ניקנור פארה (צ'ילה, 1914–2018)
Nicanor Parra
מספרדית: טל ניצן
ניקנור פארה, שהחל מספרו השני (1954) הגדיר עצמו אנטי-משורר ואת יצירתו אנטי-שירה, נחשב – אולי על אפו ועל חמתו, אולי לאו דווקא – לאחד מגדולי המשוררים ההיספאניים במאה העשרים. הוא זכה בפרסים רבים ונכבדים, ביניהם פרס סרוואנטס ב-2011, והיה מועמד לא-פעם לפרס נובל. ספרו האחרון ראה אור ב-2015 ונקרא 'אנטיפרוזה'. לרגל מותו בחודש האחרון בצ'ילה מולדתו, בגיל 103, להלן מבחר קטן מאנטי-שירתו.
אני לא מאמין בדרכי שלום
אֲנִי לֹא מַאֲמִין בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ
הָיִיתִי שָׂמֵחַ לְהַאֲמִין
בְּמַשֶּׁהוּ – אֲבָל אֲנִי לֹא
לְהַאֲמִין זֶה לְהַאֲמִין בֶּאֱלֹהִים
וַאֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל
מוֹשֵׁךְ בִּכְתֵפַי
סִלְחוּ לִי עַל גִּלּוּי הַלֵּב
אֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל הֶחָלָב אֲנִי לֹא מַאֲמִין.
הם היו בדיוק כפי שהיו
סָגְדוּ לַיָּרֵחַ – אֲבָל רַק קְצָת
קַלְעוּ סַלִּים מֵעֲנָפִים
לֹא הֵבִינוּ מֵהַחַיִּים שֶׁלָּהֶם בְּמוּזִיקָה
הִזְדַּיְּנוּ בָּעֲמִידָה
קָבְרוּ אֶת הַמֵּתִים בָּעֲמִידָה
הָיוּ בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהָיוּ
הנאהבים האידיליים האלה
דּוֹמִים לְזוּג נְמָלִים
לְזוּג עֵינַיִם בְּאוֹתוֹ פַּרְצוּף
לְזוּג נְחִירַיִם בְּאוֹתוֹ הָאַף
הַנֶּאֱהָבִים הַבְּנֵי זוֹנוֹת הָאֵלֶּה
דּוֹמִים לַיָּם בְּנִעְנוּעֵיהֶם
וְדוֹמִים לַשֶּׁמֶשׁ בְּכִתְמֵיהֶם.
גברת
הַיֶּלֶד שֶׁלָּךְ חוֹלֵה רַכֶּכֶת
תְּנִי לוֹ צִיר בָּשָׂר
חָלָב תְּנִי לוֹ סְטֵיק וּבֵיצָה
עִזְבִי מִיָּד אֶת הַחֹר הֶעָלוּב הַזֶּה
קְנִי לָךְ דִּירָה מוּל הַפַּרְק
אַתְּ נִרְאֵית כְּמוֹ אֵיזֶה רוּחַ רְפָאִים – גְּבֶרֶת
לָמָּה שֶׁלֹּא תַּעֲשִׂי קְפִיצָה קְטַנָּה לְמִיאָמִי
הדבר הזה חייב להיות בית-קברות
אַחֶרֶת אֵיךְ לְהַסְבִּיר
אֶת הַבָּתִּים הָאֵלֶּה בְּלִי דְּלָתוֹת וְחַלּוֹנוֹת
אֶת טוּרֵי הַמְּכוֹנִיּוֹת הָאֵינְסוֹפִיִּים
וּלְפִי הַצְּלָלִים הַזַּרְחָנִיִּים הָאֵלֶּה
סָבִיר לְהָנִיחַ שֶׁאֲנַחְנוּ בַּגֵּיהִנּוֹם
מִתַּחַת לַצְּלָב הַזֶּה
צְרִיכָה לִהְיוֹת כְּנֵסִיָּה
אֲנִי בָּטוּחַ
פנסיה
יַחַד עִם הַסִּימְפְּטוֹמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הָאָבִיב
מַגִּיעִים הַפֶּנְסְיוֹנֶרִים
לְכִכָּר הַגִּבּוֹרִים בְּסַנְטְיָאגוֹ דֶּה צִ'ילֶה
וּמִתְיַשְּׁבִים עַל סַפְסְלֵי הַבַּרְזֶל
רֶגֶל עַל רֶגֶל
לֵהָנוֹת מֵהָאֲוִיר הַשָּׁקוּף
תַּחַת גֶּשֶׁם שֶׁל יוֹנִים אֲפֹרוֹת.
הַפֶּנְסְיוֹנֶרִים חַיִּים בְּסִימְבְּיוֹזָה
עִם הַצִּפּוֹרִים הָאֵלֶּה שֶׁבְּצֶבַע צְמַרְמֹרֶת:
הֵם מְכַבְּדִים אוֹתָן בְּבָטְנִים
וְהֵן
בְּנִקּוּרִים חֲבִיבִים
שׁוֹלְפוֹת שְׁיָרֵי בָּשָׂר מִבֵּין שִׁנֵּיהֶם.
הַפֶּנְסְיוֹנֶרִים הֵם לַיּוֹנִים
מַה שֶּׁהַתַּנִּינִים לַמַּלְאָכִים.
כמה פעמים אני צריך להגיד אותו דבר!
תִּקְנוּ קוֹטֵל חֲרָקִים
תְּסַלְּקוּ אֶת הַקּוּרֵי עַכָּבִישׁ מֵהַתִּקְרָה
תְּנַקּוּ אֶת הַשְּׁמָשׁוֹת
הֵן מְכוּסוֹת חָרָא שֶׁל זְבוּבִים!
תְּנַגְּבוּ אֶת הָאָבָק מֵהָרְהִיטִים
וְהֲכִי הֲכִי דָּחוּף:
תָּעִיפוּ לִי אֶת הַיּוֹנִים הָאֵלֶּה מֵהָעֵינַיִם:
הֵן מְטַנְּפוֹת לִי אֶת הָאוֹטוֹ כָּל הַזְּמַן!
אֵיפֹה לַעֲזָאזֵל תַּקַעְתֶּם אֶת הַגַּפְרוּרִים שֶׁלִי!
אני לא זקן סנטימנטלי
תִּינוֹק קָטָן לֹא מֵזִיז לִי
יָמוּת הָעוֹלָם
אֲנִי לֹא הָיִיתִי לוֹקֵחַ תִּינוֹק לַיָּדַיִם
שֶׁכֹּל אֶחָד יְכַסֶּה אֶת הַתַּחַת שֶׁל עַצְמוֹ
אֲנִי לֹא סוֹבֵל אֵרוּעִים מִשְׁפַּחְתִיִּים
עָדִיף לִי לַחֲטֹף נָבּוּט בָּרֹאשׁ
מֵאֲשֶׁר לְשַׂחֵק עִם אַחְיָן
גַּם נְכָדִים לֹא עוֹשִׂים עָלַי רֹשֶׁם
לְיֶתֶר דִּיּוּק הֵם מְעַצְבְּנִים אוֹתִי רֶצַח
אֵיךְ שֶׁהֵם רוֹאִים אוֹתִי חוֹזֵר מֵהַחוֹף
הֵם מִתְנַפְּלִים עָלַי בְּיָדַיִם מוּשָׁטוֹת
כְּאִלּוּ אֲנִי אֵיזֶה סַנְטָה קְלָאוּס מְזֻיָן
בְּנֵי זוֹנוֹת קְטַנִּים
מָה הֵם חוֹשְׁבִים לְעַצְמָם?
נַנִּיחַ שֶׁהוּא אִישׁ מֻשְׁלָם
נַנִּיחַ שֶׁצָּלְבוּ אוֹתוֹ
נַנִּיחַ אֲפִלּוּ שֶׁהוּא קַם לִתְחִיָּה
– כָּל זֶה מַמָּשׁ לֹא מֵזִיז לִי –
מָה שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה לְגַלּוֹת
זֶה לְאָן נֶעֶלְמָה הַמִּבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם
חַיָּבִים לִמְצֹא אוֹתָהּ מָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
