הקריקטורה הראשונה של הנער דודו גבע

16 מלאו לנער כשפרסם את הטור הראשון שלו בעיתון

חן מלול | 05.01.20 |
Share
דודו גבע בן ה-16. המקור והקריקטורה

חצי שנה של חופשה כפויה בעידן הטרום-טלוויזיוני הייתה גזירה קשה מנשוא לכל ילד אחר, אבל לא נראה שהחדשה המרעישה הטרידה יותר מדי את דודו גבע בן ה-9. לאחר שקפץ לכביש בין שתי מכוניות חונות (הכול כדי לא להפסיד במשחק התופסת), נפגע ממכונית תועה. הוא שוחרר מבית-החולים בתום שבועיים של אשפוז, כשגבס עצום ולבן מעטר את גופו מרגל ימין ועד מעל החזה. אימו מיקה נזכרת: "היה שוכב על הבטן, מושיט את היד לדף שהונח על הרצפה ומצייר".

כמעט מיד נמשך לציור דמויות – תחילה העתיק אותן מספרים או מהטלוויזיה. בהמשך הסתמך על הזיכרון – מערבב עובדות ומגזים מאפיינים.

בספר התערוכה "פשר החיים: דודו גבע" כותב אביב הברון על ניצני הכישרון של גבע: "ההורים לא זיהו מיד את כישרון הציור שצמח להם בבית. כשכבר זיהו, לא עשו עניין". הילד, בכל אופן, היה נחוש. ואת דמי הכיס לפלאפל שהיה מקבל מסבתא צילה היה מעדיף להשקיע במגזינים מצוירים מחו"ל. בייחוד אהב את חוברות ההומור הענקיות בצבע של MAD.

בחוברת 2 של עיתון "הארץ שלנו" מה-20 בספטמבר 1966, אנו מוצאים את הטור המצויר הראשון בסדרה "צביקה צבר" של היוצר לעתיד. בעת הפרסום היה דודו גבע בן 16.

כל רצועות הקומיקס של צביקה צבר הורכבו מארבע תמונות המספרות בכל פעם סיפור אחר של כישלון. למרות השם של הגיבור, הסצינות אינן פטריוטיות במיוחד. ברצועה הראשונה נפגש צביקה עם להקת החיפושיות – שמתגלה כלהקת חתולים מיללים.

ברצועה השנייה חוזר דפוס הכישלון והציפיות הגדולות של צביקה מתנפצות שוב על קרקע המציאות. הפעם מדמיין צביקה את המתנות השוות שיביא לו הדוד מאמריקה, ונאלץ להסתפק במברשת שיניים. אוי.

עד סוף הופעתו נחתם המדור בשמו הפרטי בלבד של הצייר, דודו. מכתבי מעריצים אל מערכת "הארץ שלנו" שתהו על דמותו של דודו, שכנעו את הצייר הצעיר להיחשף. גם זאת עשה בדרכו הייחודית. בגליון ה-18 ביולי, 1967, הסכים התיכוניסט המוכשר לספר משהו על אודותיו ולחשוף את זהותו:

"נולדתי בירושלים בשנת 1950 במשקל נקי של 2.5 ק"ג. כשרון הציור שלי נתגלה בגן הילדים, כאשר מרחתי על הגננת צנצנת צבע שחור. בבית הספר לא אהבו אותי המורים במיוחד וגם אני לא אותם, אבל היינו חברים טובים. בגיל 9 נדרסתי על ידי מכונית ושכבתי זמן רב בגבס. לפני שנתיים נשלחו שניים מציורי על ידי המדינה לתחרות אונסק"ו ומאז נעלמו עקבותיהם. אני אלוף השכונה בגולות. לא אוהב להתעמל. יש לי אח אחד, זוג תוכים וכנרית ואני אוהב לאכול".

