אנחנו הישראלים אוהבים לראות את עצמנו כאנשי העולם הגדול. חלק מהטרנד. אולי המדינה ה־51 של ארצות הברית, או לפחות מדינה חברה ב־OECD שרק במקרה לא ממוקמת באירופה. אבל האמת היא שאנחנו מרגישים קצת לבד ושמחים בכל פעם שמישהו מגיע לבקר. אחרת איך אפשר להסביר את הרעב הבלתי נגמר שלנו לסלבים מחוץ לארץ?
יש סלבריטאים המגיעים לארץ כדי להופיע, ואחרים כדי להצטלם לסרט או לנגן לפני קהל. אבל הביקורים המועדפים עלינו, אלו שנחקקים באמת בזיכרון, משתייכים לז'אנר אחד: ביקור הסלבריטאי המעיד על עצמו (או שאנחנו מעידים עליו) שהוא "אוהב ישראל". את האיש או האישה האלו אנחנו מתישים כהוגן.
אז עבורנו ועבור הסלבריטאים המסכנים שימצאו את עצמם מחובקים ומנושקים לעייפה חיברנו את המדריך הזה. עבורנו – כדי ללמוד מההיסטוריה הקצרה של ביקורי הידוענים בישראל. עבורם – כדי שידעו מה מצפה להם בארצנו הקטנה והמיוזעת.
שלב ראשון: לרדת מהמטוס ולזכות במטר של פרחים
כל מסע מתחיל בצעד אחד קטן. ומסע הסלב בישראל מתחיל בצעדים זהירים אך ייצוגיים על כבש המדרגות היוצא מהמטוס – מה לעשות? ככה זה מרשים הרבה יותר. ומצטלם יופי. תוספות אפשריות לשדרוג קבלת הפנים: זרי פרחים, מכובדים, עדת מעריצים וים של אהבה. זכרו מפורסמים יקרים מפז, פוזה מוצלחת תישמר בזיכרונם של המארחים לשנים רבות. אל דאגה, הכנו מראש (ובמהירות שיא) מדרגות נפתחות למטוס, משל הגיע לכאן האפיפיור או נשיא מדינת אויב המבקש לעשות איתנו שלום.
שלב שני: להסתחבק עם מיטב בנינו ובנותינו במדים
כידוע, אין כמו צה"ל. וכדי לוודא שכל העולם ידע את זה, השלב השני בשרשרת החיול של הסלב המבקר בארצנו יהיה מפגש צמוד צמוד עם חיילי צה"ל. באדיבותנו, אנחנו גם בודקים אופציה לשמירת אקססוריז.
למיטיבי לכת – ולפרנק סינטרה כידוע יש את הדרך שלו – האטרקציה כוללת מפגן צבאי בהזמנה אישית.
שלב שלישי: להתפעל עמוקות ממראות הקדמה
אולי תופתעו לגלות שפרק הכרחי במסע הסלב לארץ הקודש עובר בהצגה לראווה של הקדמה והפיתוח המקומיים. זה לא תמיד עובד על האורחים הנוצצים שלנו. אולי היום אנחנו אומת הסטארט־אפ, אבל בעבר הסתפקנו בלהציג חידושים מרשימים מעט פחות. מעניין מה עבר לנו בראש כשרצינו להדהים את המבקרים. תראו מה כתב באוטוביוגרפיה שלו השחקן קירק דאגלס על האנקדוטה שקרתה בביקורו בירושלים של 1994:
אחרי הטקסים חברי הוותיק טדי קולק, לשעבר ראש עיריית ירושלים, לקח אותי יחד עם הצוות של קרן ירושלים לסיור בעיר. הם הראו לי את אצטדיון הכדורגל שנבנה לאחרונה, את הסופרמרקט הגדול ביותר בעיר ואת גן החיות. אני מבין את השאיפה של יהודים חילונים ליצור מחדש את סגנון החיים האמריקני עבור עצמם, והסופרמרקט היה בהחלט צעד בכיוון, אבל בכנות – אם רציתי לראות סופרמרקט מרשים הייתי נשאר בבוורלי הילס.
זה לא מה שרציתי לראות בארץ הקודש. כשאנשים כמוני מגיעים לירושלים, הם רוצים לראות ולחוות את הדבר היחיד שיש לעיר העתיקה הזאת להציע. הדבר שאף עיר או מדינה אחרת בעולם לא יוכלו לשכפל. משהו רוחני.
דאגלס כמובן התכוון לחלקים העתיקים של העיר, שהופכים אותה קדושה לשלוש הדתות הגדולות. אולי הוא העריך שהישראלים חוששים מקשר ישיר מדי עם ההיסטוריה של הארץ, ולכן מעדיפים להסתתר מאחורי מראות הקדמה.
אגב, האנקדוטה הנחמדה הזאת מסבירה אולי מדוע כמעט לא מצאנו תמונות מעשורים קודמים שמתעדות סלבריטאים בכותל, אתר שהיום כבר נחשב אטרקציה מחייבת.
קדמה – עתיד – ילדים. אתם מבינים לאן אנחנו חותרים. הרי אין כמו מבט של ילד קטן כדי לפרוט על נימי הנפש (של הסלבס. ושלנו. ושל דעת הקהל העולמית כמובן). ואכן הארכיונים מלאים בתמונות של אורחינו הסלבריטאים עם ילדים ישראלים מתוקים. כמו התמונה המקסימה הזאת של גולדי הון מבקרת בגן ילדים.
שלב רביעי: ובכל זאת חייבים קצת היסטוריה יהודית, שדרך אגב לא כולה במאה אחוז אך ורק טראגית (באופן בלעדי זאת אומרת)
עם כל הכבוד לילדים חמודים ולחיילים מצודדים, בכל זאת חייבים קצת היסטוריה יהודית. אומנם ההיסטוריה של עם הנצח היא לא מאה אחוז טרגית, אבל חלק גדול ממנה הוא בהחלט היסטוריה של אסונות: גלות העם מארצו, שואת יהודי אירופה וצפון אפריקה והתקומה שאחריהן.
במקרה שיד ושם תפוס, תמיד אפשר לקפוץ למוזיאון אחר להיסטוריה יהודית, וברוך השם לא חסרות חלופות. חשוב גם לגעת בהיסטוריה בידיים, זאת הרי הדרך היחידה להבטיח שהיא תיגע בך בחזרה.
בתמונות מביקורי הסלבריטאים מככבות, איך לא, האוניברסיטאות. בולטת בתחומה האוניברסיטה העברית בירושלים, שבשטחה נחנכו שני בניינים עם שמות מוכרים למדי. אחד מהם הוא מרכז הסטודנטים ע"ש פרנק סינטרה.
המבנה השני עם השם שמצלצל קצת מוכר הוא הבניין למדעי היהדות ע"ש עמנואל סטרייסנד, שבתו ברברה תרמה להקמתו.
בקמפוס של אוניברסיטת תל אביב הכוכבנים מבקרים בעיקר בבית התפוצות, כפי שכבר ראינו. אז תרוויחו דוגמה נוספת. הפעם בתפקיד הראשי: ג'יין פונדה.
שלב חמישי: פוטואופ עם שרי האומה
הכוכבים הנחשקים במיוחד עלולים – אם לא ייזהרו – למצוא את עצמם מוזמנים ללשכת ראש הממשלה או לבית הנשיא (או לשניהם) לשיחה צפופה, ארוחה וסשן צילומים מחויכים. כך קרה לברברה סטרייסנד, שבביקורה בשנת 1984 הוזמנה לפגישה עם ראש הממשלה יצחק שמיר.
בשנת 1986, שנתיים לאחר פגישתם של סטרייסנד ושמיר, זכתה גם גולדי הון לפגוש את ראש הממשלה שמיר בלשכתו. הון הגיעה אז ארצה לחנוכת אודיטוריום שהוקם בתרומתה בסינמטק תל אביב.
אז סלבריטאי וסלבריטאית יקרים, אחרי שסיימתם בהצלחה את שרשרת החיול ועתה אתם בדרככם חזרה לארצות רחוקות, אחרי שתמכתם בזכות קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי (הבה נגילה) והתנשקתם עם כמה וכמה (וכמה) מילדיה המתוקים של הארץ – אנו מפצירים בכם, אנא זכרו אותנו, הנותרים מאחור. וכמובן, אל תשכחו לשתף את חבריכם הנוצצים בחוויות הנפלאות שחוויתם אצלנו – שכנעו גם אותם לבקר אותנו. אנחנו צמאים לקצת אבק כוכבים כאן במזרח התיכון.
בונוס לסיום
למען ההגינות נספר שיש גם סיור אלטרנטיבי: בשנת 1987 קפץ השחקן ג'ק למון לביקור בישראל. בתמונות השמורות מהביקור נראה למון מסתובב בעיר העתיקה ומצלם להנאתו, משל היה אחרון התיירים. מאוד התרשמנו. אבל מצד שני, איזה תייר מלווה בצוות צילום שמתעד אותו מתעד את מה שהוא רואה? בתמונה או שתיים מהביקור ההוא אפשר אפילו לזהות את אותו טדי קולק שהוזכר בתיאור הביקורתי של קירק דאגלס (והפעם שום סופרמרקטים לא נפגעו במהלך הצילומים).
#/media/File:Simon_Electronic_Game.jpg)
