיָה

 

גַּרְעִינִים שְׁחֹרִים

זֶה הָיָה הָאֹנֶס וְהָרָעָב וְתַחֲנוֹת הַפַּחַד שֶׁהִבְרִיחוּ אֶת הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלָּנוּ לַאֲרָצוֹת חַמּוֹת. אֶת הַקְּטַנִּים הוֹסִיפָה הָעֲקִירָה לְהַחְרִיד זְמַן רַב. אֲנָשִׁים שֶׁבְּקֹשִׁי נָשְׂאוּ אֶת גּוּפָם רָצוּ לְהַרְחִיק עַצְמָם מֵאַרְצוֹת הַמּוֹצָא. לִנְשֹׁם לִשְׁכֹּחַ לְקַוּוֹת שֶׁהַחֹם וְהַמֶּלַח יְרַפְּאוּ אֶת הָעוֹר. מִישֶׁהוּ שָׂם לְפִתְחָם שַׂק גַּרְעִינִים שְׁחֹרִים. לְפֶתַע אֹשֶׁר. מַשֶּׁהוּ לִבְלֹעַ וְגַם לְהָנִיחַ אֶת הָרֹאשׁ. בְּצִנַּת הַלַּיְלָה יִתְעוֹרֵר הַגּוּף. נָשִׁים תִּתְעַבֵּרְנָה. תְּמִימִים וְאוֹהֲבִים יְקַלְּפוּ תַּפּוּזֵי וָלֶנְסְיָה וְיַאֲכִילוּ אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי

 

המשוררת שולמית אפּפל נולדה בקפריסין וגדלה בחיפה. ספרה הראשון פורסם בהיותה בת שבע-עשרה. כלת פרס חולון ע"ש קוגל על ספרה "מרחק" (1982), פרס היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול (1987, 2013), ופרס רמת גן לספרות על ספרה "פחות מאמת אין טעם לכתוב" (2014). ספרה השביעי "תדמייני שאת כוכבת" יראה אור השנה בהוצאת "פטל". 

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 4

אמנית מלווה: שרון רשב"ם פרופ


     
     
     
     

כתובת למשלוח יצירות: [email protected]

לגיליונות הקודמים:

המוסך: גיליון מס' 3

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 2 – מיוחד ליום השואה

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 1

הססנות, פחדנות וצה"ל ינצח! הקריקטורות שליוו את מלחמת ששת הימים

בישראל, מדינות ערב ואפילו בארה"ב עקבו קריקטוריסטים רבים אחרי המשבר המתפתח. אספנו כמה מיצירותיהם.

הכתבה באדיבות המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס, חולון.
הקריקטורות לקוחות מתוך אתר עיתונות יהודית היסטורית, מתוך אוסף יעקב הורביץ, המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס, חולון וארכיון דוש בספריה הלאומית, גבעת רם, ירושלים.
כתבו וערכו: יורם א. שמיר והילה זהבי.

בשנת 2017, שנת החמישים למלחמת ששת הימים,  ניחשף לצונאמי של תערוכות, מאמרים, כתבות, הצגות וסרטים על מלחמה, שהשלכותיה משפיעות על חיינו עד היום. זו גם הזדמנות מצוינת מאין כמותה להאיר פינה שלא זכתה למספיק יחס: הקריקטורות של ששת הימים.

עבור הקריקטוריסטים הפוליטיים של ישראל והעולם הייתה זו מלחמה של שישה חודשים: מאמצע מאי – סגירת מיצרי טיראן על ידי מצרים –  ועד סוף נובמבר – החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם.

אנחנו מחלקים את התקופה לשלוש: תקופת ההמתנה – 15.5-4.6.67, מלחמת ששת הימים והניצחון – 5.6-11.6.67, המערכה המדינית – 12.6-22.6-67.

 

תקופת ההמתנה

לקריקטוריסטים בתקופת ההמתנה (15.5.1967-5.6.1967) לא היה היתרון שיש לנו היום בשנת 2017. הם לא ידעו כיצד יתפתח מצב החירום שנוצר עם הטלת ההסגר המצרי על מיצרי טיראן. ובכל זאת, כפי שרואים בקריקטורות היומיות של דוש, הייתה לו היכולת לראות מעבר ליומי. שלא כמו בימינו, העיתונים בארץ הביאו קריקטורות מעיתונים זרים – ייתכן שהיה זה ניסיון להראות לקוראים כיצד משתקפים האירועים המקומיים ברחבי העולם.

 

דוש – קריאל גרדוש
צעד אחרי צעד – בעזרת ברית המועצות
פורסם בעיתון מעריב 24.5.1967

בי.וי.די וולט, המבורג
גרמניה המזרחית מחמשת את מצרים
פורסם בעיתון דבר 22.5.1967

דוש – קריאל גרדוש
גפרור אחד מספיק 
פורסם בעיתון מעריב 19.5.1967

דוש – קריאל גרדוש
יחי הצדק!
פורסם בעיתון מעריב 29.5.1967

דוש- קריאל גרדוש
אתה מביא מפתח? ישראל מחכה לפתרון להסגר המצרי על מיצרי טיראן
פורסם בעיתון מעריב 28.5.1967

דוש – קריאל גרדוש
נאצר מגרש את כוח החרום של האו"ם מסיני
פורסם בעיתון מעריב 2.6.1967

דוש – קריאל גרדוש
המאמצים הדיפלומטיים לפתוח את המשבר אינם מועילים
פורסם בעיתון מעריב 2.6.1967

אדר דריאן
שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון – המאמצים הדיפלומטיים להסיר את ההסגר על מיצרי טיראן נכשלו. דריאן סבור שרק צה"ל יוכל לפרוץ את ההסגר
פורסם בעיתון דבר 4.6.1967

המלחמה

זו הייתה מלחמה קצרה יותר מאשר פעולה צבאית המכונה היום "מבצע". כל יום, כל שעה, התרחשו דברים מרעישים והקריקטוריסט יכול היה לשמש כרפורטר יותר מאשר פרשן. הקריקטוריסטים הערבים והסובייטים שימשו פרשנים-מטעם. בסביבה הטוטליטארית שבה עבדו היו הנחיות ברורות וצנזורה קפדנית.

 

קריאל גרדוש – דוש
הדרך להתמודד עם נאצר היא בכוח צבאי
פורסם בעיתון מעריב 02.06.1967

קריאל גרדוש – דוש
לאחר שנכשלו המגעים הדיפלומטים הדרך היחידה לפתוח את מיצרי טיראן היא צבאית
פורסם בעיתון מעריב 02.06.1967

קריאל גרדוש – דוש
שער ביטאון חיל האויר – יום לפני פרוץ הקרבות
04.06.1967

לא ידוע
הפר נס וזועק: "איזה יום שחור! גם בירדן משחיזים סכינים"
פורסם בשבועון המצרי "רוז אל- יוסף" 05.06.1967

קריאל גרדוש – דוש
ביום השני של המלחמה – ירושלים מופגזת על ידי הלגיון הערבי
פורסם בעיתון הארץ 07.06.1967

קריאל גרדוש – דוש
כיבוש מסגד הסלע
פורסם בעיתון מעריב 09.06.1967

קריאל גרדוש – דוש
שחרור הכותל המערבי – הרגע נחרט בזיכרון הלאומי 
פורסם בעיתון מעריב 09.06.1967

לא ידוע
מחזור חדש של טייסים ערביים מאומנים נכנס לפעולה. ישראל זועקת: אוי, ראשי! (המטוסים מסמלים את הכוח, ההכרה, הרצון) 
פורסם בעיתון המצרי "אל-מסא" 30.06.1964

וסימוב
הזיות

 

הניצחון

ניצחון צה"ל עשה רושם כביר בעולם. משה דיין הסתמן כמנצח הגדול, בעוד גאמל עבדול נאצר שימש בתור הפנים לתבוסה הנוראה שספגו מדינות ערב הלוחמות. הדימוי של דוד וגוליית קסם לקריקטוריסטים. לרוסים קסם כיבוש שטחים כפי שקסם לאורך ההיסטוריה שלהם – מהצארים ומנהיגי ברית המועצות. אצל הקריקטוריסטים הערבים מצאנו הכחשה.

