הקרב על לוח השנה היהודי

למרות שהיסטוריונים ושאר מביני דבר ממשיכים להתווכח מתי בדיוק אומץ ופותח לוח השנה העברי הראשון, נוכל לקבוע בוודאות שאי שם בעולם העתיק אימצו היהודים את הירח כבסיס ללוח השנה שלהם. במהלך הדורות ביקשו קבוצות ויחידים בעולם היהודי לשפר, לשנות או לדחות לחלוטין את לוח השנה שהתפתח

הספרייה הלאומית
30.01.2020
"יששכר, בנו של יעקב, מקבל את חכמת העתים מהאל", איור נפוץ בספרי עברונות שונים (מתוך כתב יד שהופק בציריך בשנים 1671-1670)

​כבר במאה השנייה לפני הספירה כפר מחבר "ספר היובלים" בלוח השנה היהודי המקובל. בימי בית שני, טרח מחבר הספר שאיגד סביבו קבוצה יהודית בדלנית להמשיך ולשכתב את סיפורי המקרא. השינוי הגדול ביותר שביצע ב"ספר היובלים" הוא העמדת לוח שנה שמשי (המסתמך על השמש במקום הירח) בתור היסוד המרכזי עליו מושתת הפולחן היהודי.

"ספר היובלים" איגד סביבו קבוצה יהודית בדלנית שהאמינה ששאר הקבוצות בעם ישראל, כל אלו שלא אימצו את לוח השנה השמשי, השחיתו את הזמן האלוהי. הייתה לאותה השחתת זמן השלכות חסרות תקדים: היא עיוותה את סדרי בראשית וגרמה להתכווצות והתקצרות הזמן, כך שבעוד אנשי המקרא חיו מאות ואלפי שנים, חיי אדם ממוצע בתקופת חיבור הספר ארכו עשורים בודדים בלבד.

עם חורבן בית שני הושמדה ככל הנראה אותה קבוצה יהודית בדלנית, ולוח השנה השמשי שביקשה להפיץ נעלם עמה. לוח השנה הירחי אומץ ברבות השנים על ידי עם ישראל כולו.

ניסיון בקירוב הלוחות

באמצע המאה ה-12 עזב אברהם אבן עזרא את טולדו השמשית שבספרד ויצא למסע ברחבי אירופה והמזרח התיכון. אמנם לא ברור מה ביקש למצוא אותו הוגה יהודי פורץ דרך במסעו, אך ההשפעה של הנופים והאנשים השונים שפגש בדרך ניכרת בכתביו הרבים. דוגמה בולטת לכך נמצאת ב"ספר העבור" שחיבר, אחד החיבורים הראשונים העוסקים בלוח השנה היהודי. על אף שאבן עזרא ראה בלוח השנה היהודי את מתנת האל לעמו – כפי שראו אותו הדורות שקדמו לו – הכניס חידוש מעניין לספרו. בהשפעת הסביבה הנוצרית והמוסלמית בה פגש במסעותיו, הוא עמל למצוא דרכים יצירתיות שבאמצעותן יוכל לקרב את לוח השנה היהודי ללוחות השנה של הדתות הגדולות שבקרבן חיו היהודים.

על אף השפעתו העצומה של אבן עזרא על ההגות היהודית, הרפורמה שניסה להנחיל לא השתרשה, ובמשך מאות בשנים ייחדו היהודים את לוח השנה שלהם למועדים במעגל השנה היהודי בלבד. השינוי המיוחל הגיע רק במפנה המאה ה-17. ככל שהלכו והתערו היהודים בסביבתם הנוצרית והושפעו ממגמת החילון שעברו החברות האירופאיות השונות, חדרו עוד ועוד תאריכים נוצרים וכלליים ללוחות השנה העבריים.

אחת הדוגמאות לכך מופיעה בספר תאריכים משנת 1790 לערך. בספר, אשר הודפס ב"פיורדא", מסודרים החודשים העבריים יחד עם המזלות האסטרולוגיים. ברור שמחברי ספר התאריכים התאמצו לחשב ולציין את החפיפה המדויקת של חודשי הלוח העברי עם זה הלועזי. זו כנראה גם אחת הפעמים הראשונות בהן הקהילות היהודיות באשכנז לקחו בחשבון את מועדי שכניהם הגויים. רואים היטב את החפיפה בין תשרי וספטמבר ואת האופן בו קשרו בין החודשים למזלות – גם היום, חגי תשרי נופלים על מזל מאזניים.  

לוח שנה שהודפס בוינציאה (ונציה) בשנת 1704 ומכיל בין היתר תאריכים ומועדים חשובים באסלאם
 

עם יציאת יהודי המגף האיטלקי מהגטאות (בהוראת הגנרל נפוליאון בונפרטה), החלו היהודים להתנער משפת אימם ולהדפיס לוחות שנה באיטלקית. הם אמנם עדיין הכילו מספר תפילות וציון ימים חשובים במעגל השנה היהודי, אך העברית החלה להיות מוחלפת באיטלקית. באחד מלוחות השנה שיצאו במילנו לשנת תש"ט (1949-1948) הייתה "התקווה", המנון המדינה היהודית שהוקמה אך זמן קצר לפני כן, הטקסט היחיד באות עברית.

הקרבה לענייני הציונות לא נעדרה גם מלוחות שנה שיצאו בברית המועצות. בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת הודפסו במוסקבה לוחות שנה חצי רשמיים – איכותם הירודה מלמדת על הקשיים שהערימו השלטונות הסובייטים לכל אזכור ציוני או דתי. ואכן, משנות השישים הפכה הדפסת והפצת לוחות שנה אלו לאקט חתרני, והמדפיסים הסתכנו בחשד לבגידה. לוחות השנה המחתרתיים נכתבו ביד ושוכפלו במכונות צילום מאולתרות.

כיום מתקיימים לוחות השנה העברי והלועזי בצוותא, ומרכיבים עבורנו שנה עמוסה בתאריכים, מועדים, והכי חשוב – גם לא מעט חופשות מהעבודה והלימודים.

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation