בואו לבקר במרכז למורשת הצ'רקסית בחג החנוכה במסגרת "שבוע המורשת בישראל 2021"
כל ילד שגדל במערכת החינוך הישראלית התחנך על האתוס הישראלי, ובתוכו – גם ימי הזיכרון: יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום הזיכרון לרצח יצחק רבין, ועוד מועדים ותאריכים רבים ושונים. אולם בשני בתי ספר תיכוניים בישראל, כדורי וסאסא, שניהם בגליל, מציינים מועד נוסף: יום הזיכרון לרצח-העם הצ'רקסי והגליית העם הצ'רקסי ממולדתו. הסיבה שמציינים את יום הזיכרון הצ'רקסי בבתי ספר אלה היא שהם משרתים את תושבי הכפרים הצ'רקסיים כפר קמא וריחניה, בהם מתגורר הרוב המוחלט של האוכלוסייה הצ'רקסית בישראל. מדובר באחת מקבוצות האוכלוסייה הייחודיות ביותר בישראל, וחרף גודלה המוגבל – היא תופסת מקום חשוב בהיסטוריה המקומית ובכלל.
מהרי קווקז לצפון ארץ הקודש: הצ'רקסים כעם גולה
הצ'רקסים – או כפי שהם מכנים את עצמם בלשונם, "אַדִּיגֵה", הם עם שמוצאו בצפון-מערב הקווקז, חבל ארץ השוכן מזרחית לחופי הים השחור, בין רוסיה, תורכיה ואיראן. הם חיו במולדתם בחופש יחסי מבלי להקים "מדינה", ולרוב מחלקים אותם ל-12 שבטים שונים (על-אף שבפועל היו כנראה תתי-קבוצות נוספות). כלל הצ'רקסים ראו עצמם כבני האדיגה החל מסוף המאה ה-18. הרוסים, במטרה לספח את הקווקז ולהושיב בו אוכלוסיות אחרות, ניסו לכבוש את האזור, וההתנגדות הצ'רקסית לקולוניזציה הרוסית נמשכה כמאה שנים. קשייהם של הרוסים בסיפוח האזור הביאו אותם לפעולות קיצוניות, ובשלבים האחרונים של המלחמה ( 1860-1864) הרוסים שרפו מאות כפרים וערכו טיהור אתני בכלל האוכלוסיה הצ'רקסית. רוב הניצולים הוגלו מהקווקז, וכמיליון מהם מצאו מקלט בשטחי האימפריה העות'מאנית, בין היתר בארץ-ישראל.
שלוש התיישבויות צ'רקסיות עיקריות בארץ-ישראל היו בזמנו, מהן נותרו שתיים: כפר קמא וריחניה. היישוב הצ'רקסי הסמוך לחדרה ננטש בגלל מחלת המלריה. אזור הגליל התחתון המזרחי, שם נוסד כפר קמא, היה במהלך המאה ה-19 תחת שליטה בפועל של שבטי בדואים. השלטון העות'מאני ניסה לכפות את מרותו על האזור בדרכים שונות, יישב במקום מוגרבים שברחו מאלג'יר ושלח גדודי כורדים להתעמת עם הבדואים, ללא הצלחה. הצ'רקסים היו אלה ששינו את פני הדברים – וכך פתחו פתח גם להתיישבות היהודית באזור, כעשרים שנה אחרי בואם. מכלול "הכפר הישן" בכפר קמא יוסד בשנת 1878, והוא משקף את התנאים שהיו אז בארץ. בקווקז הכפרים הצ'רקסים נבנו על פני שטחים רחבים, בחרו הצ'רקסים בבנייה בניתן לכנותה "כפר חומה": הבתים צמודים זה לזה ויוצרים חומת מגן סביב האזורים הציבוריים של היישוב, לצורכי בטחון והגנה. כפר קמא הוא אחת הדוגמאות המרשימות ביותר ששרדו בארץ-ישראל לבנייה מקומית מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.
הצ'רקסים היוו 'סוכני מודרניזציה' בכל מקום אליו הגיעו. מלבד הגליל, הם הקימו 13 יישובים במרכז הגולן, התיישבו בעבר-הירדן ובה כוננו את העיר עמאן המודרנית. הם הביאו איתם טכניקות מתקדמות של בנייה ועבודה בעץ ומתכת, משק מעורב, ושילבו זאת גם סגנונות בנייה ומחייה אירופאים, כגון "רעפי מרסיי" המפורסמים שעדיין ניתן לראותם בכפריהם. כפר קמא הפך למרכז אזורי חשוב בשלהי התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט. באזור מרכזי של הכפר 'הישן' נבנתה תחנת קמח מודרנית, שבה נפגשו כלל תושבי האזור: ערבים פלאחים, בדואים, יהודים וכן הצ'רקסים המקומיים. במלחמת 48' בחרו הצ'רקסים להילחם לצד היהודים, ומאז הם מגויסים לשירות בטחון חובה.
הצ'רקסים הם עם ולא "עדה" כפי שלעתים מכנים אותם. הם קהילת מיעוט לאומית בישראל, מקיימים קשר אמיץ עם קרוביהם בארץ ובחו"ל, ולרגע לא שוכחים את הרצון שלהם לשוב למולדתם. בה בעת הם גם ישראלים לכל דבר המשולבים בכל תחומי החיים בארץ. למרות שהאוכלוסייה הצ'רקסית בישראל מונה בימינו כ-5,000 איש בלבד (מתוך כמה מיליונים בפזורה הצ'רקסית), היא אולי המתקדמת ביותר בשימור המורשת הצ'רקסית הענפה, את זיכרון רצח העם והגירוש ממולדתם, שמצויין ביום הזיכרון שלהם, ה-21 במאי. מעבר לכך, בראש ובראשונה, משמרים הצ'רקסים בישראל את שפתם, ה"אדיגית". מדובר בשפה שהועלתה על הכתב וקיבלה אותיות רק במאה ה-19, עד אז הייתה שפה מדוברת בלבד (אם כי לצ'רקסים הייתה בעבר גם מערכת סימונים גרפית מפותחת וייחודית, שנשתמרה כיום בעיקר בסמלי המשפחות השונות); יש בה לא פחות מ-64 עיצורים והיא נלמדת בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים בהם לומדים הצ'רקסים. כל ילד צ'רקסי לומד עברית, אנגלית, אדיגית וערבית, ויש גם כאלה שלומדים רוסית ותורכית. בתי הספר בכפר קמא ובריחניה הם כנראה היחידים בעולם בהם התלמידים מוסלמים ושפת הלימוד היא עברית.
ה"אדיגה ח'אבזה" והאתוס הצ'רקסי: היו ונותרו "עזי נפש"
רוב הצ'רקסים הם מוסלמים סונים. הם קיבלו על עצמם את האסלאם בשלב מאוחר יחסית, ולפני כן היו נוצרים, ולפני כן – גם פגאנים. למרות זאת, בין אם מוסלמים ובין אם נוצרים, לצ'רקסים יש קוד התנהגות אחד שמנחה את האופן בו הם חיים, והוא נקרא "ח'אבזה". זהו מכלול של חוקים, קודקס, שמנחה אותם כיצד לנהוג ביומיום, והשפעתו רבה על עיצוב החינוך, ההתנהגות והערכים הצ'רקסיים. כמו כן, לאדיגים יש מיתולוגיה משלהם, אותה הם ממשיכים להעביר מדור לדור, ובה גיבורי-תרבות, סיפורי עם ודמויות הכרוכים באפוס שלם – המספר את סיפור ה"נארתים", גיבורי-העם הצ'רקסים.
המילה "אדיגה" פירושה "האדם כליל המעלות", וכשאומרים "אדיגה ח'אבזה" – הכוונה היא לאופן בו צ'רקסי אמור להתנהג. ההקפדה על דרך החיים הזו חשובה מאוד, ומי שלא מכבד את הקוד מנת חלקו היא ה"חינאפ" – הבושה. הח'אבזה מנחה את החינוך, כללי החברה והכבוד, נישואים, טקסים והתנהגות יומיומית. רוב הצ'רקסים מעדיפים להתחתן בינם לבין עצמם ולהמשיך כך לשמר את האתוס שלהם. לצד זאת, ממשיכים הצ'רקסים בשימור המוזיקה והריקוד המסורתיים שלהם. הבגדים המסורתיים – ובראשם ה"צ'רקסקה", חליפת הלוחם הצ'רקסית שבחזיתה תאים מיוחדים לקליעים, שהפכה מקובלת בקרב עמים רבים אחרים בקווקז – משמשים בעיקר לריקוד המסורתי-צ'רקסי.
הצ'רקסים השתלבו בחברה הישראלית בדרכים רבות. בעבר רבים מהם שירתו שירות קבע בכוחות הבטחון, מעבר לשירות החובה. רבים אחרים משולבים בכלל ענפי המשק, ובכלל זה חוקרות ומדעניות, אנשי חינוך ועובדי תעשיה. רבים יוצאים ללמוד באוניברסיטאות, אבל רובם בוחרים לשוב להמשיך לחיות בכפרים שלהם, כדי על הזהות הלאומית והתרבותית. הצ'רקסים משתלבים בחברה הישראלית גם בספורט: קפטן נבחרת ישראל בכדורגל הוא בִּיבַּרְס נַאתְכוֹ, צ'רקסי מכפר קמא; בת דודו נילי נאתכו ז"ל הייתה שחקנית כדורסל מבטיחה שהובילה את הקבוצות בהן שיחקה, מכבי רעננה ואליצור רמלה, לזכיות בגביע ואליפות המדינה. היא נהרגה בתאונת דרכים בעודה צעירה. האוכלוסייה הצ'רקסית בישראל בולטת בזכות אחוזי ההשכלה העל-תיכונית הגבוהים שלה, ובשנים האחרונות אף מפותחת תכנית לימודים מיוחדת לצ'רקסים בארץ.
כפר קמא: נוף יוצא דופן במרחב הישראלי
בתחילת המאה ה-20, בה כבר עמדו על תילן חוות ומושבות יהודיות בגליל, הגיעו אנשי העלייה השנייה להבנה חשובה: לא מספיק שהעבודה תהיה עברית; גם השמירה צריכה להיות עברית. ואולם, מול הרצון לשמירה עברית עמדה מסורת לפיה הצ'רקסים של הגליל תפסו מקום מרכזי בשמירה באזור הגליל התחתון. דוד בן גוריון, שהגיע למושבה העברית סג'רה בה הוקם ארגון השמירה בר-גיורא (לימים "השומר") מציין בזכרונותיו את תכונותיהם של הצ'רקסים השכנים מכפר קמא, "התקיפים ועזי הנפש, מצויינים בגבורתם ובאומץ רוחם", ומצטט את האמרה הערבית הידועה אודותיהם: "פיש אכבר מן צ'רקס": אין גדול מהצ'רקס". לימים הצליחו אנשי "השומר" לכונן שמירה עברית בגליל, ואף זכו לכבוד מהצ'רקסים, אחרי שהראו להם את שווים.
כפר קמא בנוי על חורבות כפר ביזנטי עתיק, והמסגד בו בנוי בשילוב אבני בזלת, בסגנון שנשאב מתקופה אחרת בה היו צ'רקסים בארץ-ישראל – התקופה הממלוכית. הממלוכים היו עבדים-צבאיים באימפריה המוסלמית, ובשלב מסוים הצליחו להפוך את עצמם לשליטיה. השליט הממלוכי המפורסם ביותר היה ביברס, ועל שמו קרוי קפטן נבחרת ישראל, אותו הזכרנו בפסקה הקודמת. בסיור בכפר הישן כדאי לשים לב לפרטים, לצורת הבנייה של הבתים, ובעיקר – לנסות ולדבר עם המקומיים, רובם ככולם מסבירי פנים. מומלץ מאוד גם לטעום ממטעמי המטבח הצ'רקסי שאפשר לרכוש בכפר, ובראשם הגבינה הצ'רקסית והמאפים המסורתיים. בכפר קמא פועל כיום מרכז מורשת צ'רקסית ולצדו מוזיאון נוסף, בהם ניתן לראות את האופן בו האדיגים מנציחים את ההיסטוריה שלהם ומשמרים את תרבותם.