אוסף הגלויות שיצא לאור במינכן של שנת 1932 מציג את המקומות הקדושים ואת היישוב העברי המתפתח. כל זה פחות משנה לפני עליית הנאצים לשלטון
בצד רבבות הספרים העושים את דרכם מדי שנה אל הספרייה הלאומית, מגיעים אליה גם עשרות ומאות פריטים היסטוריים אחרים: אלבומי תמונות, כרזות, מכתבים וגם, לעתים רחוקות יותר – קופסות קרטון מסתוריות. על אחת מאותן קופסאות, קופסה שנתרמה לאחרונה מספרייתם של חנה ויורם הראל, מופיע תיאור בגרמנית המספק את הרמז הראשון לתכולתה. וכך נכתב: "הארץ הקדושה, 126 גלויות בצבעים טבעיים. פרייס ושותפים, מינכן".
כשפותחים את הקופסה מגלים את שהובטח: כמה עשרות גלויות המציגות תמונות שונות מנופי הארץ, שתי מפות של פלשתינה (צפון ודרום), מפה של ירושלים וחוברת בגרמנית. מבט מעמיק בגלויות מגלה שלא מדובר בתמונות רגילות בצבע, ושהשם "צבעים טבעיים" הינו שם קוד לגלויות שנוצרו בטכניקת הפוטוכרום.
עשרים שנה לאחר יצירת התמונה המצולמת הראשונה בשנת 1880, פיתח מדפיס שווייצי בשם אורל פוסלי (Orell Füssli) טכניקה אחרת ליצירת תמונות בצבע, טכניקה שזכתה לשם "טכניקת הפוטוכרום". בניגוד לצילום בצבע שלוכד את הצבעים המקוריים שבמושא הצילום, הפוטוכרום היא טכניקת הדפסה מחדש בצבע של תצלום בשחור-לבן. החידוש של פוסלי היה השימוש בטכניקה שבה מושג הצבע באמצעות הדפס אבן – שיטת הדפסה בת מאות שנים.
באופן אירוני, טכניקת הפוטוכרום שפיתח פוסלי, טכניקה שהייתה אמורה לטפל במחסור בצילום צבעוני אמין וזול, הולידה מצב עניינים משונה: במקרה שלא היו לצובעים הוראות מדויקות לגבי הצבעים המקוריים בתמונה שהתבקשו לצבוע, הם נאלצו להיעזר בדמיון ובשכל הישר שלהם כדי לייצר תמונות.
זהו הדין באלבומי פוטוכרום רבים, שבהם הקשר בין הצבעים המקוריים של מושא הצילום והצבעים שהוספו הוא פעמים רבות מקרי בהחלט. בגלויות שלפנינו, לעומת זאת, נראה שחברת Uvachrom שהנפיקה אותן עמלה רבות כדי להתקרב כמה שיותר למציאות המצולמת.
קריאה בחוברת המצורפת לגלויות מספקת את הרקע הנחוץ. 126 התמונות באוסף צולמו במהלך "טיול אביבי בארץ הקודש בשנת 1931", שנה קודם להדפסת הגלויות במינכן. סמלה הקתולי של ירושלים מתנוסס בעמוד השער של החוברת והכיתוב "באישור הרועה העליון" (בגרמנית Mit oberhirtlicher Druckgenehmigung) המופיע בעמוד הבא מלמדים על המוטיבציה להנפקת הגלויות. מדובר באוסף גלויות שנוצר ככל הנראה עבור קהל גרמני קתולי, והודפס באישור בישוף בכיר, אולי האפיפיור.
אל תתנו לעובדה זו להטעות אתכם, על אף הייצוג הרב באוסף למקומות קדושים לנצרות (כולל כמובן את כנסיית דורמיציון שנבנתה לאחר ביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ הקודש), גלויות רבות מציגות את התקדמות המפעל הציוני בארץ – למשל את האוניברסיטה העברית, את הספרייה הלאומית במשכנה הקודם על הר הצופים, קבר רבי מאיר בטבריה, ותחנת הכוח שהקים פנחס רוטנברג.
80 מתוך 126 הגלויות שבאוסף נשמרו בקופסה המקורית. את השאר ככל הנראה שלחו בעלי האוסף לחברים ומשפחה. זה מוביל אותנו לשאלה המתבקשת: את מי שימש האוסף? את זהותו של הבעלים המקורי של האוסף אנו לא יודעים, אך שאלת פרופיל הלקוחות הפוטנציאליים של האוסף מקבלת תשובה בחוברת המצורפת. בחוברת נכתב כי האוסף הינו "מזכרת יקרה לכל מי שהיה לו המזל לחזות בארץ במו עיניו, ולכל האחרים – לספק להם הצצה חיה ליופיה של הארץ".
החוברת בת 67 העמודים מכילה מידע רב על ארץ הקודש: מידע כללי על הטופוגרפיה, ציון המחסור התמידי שלה במים, היסטוריה של הציונות ושל השפה העברית, דיון מעמיק בירושלים הכולל מידע רב על הר הבית והכותל, כמו גם פירוט תחנות שונות מחייו של ישו בירושלים ובארץ כולה. בסוף החוברת מופיע שרטוט רחבת הר הבית.
תאריך הוצאתו לאור של אוסף הגלויות נושא בחובו משמעות היסטורית כבדת משקל. האוסף יצא לאור במינכן שבגרמניה, שנת 1932. פחות משנה לאחר מכן, ב-30 ינואר 1933, הושבע אדולף היטלר לקנצלר גרמניה.
תגובות על כתבה זו