 

Bulik
דוד וגוליית – הדרן תנכי 
פורסם בשיקגו סאן טיימס 09.06.1967

Cummings
נשיא מצרים נאצר בדמות שבוי מצרי – התפטר וחוזר מההתפטרות
פורסם בעיתון דבר 10.06.1967

טים
פרעה המודרני – משה דיין מסמל את הניצחון על מצרים 
פורסם בעיתון דבר 13.06.1967

דיויד לווין
נאצר בדמות גוליית המובס
ניו יורק בוק מובא בספר אין ניצולים 1970

אמן בלתי ידוע
ישראל הגדולה

אמן בלתי ידוע
ישראל הגדולה על מפת המזרח התיכון

נ. מיסגורסקי
 תצרפי גם את החלק הזה

 

המערכה המדינית

תוך כדי המערכה הצבאית התחילה המערכה המדינית כדי לבלום את המנצח ולחזק את המנוצח. המערכה הזו לא תמה ולהשלכותיה אנו עדים גם בשנת ה-50 למלחמת ששת הימים. אנחנו בחרנו לצורך התצוגה הזו לתחום אותה בהחלטת מועצת הביטחון 242 שהתקבלה בתאריך ה-22.11.67. ההחלטה קובעת שעל ישראל לסוג מהשטחים שנכבשו בששת ימי המלחמה. הקריקטוריסטים ריכזו תשומת ליבם במעורבות של שתי מעצמות: ברית המועצות וצרפת.

 

יעקב פרקש- זאב
ברית המועצות מנתקת את היחסים עם ישראל ובעקבותיה מנתקות גם גרורותיה
פורסם בעיתון הארץ 10.06.1967

קריאל גרדוש – דוש
אחרי הניצחון הצבאי מתחיל המאבק המדיני (שלא הסתיים במשך 50 שנה) 
פורסם בעיתון מעריב 12.06.1967

הרבלוק
משלחת ברית המועצות מבקשת את מועצת הביטחון להחליט על פינוי צה"ל מן השטחים הכבושים
פורסם בעיתון דבר 12.06.1967

קריאל גרדוש – דוש
מועצת הביטחון דוחה את הצעת ברית המועצות לדרוש מישראל לסגת מן "הטריטוריות הערביות הכבושות"
פורסם בעיתון מעריב 14.06.1967

באסאט
לאחר המלחמה ברית המועצות מובילה מתקפה נגד ישראל באו"ם
פורסם בעיתון על המשמר 16.06.1967

יעקב פרקש – זאב
נשיא ברית המועצות פודגורני מגיע לקהיר
פורסם בעיתון הארץ 21.06.1967

קריאל גרדוש – דוש
אחרי המלחמה – ברית המועצות מחמשת מחדש את מצרים
פורסם בעיתון מעריב 28.06.1964

מאיר רונן – מייק
ברית המועצות בונה את הצבא המצרי מחדש
פורסם בעיתון המצרי "אל-מסא" 26.06.1964

אדר דריאן
נשיא צרפת דה גול מטיל אמברגו על אספקת נשק לישראל 
פורסם בעיתון דבר 29.06.1967

ל. סמואלוב
החלטת האו"ם – משה דיין: אני בהחלט לא רואה כלום

 

כתבות נוספות שיעניינו אתכם:

צבא ההגנה של ישראל גאה להציג: אלבום הניצחון

כל בדיחות אשכול

אייבי מחכה לנאצר: הטיסה שנועדה למנוע את המלחמה הבאה

"משחק הניצחון": הכירו את מונופול ששת הימים

איך מפה שנתלשה מעיתון עזרה להכריע את הקרב הקריטי בגולן במלחמת יום הכיפורים

"השולט בהר-הבית שליט על הארץ כולה": על אבן השיש שנשא אורי צבי גרינברג מהר הבית

אל נפילת הר הבית התייחס המשורר אורי צבי גרינברג כאל העוול הגדול ביותר של מדינת ישראל. סיפורה של המחווה שביצע לאחר שאותו עוול נורא תוקן.

"רַבּוֹתֵיכֶם לִמְּדוּ: יֵש אֱמֶת אַחַת לָאֻמּוֹת:

דָּם תַּחַת דָּם – וְלֹא הִיא אֱמֶת-יְהוּדִים.

וְאָנֹכִי אוֹמֵר: אֱמֶת אַחַת וְלֹא שְתַּיִם.

כְּשֶמֶש אַחַת וּכְשֵם שֶאֵין שְתֵּי יְרוּשָלַיִם.

כְּתוּבָה בְּתוֹרַת הַכִּבּוּש שֶל מֹשֶה וִיהוֹשֻעַ

וְעַד לְאַחֲרוֹן מְלָכַי וּלְבִיאַי הַפָּצוּעַ,

אֱמֶת, שֶשִּנֵּי גָלֻיּוֹת וּבוֹגְדִים אֲכָלוּהָ. – -"

 

(מתוך השיר "אמת אחת ולא שתיים", שהתפרסם בספרו של אורי צבי גרינברג "ספר הקטרוג והאמונה")

 

על אף הזיקה ההיסטורית והתרבותית של הציונות לירושלים, בחרה ההנהגה הציונית של היישוב להסכים עם הצעות ועדת החלוקה של האו"ם וקיבלה את הבשורה המרה: הפיכתה של ירושלים לעיר בינלאומית. רבים ביישוב העברי סירבו לקבל את רוע הגזרה: המשורר הצעיר אורי צבי גרינברג היה אחד מאותם מתנגדים נחרצים. עבורו, "עיר הקודש" הייתה למקום מרכזי מאין כמותו בחזון ההתחדשות הלאומית של עם ישראל בארצו. את שלמותה של העיר ראה אורי צבי בתור "האמת האחת" – עיר שכמו השמש, לא ניתן להפרידה לשני חלקים. על אי ההפרדה הזו קרא להיאבק גם בכוח.

תוצאות מלחמת העצמאות פגמו קשות בחזונו של המשורר. כבר במהלך המלחמה הלכה והתבהרה התמונה: ירושלים של אחרי המלחמה תהיה עיר המחולקת לשני חלקים עוינים – מערב העיר בשליטת ישראל, ומזרחה – בשליטה ירדנית. קצת יותר משנתיים מתום המלחמה, בברכת שנה חדשה ששלח ליקיריו בשנת תש"י (1950), כתב אורי צבי כי הוא: "משיב ברכה למברכי לקראת השנה החדשה", והוסיף שתהיה זו "שנת עליה להר הבית". שאלות של מזרח או מערב לא הפריעו לאורי צבי, אלא אובדן העיר העתיקה, הכותל והר הבית. עברו עוד כ-17 שנה עד שהתגשם חלומו.

 

האבן שנשא אצ"ג מהר הבית יחד עם הברכה ששלח בראש השנה של שנת 1950

 

מלחמת ששת הימים הייתה התיקון למה שראה אורי צבי בתור העוול הגדול של מדינת ישראל: הפקרת הר הבית במהלך מלחמת הקוממיות. מיד עם סיום המלחמה, נפעם אורי צבי (ואיתו מרבית הישראלים) מהישגיו האדירים של צה"ל – כיבוש סיני, רמת הגולן ובייחוד – שטחי יהודה ושומרון. נדמה היה שהאיחוד המיוחל עליו דיבר ואליו התפלל הפך למציאות. המשורר הנודע חיבר שירים, מכתבים ונאומים המפארים את הישגי הצבא באיחודו את העיר ירושלים.

