"אבא אמר שאני כבר אשב מקדימה ואם יבוא שוטר נגיד לו שיחד עם הגלגול הקודם אני בן שמונים ושבע". סיפור מאת סלע קורן
אבא אמר שאני אגרף את כל הדשא והוא יעשה את כל המסביב והזכיר לי לא להרים את הדברים הכבדים ונגמור תיק-תק. הוא אמר שחשוב שנעשה את זה כמו שצריך כי זאת יכולה להיות עבודה של פעמיים בשבוע. הוא אמר שבשבועיים הראשונים של החופש הגדול אני אעזור לו ואז נוכל לנסוע כולנו לחופשה.
הכלים תפסו את כל המושב האחורי, אז אבא אמר שאני כבר אשב מקדימה ואם יבוא שוטר נגיד לו שיחד עם הגלגול הקודם אני בן שמונים ושבע. ככה נסענו והיה לנו כיף, המצאנו דמויות ושיחקנו אותן וצחקנו המון.
כשהגענו אבא דבר ראשון חילץ את המגרפה ואמר לי להיכנס בשער ולהתחיל לגרף את הדשא והוא יביא את שאר הכלים, הוא מעמיס את הכול על מריצה ולוקח הכול בפעם אחת. פעם ניסיתי להרים את המריצה בזמן שהוא נעל את האוטו, והיא מיד נפלה והבנזין נשפך, אבל הוא לא כעס עליי, הוא יכול להיות די רגזן אבל לא על עניינים כאלה.
נכנסתי עם המגרפה. ליד הדשא ישבו ילדים מכיתות ו' שאני מכיר מבית הספר ואכלו ארוחת בוקר. עם ילד אחד דיברתי פעם, אז התקרבתי ואמרתי שבאתי עם אבא שלי לעבוד בגינה והתחלתי לגרף את הדשא. הם שתקו ורק הסתכלו עליי, אבל כשהתרחקתי הם חזרו לדבר על סרט שראיתי לא מזמן. הם ניסו לחקות את אחת הדמויות, ואני אלוף בחיקויים, אז באתי ושאלתי, רוצים לראות איך אני מחקה את פלקור? הם רק שתקו והסתכלו עליי, עד שאחד הילדים אמר, לא ממש. גם ככה אבא נכנס עם המריצה בפרצוף רציני, אז חזרתי לגרף במרץ כי חשבתי שאבא בפרצוף כזה כי התבטלתי מהעבודה. הוא התחיל לטפל בהשקיה ולעשב ליד החומות. כשסיימתי אבא אמר לי להביא את הטורייה, המילה טורייה הצחיקה את הילדים, הם אמרו שזאת מילה עתיקה. כשבאתי ליד אבא הוא אמר לי לאסוף את הערמות לשק, וכשהוא סיים הוא הלך להביא את הקלקר מהאוטו. הוא אמר לי לפתוח את הפה ולהרים את הראש והשקה אותי מלמעלה, ואחר כך שתה בעצמו. הדשא היה נקי, כל העשבים השוטים נעקרו והמים טפטפו מהצינורות. אבא אמר שעשינו עבודה טובה. אמרתי לו שאפשר להוסיף עוד שתילים, הוא אמר שזה רעיון טוב ושהוא הולך לסגור חשבון עם בעלת הבית.
כשאבא נכנס אחד הילדים הסתכל עליי, קימט כמה מפיות וזרק על הדשא. הוא רצה לראות אם אני ארים. לא ידעתי מה לעשות, עד שאבא חזר ואמר שבעלת הבית כבר תצא, ואז הוא ראה את המפיות. ראיתי מיד שאבא נדלק.
הוא אמר לי, מה דעתך שאני אהפוך עליהם את השולחן? זה היה שולחן פסיפס עם רגלי ברזל, אבל אני ידעתי שאבא חזק ומסוגל והוא סתם שואל, אם הוא נדלק הוא לא מקשיב לאף אחד, ועוד רגע הוא יהפוך עליהם את השולחן.
כבר ראיתי שהלכה העבודה של פעמיים בשבוע והלכה החופשה ובבית נספר לאמא והיא לא תגיד כלום, הרבה זמן.
החזקתי לאבא חזק בחגורה, הוא עשה צעד מהיר קדימה ונמשכתי אחריו כמו שפעם החזקתי בקולר של בודהה כשהיא ראתה חתול ועפתי קדימה, אבל לא נפלתי, רק נתקעתי עם האף במרפק של אבא.
אבא הסתכל עליי בפרצוף של 'תעזוב אותי עכשיו', אבל לא בכיתי.
עלה לי לראש משהו אחר, אמרתי מהר, אבא זאת הקרפדה, זאת הקרפדה היא שבכתה ופיזרה את המפיות בכל הגינה, הוא הסתכל עליי מבולבל וקצת נרגע, ושאל, למה היא בכתה? כי היא שמעה את החלזונות מלחששים מאחורי גבה.
ואז הדמעות התחילו לצאת, הפנים שלו היו מלאות אבק ודשא והדמעות פילסו דרך בחריצים, יצרו נחלים, אבל הוא לא ניגב אותן, הוא רק הסתכל עליי בעיניים רטובות, הוא אמר לי בקול חלש, אני חושש שטעות בידך, זאת לא הקרפדה, זה הענק, זה הענק מרמת הגולן, הוא שלח לנו מכתבים בזריקה אחת, כדאי שנאסוף אותם כי בטח הוא רוצה לדעת מתי נבוא לחופשה. ואז הוא אסף אותם בצעד אחד.
כשבעלת הבית יצאה אבא עשה לה סיבוב בגינה, ואמר לה שאני הצעתי לשתול בעוד מקומות והיא אמרה שזה רעיון מצוין. היא הייתה מאוד נחמדה, ובעניין של הכסף היא הזכירה לאבא שהיא יכולה לתת את העבודה לערבי או אריתראי אבל היא מעדיפה לתת את העבודה לאבא של מיכאל. אבא שתק, עד שרשם לה חשבונית.
בחופשה עשינו קיאקים. אבא אמר שהוא יישאר עם אביהו ואני ואמא נשוט בכיף. שטנו כמו אינדיאנים והיה אדיר, וכשהזרם היה חלש סיפרתי לאמא את כל הסיפור הזה. היא אמרה שאני ילד ענק וכדאי שאכתוב את זה. אחר כך שתקה, עד שאמרה שאפשר לקרוא לסיפור "הגיבור של החופשה".
תגובות על כתבה זו