הימים הם ימי מלחמת העולם הראשונה, בארץ ישראל שולטת עדיין האימפריה העות'מאנית שכבר נמצאת בתהליך ארוך של שקיעה. לא הרחק ממנה יושבים הבריטים במצרים. היום נדבר על קצין בריטי- ארכיאולוג אחד שבשמו כבר נרשמו אגדות ומעשיות, מסתורין ותעלומות, דמות היסטורית רבת חשיבות שכבר זכתה לסרט על שמו, הביטלס הנציחו אותה על עטיפת אלבום וספרה האוטוביוגרפי כונה בידי ווינסטון צ'רצ'יל "אחד מהספרים הטובים ביותר בספרות האנגלית אי פעם."
בשלב הזה כבר הייתם צריכים לזהות במי מדובר.
פועלה של הדמות המדוברת פחות דובר בארץ (למי שלא צפה בסרט ההוליוודי מלא הפאתוס), אולי כי מדובר בדמות שנויה במחלוקת בעיני ישראל כנראה כי היא נחשבה דמות פרו-ערבית. והרי טובי ההיסטוריונים לימדו אותנו כי תמיד צריך לקחת צד – טוב או רע, הם או אנחנו. כי מי שבעד עצמאות ערבית לא יכול לתמוך בלאומיות היהודית. או שמא כן?
אני כמובן מדברת על תומס אדוארד לורנס, המוכר לרובנו בכינוי המפורסם בהרבה "לורנס איש ערב"- ההוא מהסרט המפורסם, ההוא שמופיע על עטיפת האלבום מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר של הביטלס, ההוא שאחראי למרד הערבי, או ההוא שכתב ספר אוטוביוגרפי "שבעת עמודי חוכמה" שנפתח בשיר שמוקדש למישהו באותיות S.A.
לורנס גם היה ארכיאולוג. בשנים האחרונות אף פורסם ספרון בשם "יומן מסע בצפון סוריה, 1911" המתחקה אחר יומנו, אותו חיבר בגיל 23 בעת שהשתתף בחפירות ארכיאולוגיות באזור סוריה ממש לפני מלחמת העולם הראשונה. הוא סירב לקבל תואר אבירות מהמלך כי חש נבגד בידי המלך הבריטי, ומצא את מותו בתאונת אופנוע ספק מסתורית בגיל 46 והשאיר אחריו הרבה "אבק" כוכבים ונחשב עד היום לאגדה.
אז מי היה לורנס איש ערב?
הבה נתחיל מההתחלה, לורנס איש ערב נולד בשנת 1888 בוויילס, בשם תומס אדוארד לורנס כילד מחוץ לנישואין, לאביו שהיה אציל ממוצא אירי-בריטי ואמו שהייתה מטפלת בבית אביו. האב עזב את הבית ביחד עם המטפלת, והמשפחה נדדה ממקום למקום. לורנס הבין שעליו לדעת לשמור סוד, לספוג את הבושה ולהתמודד עם מעמד של מצורע חברתי. לימים הילד שגדל כממזר הצליח לשבור את תקרת הזכוכית של בריטניה המעמדית ולהגיע עד לארמון בקינגהאם.
בבגרותו הלך ללמוד היסטוריה באוקספורד וסיים בהצטיינות. בשנת 1910 הגיע בפעם ראשונה למזרח התיכון והצטרף למשלחת הארכיאולוגית של המוזיאון הבריטי לחפירות בכרכמיש. שם פגש את הארכיאולוגים לאונרד וולי (זכרו את השם כי עוד נחזור אליו) ואת דויד הוגראת' שהתרשם מהבחור. בזמן שהותו של לורנס באזורנו הוא למד ערבית, המנהגים ואת התרבות הערבית. כישורים אלה יעזרו לו בהמשך ובזכותם הוא ירכוש את השם שיזוהה עימו בהיסטוריה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גויס לורנס לצבא הבריטי. הוענקה לו דרגת מייג'ור והוא החל לפעול כקצין מודיעין. בשנת 1916 הוא סופח "למשרד הערבי" בקהיר ושם פגש את דויד הוג'ארת', אותו אדם שהיה אחראי עליו בחפירות הארכיאולוגיות. קודמו בתפקיד היה מרק סייקס, אותו אחד מהסכם סייקס-פיקו, ההסכם בין בריטניה לצרפת על חלוקת שטחי האימפריה העות'מאנית בעתיד. בד בבד, עמלו הבריטים על גיוס תמיכת הערבים למאמץ המלחמתי. שיחות השכנוע והגיוס התנהלו גם עם הפלג ההאשמי שמנהיגו חוסיין בן עלי היה השריף של מכה, וגובשה הבנה כי ההאשמים הם אלה שישלטו על כל השטח שמדרום לטורקיה – ממלכה ערבית עצומה המשתרעת מחצי האי ערב ועד איזור סוריה (כולל ארץ ישראל). כאן לורנס נכנס לתמונה, כששימש בתפקיד מרכזי בגיבוש ההסכם עם ההאשמים. אולם, הוא מודר מההסכם של סייקס-פיקו וכאשר גילה על קיום ההסכם הסותר כעס וגילה לההאשמים את העניין. מהלך סודי זה של האימפריה הבריטית הייתה לנקודת השבר הראשונה שחש לורנס אל האימפריה שאותה ייצג. הפרשנויות הסותרות יצרו חוסר אמון אצל לורנס, בין היתר כי ראה במהלך זה בגידה בערכי בריטניה.
לורנס איש ערב כשמו כן הוא, היה קצין קישור מטעם הבריטים שנשלח מטעם הגנרל אלנבי על מנת לסייע לערבים במהלך המרד הערבי נגד האימפריה העות'מאנית. לורנס פיקד ביחד עם פייסל, הבן של עלי, על קבוצה של כמה אלפי לוחמים שצוידו בידי הבריטים. המערכה שהחלה בחצי האי ערב הסתיימה עם כיבוש דמשק דרך כל הצד המזרחי אולם, דמשק נכללה בשטח שצרפת הייתה אמורה לקבל. לורנס אמנם ידע זאת, אך זה לא מנע ממנו לסייע בכיבוש דמשק ולתמוך בהמלכת פייסל כמלך סוריה. למעשה, לורנס ניסה לסכל את הסכם סייקס-פיקו.
מה יעשו הבריטים?
המרד הערבי הוכתר כהצלחה, והכוחות ההאשמיים הצליחו לכבוש את עקבה ועזרו להחיש את הבריטים בכיבושם בארץ ישראל. אולם, דרישתו השריף חוסיין להקמת ממלכה ערבית גדולה מחצי האי ערב עד לאזור סוריה- לבנון (כולל ארץ ישראל) – הבטחה שקיבל מהאימפריה הבריטית כאמור – נדחתה על הסף. הצרפתים כבשו בחזרה את דמשק וגירשו משם את פייסל. ואילו הבריטים עמדו מהצד ולא עשו דבר. זאת הייתה הבגידה השנייה, כך ראה זאת לורנס.
חשוב להזכיר גם את מחתרת ניל"י בנקודה זאת. מחתרת הריגול ביישוב העברי פעלה גם היא במקביל ובאותו זמן. המחתרת עמדה בקשר עם עמית של לורנס – הארכיאולוג לאונרד וולי. שתי הקבוצות חתרו לאותן מטרות: שיתוף פעולה תמורת הבטחה למדינה. ניל"י עצמה סיפקה מודיעין רחב שתרם רבות לבריטים, אבל האם (אולי) ניל"י תרמה בעוד דרכים? כיצד לורנס הגיב לעניין?
בסופו של דבר, הבריטים והצרפתים השתלטו על מרבית השטחים שהובטחו לשריף חוסיין וחילקו אותם על פי הסכמי סייקס-פיקו. אולם, לורנס וחוסיין נחלו גם הם הצלחה מסויימת: שני בניו של חוסיין הומלכו למלכים – עבדאללה על ירדן (ומאז משפחת המלוכה היא השושלת ההאשמית) ופייסל על עיראק. על אף זאת, לורנס ראה בהסכם בגידה של הבריטים, וכאשר נקרא לארמון המלך לקבל אות אבירות בתום המלחמה הוא סירב להתייצב. המלך זעם. אף על פי כן, כשנהרג בתאונת האופנוע בשנת 1935, האומה כולה ספדה לו. ומאז נשאר אגדה בעיני בריטים רבים עובדה לכך מצויה בזה שהוא מופיע על עטיפה של הביטלס.
ניחשתם בינתיים מי הארגון?
כאן אולי החלק שרבים יופתעו, לורנס איש ערב לא היה רק בעד הערבים אלא גם בעד הציונות, אולם לא מלכתחילה. לורנס עבר שינוי בדעתו על היהודים, כנראה גם בעזרת שיחותיו עם וולי שסיפר לו על עזרת היהודים במאמץ המלחמתי, בדוגמת מחתרת ניל"י. לקראת סוף המלחמה לורנס פיתח נאמנויות שונות, התחיל לראות בממשלת הוד מלכותה כבוגדת בבני בריתה והעביר את נאמנותו להאשמים. באותה עת שבה בחן את תפיסת עולמו, עבר אף שינוי ביחסו ליהודים. אם לפני המלחמה זלזל בהם כעת ראה בהם אמיצים, חכמים ועזי נפש בהשראת אהרון אהרנסון וחבריו. השינוי לא נגמר כאן. לורנס ניצל את כוחו ואת השפעתו כדי לשנות את פני המזרח התיכון: הוא זה שארגן את המפגש בין חיים וייצמן נשיא ההסתדרות הציונית לנסיך פייסל שבה ויתר הנסיך על זיקה לעבר הירדן המערבי. הוא זה שהביא את צ'רצ'יל לשנות את הסכמי סייקס-פיקו כך שלא יכללו בתוכם את ארץ ישראל. ובוועידת קהיר בשנת 1921, אשר בה סוכמה סופית מימושה הפורמלי של הצהרת בלפור דרש שיישאר שטח מנדטורי ובכללותו בית לאומי ליהודים. לורנס אף חזה ליהודים תפקיד חשוב בהעלאת רמתם של כלל האוכלוסייה במזרח התיכון הערבי. בריאיון שנתן לעיתון יהודי מקומי בלונדון במלאת שנה להכרזת בלפור אמר: "״בדבריי לגמרי כלא יהודי אני רואה ביהודים יבואנים טבעיים של ׳שאור מערבי׳ הדרוש כל כך למדינות המזרח הקרוב . יש מי שיראה בכך נופך של גזענות ויש מי שיראה ברעיון דברי שבח ׳לגניוס היהודי׳.״
בציטוט נוסף שלו, לורנס דיבר על הקמת המדינה היהודית העתידית: "אם תיווצר מדינה יהודית בארץ ישראל יצטרך הדבר להיעשות בכוח הנשק! והמדינה תיאלץ להתקיים בכוח הנשק מול אוכלוסייה עויינת , עודפת לאין שיעור." בציטוט הזה חלקו הוא ואהרנסון קווי מחשבה אולם ספק אם אי פעם הגיעו לשיחה על נושא זה.
ברגע שלורנס עצמו הבין כי הנשק יכול להיות יהודי במקום אנגלי הלך ונעשה פרו ציוני. בנקודה זו חשוב גם להגיד כי אהרן אהרנסון פגש את לורנס כאשר שניהם עבדו במודיעין הבריטי. אהרנסון סלד מלורנס כי חשב שהוא נגד הרעיון הציוני, ולורנס גם לא חיבב במיוחד את אהרנסון. בנוסף, אהרנסון חזה ביום אחרי נפילת האימפריה העות'מאנית מזרח תיכון חדש שיהיה מבוסס על שותפות יהודית-ארמנית-ערבית, כאשר הארמנים יהוו גורם מתווך בין היהודים לערבים- אהרנסון ראה חשיבות במדינה ארמנית בעיקר לנוכח השואה שהארמנים עברו. הוא חלק את מחשבותיו עם סייקס עצמו. ניתן רק לשער כיצד אהרנסון עצמו היה מגיב לנוכח עזרתו של לורנס לרעיון הציוני, שכן אהרן אהרנסון נפל בתאונת מטוס בשנת 1919 מעל תעלת למנש בדרך לוועידת השלום בפריז, גופתו מעולם לא נמצאה.
תלוי כיצד אנחנו רוצים לראות את ההיסטוריה. דבר אחד בטוח, לורנס איש ערב, אותו לורנס שנולד "כמצורע חברתי" העריך את העמים הקטנים, את הנאמנות והיושרה לבני האדם מקטן ועד גדול ותיעב את הבוגדנות, האמין בדרכיו ופעל למען האדם הקטן. יש לשער כי חש את הבושה והכאב בלהיות אדם שנחשב לנחות יותר בשל מעמד.
בחיבור הכתבה נעזרנו בספר יומן מסע בצפון סוריה, 1911. ובספרו של אליעזר ליבנה, אהרן אהרונסון – האיש וזמנו.