צביקה צבר, הגיבור שיצר דודו, הוא דמות שנגזרה למימדיו של עיתון 'הארץ שלנו'. הקריקטורות הקוויות והפשוטות של גבע – תמיד בשחור, תמיד במראה מעט מרושל או לא מצויר עד הסוף בדיוק – מזכירות את רצועות הקומיקס שהתפרסמו ב"הארץ שלנו" ובעיתוני ילדים אחרים, כמו את הקריקטורות של אריה נבון ודוש. מעל הכול, יושווה סגנון הציור של גבע בתחילת דרכו לזה של גיבורו נחום גוטמן, השוואה שוודאי החמיאה לו רבות.

נחום גוטמן,"מאורעות א"י – טלגרמות וידיעות בציורים", תרפ"ט/ 1929

מתי הפסיק גבע לתרום ל"הארץ שלנו"? מתי פרש צביקה צבר? שלוש שנים מהופעת הטור הראשון, ובמדור "פנקס העורך" מתפרסמת הבשורה: דודו גבע התגייס. לקוראי "הארץ שלנו" הבהיר טוראי דודו גבע כי הוא מתרגל לרעיון של הנחת מכחול הציור בצד, למפקדיו בצבא – שגילו את כישרונו – היה רעיון אחר ועד מהרה מילא את הבסיס בקריקטורות, ובהמשך תרם מציוריו לעיתון הצה"לי "במחנה". בכל מקרה, בעיתון הילדים כבר לא יפרסם.

כצפוי, הפרסום הראשון של גבע רק פתח לו את התיאבון, והוא החל לדבר על לימודים במכללת בצלאל. נראה שמאז רק הלך וצבר ביטחון בתור יוצר עצמאי. אחיו ארי נזכר: "כשהיה בשנה השלישית בצבא הוא הלך לתערוכת סיום בבצלאל. הוא חזר ואמר, אולי אני אסכים ללמד שם, ללמוד אין לי מה".

באנתולוגית ההומור "פילים בקנה: מבחר קטעי הווי שראו אור ב"במחנה" ב-25 שנותיו הראשונות" אוגדו גם כמה מהקריקטורות של החייל דודו גבע. דוגמה אחת משם היא הטור "יאוש":

עם השחרור התקבל גבע לעבודה בערוץ 1. בבצלאל כבר לא יילמד ואל "הארץ שלנו" לא יחזור. ושוב נצטט את אביב הברון: אחרי שעזב את הטלוויזיה ועקר לתל-אביב, "קורותיו מאז כבר יותר ידועות".

 

להנאתכם – סריקות נוספות של צביקה צבר:

צביקה צבר מס' 3
צביקה צבר מס' 5
צביקה צבר מס' 20
צביקה צבר מס' 24

 

הסריקות של 'צביקה צבר' באדיבות אמן הקומיקס חגי גילר, את האישור להשתמש בהן קיבלנו מאהרן גבע, בנו של דודו גבע.

 

לעמוד הפייסבוק של חגי גילר לחצו

 

לקריאה נוספת

ציפה קמפינסקי וטלי תמיר, דודו גבע: פשר החיים, הוצאת כתר, 2006

עוז אלמוג, פרידה משרוליק, הוצאת אוניברסיטת חיפה, 2004

 

כתבות נוספות

עכבר, חתול או ילד-לוליין: מי אתה מיקי-מהו?

קָהָל נִכְבָּד, בְּרֶגַע זֶה מַתְחִיל סִפּוּר-הַמַּחֲזֶה

מעשה בציירת: לאה גולדברג

הטרגדיה של תום זיידמן-פרויד: המאיירת היהודייה פורצת הדרך

תגיות

חן מלול

הגעתם לספרייה ואתם מחפשים את חן מלול? אין בעיה, רואים את הר הספרים הזה שעומד כל רגע לקרוס? חן יושב מאחוריו. תחביבים: לקרוא על היסטוריה, לכתוב על היסטוריה ולדבר על היסטוריה.

לכתבות נוספות של חן מלול >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו