ברר ברר ו-זזזז: איך תושבי ארץ ישראל למדו להשתמש בטלפון אוטומטי

בשנות השלושים של המאה העשרים הגיעה לארץ ישראל המצאה חדשה - מרכזיית טלפון אוטומטית, כזאת שבה חיוג מספר מוביל ישר אל היעד, בלי לשוחח עם מרכזנים שהעבירו חוטים בין שלוחות. איך לימד מדריך הטלפון את המשתמשים להשתמש בטכנולוגיה החדשה ומה עושים כשאין תשובה?

1

הילד יובל שרון משחק בטלפון בשנות החמישים. באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

טכנולוגיה היא תחום שמתפתח במהירות הבזק במאה השנים האחרונות. כשהשורות האלה נכתבות, בתחילת העשור השלישי של המאה ה-21, מילים כמו "מרכזיה", "מרכזנית", ואפילו "אזור חיוג", כמעט ואינן מובנות לרוב הקוראים והקוראות. אבל בימים אחרים, כשאנשים הסתובבו עם אלפונים קטנים ובהם רשימת כל מכריהם מסודרת לפי אל"ף-בי"ת ובסמוך לכל שם מספר הטלפון שלו – אז כולם ידעו איך זה עובד.

עוד לפני כן, בעשורים הראשונים להמצאת הטלפון, אפילו מספרי טלפון לא היו. כדי להתקשר כל שהיה צריך לעשות הוא להרים את השפופרת, ולדבר עם המרכזן או המרכזנית. הם חיברו פיזית את החוט למקום המתאים על מנת שתוכלו לדבר עם היעד המבוקש. מאוחר יותר הומצאה המרכזיה האוטומטית, הומצאו מספרי הטלפון, והומצאה פעולת החיוג – בחוגה, למי שזוכר. מאז גם החוגה נמוגה אל תהום הנשייה, אז נזכיר שהמחייגים נדרשו לתחוב את אצבעם אל החור עם המספר המתאים, ולסובב את החוגה עם כיוון השעון עד תום הסיבוב. ואז הם גם היו צריכים לחכות שהחוגה תשוב למקומה הרגיל לפני שיכולים היו לחייג את המספר הבא. אפשר לדמיין את התסכול לעומת הבחירה באיש קשר ולחיצה על לחצן ירוק.

1
אישה משוחחת בטלפון. צילום: בוריס כרמי, מתוך אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

בשנות השלושים הגיע סוף סוף החידוש גם לארץ ישראל. סוף כל סוף משתמשי הטלפון בארץ ישראל – היו בערך כמה מאות כאלה – לא נזדקקו יותר להודיע למרכזנים ולמרכזניות עם מי הם מבקשים לדבר, אלא יכולים היו לחייג את המספר ולהתחבר ליעדם אוטומטית. חלקם אולי הצטערו על כך (וראו תמונה מצורפת), אבל אי אפשר לעצור את גלגלי הקדמה. וכמו שהיום צריך להסביר איך השתמשו במכשירי הטלפון המוזרים האלה, כך היה צריך ללמד את בני התקופה איך משתמשים בטכנולוגיה החדשה הזאת.

1
המשתמשים מתבקשים לא לדבר עם הטלפניות. מתוך מדריך הטלפון שנת תרצ"ד (1934), לפני התקנת המרכזייה האוטומטית

על כן למדריכי הטלפון שהודפסו בשנים שלאחר החידוש המלהיב, נוספו כמה עמודי הסבר למשתמשים החדשים. במבט לאחור, המדריכים האלו הם חלון לארץ ישראל של אז: לעברית, למרקם החברתי, ולחידושים הטכנולוגיים המטלטלים.

1
מדריך הטלפון של שנת תרצ"ח (1938) הוא בעל חיוג מקוצר! במקום לחפש כל פעם את מספרי הטלפון המבוקשים ביותר, יש מקום לכתוב אותם בראשית המדריך

ראשית, מדריך הטלפונים לא מזניח את השיטה הישנה. דף ההסבר הראשון עדיין עוסק בשירות "הרגיל" בו נעזרים במרכזן או במרכזנית. תחת הכותרת "מהות שירות הטלפון" נכתב במדריך כך: "שלושה צדדים שותפים לשיחה טלפונית, והם: אתה בעצמך, המרכז והמנוי הרחוק. שיחה טלפונית מוצלחת אפשרית בהשתתפות שלושת הצדדים האלה ואיננה אפשרית בלעדיהם. אינו די למרכז בלבדו לעשות את עבודתו כראוי אלא שלושת הצדדים חייבים לעבוד יחד בהתאמה, ומטעם זה אתה מתבקש להטות אוזן קשבת להוראות כדלקמן". מלחיץ, אבל נרצה ששיחת הטלפון תעלה יפה, אז בואו נקשיב.

"דבר ברור וישר לתוך כלי-הדיבור", פותחת ההוראה הראשונה, ומוסיפה נקודה שחשובה גם היום: "אם דיברת ברור אתה פטור כמעט בהחלט מדבר בקול רם". דבר שני: כשהשיחה תמה, יש להשיב את מה שנקרא "כלי השמיעה" למקומו. ושלישית, מדגישים המחברים, אין להשיב את כלי השמיעה למקומו כל עוד נמשכת השיחה.

1
קטע מתוך דף ההסבר על השימוש בטלפון, מדריך הטלפון תרצ"ח. אפשר לצפות בשני עמודי ההסבר כאן וכאן

ויש עוד הוראות חשובות למען הנימוס. "כיצד עונים לשיחתו של מנוי אחר?", שואל המדריך ועונה, "ענה תכף. שכן חשיבות יתרה מיוחסת לתשובה תכופה", בין היתר כי "מחובתה של הטלפוניסטית לנתק את הקשר ברגע שהמשוחח משיב את כלי השמיעה שלו למקומו, ומזמן שנותק הקשר אי אפשר לה, לטלפוניסטית, אלא לעיתים רחוקות מאוד, מהודיע שוב את מספרו של המשוחח". כלומר, תשכחו משירות כוכבית 42, ואל תחשבו אפילו על שיחה מזוהה.

איך עונים? "אם בית פרטי, ענה: 'מר לוי מדבר'. אם אדם אחר מדבר בשם מר לוי, ענה: 'ביתו של מר לוי'. אם בית מסחר, ענה: 'לוי ושות'. אל תען "הן" או "הלוא", לפי שמילים אלה יש בהן משום איבוד זמן". בהמשך מסבירים המחברים שמילוי שיטתי אחרי ההוראות האלו יסייע בהספקת שירות מוצלח וטוב, ויכולתו של שירות הטלפונים לשרת את הציבור כיאות תלוי במידת הסיוע שמתקבל מאת המנויים. כמו כן, מפצירים המחברים במנויים להתייחס יפה אל המרכזנים והמרכזניות, "באותה מידה של דרך ארץ ואדיבות שאתה דורש מהם להתייחס אליך".

1
אם מדובר בבית פרטי, ענה "מר לוי מדבר". מתוך מדריך הטלפון שנת תרצ"ח

לאחר מכן מגיעים לעיקר, והוא ההסבר על השימוש בטלפון האוטומטי החדש, כזה שבו נגרע מהמטלפנים התענוג לשוחח עם טלפוניסטים, ועליהם לחייג את המספר ולהמתין עד שיענו. "משנשמע קול הסיבוב הכנס אצבע בחור המראה את הספרה הראשונה של המספר הדרוש לך, סובב את החוגה עד שהאצבע תגיע למעצור ואח"כ הוצא את האצבע כדי שהחוגה תחזור למקומה. עשה כן בכל ספרה של המספר הדרוש", כך מסביר המדריך את עקרון החיוג החדש. שימו לב ש"אין להתחיל בסיבוב בחוגה אלא לאחר ששמעת מבעד לשפופרת את קול הסיבוב".

מאחר שכבר אין טלפוניסטית שתסביר לך אם הקו תפוס או אין תשובה, מבהיר המדריך מה לעשות במקרים כאלה. "אם המספר הדרוש הוא תפוס…אין כל תועלת בסיבוב שני מיד. עליך לחכות רגעים מספר בטרם תחזור ותסובב את החוגה כדי לדרוש את מספרך". לתשומת לב כל מי שהשאיר פעם חמש שיחות שלא נענו תוך עשר דקות אצל מישהו.

1
כיצד משתמשים בטלפון אוטומטי? מתוך מדריך הטלפון שנת תרצ"ח. לצפייה בעמוד המלא לחצו כאן

"כשאתה שומע את 'קול הצלצול' פירושו כי הפעמון של המספר הדרוש לך מצלצל. אם נמשך הקול זמן מה ואין המנוי עונה, פירוש הדבר שאין תשובה! ולפי שהמנוי אינו נמצא מסתמא בביתו אין כל תועלת לחזור ולסובב את החוגה". עוד כמה עשורים יעברו עד שיגיע לארץ ישראל גם המשיבון האלקטרוני, ועוד קצת זמן אחר כך עד שהודעות התא הקולי ייעלמו לחלוטין.

החידוש העיקרי במעבר לטלפון האוטומטי היה שמנויי הטלפון נדרשו לפתע להבין לבדם מה קורה, ללא עזרת מרכזנים שליוו אותם בפעולה. לצורך כך הומצאו הצלילים המוכרים לנו עד היום משיחות הטלפון שלנו. המדריך האדיב מפרט כיצד נשמעים הצלילים. קול הסיבוב (כלומר קו פתוח) הוא "קול נהימה ממושך". בזמן הצלצול נשמע הקול "ברר ברר – ברר ברר". כשהמספר תפוס תשמעו "זזזז – זזזז – זזזז – זזזז", וכן הלאה. משהו מההוראות וההסברים שניתנו למשתמשי הטלפון שרד ב"שיר הטלפון" של הגשש החיוור.

1
"ברר ברר – ברר ברר". טבלת הצלילים ופירושם, מתוך מדריך הטלפון של שנת תרצ"ח

כאן נפתח המדריך עצמו, ובו רשימת כל המנויים בארץ ישראל. רובם בירושלים, תל אביב וחיפה, ומיעוטם בערים נוספות כמו באר שבע, בית לחם, בית שאן וג'נין. בכל בת ים כולה היה רק טלפון אחד במשרד הדואר למשל. בין המנויים אפשר למצוא גם ידוענים מקומיים כמו ד"ר הלנה כגן, מנחם אוסישקין ובני משפחת נשאשיבי בירושלים, איתמר בן אב"י ואחרים בתל אביב. במדריך יש גם לא מעט פרסומות נאות, ממש כמו במדריך דפי זהב. קצרה היריעה מלתאר את כל הפרטים המופיעים במדריך, ומעט מהם תוכלו לראות בעצמכם בגרסת המדריך שזמינה דיגיטלית באתר הספרייה הלאומית.

1
שני עמודים מתוך מדריך הטלפון של שנת תרצ"ח. פרסומת לבירה היינקן לצד רשימת השמות

אם תרצו להעיר, להוסיף או לתקן, אנא כתבו לנו כאן בתגובות, בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם. ואם תרצו, בואו גם לבקר בספרייה (על פי כללי התו הירוק) וחפשו קרובי משפחה במדריכי הטלפונים של שנות השלושים.

עכשיו בקולנוע: בורקס עם חתיכה של גפילטע פיש

בין שנות השישים לשמונים צץ לצד ז'אנר סרטי הבורקס ז'אנר סרטים מקביל. חובבי התגיות ניסו להצמיד לסרטים האלה שמות משמות שונים כמו לאטקעס או קניידלעך. בסוף נמצא השם הקולע מכולם: סרטי גפילטע פיש. ולא חייבים לצפות בהם עם גזר על הראש

1

זאת המצווה החילונית החשובה ביותר של יום העצמאות. פעם אלו היו ערוצי השידור, היום שירותי הטלוויזיה וה-VOD, כולם כולם ממהרים להציע לנו לצפות בכל טוב מתוך תוצרת הקולנוע הישראלי, ובעיקר בסרטים מהז'אנר הישראלי מכל: סרטי "בורקס". הסרטים האלו הם בעיקר מצחיקים, לא מעט מלודרמטיים, ברובם יככבו יהודה בארקן ז"ל וזאב רווח, ואת הגדולים שבהם כולכן/ם יכולות למנות כבר: "צ'רלי וחצי", "חגיגה בסנוקר", "קזבלן", "סאלח שבתי", "משפחת צנעני", "אלכס חולה אהבה", ועוד רבים אחרים.

1
כרזת הסרט סאלח שבתי, שנחשב למבשר ז'אנר הבורקס ולאחד מהסרטים החשובים שעוסקים בקונפליקט האשכנזי- מזרחי בישראל. מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

אבל אנחנו בחרנו לעסוק הפעם בתת-ז'אנר של סרטי ה"בורקס", או כאלו שבמידה מסוימת מנוגדים להם. בחרנו לעסוק בז'אנר שמכונה סרטי "גפילטע פיש".

מאפיין מרכזי אחד של סרטי הבורקס, שמעתה נשמיט את הגרשיים מסביבם, הוא העיסוק התכוף בקונפליקט האשכנזי-מזרחי בישראל. בין אם בדיון על קשיי העלייה מצפון אפריקה ("סאלח שבתי"), או הפערים המעמדיים ("קזבלן") או סתם התנגדות המשפחה האשכנזית לחתן מזרחי (בערך כולם), הקונפליקט הזה נוכח בז'אנר. בנוסף, נטו סרטי הבורקס להגחיך את דמותו של האשכנזי הישראלי, שבסרטים רבים תפס את מקום יריבו של הגיבור, או לפחות זה שמערים מכשולים בדרכו של הגיבור המזרחי. האשכנזי מתואר לרוב כקמצן ואף רודף בצע, אדם קר, חמוץ פנים, משעמם ולא מלהיב. במקרים קיצוניים יותר הוא גם חסר את "חוכמת הרחוב" של הגיבור, נופל קורבן לתעלוליו ומוצג בעליבותו. לעומתו, הגיבור המזרחי/הספרדי, הוא לרוב אמנם חסר השכלה פורמלית, אך מבריק בדרכו, בעל תושייה, יוזמה, יכולת תכנון וגם ביצוע. הוא חם, נעים, חייכן, מצחיק, ומתחת לפני השטח רגיש ואוהב. יש בתיאור הזה אולי מעין היפוך של יחסי הכוח בין האשכנזים למזרחים בישראל, כשברוב סרטי הבורקס יוצא הגיבור המזרחי כשידו על העליונה – או לפחות מסתיימים באיחוד מרגש וחתונה מעורבת.

1
כרזת הסרט "קזבלן" בכיכובו של יהורם גאון. קרדיט: מנחם גולן – סרטי נוח, מתוך ויקיפדיה

סרטי "הגפילטע פיש" לעומת זאת, מסופרים מנקודת המבט האשכנזית. הם מתמקדים בחיי קהילה אשכנזיים, או מספרים את סיפוריהם של גיבורים אשכנזיים. חלקם מתרחשים באותו מקום וזמן כמו סרטי בורקס מקבילים, לדוגמא ישראל של שנות החמישים או ישראל של שנות השבעים. חלק אחר חוזר אחורה לחיי העיירה האשכנזית, השטעטל, עוד באירופה.

גם בסרטים שנחשבים בשר מבשרו של ז'אנר הבורקס קיים לעיתים מבט על המשפחה האשכנזית. זכור במיוחד הסרט "אלכס חולה אהבה", שביים בועז דוידזון, מנושאי הדגל של ז'אנר הבורקס. גיבוריו של הסרט אשכנזיים והעלילה עצמה סובבת סביב יחסו של אלכס הצבר-ממוצא-פולני אל אימי השואה שעברה על קרובי משפחתו שנותרו בפולין. משפחה אשכנזית אחרת שהופיעה על מסך הבורקס היא זו של בנצי (יפתח קצור) מסדרת סרטי "אסקימו לימון" – גם אותם ביים דוידזון – ובואו נראה אתכן/ם מבדילות/ים בין תפקידה של חנה רוט ב"אלכס" לזה של דבורה קידר ב"אסקימו".

1
כרזת הסרט "אסקימו לימון", בבימויו של בועז דוידזון. מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

שיאם של הסרטים שנקראים סרטי "גפילטע פיש" מגיע בשתי סדרות: סרטי "לופו" וסרטי "קונילמל".

במוקד סרטי לופו עומד סיפורו של לופו העגלון האשכנזי המזדקן. לופו, בגילומו של יהודה בארקן, שריד לחברה נעלמת שבאופן הולם מתפרנס מרוכלות, "אלטע זאכן", מקצוע שמזוהה עם ההוויה היהודית המזרח אירופית. בסרט הראשון מתמודד לופו גם עם מערכת היחסים של בתו היחידה, ובעיקר עם איום הפינוי של שכונתו. המוטיב הבולט הוא היעלמותו של העולם שלופו הכיר ושלופו מייצג. אם הסרט הראשון היה, כמיטב המלודרמות של הבורקס, שילוב של צחוק ודמע, סרט ההמשך כבר פוסע היישר אל המחוזות הקומיים הקיצוניים יותר של להציב את לופו בניו יורק. לופו, העגלון הקשיש, נוסע לבקר את בתו ובעלה שירדו מהארץ והשתקעו בתפוח הגדול. מעניין שבארקן, גיבורו הגדול של ז'אנר הבורקס, נע בטבעיות בין תפקידים "מזרחיים" ל"אשכנזיים" – אם כי תמיד באופן חם ולבבי.

1
כרזת הסרט "לופו", בבימויו של מנחם גולן. מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

הסרט "שני קונילמל", שפתח את הסדרה בה הופיעה דמותו של החסיד המגמגם, לוקח את המושג "גפילטע פיש" אפילו עוד יותר רחוק. הסרט הראשון, שהציג לקהל הישראלי דובר העברית את מייק בורשטיין הצעיר, הוא מעשייה עממית שמתרחשת בעיירה יהודית בסוף המאה ה-19. הוא מציג את הוויי השטעטל ואת חיי היהודים במזרח אירופה באותה תקופה – כל זאת בשילוב שירים שהפכו מהר מאוד ללהיטים בלתי נשכחים. קונילמל הוא חסיד שתום עין, צולע ומגמגם שמשתדך לבתו של הגביר. מתברר שלקונילמל יש בן דוד שדומה לו בכל: מלבד שאינו לוקה בכל המומים שהוזכרו לעיל, ושהוא סטודנט משכיל, חוזר בשאלה. בן הדוד, מקס, מתאהב בבת הגביר המשודכת לקונילמל, והיא מתאהבת בו בחזרה, וכך מתפתחת קומדיה של טעויות במהלכה מתחזה בן הדוד לקונילמל הצולע והמגמגם. לא נפרט את כל מהלכי העלילה, אך נגלה שהסוף טוב, כמיטב המסורת של ז'אנר הבורקס הקלאסי. מעניין גם להשוות את קווי העלילה המרכזיים של "שני קונילמל" לאלו של "חגיגה בסנוקר", שגם במרכזו עומדים שני תאומים שונים באופיים.

1
כרזת הסרט המוזיקלי "שני קונילמל". מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

סרטי ההמשך של קונילמל כבר היו פחות קוהרנטיים, התבססו בלעדית על קומדיית הטעויות וההתחלפות בין שני התאומים הזהים, ואף הרחיקו לכת ושתלו את קונילמל – חסיד מזרח אירופי – בתחילה בתל אביב ואז אפילו בקהיר. פירות השלום – "קונילמל בקהיר" היה הסרט הישראלי הראשון שצולם במצרים.

1
מייק בורשטיין על כרזת "קונילמל בקהיר". מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

חלקם הגדול של סרטי הגפילטע פיש היו הצלחה קופתית מרשימה, בדומה לסרטי הבורקס (ולפעמים יותר מחלקם שקיבלו מעמד קאלט רק מאוחר יותר). "שני קונילמל", למשל, נהנה גם מתמיכת הממסד, כשבעיתונים התפעלו מהישגי ההפקה הקולנועית (בצבע ובמצלמה רחבה) עוד לפני שהסרט יצא לאקרנים. אפילו ראש הממשלה לוי אשכול ורעייתו הגיעו לבכורה.

