מסטיק של פעם היה רצועה של גומי לעיסה ורוד ומתוק, ונייר עטיפה.
המסטיק נלעס והושלך, מן הסתם, לטובת אחד חדש. נייר העטיפה, לעומת זאת, זכה לעדנה ארוכת ימים והיה לפריט "החלפות" ואיסוף בעולם הילדים של שנות החמישים והשישים.
מה לא היה שם על נייר העטיפה? "עלמה" עברייה חסודה ושחקנית קולנוע נוצצת מתוצרת חוץ, גיבורי תנ"ך מהעבר, סטלמך ורפי לוי גיבורי ההווה, ויורי גגרין שבישר על העתיד. אתרים ונופים חשובים בארצנו, לצד תמונות העולם הגדול ופלאיו.
חיטטנו באלבומים ואוספים, חזרנו שוב אל מראות ארצות ועמים כדי לברר מה היה ומה נהיה בנייר עטיפה תמים שהוא גם קצת אנחנו.
מבין שלל העטיפות בחרנו להתמקד בכתבה הזו בסיפור הציוני: מצד אחד מנהיגי הארץ, אך מצד שני הסתכלות והערצה אל כוכבי הוליווד. מצד אחד כדורגל עברי, ומצד שני צבא ההגנה לישראל.
גיבורי ארצנו
דוד בן גוריון – ראש הממשלה ושר הבטחון, משה שרתוק – שר החוץ, אליעזר קפלן – שר הכספים, בכור שטרית – שר המיעוטים.
לא, אין מדובר כאן בשאלון קבלה לעבודה בשירות החוץ, אלא על חברי הממשלה הזמנית 1948 כפי שהופיעו על גבי עטיפות נייר מסטיק.
כל יצרני המסטיק, כמוהם כאחרים, אמצו את הקו השיווקי-לאומי. מי לא היה שם בעידן של גאווה לאומית "מוכרת"? הרצל, טשרניחובסקי, אחד-העם, מונטיפיורי, איינשטיין ונורדאו. טרומפלדור, ז'בוטינסקי, ויצמן, רוטשילד, סוקולוב והנרייטה סולד. את כולם לעסנו.
חייל גיבור
אחרי אלפיים שנות גלות היה גם לנו, סוף סוף, חייל עברי גיבור ומנצח. כל היצרנים נתנו באהבה וגאווה, ביטוי לדמות החייל והצבא שכוחם כאן בארצנו.
חיל אוויר, חיל שריון, חיל הרגלים, חיל קומנדו, ככה פתאום המסטיקים לבשו מדים.
בעט סטלמך, בעט
נחום סטלמך, יעקב חודורוב ויהושע גלזר, כשלצידם גם "סתם" שחקני נבחרת ישראל, היו בין הבולטים בגיבורי התקופה בראשית שנות השישים.
שחקני הכדורגל של נבחרת ישראל היו גם בעידן של "הפסדים בכבוד", דוגמה ומופת להקרבה, נחישות לאומית ואהבת מולדת. תהילתם הרבה נישאה בימים שלפני עידן הטלוויזיה בארץ, מעל כותרות העיתונים ובעיקר מפיו של שדר הרדיו נחמיה בן אברהם.
רבים מן הילדים שלא חזו בהם מעולם, נהגו לאספם ולשמרם גם כדיוקן על נייר עטיפה של מסטיק.
הכוכבים באים
מי מכיר כאן בארצנו ולו מעט מארסנל השמות של שחקני הקולנוע הצרפתיים? מי יודע את שמם של כוכבי הבד הגדולים של ארץ גאליה? מה אומרים לך למשל שמות כמו דניאל דרייה, סימון סיניורה, פרננדל ומישל מורגן? אבל הילדים הלועסים של אז ידעו, הכירו, אהבו וסיננו בחמדה של מבוגרים: "יפה כמו בריג'יט בארדו".
התחלנו בשיק של פריז ומשם היישר לאמריקה: דני קיי הוא שלנו, אליזבט טיילור היא כזאת יפה, יול ברינר הוא קירח ופול ניומן הוא מכוחותינו על האונייה "אקסודוס". גארי קופר גבר גבר, ג'יימס דין בחור זועם ומרילין מונרו דווקא מחייכת אל ג'ון קנדי.
ולסיכום
דורות של ילדים באו והלכו וגם המסטיק ההוא מאז שוב לא נשאר.
בעידן של טלוויזיה ומרחבי מחשב שוב לא היה מקום למסטיק עברי מצויר-מצולם של פעם. המעבר מאוריינטציה לאומית חינוכית מגויסת שקידשה קוד של ידע הראוי להילמד לחברה תזזיתית וביקורתית לא הותיר לנייר העטיפה הישן כל סיכוי.
הטקסטים והתמונות בכתבה לקוחים מתוך הספר "מסטיק של פעם", מאת חיים גרוסמן ז"ל וחגי מרום. הספר יצא לאור בשנת 2012 בהוצאת מרום תרבות ישראלית.