זמן לא רב לאחר סיום המלחמה, עלה גריברג להר הבית ולקח עמו אבן שיש שמצא, ועליה הוסיף את הכיתוב "הר הבית". אנו מוצאים טון שונה לחלוטין בברכת השנה הטובה שחיבר לאחר ששת הימים. הוא ציטט את שירו "אמת אחת ולא שתיים" משנות ה-30, וכתב כי:

"לפי בינת השיר ב"ספר הקטרוג והאמונה", שקדם להוד ששת הימים:

אמת אחת ולא שתים

כשם שאין שתי ירושלים"

 

ברכת שנה טובה ששלח אצ"ג לאחר "הוד ששת הימים"

 

הידיעה חוברה בעזרתו של ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית.

 

כתבות נוספות

אורי צבי גרינברג כועס: לא רוצה נדבות

"מעטים נלחמו בחירוף נפש, אחרים התחבאו" – פרוטוקול ועדת החקירה לכניעת העיר העתיקה בירושלים נחשף

"הכנופיה" של אורי צבי גרינברג

האחיין של דוד בן-גוריון מגלה את המכתש הגדול

המסע שהחל כחיפוש אחר שטחי אימונים לפלמ"ח והסתיים כמסע שכולו אהבה עמוקה לארץ ישראל.

המסע הגדול למדבר

אלבום התצלומים של אריה בן גוריון באוספי ביתמונה, המצוי באוסף "מראה עיניים" של הספרייה הלאומית, מרתק במיוחד, וכולל מאות תמונות נהדרות ומסקרנות. פה ושם מציצה גם הבלורית הלבנה והמפורסמת של הדוד המפורסם קצת יותר, דוד בן גוריון.

אריה בן גוריון, יליד קרים שבדרום רוסיה (1916), עלה לארץ עם אמו ואחיו וגדל בחיפה. הוא ממקימי קבוצות "החוגים" של תנועת המחנות העולים, עימם הקים את קיבוץ בית השיטה, בו חי כל חייו הבוגרים. אריה פעל כמורה ומחנך בקיבוצו במשך עשרות שנים, ופיתח תכנית רעיונית-פילוסופית מקורית ומעמיקה המקשרת בין החינוך הקיבוצי החילוני ומנהגי השבת, החג וטקסי מעגל החיים הנהוגים ביהדות. אריה בן גוריון נפטר בשנת 1998.

אריה בן גוריון ומשפחתו

 

אנחנו מציצים לתמונה מהאלבום שצולמה ב"מסע הגדול" למדבר של חמשת הטיילנים הנמרצים: עזרא כדורי, מנשקה (בבאיוף) הראל, משה'לה הורביץ, אהוביה מלכין ואריה בן גוריון. חמשתם חברי "קבוצות החוגים" (מקימי הקיבוצים בית השיטה ומעוז חיים), בוגרי תנועת "המחנות העולים" ומדריכיה.

הם יצאו באביב 1942 לתור את מדבר יהודה, ובכיסם 15 לירות ארץ ישראליות אשר קיבלו מישראל גלילי, ממנהיגי "ההגנה". מטרתו המוצהרת של הסיור הייתה לבדוק האם מדבר יהודה מתאים לאימוני הפלמ"ח ולערוך מיפוי ראשוני של מערך השבילים, הנחלים ומקורות המים בו. למעשה – מדובר היה בהרפתקה, "מסע שחלקו רומנטי וחלקו דחף בלתי ניתן לריסון להכרת חבל ארץ חתום, דחף שמקורו בשיגעון הטיולים, באהבת הארץ השלמה ובאהבת התנ"ך", כפי שמוצע בביוגרפיה של אריה בן גוריון.

