מסע בלשי בעקבות המחול הנעלם

צעד אחרי צעד פרויקט "האוסף הלאומי הדיגיטלי: מחול", אוסף את חומרי הארכיון המציגים את ההיסטוריה של המחול הישראלי

צוות אשכול מחול
11.07.2018
פתיחת מרכז סוזן דלל (1989). צילום: יורם בוזגלו. אוסף מרכז סוזן דלל
מאת: איריס לנה

רגע אופטימי.

התצלום האיקוני שמצאנו באוסף מרכז סוזן דלל הוא של רגע מכונן במחול הישראלי: להקת מחול בת-שבע נכנסת לביתה החדש בסוזן דלל. עוד מעט, בינואר 1990 יגיע הכוריאוגרף אוהד נהרין לעמוד בראשה. בתצלום יאיר ורדי, מנכ"ל המרכז צועד מקדימה בחולצה לבנה, ויחד עם רקדני בת-שבע, בתמונה ציונית של חלוציות מלאת תנופה, יצירתיות, נעורים ואופטימיות, הולכים לשנות את פני המחול הישראלי.

רגע אחר.

באמצע מיון האוסף הגדול של הכוריאוגרפית-הרקדנית דבורה ברטונוב, כשמסמכים, כרזות, תצלומים וקלטות מפוזרים לכל אורכו של שולחן העבודה הגדול שלנו, הבנו שאין לנו מושג איך דבורה ברטונוב רקדה, ואולי לעולם לא נדע.

הסרטים המתפוררים האלו הם התיעוד הקולנועי המצולם, ששרד ממופעי המחול של דבורה ברטונוב, שפעלה משנת 1928 עד שנת 1970, חזרה להופיע ב-1985 כשהיא בת 70 וזכתה להכרה מחודשת. אלו הסרטים שמצאנו בסטודיו שלה בחולון, המתעדים חלק קטן ממגוון מופעי המחול שלה, מהשנים בהן הופיעה בכל העולם. 

מול קופסת סלילי הסרטים הפנמנו שוב את תופעת העלמות המחול – אנחנו רואים את התנועה על הבמה ומיד היא מסתיימת, ומה שנותר ממנה הוא זיכרון פרטי של כל אחד מהצופים. הזיכרון הציבורי מורכב מזיכרונות פרטיים וחומרי תיעוד: סרטים, תצלומים ומסמכים. נסו לתאר לעצמכם שיצירת ספרות תיעלם מן העולם, שפתאום ייעלמו כל העותקים של "מיכאל שלי" של עמוס עוז, שאי אפשר יותר לקרוא בהם – במחול זה קורה. הנה נעלם הריקוד של דבורה ברטונוב. זה אפשרי כי האובייקט האמנותי, המחול, נעדר מטיבו, זו תכונתו המהותית, הוא  מתרחש רק ברגע המופע על הבמה בין הקהל והרקדנים ומשתנה מידי ערב, וכיוון שאינו אובייקט ממשי, יש האומרים שהוא בלתי ניתן לשימור. עם זאת, סרטים הם אפשרות תיעוד הקרובה ביותר למחול, כי הם מאפשרים לראות תנועה. מצב הסרטים באוסף דבורה ברטונוב מחדד את התכונה המהותית של ארכיון מחול – הוא נטול מחול. כך, כל העקבות שאנחנו אוספים לאוסף המחול הלאומי הדיגיטלי רחוקים מהמחול עצמו ושונים ממנו עד מאד: המחול הוא גופני, הוא רגעי, הוא תלת ממדי, העקבות, בניגוד לו, הם טקסטואליים, ויזואליים, נצחיים ודו ממדיים.

   דבורה ברטונוב, צילום: ש.אלכסנדר. אוסף דבורה ברטונוב

ולכל הסקרנים. כן, בסופו של דבר ראינו את הסרטים של ברטונוב. עבודת ההמרה נעשתה באדיבות הארכיון הישראלי לסרטים – סינמטק ירושלים, במסגרת מעבדת הארכיון המקצועית אשר הוקמה לטובת המרת חומרי מורשת ישראליים וארץ ישראליים. בזכותם ראינו את ברטונוב רוקדת, והיא  הייתה רקדנית ניפלאה.

רגעים נהדרים.

באוסף ברטונוב שאספנו מתחת לערמות אבק מתגלים תצלומי סטילס נהדרים שלה רוקדת, קופסה מקושטת רקמה עם כרטיסיות קטנות ובהן רשומים כל המופעים שלה (!), טיוטות של תכנית הרדיו 'פעמי לב' ששידרה בתחילת שנות ה-50 בקול ישראל ובה שוחחה על מופעי מחול שראתה, והגיגים על אמנות בכתב ידה, בכתב ידו של בעלה עמנואל בן גוריון בנו של ברדצ'בסקי, ושל אביה יהושע ברטונוב – משפחה שלמה שעוסקת באמנות ותרבות. 

איך שומרים את ההיסטוריה של המחול?

אנחנו ממפים את אוספי המחול בארץ, אוספים פרטיים ומוסדיים, מתחילת המאה ה-20. למעלה מ-250 אוספים הכוללים פריטים נדירים המתעדים את המחול בישראל ואתו את התרבות הישראלית. קטלוג ושימור דיגיטלי של הפריטים יאפשרו להכיר את המחול הישראלי, לבסס תשתית לימודית ומחקרית ולהביאו למרכז התודעה הציבורית.

עד כה קוטלגו האוספים הבאים: אוסף משה אפרתי – להקת קול ודממה, אוסף תיאטרון מחול ענבל, אוסף רות זיו-איל, אוסף מרכז סוזן דלל למחול, אוסף אריה כלב, אוסף לאה ברגשטיין – קיבוץ רמת יוחנן, אוסף רבקה שטורמן – קיבוץ עין חרוד, אוסף הילדה קסטן, אוסף להקת תמ"ר רמלה ותמר ירושלים, אוסף ולנטינה ארכיפובה-גרוסמן, אוסף נעמי אלסקובסקי ואוסף דבורה ברטונוב. 

אשכול מחול הוא חלק 'מהאוסף הלאומי הדיגיטלי: האדריכלות, המחול, העיצוב והתיאטרון' מטעם משרד ירושלים ומורשת ובניהול הספרייה הלאומית. מטרת הפרויקט היא שימור המורשת התרבותית בתחומים מחול, תיאטרון, אדריכלות ועיצוב, על ידי הנגשת אוספי ארכיון במדיה דיגיטלית לציבור הרחב. להקת מחול בת-שבע מובילה את פעילות אשכול המחול ובפרויקט שותפים המחלקה ליודאיקה בספריית אוניברסיטת הרווארד, והארכיון הישראלי למחול בספריית שער ציון בית אריאלה.

"ריקוד החרבות" (1954) כוריאוגרפיה וביצוע: אריה כלב, צילום: מיכאל טל. אוסף אריה כלב

בבלוג שלנו נראה חלק מהמציאות שאנחנו מוצאים, וניתן לתצלומים ולמסמכים לספר סיפורים מפתיעים על אירועים היסטוריים-מחוליים: נספר על ביקורם המפתיע של רקדני תיאטרון מחול ענבל באולפני הוליווד, על ניסיונותיה הנועזים של הכוריאוגרפית לאה ברגשטיין לעצב את הבגד הלאומי, למה הרקדן והמורה אריה כלב שלח מכתבים לנשיא עזר ויצמן. ועוד.

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation