.
שני שירים מאת מֵהְדי מוּסָוִוי
מפרסית: אורלי כהן
.
40 [1]
יוֹשֶׁבֶת בְּיָדַי
צִפּוֹר עֲצוּבָה
אוֹמֶרֶת לִי: קוּם!
אוֹמֶרֶת לִי: אַל תֵּשֵׁב
.
אֵיזֶה כְּאֵב בְּקוֹלָהּ!
אֵיזֶה רגֶֹז בְּעֵינֶיהָ!
אוֹמֶרֶת: הִצָּמֵד לַטֵּרוּף
וֶאֱהֹב אוֹתִי
.
קוּם מֵהָאֵימָה
גַּלֵּה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ
אֱמֹר לָעוֹלָם: לאֹ!
פְּתַח אֶת מַנְעוּל הַדֶּלֶת
.
צְחַק כִּמְשֻׁגָּע
בְּיָמִים חוֹלִים אֵלֶּה
בַּעֲבוּר אֲנָשִׁים אֵלֶּה
אַל תַּזִיּל לָרִיק דִּמְעוֹתֶיךָ
.
שְׁאַג עַל הָעוֹלָם,
שַׁאֲגַת שִׂמְחָה
צֵא בְּמָחוֹל מְשֻׁגָּע
עִם מִגְדַּל אַזַאדִי
.
אֶת שֶׁבְּלִבְּךָ מְקַנֵּן –
תֵּן לָזֶה לָצֵאת,
צַיֵּר עַל הַקִּירוֹת
אֶת חֲלוֹמוֹתֶיךָ בְּדָם
.
קַח אֶת הַגִּיטָרָה
הַתְחֵל לָשִׁיר
וּזְכֹר
אֶת רֶגַע הַמָּעוֹף
.
כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמַע בָּעוֹלָם
קוֹל הָאַהֲבָה וְהַטֵּרוּף
בִּשְׁתִיקָה מֻחְלֶטֶת זוֹ
תָּשִׁיר… שׁוּב וָשׁוּב…
▪
גוֹסֶסֶת בְּידַָי
לְזֵכֶר הַגַּן וְהָעֵץ
צִפּוֹר עֲצוּבָה
צִפּוֹר בַּת־מַזָלּ…
۴۰
نشسته توو دستام
پرنده ای غمگین
به من می گه: پا شو!
به من می گه که نَشین
.
چه رنجیه توو صداش!
چه بغضیه توو چشاش!
می گه بزن به جنون
که عاشق من باش
.
بلند شو از کابوس
خورشیدو پیدا کن
بگو به دنیا: نه!
قفل درو وا کن
.
بخند دیوونه
توو این روزای مریض
برای این مردم
اشکاتو دور نریز
.
بکش سر دنیا
فریادی از شادی
برقص دیوونه
با برج آزادی
.
حرفای قلبت رو
بذار بیاد بیرون
بکش رو دیوارا
رؤیاهاتو با خون
.
گیتارتو بردار
سر بده آوازو
به خاطرت بسپار
لحظه ی پروازو
.
بپیچه توو دنیا
صدای عشق و جنون
توو این سکوت محض
بخون… دوباره بخون…
▪
می میره توو دستام
به یاد باغ و درخت
پرنده ی غمگین
پرنده ی خوشبخت…
59[2]
הַהִמְנוֹן הָיָה עַל שְׂפָתַיִךְ
הֵפִיחַ חַיִּים בִּשְׁלשֶֹׁת הַצְּבָעִים הַמֵּתִים[3]
זוֹעֶקֶת אֶת זַעֲקָתָהּ שֶׁל אִירָאן
דִּגְלֵךְ הֵנִיף אֶת הָרוּחַ!
.
תֹּף הָלַם בְּמוֹחֵךְ הֶחָלוּל
הַזַעַּם סָדַק אֶת הַקִּירוֹת
מִצַּד זֶה בְּתוֹךְ סִמְטָאוֹת לְלאֹ מוֹצָא
אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה סָפְגָה מַכּוֹת
.
שֻׁדְרּו בַּטֵּלֵוִיזְיהָ
שֵׁמוֹת שֶׁהָיוּ לָךְ לְכִנּוּי וְלִגְנַאי
מַחֲשָׁבָה עַל שִׁחְרוּר מוֹלַדְתִּי
בְּיָדֵךְ הָיָה דֶּגֶל שְׁלשֶֹׁת הַצְּבָעִים שֶׁלָּךְ
▪
בַּלַּיְלָה שֶׁל עֵינֶיהָ הַשִּׁכּוֹרוֹת שֶׁל נֶדַא[4]
הָיוּ הַצַּלָּקוֹת מֵהַמַּלְקוֹת הַ"חַד" שֶׁלִּי[5]
הַיָּרֹק שֶׁל אוֹתוֹ עֵץ חֲסַר סְתָו
הַצֶּבַע הָיָה לֵילוֹת־הַבְּכִי שֶׁל אֲבוֹתַי
.
עַל כְּתֵפִי בָּעַר כַּדּוּר
זָר מָדַד אֶת הַדֹּפֶק שֶׁלִּי
בַּדָּם, רָכַן קָשִׁישׁ
נִשֵּׁק אֶת הַצָּמִיד הַיָּרֹק שֶׁלִּי[6]
.
הַיָּרֹק שֶׁל הַדֶּגֶל לְאִישׁ לאֹ הִגִּיעַ
הַגַּן שֶׁלָּנוּ כֻּלּוֹ הוּצַף בִּנְחִילֵי אַרְבֶּה
תְּרוּפַת הַפֶּלֶא[7] שׁוּב אִחֲרָה לְהַגִּיעַ
גּוּפָתוֹ שֶׁל סֹהְרַאבּ[8] הָיְתָה קְפוּאָה
.
בְּסוֹף סִמְטְאוֹתַיִךְ לְלאֹ הַמּוֹצָא
הַנְּעוּרִים הִזְדַּקְּנוּ בְּלִבִּי
כֹּה הֻשְׁמַט… מִשִּׁירִי
לאֹ נוֹתַר מָה לִקְרֹא מִלְּבַד הַלָּבָן
.
צֶבַע שָׁחֹר הֵגִיחַ מִמֵּךְ, גּוֹזָל עוֹרֵב
עַל נוֹצוֹתֵיהֶן הָעֲיֵפוֹת שֶׁל הַיּוֹנִים
הָיָה זֶה סִפּוּר הִתְעַלּוּת הָאוֹהֲבִים:
עָלוּ עַל הַגַּרְדּוֹם, הָרָאשִׁים
.
"שְׁעוֹנֵךְ צִלְצֵל אַרְבַּע פְּעָמִים"[9]
הָאֶקְדָּח תִּכְנֵן לַהֲרגֹ
מְטַר הַשֶּׁלֶג עַל קֶבֶר
הָיָה זֶה הַלָּבָן שֶׁל הַדֶּגֶל שֶׁלִּי[10]
▪
חָשַׁבְתִּי עַל הַשֶּׁמֶשׁ
מִשְׁקְפֵי הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלָּךְ הָיוּ תָּמִיד
הָרַדְיוֹ שִׁדֵּר: הָעִיר שְׁקֵטָה
לְמַרְאִית עַיִן, הָאַסְפַלְט הָיָה אָדֹם!
.
הַבּוּלְדּוֹזֵרִים חַסְרֵי הָעֵרֶךְ שֶׁלָּךְ
קָצְרוּ אֶת הַצִּבְעוֹנִים שֶׁלִּי
בַּעֲלֵי הַקְּלִיעִים וְהָאַלּוֹת
הֵטִילוּ וֵטוֹ עַל גּוֹרַל הָאַהֲבָה
.
