התפריט האלטרנטיבי ליום העצמאות: צלעות כבש OUT, קציצות חוביזה IN

חשיפה: זהו התפריט (הדי דוחה) שהציע משרד החינוך בשנת 1955 לחוגגי העצמאות

1955: מדינתנו הקטנה כבר בת שבע. היא הספיקה להשתתף ולנצח מלחמה אחת, לשרטט גבולות בטוש ירוק, להכפיל ויותר את מספר תושביה בעליות המוניות שטרם נפסקו. צעדיה הראשונים מאחוריה, היא כבר צימחה שיניים.

רק בת שבע וכבר מנסה המדינה לרתום את אזרחיה אל שמחת העצמאות המהולה בעצב הנופלים. נחושה שלא לשכוח את העבר הקצר שלה ואת המחיר ששילמו אזרחיה וחייליה כדי לחזות בעצמאות, היא מארגנת מצעד צבאי שנתי, מחברת תפילות לשלומה ואפילו מנפיקה תפריט לסעודת יום העצמאות. "הצבא צועד על קיבתו" קבע נפוליאון, "גם הזיכרון היהודי" מוסיפה היא.

 

תפריט לסעודת עצמאות

הצעת תפריטים לסעודת יום העצמאות

לרגל יום העצמאות השביעי של מדינת ישראל הנפיקה המחלקה לתזונה במשרד החינוך והתרבות מסמך בשם הצעת תפריטים לסעודת יום העצמאות. המחלקה, שמאז עברה למשרד הבריאות, נוסדה כדי להקנות לאזרחים הרגלי תזונה נכונים, בו בזמן שהיא מחנכת אותם לתודעה לאומית.

הכוונה הכללית, המוצהרת, של התפריטים, להנחיל את זיכרון שנות התקומה של המדינה, מתממשת  בפירוט בהסברים על המנות. כך, במנה הראשונה, נעשה שימוש בחלמית, היא החוביזה המקומית, ומיד מוזכרת מורשתו של הצמח: "חלמית ('חובזה') לזכר מצור ירושלים: צמח זה, הגדל באופן פראי בכל חצר וגינה בירושלים, שימש כירק יחיד כמעט לתפריטנו בזמן מצור ירושלים…"

המנה השנייה, בשני התפריטים, היא מרק ירקות עם כיסונים. גם לו מיוחסת משמעות סמלית, ואף הקשר יהודי עתיק: "…סמל למכות שהנחתנו על אויבינו במלחמת העצמאות, בהתאם למסורת היהודית המקשרת אכילת כיסונים עם מתן מכות (למשל בפורים)."

לא רק מלחמת העצמאות עומדת במרכז הסעודה החגיגית. גם לקיבוץ הגלויות יש לתת מקום של כבוד. ואכן, המנה העיקרית, המכונה כאן "המנה השלישית", מוקדשת למוטיב החשוב הזה בחייה של המדינה הצעירה. תרנגולת בבורגול או באורז בתפריט הראשון, או "כיכר בשר (קלופס) ממולאה" בתפריט השני, נושאות את המסר ההיסטורי: "מתפקידה לסמל את מיזוג הגלויות וההתקרבות בין מזרח למערב. המנה מורכבת מירקות בנוסח מזרחי ובנוסח מערבי… כל בעלת בית תכין את המנה לפי ראות עיניה."

כלומר, כור ההיתוך הידוע לשמצה מתאפשר גם תוך ההכרה בשונות העדות המרכיבות את עם ישראל במדינתו הצעירה.

 

שיאה של סעודת יום העצמאות: עוגת שבעת המינים

מתכון לעוגת "שבעת המינים"

לסיום הארוחה, שני התפריטים נפגשים במה שהוא גולת הכותרת של הסעודה: עוגת "שבעת המינים". שבעת המינים המפורטים במקרא הם חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ודבש. המתכון לעוגה עוקב אחר רובם. יש בה קמח, שמן (אם כי לא שמן זית), תאנים, צימוקים, וכן תמרים, לימון, ביצה, סוכר ומלח. ואנשי המחלקה לתזונה במשרד החינוך והתרבות מתנצלים: "מחוסר רימונים בעונה זו אפשר להשתמש בקליפת לימון משומרת בסוכר וכן בקליפה טריה…"

אך העיקר הוא בסמליות, והדברים נאמרים באורח מפורש, כדי לעצב את תודעת האזרחים וליצור סמל לאומי משותף: "רצוי לחתוך את העוגה בצורה מרובעת, כסמל לקיבוץ הגלויות מארבע כנפות הארץ.

