השם עמנואל לוטם מוכר היטב לכל שוחרי הז'אנרים הפנטסטיים – המדע בדיוני והפנטזיה – בארץ. לוטם, שהחל את דרכו כמתרגם בשנות השבעים חתום על עשרות רבות של תרגומים – מהקלאסיקות הגדולות בתחום ועד לספרים החדשים ביותר. יחד עם היותו אחד המתרגמים הפוריים ביותר לעברית בתחום המדע הפופולרי, המדע הבדיוני והפנטזיה, לוטם הוא חבר מייסד באגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה ויושב ראש שלה בשנים 1996–2001.
לרגל יציאת סרט חדש של חולית, גלגלנו שיחה עם המתרגם שהעניק לנו את התרגום העברי של קלאסיקת המד"ב שחיבר פרנק הרברט, תרגום שעד היום ממשיך להידפס ולהיקרא – יותר 40 שנה מאוחר יותר.
איך התחלת לתרגם ולמה מדע בדיוני?
התחלתי לעבוד באוניברסיטת תל אביב, המשכורת לא הייתה משהו ולכן חיפשתי השלמת הכנסה מהצד. היה לי ידיד משפחה בהוצאת 'עם עובד' ודרכו התחלתי לקבל הצעות לתרגום ספרים. כשהתחילה לצאת 'הסדרה הלבנה' – סדרת ספרי המדע הבדיוני של עם עובד – סיפרתי להוצאה שאני רוצה לתרגם ספרים בסדרה. התשובה הייתה: אתה איש רציני. מה בן אדם רציני כמוך מתעסק עם השטויות האלה? אבל יום אחד מתקשרת אליי מזכירת המערכת וסיפרה לי שבהוצאה מעוניינים לתרגם ספר בשם Dune. כמובן שהכרתי אותו, זה ספר שאני אוהב מאוד. זה היה ב-1976.
איך ניגשת למלאכת התרגום?
כשהגיעה ההצעה לתרגם את "חולית" כבר עבדתי אז בגוף שנקרא "המרכז למחקר ותכנון מדיני" במשרד החוץ. היה זה גוף שהוקם בעקבות דו"ח ועדת אגרנט, גוף הערכה אזרחי בתוך משרד החוץ. עבדנו בקמפוס חיצוני שבו היו הרבה חבר'ה צעירים ועליזים. ההרגשה הייתה יותר סטודנטיאלית מאשר הדימוי הרגיל של משרד החוץ. שם גיליתי שחלק מהחבר'ה חובבי מדע-בדיוני. בהפסקות הבוקר על קפה בקפיטריה סיפרתי להם על הספר שקיבלתי לתרגם והם מאוד התלהבו, ומיד הציעו עזרה. היו כמה ג'ובים שקשורים בתרגום שפשוט חילקתי להם – מירון גורדון ז"ל, אח"כ שגריר בוורשה ובמוסקבה, קיבל על עצמו לזהות ולמצוא פסוקים ומובאות מהתנ"ך, שהופיעו בספר, כדי שלא נתרגם את התנ"ך לעברית. אראלה הדר – לימים שגרירה בפראג, קיבלה על עצמה לתרגם את מושגים מהתקופה הפאודלית שמופיעים בספר. דוד מתני – אח"כ שגריר בכמה ארצות בדרום מזרח אסיה ומומחה לערבית קלאסית – קיבל על עצמו לתרגם את הביטויים בערבית שלא היו מדוייקים בגרסת המקור של הספר.
את הספר תירגמתי בכתב יד, והמזכירות של "המרכז למחקר ותכנון מדיני" הקלידו את הטקסט בשמחה רבה – במכונת כתיבה, לא היו מחשבים או מעבדי תמלילים אז. וכך נקבע סדר העבודה: אני תירגמתי, החברים העירו הערות ותיקנו ורק לאחר מכן מסרתי את הספר לעם עובד. אני לא רק מודה להם בעמוד הראשון של המהדורה העברית – חדי-העין יבחינו שבאחד הנספחים בסוף הספר, כשמתוארת הקמת מועצה דתית, קראתי לה ממ"ת – כפי שנקרא האיגוד בו עבדתי בזמנו.
בראיון ל"הארץ" ציינת שמדובר באחד משלושת ספרי המדע הבדיוני האהובים עליך. מה יש בו שמשך אותך עד היום אליו?
העומק הפסיכולוגי של הספר, רוחב היריעה ועיצוב הדמויות. המד"ב של שנות הארבעים והחמישים אהוב עליי עד היום, אבל הדמויות בדרך-כלל עשויות מקרטון, דו מימדיות, חסרות עומק ושינוי. בחולית הקורא עוקב אחר ההתפתחות שלהן, וככל שהספר מתקדם מוצא אצלן רבדים על גבי רבדים. מדובר במלאכת מחשבת ספרותית מצידו של פרנק הרברט. בייחוד אהוב עליי הרעיון של פירוש ראיית הנולד. אני אסביר: יש שם דמות שיכולה לראות את הנולד, אבל מה שהיא רואה משול ל"גן השבילים המתפצלים" של בורחס. היא רואה את השבילים ורוצה לבחור בשביל אחד או להימנע מהאחר – ובלי לקלקל יותר מדי מהעלילה כי אני לא אוהב ספוילרים– המאבק שלה הוא על בחירת השביל הנכון, כשיש באמצע תהום, והיא לא רואה את נקודת ההתפצלות בין השבילים. זאת לא נבואה שמגשימה את עצמה, ראיית הנולד היא תופעה מסובכת ועמוקה הרבה יותר.
האם האדם "הרואה את הנולדים" יכול לבחור את העתיד הרצוי? זאת שאלה הגדולה של הספר.
מה היו האתגרים בתרגום? אני מבין שהייתה לך משימת עיבוד לא פשוטה.
היום בעידן המחשב אני מתכתב עם סופרים, ויכול לשאול אותם שאלות. בזמנו לא נפגשנו. מה היו האתגרים? לשקף את העומק של הספר. קל מאוד להיות שיטחי ומילולי בתרגום, אבל אם אתה רוצה להיטיב ולהציג את העומק הפסיכולוגי של הספר אתה צריך להתאמץ יותר. לעומת זאת, המיסטיקה של הספר עוברת טוב משפה לשפה. הרבה פעמים זה מאתגר לתרגם מיסטיקה הינדית או אפילו נוצרית, וצריך לחשוב איך להעביר את רוח הטקסט בלי להיכנס למיסטיקה יהודית מפני שזאת לא כוונת המחבר. במקרה הזה המיסטיקה היא מוסלמית-יהודית. יש אדם שמוגדר בתור "קפיצת הדרך" [מושג בקבלה היהודית – המציין מעבר מהיר ממקום למקום בדרך נס. ח.מ], אז מהבחינה הזו אני עומד על קרקע מוצקה.
במה שונה המקור מהתרגום העברי? בעלילה הרי לא נגעת.
הערבית של הספר המקורי לא הייתה מוצלחת ובעניין הזה, כאמור, דוד מתני עזר לי מאוד. למשל: די בהתחלה, גיבור הספר פול מעורר את התפעלותה של הדמות שבאה לחקור ולדעת מיהו, היא משמיעה קריאת התפעלות – כול וואחד. כול וואחד, זאת לא קריאת התפעלות בערבית. ממתני קיבלתי מילת התפעלות ערבית אמיתית – עג'אייב – שמשמעה "הפלא ופלא". יש עוד דברים קטנים כאלה לכל אורך הספר.
אפשר לתרגם ספר שאתה לא אוהב?
אני משתדל שלא לעשות את זה. היום הבחירה קצת יותר מצומצמת. פעם יכולתי לוותר כשהייתה עולה אפשרות כזאת. עקרונית אפשר לתרגם ספר שאתה לא אוהב, בגלל שתרגום ביסודו הוא עבודה טכנית. האמנות באה על גבי הטכניקה. אצל פרנק הרברט, הלכתי רחוק כדי להבטיח שאם היו טעויות הן יתוקנו בעברית. היו ספרים שלא עשיתי את זה.
מה אתה קורא בשעות הפנאי?
אני קורא בעיקר מד"ב אבל גם פנטזיה. ועדיין, יש לי בעיה עם ז'אנר הפנטזיה – מבחינתי כל מה שנכתב אחרי טולקין, זה לא זה. יש פה ושם פנינה.
עד היום אפשר לשמוע אמירות כמו, "אם הספר הוא פנטזיה או מדע בדיוני, אני לא קורא." אתה מרגיש שעד היום יש תפיסה שמדובר בז'אנרים נחותים, ושאולי עדיין לא נפרצו גבולות הגטו הפנטסטי?
הז'אנרים הפנטסטיים יצאו מהגטו הספרותי במידה רבה הודות לאורסולה לה-גווין. הדור הישן בארץ, זה שחשב שלספרים יש שליחות – בראש ובראשונה ציונית כמובן – הדור הזה ראה במדע בדיוני בזבוז זמן חסר תועלת. הם לא לקחו בחשבון, למשל ש"אלטנוילנד" זה סיפור מדע בדיוני. וכשהיו שואלים אותם: מה עם "1984", ועם "עולם חדש מופלא" – הם היו עונים שזאת ספרות יפה ולא מדע בדיוני.
בשנים האחרונות התחושה הזאת מתפוגגת לאיטה. אם אורסלה לה-גווין יכלה להגיד את זה בשנות השמונים, אז בארץ אפשר להגיד את זה רק בשנות האלפיים – עכשיו כשסופרים מקוריים ונחשבים כמו שמעון אדף כותבים פנטזיה. אולי אדף הוא האורסולה לה-גווין שלנו.
היום כבר לא שומעים זלזול במדע בדיוני בארץ. זאת דרך אגב הסיבה לכך שחובבי מדע בדיוני נוטים להתארגן ולהיפגש בכנסים – כדי להימצא כמה ימים בשנה בחברת אנשים כמוך, שאוהבים את מה שאתה אוהב ושלא מסתכלים עליך מלמעלה. כשעוד הייתי יושב ראש של האגודה למדע בדיוני, הייתי שומע אמירות כמו "90 אחוז מהמדע הבדיוני הוא זבל". זה מאוד הפריע לי, והרגשתי שמתוקף תפקידי אני חייב להגיב. ואז חשבתי לעצמי, אם מדובר רק ב-90 אחוז מצבנו טוב מאוד בהשוואה לספרות הכללית.
מהו התרגום שאתה הכי גאה בו?
אין שום שאלה. שר הטבעות והמשכיו – כולל כל שאר ספרי ג'. ר. ר. טולקין. חלק מהיצירות האלה ראו אור לראשונה במקור האנגלי ממש לא מזמן, ולא רק בתרגום עברי. עוד לא קם סופר בסדר הגודל של טולקין. לא היה והלוואי ויהיה, אבל אני לא רואה מאיפה יבוא. הוא סופר אחד, יחיד ומיוחד בדורו, מכל מבחינה. הוא בשבילי חזות הכל. זכיתי להיות המתרגם שלו לעברית.
בְּטֵבֵת בָּרָד
וּבִשְׁבָט חַמָּה הִפְצִיעָה
בְּנִיסָן הוּנְפוּ בְּכֹחַ
וְהִתְחַלְנוּ אֶת שִירֵנוּ