תַּגִּידִי לְנִטַ'אמִי[11] שֶׁיִּכְתֹּב
כִּי מִי שֶׁהָיָה בָּעִיר מַגְ'נוּן[12] הָיהָ
לאֹ הָיָה לוֹ יַיִן וְלאֹ תַּפּוּחַ שֶׁל חַוָּה
הַדֶּגֶל שֶׁלִּי אָדֹם מִדָּם הָיָה!
.
חֲבֵרַי מֵתוּ אֶחָד־אֶחָד
כְּאֵבֵנוּ מֵאַהֲבָה הָיָה אוֹ מִשִּׁגָּעוֹן?!
בְּיָדֵךְ הָיָה דֶּגֶל שְׁלשֶֹׁת הַצְּבָעִים שֶׁלָּךְ
כִּמְכֻשֶּׁפֶת הָיִית מוּל הַטֵּלֵוִיזְיָה
.
כָּתְבוּ בָּעִתּוֹן: אֲנַחְנוּ מְאֻשָּׁרִים!
אֲנִי בָּכִיתִי: הֵיכָן הִיא הַחֵרוּת?!
הָיִיתָ בְּחֵיק חֲבֶרְתְּךָ!
קִלַּלְתְּ אוֹתִי וְאֶת הָאַהֲבָה!
.
תַּחַת כֹּבֶד אַלְפֵי סְתִירוֹת
מֵעֵבֶר לַהִיסְטוֹרְיָה, לָנֶצַח הָיָה שָׁפוּף
מִכָּל צִבְעֵי תֵּבֵל
מוֹט הַדֶּגֶל, הָיָה גּוֹרַל הַדּוֹר הַזֶה!
۵۹
بر لب تو سرود ملّی بود
به سه تا رنگ مرده جان می داد
داد را می کشیدی از «ایران»
پرچمت باد را تکان می داد!!
.
طبل بر مغز خالی ات می کوفت
بغض دیوارها ترک می خورد
آن طرف توی کوچه ای بن بست
خواهر کوچکم کتک می خورد
.
پخش می شد درون تلویزیون
اسم هایی که نام و ننگت بود
من به فکر رهایی وطنم
دست تو پرچم سه رنگت بود
▪
در شبِ چشم های مست «ندا»
جای شلّاق های «حدّ» م بود
«سبز»ی آن درخت بی پاییز
رنگ «شبگریه»های جدّم بود
.
روی کتفم گلوله ای می سوخت
یک غریبه گرفت نبضم را
پیرمردی میان خون، خم شد
بوسه زد دستبند «سبز» م را
.
سبز پرچم به هیچ کس نرسید
همه ی باغ ما ملخ زده بود
نوشدارو دوباره دیر رسید
تنِ «سهراب» از تو یخ زده بود
▪
آخر کوچه های بنبستت
پیر شد در دلم جوانی ها
آنقدر حذف شد… که از شعرم
هیچ ماند و «سپید» خوانی ها
.
رنگ «مشکی» زد از تو جوجه کلاغ
بر پَرِ خسته ی کبوترها
شرح معراج عاشقان این بود:
رفت بالای دارها، سرها
.
«ساعتِ تو چهار بار نواخت»
اسلحه توی فکر کشتن بود
ریزش برف بر سرِ یک گور
این سپیدی پرچم من بود
▪
من به خورشید فکر می کردم
عینک دودی تو «هرگز» بود!
رادیو گفت: شهر آرام است
ظاهراً آسفالت، قرمز بود!
.
بولدوزرهای بی سر و پایت
لاله های مرا درو کردند
صاحبان گلوله و باتوم
عاقبت عشق را «وتو» کردند
.
به «نظامی» بگو که بنویسد
هر که در شهر بود «مجنون» بود
نه شراب و نه سیب حوّا داشت
سرخی پرچم من از خون بود!
▪
دوستانم یکی یکی مردند
درد ما عشق بود یا که جنون؟!
دست تو پرچم سه رنگت بود
مسخ بودی جلوی تلویزیون
.
روزنامه نوشت: خوشبختیم!
گریه کردم: کجاست آزادی؟!
بغل دوست دخترت بودی!
به من وعشق، فحش می دادی!!
.
زیر بارِ هزار ناموزون
پشت تاریخ، تا ابد خم بود
از تمامی رنگ های جهان
سهم این نسل، چوب پرچم بود!!
____________________________
[1] שיר מס' 40 מתוך הקובץ ״בְּשִׁיטַת הַסָּמוּרַאי״ ( به روش سامورایی), שיצא לאור בפרסית בשנת 2019.
[2] שיר מס' 59 מתוך הקובץ ״לֵצָנוּת מוּל כִּתַּת הַהוֹצָאָה לְהוֹרֵג״ (دلقکبازی جلوی جوخه اعدام), שיצא לאור בפרסית בשנת 2018.
[3] שלושת צבעי דגל איראן מסמלים רעיונות שונים המיוחסים לתקופה הפרה־אסלאמית וגם האסלאמית; הצבעים הם (מלמעלה למטה): ירוק, המסמל טבע, אושר, אחדות, פיתוח ושגשוג, וגם את האסלאם; לבן, המסמל חופש; אדום, המסמל אש, חיים, אהבה וגם אומץ ומרטיריות.
[4] נֶדַא אַקַא־סוֹלְטַאן (ندا آقاسلطان, Neda Aqa-Soltan, 1983–2009): נהרגה במהלך הפגנות המחאה נגד תוצאותיהן המזויפות של הבחירות לנשיאות באיראן ב־20 ביוני 2009. על פי מקורות מערביים, עדי ראייה סיפרו שאַקַא־סוֹלְטַאן נורתה בפקודת הבַּסִיג' – ארגון צבאי למחצה. עוברי אורח צילמו את מותה ושידרו באינטרנט, והסרטון הפך לנקודת מפגן בעבור האופוזיציה. מותה של נדא הפך לסמל המאבק נגד בחירתו השנויה במחלוקת של הנשיא מחמוד אחמדינז'אד לקדנציה שנייה.
[5] "חַד" (יש לבטא 'הד') בפרסית משמעותו גבול, כלומר לשים גבול או להרתיע באמצעות ענישה. זוהי קטגוריה בחוקי הענישה האסלאמיים, המוזכרים בקוראן ובהלכה האסלאמית ומיושמים ברפובליקה האסלאמית. בקטגוריה זו אין השופט יכול לשנות את גזר הדין שניתן מחמת הפשע, כי הפסיקות הללו נקבעו בקוראן. ואלו כמה מהעונשים הקבועים בחוק: תלייה (למשל מפני גילוי עריות), צליפות שוט (למשל עקב שתיית יין) וקטיעת אצבע, יד או רגל (למשל בשל גניבה).
[6] בהפגנות של קיץ 2009 ענדו המפגינים באיראן צמידים ירוקים, הצבע המזוהה עם התנועה הירוקה. רבים מחוץ לאיראן ענדו אף הם צמידים כאלו לאות הזדהות עם המפגינים.
[7] נוּשְׁדַארוּ (בפרסית) – תְּרוּפַת פֶּלֶא, סוֹתְרָן, תרופה נוגדת רעל. ראו גם בהערה הבאה.
[8] סֹהְרַאבּ אַעְרַאבִּי (سهراب اعرابى, Sohrab Aʻrabi, 1990–2009): סטודנט בן 19, שמותו בעת ההפגנות שלאחר הבחירות לנשיאות איראן בשנת 2009 הפך אותו לסמל. סוהראב נעלם ב־15 ביוני במהלך ההפגנות, ולאחר כחודש של חיפושים שערכו חבריו וקרובי משפחתו – התברר שנהרג. נסיבות מותו המדויקות אינן ודאיות. הדובר בשיר אף מַפְנה אל סוהראב המיתולוגי מעלילות "רֹסְתַם וְסֹהְרַאבּ", המסופרות בשַׁאהְ־נַאמֶה. סוהראב היה בנו של רוסתם, לוחם וגיבור איראני. לאחר שנפצע סוהראב אנושות בדו־קרב, חשש מלך איראן ששילוב כוחם של האב והבן יביא למפלתו ועל כן עיכב את מתן תרופת הפלא לריפוי סוהראב.
[9] ציטוט משירהּ של המשוררת פֹרוּע' פַרֹחְ'זַאד (فروغ فرخزاد, Forough Farrokhzad, 1934–1937), "הבה נאמין בראשית העונה הקרה" (ایمان بیاوریم به آغاز فصل سرد…, 1974). שיר אוטוביוגרפי זה של פרח'זאד מתאר ייאוש פשוט ועצוב; את מצוקתה ובדידותה של הדוברת בהבינה שלא יגיע מושיע – ואילו הזמן חולף לו במעבר העונות, כארבעה צלצולי שעון.
[10] הכוונה לצבע הלבן, משלושת צבעי דגל איראן, המסמל חופש.
[11] גַ'מַאל אַ־דִּין אַבּוּ־מֻחַמַּד אִלְיַאס אִבְּן־יוּסֻף אִבְּן־זַכִּי אִבְּן־מֻאַיַּד (جمال الدین ابو محمّد الیاس بن یوسف بن زکی بن مؤیَّد), שנודע בשם נִטַ'אמִי גַנְגַ'וִי (Nizami Ganjavi, 1141–1209) היה משורר איראני סוני, יליד גַנְגַ'ה (כיום ברפובליקת אזרבייג'אן). ידוע כאחד המשוררים הרומנטיים הגדולים בספרות הפרסית.
[12] "לֶיְלִי וּמַגְ'נוּן" (בערבית مجنون ليلى, באנגלית Leyli and Majnun): פואמה שחיבר נט'אמי בשנת 1192. הפואמה מבוססת על סיפור אמיתי של אהבת המשורר הערבי קייס אל־עמארי ללילא. היות שאהבתו זו הוציאה אותו מדעתו, הוא נודע בתור "מַגְ'נוּן", כלומר משוגע.
.
מֵהְדי מוּסָוִוי, יליד איראן 1976, הוא משורר אופוזיציונר גולה החי כעת בנורווגיה. נחשב כיום לאחד המשוררים האיראנים המפורסמים והאהודים באיראן ומחוצה לה. מוסווי בעל תואר דוקטור ברוקחות והיה בעל בית מרקחת באיראן. השתתף בפסטיבלים מחתרתיים לשירה וגם יזם כמה, והעביר בסתר סדנאות כתיבה יצירתית ושירה באינטרנט. בשל נושאי כתיבתו וביקורתו על המשטר באיראן, הועמד לדין והורשע בשנת 2013 באשמת "העלבת דבר קודש", ונגזר עליו עונש מאסר לתשע שנים, ו־99 מלקות. מוסווי נאסר בכלא אווין והצליח להימלט מאיראן בשנת 2015. שיריו שכאן, בתרגומה של אורלי כהן, רואים אור בימים אלה בספר "כיכר החירות עקובה מדם", בהוצאת כתב.
אורלי כהן, ילידת איראן, דוקטורנטית בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטת חיפה. בעלת תואר שני בפילוסופיה ותואר ראשון בספרות ופילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב. בעלת תעודת הוראה בספרות. עוסקת בהוראת ספרות והוראת עברית באולפן עולים חדשים.
.
» במדור "וּבְעִבְרִית" בגיליון המוסך הקודם: סיפור מאת רִיוּנוֹסוּקֶה אָקוּטָגָאווה בתרגום אירית עקרבי ואיתי פרל
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
