1955: מדינתנו הקטנה כבר בת שבע. היא הספיקה להשתתף ולנצח מלחמה אחת, לשרטט גבולות בטוש ירוק, להכפיל ויותר את מספר תושביה בעליות המוניות שטרם נפסקו. צעדיה הראשונים מאחוריה, היא כבר צימחה שיניים.
רק בת שבע וכבר מנסה המדינה לרתום את אזרחיה אל שמחת העצמאות המהולה בעצב הנופלים. נחושה שלא לשכוח את העבר הקצר שלה ואת המחיר ששילמו אזרחיה וחייליה כדי לחזות בעצמאות, היא מארגנת מצעד צבאי שנתי, מחברת תפילות לשלומה ואפילו מנפיקה תפריט לסעודת יום העצמאות. "הצבא צועד על קיבתו" קבע נפוליאון, "גם הזיכרון היהודי" מוסיפה היא.
תפריט לסעודת עצמאות
לרגל יום העצמאות השביעי של מדינת ישראל הנפיקה המחלקה לתזונה במשרד החינוך והתרבות מסמך בשם הצעת תפריטים לסעודת יום העצמאות. המחלקה, שמאז עברה למשרד הבריאות, נוסדה כדי להקנות לאזרחים הרגלי תזונה נכונים, בו בזמן שהיא מחנכת אותם לתודעה לאומית.
הכוונה הכללית, המוצהרת, של התפריטים, להנחיל את זיכרון שנות התקומה של המדינה, מתממשת בפירוט בהסברים על המנות. כך, במנה הראשונה, נעשה שימוש בחלמית, היא החוביזה המקומית, ומיד מוזכרת מורשתו של הצמח: "חלמית ('חובזה') לזכר מצור ירושלים: צמח זה, הגדל באופן פראי בכל חצר וגינה בירושלים, שימש כירק יחיד כמעט לתפריטנו בזמן מצור ירושלים…"
המנה השנייה, בשני התפריטים, היא מרק ירקות עם כיסונים. גם לו מיוחסת משמעות סמלית, ואף הקשר יהודי עתיק: "…סמל למכות שהנחתנו על אויבינו במלחמת העצמאות, בהתאם למסורת היהודית המקשרת אכילת כיסונים עם מתן מכות (למשל בפורים)."
לא רק מלחמת העצמאות עומדת במרכז הסעודה החגיגית. גם לקיבוץ הגלויות יש לתת מקום של כבוד. ואכן, המנה העיקרית, המכונה כאן "המנה השלישית", מוקדשת למוטיב החשוב הזה בחייה של המדינה הצעירה. תרנגולת בבורגול או באורז בתפריט הראשון, או "כיכר בשר (קלופס) ממולאה" בתפריט השני, נושאות את המסר ההיסטורי: "מתפקידה לסמל את מיזוג הגלויות וההתקרבות בין מזרח למערב. המנה מורכבת מירקות בנוסח מזרחי ובנוסח מערבי… כל בעלת בית תכין את המנה לפי ראות עיניה."
כלומר, כור ההיתוך הידוע לשמצה מתאפשר גם תוך ההכרה בשונות העדות המרכיבות את עם ישראל במדינתו הצעירה.
שיאה של סעודת יום העצמאות: עוגת שבעת המינים
לסיום הארוחה, שני התפריטים נפגשים במה שהוא גולת הכותרת של הסעודה: עוגת "שבעת המינים". שבעת המינים המפורטים במקרא הם חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ודבש. המתכון לעוגה עוקב אחר רובם. יש בה קמח, שמן (אם כי לא שמן זית), תאנים, צימוקים, וכן תמרים, לימון, ביצה, סוכר ומלח. ואנשי המחלקה לתזונה במשרד החינוך והתרבות מתנצלים: "מחוסר רימונים בעונה זו אפשר להשתמש בקליפת לימון משומרת בסוכר וכן בקליפה טריה…"
אך העיקר הוא בסמליות, והדברים נאמרים באורח מפורש, כדי לעצב את תודעת האזרחים וליצור סמל לאומי משותף: "רצוי לחתוך את העוגה בצורה מרובעת, כסמל לקיבוץ הגלויות מארבע כנפות הארץ.
משאלתנו היא, כי העוגה תתקבל כמאכל לאומי ביום העצמאות ואפשר יהיה לקנותה גם מן המוכן בכל המגדניות."
כידוע, העוגה לא הפכה למאכל לאומי כפי שחיתוך בצורה מרובעת כסמל לקיבוץ הגלויות לא הפך למנהג ישראלי. הניסיון לקבוע צורת חגיגה משותפת ליום העצמאות, בעיצוב של המדינה ומוסדותיה, לא צלח, לפחות לא במישור הקולינארי. ישראלים אינם מקיימים "סעודת יום העצמאות" במתכונת המושפעת מסדר פסח. הם עיצבו מנהגים וטקסים אחרים. גם "עוגת שבעת המינים" לא הפכה למאכל לאומי.
שישים שנה לאחר פרסום ההצעה לתפריטים לסעודת יום העצמאות, הישראלים חוגגים את יום העצמאות ביציאה אל הטבע, ובעיקר במנגל, בצליית בשר תחת כיפת השמיים; מסורת שהתעצבה בטבעיות, בתהליך ארוך, לא מכוון מלמעלה, ללא עזרה של מחלקה לתזונה במשרד החינוך והתרבות.
כתבות נוספות
מי באמת חיבר את התפילה לשלום המדינה?
יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר – הרעות של חיים גורי