משאלתנו היא, כי העוגה תתקבל כמאכל לאומי ביום העצמאות ואפשר יהיה לקנותה גם מן המוכן בכל המגדניות."

כידוע, העוגה לא הפכה למאכל לאומי כפי שחיתוך בצורה מרובעת כסמל לקיבוץ הגלויות לא הפך למנהג ישראלי. הניסיון לקבוע צורת חגיגה משותפת ליום העצמאות, בעיצוב של המדינה ומוסדותיה, לא צלח, לפחות לא במישור הקולינארי. ישראלים אינם מקיימים "סעודת יום העצמאות" במתכונת המושפעת מסדר פסח. הם עיצבו מנהגים וטקסים אחרים. גם "עוגת שבעת המינים" לא הפכה למאכל לאומי.

שישים שנה לאחר פרסום ההצעה לתפריטים לסעודת יום העצמאות, הישראלים חוגגים את יום העצמאות ביציאה אל הטבע, ובעיקר במנגל, בצליית בשר תחת כיפת השמיים; מסורת שהתעצבה בטבעיות, בתהליך ארוך, לא מכוון מלמעלה, ללא עזרה של מחלקה לתזונה במשרד החינוך והתרבות.

 

כתבות נוספות

מי באמת חיבר את התפילה לשלום המדינה?

יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר – הרעות של חיים גורי

תפילה מִן הַמֵּצַר

 




זה הזמן לגלות: מי מארבעת הבנים אתה?

רבים על השולחן הסדר מי במשפחה הוא החכם, מי הרשע, מי התם ומי אינו יודע לשאול? מומחים לדבר הכינו מבדק מקצועי שיכריע זאת אחת ולתמיד!

גלו עוד על פסח – הגדות נדירות ומיוחדות, שירים לפסח ועוד​

 

בגלל שההגדה מדברת על ארבעה בנים, השאלות מנוסחות בלשון זכר, אבל קוראת יקרה – התשובות רלוונטיות לך לא פחות! אז לכבוד החג: בחנו את עצמכם: האם אתם בדרך הנכונה לגן עדן, או שתתחילו להתרגל ללבוש קצר, כי מספרים שחם שם בגיהנום.

 

מתקנים את הפרסומות השוביניסטיות של פעם!

לכבוד יום האישה הבינלאומי תיקנו כמה פרסומות שמצאנו בארכיון. הצלחנו?

אשמנו, חטאנו, טעינו!

ברוכים הבאים לעולם הפרסומות של ארץ ישראל של "פעם":

הגברים הם המומחים, המנהלים ובעלי המעמד והכוח.

והנשים?

הן מסתפקות בלדאוג לניקיון הבית, וכמובן, דואגות למצוא חן בעיני בעליהם.

חלוקה מגדרית זו בפרסומות השפיעה ומשפיעה על חלוקת התפקידים בין המינים ומחלחלת לסדר החברתי הקיים. ואנו אומרות לא עוד!

ולשם כך, גייסנו את הגרפיקאית והמאיירת המוכשרת עפרה קובלינר, חימשנו אותה בכמה פרסומות ישנות וביקשנו ממנה לתקן את המעוות.

הארץ לא מה שחשבתן

"כן… היא מזכירה מצויינת", ציין הבוס הגדול שיותר מדי מזכיר דמות ממד-מן, "השגתי אותה על ידי מודעה שפרסמתי ב'הארץ'".

פרסומת ל"הארץ", 1962. מתוך אוסף ערי וליש

ו.. הוקוס פוקוס:

המזכירה ממדרגה ראשונה הפכה למזכיר, ובמקום דון דרייפר יש לנו את פגי אולסן.

ועל זה נאמר, "'הארץ', לא מה שחשבתם".

גבר, קשה לך לשטוף כלים בעמידה? אפשר גם בישיבה!

איזה יופי! הנה טיפ לשוטפת כלים!

קחי כסא והנה מלאכת השטיפה הופכת לקלי קלות!

מתוך הספר "איך לבשל בארץ ישראל" מאת: ד"ר ארנה מאיר, 1937

אז אם היא כל כך כך פשוטה, אז יאללה גבר לעבודה!

אין צורך להודות לנו.

פשוט תדמיינו שזו מכונת פסטה

גלגלי את הבגד במכונה, והבגדים יצאו סחוטים, נקיים ורעננים!

פרסומת למכונת הכביסה "צח 3", סוף שנות ה-50. אוסף ישראליאנה של הדי אור

אז התכבד נא אדוני, והכנס את המכנסיים אל תוף מכונת הכביסה הביתית.

רק אל תשכח לגהץ בסוף.

ועתה בנות חורין

חדשות מעולות! פעם לפני הפסח היית עבד! אבל בזכות "התכשיר המצויין" של 'ברקת', את… עדיין עבד.

פרסומת ל"ברקת", סוף שנות ה-50. אוסף האחים שמיר

אז לא, הפעם נשים לזה סוף!

כי גם לך מגיע להיות סוף סוף בת חורין!

ארבע מי יודע?

ואנחנו חשבנו שארבע זה ארבע אמהות.

המוצרים המובחרים של פזכים. שנות ה-50. אוסף האחים שמיר

גילינו שהכוונה לסדרת מוצרי ניקיון שפורסמה לקראת פסח. אז אולי הפעם תצטייד אתה במוצרים מובחרים לנקיונות?

יש לך קושיות לחג הפסח?

פנקי את עצמך

והנה מתכון למרק אבוקדו קר ומרענן שיתן לך עוד קצת זמן לעצמך.

חוברת מתכונים שהוציאה חברת ויטה. לא בטוחים ממתי

וגם לעקר הבית מגיע פסק זמן לפינוקים ומרק אבוקדו קר.

הרווחת את זה ביושר!

אחת ולתמיד: זו הסיבה שאנחנו אוכלים אוזני המן בפורים

למה דווקא אוזנו של המן נבחרה למשימה לשמש השראה למאכל החג?

אֲנִי אֹזֶן-הָמָן!
גּוּפִי – קֶמַח לָבָן!
תּוֹכִי – פֶּרֶג שָׁחֹר –
אֵין כָּמוֹנִי גִּבּוֹר!

כך נתן לוין קיפניס סימנים במה שמוכר לנו עד היום בתור אוזן המן ("מהתלה לפורים", דבר 1932).

בוודאי שמתם לב לכך שאוזן המן של חג הפורים הוא לא באמת אוזן וגם לא לגמרי בצורת אוזן, ובעצם על מה ולמה ועל שום מה נבחרה דווקא האוזן לסמל את המן האגגי או להיפך, נבחר הוא לסמל את המאפה המשולש?

 

פרסומת ומתכון משנת 1975. לחצו על התמונה לגודל מלא

 

המן האגגי, המן הרשע, צורר היהודים, הנבל האכזר שהסית את המלך אחשוורוש כנגד היהודים וביקש להרוג את כל היהודים ב-127 המדינות שבהן משל המלך הפרסי, היה פושע מנוול, רשע מרושע.

בימי קדם רווח מנהג קיצוץ אוזני פושעים. לפי חלק מהפירושים, לכן כתוב במגילה "ופני המן חפו" (אסתר ז' 8), ובמדרש מספרים כי "נכנס המן לבית גנזי המלך כפוף-קומה, אבל וחפוי ראש, אוזניו מקוטפות ועיניו חשוכות…" (מגילה טז).

אבל אולי הסיבה קשורה בכלל ל"פורים וינסנט" בפרנקפורט, ולהמן אחר ולא מוכר. מספרים שבשנת 1615 אופה העוגות וינסנט פטמילך, עמד בראש פוגרום ביהודי פרנקפורט והביא לגירושם מהעיר. חצי שנה נדדו היהודים חסרי כל מחוץ לעירם, עד שפטמילך נאסר והם נקראו לחזור לעיר. פטמילך לא האריך ימים – הוא נידון למוות והוצא להורג בכיכר העיר. יש אומרים שלפני שנערף ראשו – קצצו את אוזניו, ואת היתר אתם יכולים להשלים מדמיונכם. אפשר, אם כן, שמכנים את העוגיות המשולשות שאנו אוכלים בפורים אוזני המן, לא בגלל המן האגגי, אלא בגלל "פורים וינסנט", שאירע בכ' באדר ה'שע"ו – 28 בפברואר 1616, ובגלל המן הגרמני, האופה-הצורר שקם לנו בפרנקפורט שעל נהר מיין.

הסברים אחרים ומפתיעים נוגעים לכובע הקצינים המשולש, כמו זה שחבש נפוליאון, ולאפשרות שכובע דומה היה להָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, בכיר יועצי מלך פרס אחשוורוש. השערה זו סחפה אחריה גלי אפייה של עוגיות משולשות שבאו לבער את הרשע ולתת לנו לנגוס בו משְׁלֹשָה קְצָווֹת.

 

 

הסבר אחר מציע שמנהג אכילת "אוזני המן" הוא מנהג שאול מן הנוצרים, שנהגו לאכול ב"יום ששי הטוב", יום ששי שלפני הפסחא, עוגיות משולשות וממולאות הקרויות "אוזני יהודה". היה זה כדי לציין את היום שבו מסר יהודה איש קריות את ישוע הנוצרי. ייתכן שהיהודים החליטו לאמץ את המנהג ולעשות "ונהפוך הוא", לציין את מות המן במאפה משולש שייאכל לא ביום אבל אלא ביום טוב – ביום חג הפורים.

 

פרסומת משנת 1965 לאוזני המן

 

השארנו מקום בבטן לעוד הסבר – והוא סיפור "ארנקי המן". "האמנטאשה", "הָאמְנְטָאשְׁן", "ארנקי המן" או "כיסי המן" הם מאפים משולשים וממולאים פרג. לפניהם היו פשוט קרעפלעך ממולאים ואז באו ה"טאש" שהוא כיס והפרג שנקרא בגרמנית וביידיש "מון" (Mohn) – ונשמע די דומה להמן, מה שעשה את הצירוף למושלם.

דרך אגב את השם העברי "אוזני המן" להאמנטאשן קבע באופן רשמי "ועד הלשון העברית" בחודש ינואר של שנת 1912:

 

לחצו על התמונה להודעה המלאה של ועד הלשון

 

יש וריאציות שונות להכנת אוזני המן. הן נבדלות מארץ לארץ ומקהילה לקהילה, ומאחורי כל מתכון כמובן, סיפור משלו.

בגירסת יהודי בוהמיה, למשל, המילוי איננו פרג אלא ריבת שזיפים הנקראת פובידל, על שום הצלתם של יהודי העיר יונגבונצלאו ב-1731 ב"פורים קטן", כאשר שמועה זדונית הופצה על החנווני דוד ברנדייס, כאילו מכר ריבת שזיפים מורעלת למשפחה נוצרית. הנוצרים המקומיים ביקשו לעשות שפטים בו וביהודי המקום, אך משהובהר שהריבה יצאה מחנותו של החנווני כשהיא טעימה וטרייה וטובה ומשהתברר שהנוצרי שאכל ממנה היה חולה שחפת ומת מהמחלה, נחשף דבר העלילה ונמנע אסון. (לפי ספר המועדים, כרך ו').

אין זה משנה מה מילוי אוזן ההמן שלכם ואין זה משנה מה הרכב הבצק, חשוב שהמאפה יעבור לישה, הרתחה, אפייה, טיגון, נגיסה ובליעה וכל מה שעוד עולה בדעתם, כך שתוכלו להילחם ברשע ולהשמיד אותו במו ידכם ובמו פיכם.

 

התמונה מתוך אוסף הכרזות של הספרייה הלאומית, אוסף ערי וליש – פרויקט "מסע בזמן"

אֲנִי אֹזֶן-הָמָן!
גּוּפִי – קֶמַח לָבָן!
תּוֹכִי – פֶּרֶג שָׁחֹר –
אֵין כָּמוֹנִי גִּבּוֹר!

לְמִי כִּידוֹנִים, לְמִי חֲרָבוֹת –
וַאֲנִי לִי – שְׁלֹשָה קְצָווֹת!
בַּקָּצֶה הָאֶחָד אַכֶּה אֲלָפִים,
בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי – רְבָבוֹת!

וּבַשְׁלִישִׁי – אַךְ מִי זֶה כָּאן
יֵצֵא כְּנֶגֶד אֹזֶן-הָמָן?
הֲיֵשׁ צוֹהֶלֶת וּשְֹמֵחָה
כָּמוֹנִי מַסֵּכָה-כָה-כָה?
לַ לַ לַ לַ לַ לָה…
מַסֵּכָה-כָה-כָה!

(כתב לוין קיפניס מתוך "הגיבור בפה – מהתלה לפורים", "דבר", 1932
נ.ב. שמתם לב שבמקור כתוב "מסכה-כה-כה" ולא "מסכה-חה-חה"?)

 

המידע על אוזני המן שאוב מכמה מקורות אך בעיקר מספר המועדים, כרך ו', ומספר המופת של מולי בר-דוד שחקרה את המסורות הקולינריות של קהילות ישראל "ספר בישול פולקלורי" ומהמהדורה המעודכנת שלו "ספר הבישול הגדול למטעמי ישראל" בהוצאת ורדה בר-דוד מור.