סרטי הגפילטע פיש נותנים, אם כן, זווית אחרת על הקונפליקט המזרחי אשכנזי שנוכח כל כך בז'אנר הבורקס. נראה, שהקונפליקט הזה הוא אפילו יסודו של הז'אנר. בועז דוידזון, מהבמאים הבולטים של הז'אנר כאמור, אמר בריאיון פעם: "[הבורקס הוא] ז'אנר שלא היה ממנו מנוס. בארץ הזו, הקהל הפוטנציאלי שבא לראות סרטים מורכב מחתך של אנשים שבא מכל מיני ארצות. כל אדם בא מתרבות שונה, עם מסורת אחרת, עם שפה ספציפית ועם ערכים משלו…בשביל להגיע לכל הקהל הזה…אתה חייב להגיע לאיזשהו מכנה משותף, כדי למשוך אותו לקולנוע…סרטי בורקס הם סרטים שעיסוקם בפולקלור המקומי שלנו על כל גווניו. יאמרו, שעדתי זה רע. למה זה רע? למה לעסוק בעדות ובעדתיות זה רע? הרי אנחנו מורכבים מזה שיש אשכנזים ופרענקים. ואלה לא אוהבים את אלה, נקודה. זו עובדה קיימת ואין מה לעשות נגד זה" (הציטוט מתוך ספרה של אלה שוחט, "הקולנוע הישראלי היסטוריה ואידיאולוגיה").

נראה שדוידזון לא טעה. כולם רוצים לראות את עצמם בסרטים, וכולם רוצים ייצוג בסרטים ובצדק. עם זאת, מעניין שרוב כוכבי סרטי הבורקס, ובוודאי הבמאים והמפיקים הגדולים של הז'אנר, היו כולם כולם – אשכנזים.

הכתבה מבוססת, בין היתר, על ספרה של אלה שוחט, "הקולנוע הישראלי היסטוריה ואידיאולוגיה", הוצאת ברירות, 1991.

מרבית הכרזות שמופיעות בכתבה שמורות באוסף האפמרה של הספרייה הלאומית. אם יש ברשותכם כרזות, עלונים, מדבקות, הזמנות ופריטים דומים, תוכלו להפקידם בספרייה הלאומית. לתיאום ניתן ליצור קשר עם אריאל ויטרבו ממחלקת הארכיונים, בכתובת הדוא"ל: Ariel.Viterbo@nli.org.il.

לא אמרנו הרצל אמר!

בכל העולם משחקים את משחק הפקודות "סיימון אמר". בישראל הוא מוכר בשמות "המלך אמר" או "הרצל אמר". אז כיצד התגלגל לכאן המשחק העולמי? ואיך לוהק בנימין זאב הרצל לתפקיד מלך היהודים?

1

הגלויה מתוך אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית

יש משחקי ילדים שנטועים בהוויה הישראלית וייחודיים לה. מי יודע איך אומרים "תפ-סו-ני" באנגלית? ומיהם "הקדרים באים" בגרמנית? לעומתם יש משחקים שמוכרים בכל העולם. כולם למשל יודעים לשחק מחבואים. ובהרבה מקומות בעולם נפוצות גרסאות למשחק המוכר בישראל בין היתר בשם "המלך אמר".

סביר שרוב הקוראות והקוראים שמעו על "Simon Says", הגרסה האנגלית של המשחק הידוע, שבשנות השמונים של המאה הקודמת גם הפכה לצעצוע אלקטרוני פופולרי שמאמן את הזיכרון. למי שאינם זוכרים נזכיר כי במוקד המשחק אחד או אחת מהמשתתפים ממונה ל"מנהיג" או "מנהיגה" שמנחה את שאר המשתתפים באמצעות מתן הוראות. אם המנהיגה אמרה לפני ההוראה "סיימון אמר", על המשתתפים לבצע את הפעולה המתבקשת. אם לא אמרה – מי שביצע את הפעולה ייפסל. הדוגמה הקלאסית: אם מוביל המשחק אמר "סיימון אמר להרים ידיים", על כל המשתתפות להרים את ידיהן. אך אם אמר רק "להרים ידיים", מי שתרים את ידיה תצא מהמשחק. נסו במהירות גבוהה ותגלו – בוודאי כשמדובר בילדים – שזה עשוי לבלבל.

1
המשחק האלקטרוני "סיימון". מתוך ויקיפדיה

בעברית המשחק מוכר בשם "המלך אמר", אך יש לו שם נוסף. ילדים רבים בישראל מכירים את המשחק המדובר בשם "הרצל אמר", על שמו של חוזה מדינת היהודים ומייסד הציונות המדינית בנימין זאב הרצל. איך המלך התגלגל להרצל? ננסה לשער.

כשהתחיל הרצל, העיתונאי והמחזאי, את הקריירה שלו כחוזה מדינות אוטופיות ופותר בעיות לאומיות, הוא נתקל בלא מעט התנגדות ובלא מעט לעג. רעיונות ציוניים מסוגים שונים כבר הסתובבו באירופה לפני שהרצל נדהם ממשפט דרייפוס. אבל גם לאחר שהתחיל לגבש את רעיונותיו, הוא התקשה לגייס תמיכה – בקרב אומות העולם, אך בעיקר בקרב יהודי אירופה. בין שהיו אלו אורתודוקסים שהתנגדו לציונות מסיבות הלכתיות, ובין שהיו אלו יהודים שהאמינו בהשתלבות במדינות מוצאם, רוב רובם של היהודים לא מיהרו ללכת אחרי חזונו מרחיק הלכת של הברנש המזוקן.

1
גלויה עם העתק תמונתו המפורסמת של הרצל בבאזל, שצילם אפרים משה ליליין. מתוך אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית

לאט לאט, ובוודאי לאחר שהתכנס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל שבשווייץ, עלתה קרנו של הרצל בקרב היהודים, או לפחות בקרב המיעוט שתמך ברעיונותיו וביקש להקים מדינה יהודית. כידוע, הרצל בילה זמן רב בפגישות עם מנהיגים ותורמים ובמאמצים דיפלומטיים להשיג ממעצמות העולם צ'רטר להתיישבות יהודים בארץ ישראל. כל אלו הביאו את מתנגדיו, שראו בו פנטזיונר במקרה הטוב ומזיק ליהודים במקרה הרע, לכנותו בלעג "מלך היהודים".

הרצל לא היה הראשון שהכינוי הזה הוצמד לו במטרה לבזותו. קוראי הברית החדשה מכירים את תיאורי השלט שהוצמד לצלב שעליו נצלב ישו. לפי המסורת הנוצרית, בשלט הוגדר ישו מלך היהודים, כפי שכינוהו תומכיו, וכינוי זה היה אחת הסיבות לצליבתו. גם במאה ה-19 קיבלו אישים יהודים בולטים את התואר, למשל בני משפחת רוטשילד שנקראו כך לעיתים קרובות בנימה אנטישמית לא מוסתרת.

1
בדיחה אנטישמית שמכתירה את הבנקאי רוטשילד ל"מלך היהודים". מתוך עיתון "המגיד", 25 בפברואר 1886

עם צמיחת הציונות המדינית שהוביל הרצל וההכרה שהחל לקבל ברחבי העולם, ובוודאי לאחר מותו בטרם עת ב-1904, ניטלה האירוניה מהכינוי. יותר ויותר יהודים ציונים ראו בהרצל את מנהיגם – גם אם לא בלתי מעורער – וכינו אותו "מלך היהודים", אך עדיין לא בנימה רצינית ורשמית אלא בחיבה והערכה. במאה ה-21, כמאה שנים לאחר פטירת הרצל, מוקירי זכרו כבר נושאים את התואר בגאון. לדוגמה הסופרת גלילה רון־פדר-עמית קראה "מלך היהודים" לספר הילדים שכתבה בנושא ביקור הרצל בארץ ישראל. הספר יצא ב-2010 במסגרת סדרת "מנהרת הזמן".

1
ידיעה על מותו של ד"ר בנימין זאב הרצל. מתוך העמוד הראשון של עיתון "הצפירה", 5 ביולי 1904

שני עשורים קודם לכן אימצה גם הסופרת דבורה עומר את הכינוי כדי לפאר את שמו של הרצל. ב-1992 עלה על הבמות לזמן קצר מחזמר שכתבה עומר עם שירים פרי עטו של לא אחר מאשר שר החוץ כיום, יאיר לפיד. המחזמר נקרא "מלך היהודים", ובו תיארה עומר את קורות משפחת הרצל. את ילדיו של "מלך היהודים" כינתה "נסיכים" ו"נסיכות". סיפור המעשה מתמקד בצמד ילדים המחפשים בארכיון הציוני חומר לעבודה על הרצל. החיטוט במסמכים משגר אותם לתוך "פנטזיה מוזיקלית בווינה של סוף המאה ה-19". כך הופכים הילדים לעדים לפרקים מרכזיים בחיי הרצל, בפרט בשנותיו האחרונות, כולל תגובתו למשפט דרייפוס, הקמת הקונגרס הציוני ופעילותו המדינית לטובת הציונות והיהודים.

בארכיונה של עומר, השמור בספרייה הלאומית, מצאנו הסבר שכתבה בתשובה לשאלה מדוע הרגישה צורך לכתוב על הרצל ובני משפחתו: "התוודעתי לגורל בני משפחת חוזה המדינה בספרו של ווינשל: 'הנס הרצל', יצירה שעניינה וריגשה אותי. [היא] עוררה בי ייסורי מצפון בשל ידיעותיי המעטות על גורל משפחת חוזה המדינה והביאה אותי לכתיבת ספרי: 'קול קרא בחשכה'. אך לא הסתפקתי בכך. רציתי להעלות את הרצל עם בני משפחתו לבמה… כדי לקרב את הנושא לצופים בכלל והצעירים בפרט… להמחיז את שהתרחש ב-13 שנות חייו האחרונות של חוזה המדינה, תוך הצגת דמויות מההיסטוריה הציונית, העולמית, הדמיון הפרוע ושילובם".

1
תוכניות המחזמר "מלך היהודים" מאת דבורה עומר, שבו כיכבו עידית טפרסון ויגאל שדה. מתוך ארכיון דבורה עומר, הספרייה הלאומית

אם נחזור למשחק המפורסם, עולה מאליה ההשערה שנציג כאן: אולי ילדי ארץ ישראל, שמאסו בשלטונו של מלך הממלכה המאוחדת, חיפשו תחליף ציוני הולם? מי ראוי יותר מהגבר הגבוה והמרשים עם המבט החודר שסבב ברחבי אירופה בניסיון לפתור את מצוקתם של יהודי העולם? ואולי ילדי שנות הארבעים, שהתחנכו על סיפורי בנימין זאב הרצל ותיעבו את השלטון הזר הבריטי, הם האחראים לשינוי השם? האם כך הפך המלך מהמשחק המוכר להרצל, שאת הוראותיו יש למלא?

1
הרצל על סיפון אונייה. הדפס על גלויה, מתוך אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית

בדקנו את שמות המשחק גם בשפות אחרות כדי לנסות להתחקות אחר גלגוליו של השם. כמו באנגלית, סיימון הוא גם שמו של פוקד הפקודות בספרד ובהונגריה. בצרפת אותו רודן נקרא ז'אק או ז'אן. בטורקית מצווה דווקא יעקב, ובחלק מהגרסאות הערביות המשחק נקרא בכלל על שם אישה – נבילה. סיימון נשאר האיש האחראי בשפות אירופיות נוספות כמו פולנית, יוונית, צ'כית ואפילו איסלנדית. גם לקוריאה הרחוקה – אולי בתיווך האירופים – הגיע השם סיימון. עוד גרסאות תרבותית מעניינות: באפריקאנס נקרא המשחק "הקולונל אמר", ובסין זה "המורה". ביפן, מדינת האיים, קפטן הספינה הוא שמכריז את פקודותיו, ובפורטוגל ובנורווגיה זהו המלך.

אין בידינו מידע מדויק על אודות התקופה שבה החלו לשחק את המשחק בארץ ישראל, ועל כן קשה לומר בוודאות אילו שפות השפיעו על הגרסה המקומית. קשה גם להוכיח את ההשערה שהעלינו להסבר על הפיכתו של המלך ל"מלך היהודים".

כן נדע לומר כי מעדויות שונות מסתבר שהמשחק כבר היה נפוץ בארץ בשנות הארבעים של המאה ה-20. חוקר המשחקים גדי כפיר, שחקר משחקי ילדים ואת קשריהם לציונות, גילה לנו שאזכורים מוקדמים של המשחק בעברית התגלו גם בשם "המורה אמרה". כך נקרא המשחק גם בכמה מהגרסאות הערביות. כפיר מעריך שכמו משחקים רבים גם את המשחק הזה הביאו לכאן האנגלים, שאצלם המשחק מתועד כבר משנת 1914. עם זאת לא ברור מתי בדיוק התפשט השם החדש "הרצל אמר" והתבסס לצד "המלך", ולא ידוע מה מקור השינוי. לא הצלחנו לגלות גם אם מדובר בגרסה אזורית כלשהי שהתרחבה מאוחר יותר לאזורים אחרים בארץ.

נוסיף עוד פרט מעניין שגילינו על שם המשחק: במגזר החרדי המשחק נקרא "ישראל אמר", אולי משום התנגדות למלוכה ובוודאי בשל התנגדות לציונות. משהו על שכיחות השם "הרצל אמר" למדנו מהבלשן והסופר ד"ר רוביק רוזנטל, שהפנה את תשומת ליבנו למשחק המילים של עלי מוהר עם צלילי הביטוי "הרצל אמר" בשירו "ארצה לומר" שהלחין יוני רכטר:

"ארצה לומר, ארצה לומר, / שאם תרצו זה לא נגמר, / בכלל / הרצל אמר וזאת עובדה / שאם תרצו אין זו אגדה / זה לא חלום כלומר / הרצל אמר".

1
הזמנה לנשף זיכרון לד"ר הרצל. מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

לפני סיום נזכיר "מלך" נוסף ששמו נקשר למשחק הילדים הפופולרי. באמצע שנות התשעים עלתה על מסך הטלוויזיה התוכנית "קיץ על החוף", שהייתה למעשה הופעה מצולמת מחוף תל אביב והפכה מייד ללהיט ענק. על הבמה הוצב שור חשמלי אחד בלתי נשכח, שרו שירים, רקדו ריקודים, ומהקהל עלו הצופים לשחק משחקים. עודד מנשה, מהמנחים הבולטים בתוכנית, אחראי לכמה מרגעי הקאלט הזכורים ביותר ממנה: המשחק "עודד אמר" היה מהאהובים בתוכנית וזכה לשיר נלווה בשם זהה. מי מהקוראות והקוראים שצפה בתוכנית בוודאי כבר מזמזם את השיר בראשו כעת.

שאלנו את מנשה איך הכול התחיל, וכך הוא מספר: "'עודד אמר' זה הצלחה גדולה שעד היום לא נס לחה, גם 25 שנה אחרי ואפילו יותר. לבמאי ירון כפכפי הייתה להקה שנקראה 'השכנים של צ'יץ", והיא העלתה את המחזמר 'דוד' על חייו של דוד המלך. המחזמר זכה להצלחה גדולה". במחזמר השתתפו כל כוכבי הלהקה דאז: נועה תשבי, יהודה לוי, יעל בר זוהר ואחרים. מנשה ממשיך לשחזר: "בהדרן היה שיר בשם 'דוד אמר להרים ידיים' ששר נבל הכרמלי, שבדיוק נכנע לדוד. חברי בני רדום, שהיה אז בערוץ הילדים, שמע את השיר ואמר לי 'עודד, קח את זה, תשנה את השם לעודד, וזה יהיה משחק להופעות ולטלוויזיה'. באותו זמן הופעתי ב'קיץ על החוף' והוא אמר לי 'קח את זה גם לשם'. ירון [כפכפי] החליף את השם לעודד, וכתב בתים חדשים שהתאימו לי".

את מה שבא בהמשך היה קשה לחזות: "השיר היה הצלחה ענקית ב'קיץ על החוף' ואחר כך גם בערוץ הילדים, ואז באו אלינו מחברת התקליטים NMC וביקשו שנוציא תקליט! אמרנו שאין לנו תקליט, יש לנו רק שיר אחד, את 'עודד אמר להרים ידיים'. אבל הם התעקשו. ביקשו שנוסיף עוד כמה שירים מהקלטות ישנות, מהפסטיגלים, וככה יצא תקליט עם עשרה שירים שנקרא 'עודד אמר להרים ידיים'. כמובן שלא כל כך זוכרים את האלבום הזה חוץ מאת שיר הנושא, אבל 'עודד אמר' ממש מלווה אותנו עד היום".

1
עטיפת האלבום "עודד אמר", NMC. מתוך ויקיפדיה

בסופו של דבר, על אף שאנחנו מעלים פה השערה אחת בולטת, נותרנו עם יותר שאלות מתשובות. עדיין אין אנו יודעים מספיק על גלגוליו של המשחק ברחבי העולם עד שהגיע לארץ ישראל. אם תרצו להעלות השערה משלכם, להוסיף פרטים, לגלות לנו אם ומתי גם אתם שיחקתם במשחק, לשתף כיצד קראו לו בילדותכם או לספר לנו כל סיפור על "הרצל אמר": אנא פנו אלינו כאן בתגובות, בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם.

תודה לגדי כפיר, לד"ר רוביק רוזנטל וכמובן לעודד מנשה על תרומתם להכנת כתבה זו.

האזינו: קופיקו חוגג יום הולדת 70

קשה להאמין שהקוף הכי מופרע בתרבות הישראלית כבר בגיל העמידה. לפני 70 שנה הגתה הסופרת תמר בורנשטיין-לזר את הדמות השובבה, ומאז הפך קופיקו לגיבור תרבות המוכר בכל בית. הקשיבו איך פילס קופיקו את דרכו לצמרת

Listen on Spotify
Listen on Apple Podcasts

הסכת הספרנים: כל הפרקים 

דמותו הפרועה של קופיקו, הקוף שהגיע מחונטוזה הדמיונית שבאפריקה, נולדה בכלל בפתח תקווה בשנת 1951. סופרת הילדים תמר בורנשטיין-לזר היא שהביאה לעולם את הדמות לפני 70 שנה, ובמשך עשורים רבים כתבה את שפע תעלוליה. קופיקו השובב היה לאושיית תרבות ישראלית בין דפי הספרים, על מרקעי הטלוויזיה ועל במות התיאטרון, ואפילו הפך למותג מסחרי מבוקש ומצליח במיוחד.

דרכו של קופיקו לצמרת לא הייתה קלה. הקוף האהוב הפך מדמות ספרותית לכוכב טלוויזיה למגינת ליבה של הסופרת, שחששה מאוד ממה שעשוי לקרות לקופיקו במעבר מהספר למרקע.

מי שאחראית במידה רבה לקידומו של קופיקו לכוכב-על היא נגה ברק, בתה של בורנשטיין-לזר, שהזהירה את אימה: "אימא, אם קופיקו לא יצא מהספר לטלוויזיה הוא ימות".

נגה ברק היא האורחת המרכזית של הסכת הספרנים השבוע, והיא חושפת בפנינו לראשונה את הדרך הארוכה והקשה שעבר הקוף האנרכיסט למעמדו ככוכב-על, מעמד שעליו הוא שומר כבר עשרות שנים.

בסיום הפרק תפסנו גם את הקוף עצמו לשיחה מפתיעה, ובה הוא מגלה את הסוד שלו לשמירה על מראה מרשים כל כך בגיל 70.

האזנה נעימה!

מגישה: ורד ליון-ירושלמי

אורחת: נגה ברק, בתה הבכורה של הסופרת תמר בורנשטיין-לזר

מפיק: דניאל גל

עורך: נתי גבאי


לעוד סיפורים על קופיקו ועל תמר בורנשטיין-לזר בבלוג הספרייה