שביל הנחש, אוסף אריה בן גוריון

 

ראשיתו של המסע בירושלים, ממנה נסעו דרך חברון וחלחול ליאטה עם מונית ערבית. ביאטה שכרו בדואי עם שני גמלים, אשר נשאו על גבם את הציוד במסע רגלי עד למאהל של מכר בדואי בן שבט הג'אהלין שישב למרגלות המצדה. מאהל זה ישמש אותם כבסיס לסיוריהם בשבועיים הקרובים, וקשרים קרובים נקשרו בין החבורה לחסיין, מורה הדרך הבדואי.

מכאן יצאו הסיירים הצעירים לסרוק את הנחלים והשבילים שבין עין גדי וסדום: נחל צאלים, נחל משמר, נחל חבר, נחל דוד, נחל זוהר, נחל חימר, והגיעו אפילו עד המכתש הגדול. מטרת מסעם הייתה לעבור בכל שביל, לשתות ממי כל מעיין וגב מים ולסמן את כולם במפה. במדבר חגג עדיין האביב, מסופר בביוגרפיה של אריה בן גוריון: "הגבים היו מלאים מים טריים, פרחים רבים פרחו בכל מקום, לגמלים לא חסר עשב, ובכל מלוא העין שקקו חיים: עופות, צבאים, זוחלים וחרקים למיניהם." "כאן הבנתי לראשונה את משמעות ה'מדבר' התנכ"י" חוזר אריה, כדרכו, אל המקורות – "מקום התנהלות הבדווי להשקות צאנו ומקנהו."

כשהגיעו הסיירים למצדה, טיפסו במעלה המזרחי התלול, כשהם מחברים אליו יתדות וחבלים לטובת המטפסים שיבואו אחריהם, וכובשים מחדש את "שביל הנחש" עליו סיפר יוספוס פלביוס.

נחל ערוגות תצפית לעבר עין גדי
אוסף אריה בן גוריון

 

כך הגיעו גם למקום שלא שמעו עליו ואף חוקר מערבי לא כתב עליו לפניהם, ככל הנראה. "הם באו בחושך, עלו למעלה וראו את מה ש(לטענתם) המציאו את שמו בו במקום, "המכתש", אשר יקרא אחר כך "הגדול", כדי להבחין בינו לבין המכתש הקטן, שגם הוא עוד לא היה מוכר אז… וזו היתה חוויה אדירה, כי מי ראה עד אז אבן חול צבעונית? וכאן אתה לוקח גרזן, דופק בו על קיר אבן החול, ובכל מכה – נשפך חול בצבע אחר", סיפר מנשק'ה הראל.

לאט לאט הושלמה מפת מדבר יהודה שנשאו עימם החברים, שתהווה בסיס למפה מפורטת של 1:100,000 אשר תושלם לאחר חזרתם למרכז הארץ. המפה הזו גם תהווה להם אסמכתא לקבלת החזר הוצאות המסע מטעם מוסדות ההגנה, עניין שאין לזלזל בו כשמדובר בקיבוצניקים עניים.

לאחר שבועיים הסתיים הטיול. על בסיס סיפוריהם של הסיירים ועל סמך המפה שציירו החלו מסעות המדבר הגדולים של הפלמ"ח ושל תנועות הנוער, הנמשכים בצורה זו או אחרת עד היום, ושווים סיפור ותמונה נפרדים.

ולנו, שמדבר יהודה פרוש לפנינו ברשת שבילים מסומנים במפות מפורטות ועם מעקות מסודרים, נותר רק לקרוא ולקנא בחוויית הראשוניות והגילוי המפעימים להם זכו סיירי קבוצת "החוגים" הצעירים.

התמונה מהווה חלק מהתערוכה "עין גדי בעין ישראלית" אשר תוצג במבואת הכניסה לשמורת הטבע נחל דוד בעין גדי.

(מקור הסיפור: עמירה הגני, בגוף ראשון רבים, הקיבוץ המאוחד, תש"ע – 2010)

 

לאוסף התמונות של אריה בן גוריון

גלו עוד אלפי תמונות ב"מראה עיניים":