הסיפור המוזר על הכנסת הראשונה

הם נפגשו באולם קולנוע, נתקלו בניסיון התנקשות קצת ביזארי, הובלו ע"י קואליציה מגוונת להפליא, ובסוף ראש הממשלה התפטר

זק רותברט
10.06.2021
דוד בן גוריון במזנון הכנסת, 1949. צילום: בנו רותנברג, אוסף מיתר

כשעה לפני הישיבה הפותחת של הכנסת הראשונה שנבחרה במדינת ישראל, ב-14 בפברואר 1949, נכנס ראש הממשלה המיועד, דוד בן גוריון, לבית הכנסת "ישורון" בירושלים. 

זו הייתה הפעם הראשונה שהאב המייסד של המדינה היהודית הגיע לבית כנסת בארץ ישראל בשעת התפילה, כך כתב ביומנו.

למה עשה זאת ראש הממשלה הראשון דווקא עכשיו, אחרי כ-40 שנה מאז שעלה לארץ? כי הבטיח לאחד הרבנים הבולטים של הציונות הדתית שיגיע. היה זה הרב מאיר בר-אילן (ברלין), לו נתן בן גוריון את מילתו שיגיע לתפילת ההודיה המיוחדת שנערכה בבית הכנסת. בסיומה, צעד כמה עשרות מטרים ונכנסת לבניין הסמוך בו התכנסה הישיבה.

האירוע הלא אופייני הזה היה כנראה סימן לבאות עבור הממשלה הראשונה של ישראל – שהייתה ודאי ייחודית אבל גם מעט משונה, וביותר ממובן אחד נתנה את הטון לממשלות שיכהנו עוד שנים קדימה.

 

לא מה שהצבענו עבורו

עד ימינו ממש מתהדרות הבחירות לכנסת הראשונה ב-1949 באחוז ההצבעה הגבוה ביותר שנרשם בישראל אי פעם – 87% מקהל הרשאים להצביע בבחירות מימשו את זכותם הדמוקרטית! אבל אותם 440 אלף איש לערך שהגיעו לקלפיות לא הצביעו בכלל לכנסת. 

הבחירות הראשונות בישראל התקיימו עבור האספה המכוננת, שמטרתה הייתה לכונן חוקה למדינה היהודית הצעירה, ולאו דווקא למשול או לחוקק.

עברו בסך הכל יומיים מאז אותה ישיבה ראשונה וכתוצאה מכיפופי ידיים הדדיים שמנעו את חיקוק החוקה, הוביל דוד בן גוריון החלטה שהפכה את האספה המכוננת החדשה לכנסת, הרשות המחוקקת של ישראל. 

מאז ועד היום, למדינת ישראל אין חוקה.

קלפי באבו גוש בבחירות לאספה המכוננת, 1949. צילום: קרן היסוד, מתוך אוסף התצלומים הלאומי ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

הקואליציה החילונית-סוציאליסטית-חרדית-דתית-ציונית-ספרדית-מזרחית-ליברלית-ערבית

שתי המנצחות הגדולות של הבחירות הראשונות היו מפא"י בהנהגת דוד בן גוריון ומפ"ם בהובלת מאיר יערי. שתי המפלגות היו חילוניות וסוציאליסטיות, ואף על פי כן סירב בן גוריון להכניס את מפ"ם לקואליציה שבנה. 

ראש הממשלה הראשון העדיף לשלב בה ארבע מפלגות קטנות יותר, שיצרו בסופו של דבר קואליציה רחבה וכמעט בלתי ניתנת לדמיון (אבל רק כמעט) המורכבת מנציגים חרדים, דתיים-ציוניים, יהודים-ספרדים ומזרחים, חילונים ליברליים וערבים.

לבן גוריון היו כמובן סיבות משלו להחלטה הזו. חשוב היה לו שבממשלה הראשונה יהיו חברות מפלגות המייצגות זרמים שונים בחברה הישראלית המתגבשת – ובמיוחד אוכלוסיות ותיקות ומבוססות בארץ. הוא האמין שכך תהיה לממשלה תמיכה רחבה יותר בציבור, מאשר לממשלה צרה שתתבסס רק על מפלגות השמאל החילוניות.

המפלגה השנייה בגודלה באותה קואליציה סבוכה הייתה החזית הדתית המאוחדת, שהורכבה בעצמה מארבע מפלגות שכולן היו דתיות, אך שונות באופיין. החזית הדתית המאוחדת חיברה יחדיו את "אגודת ישראל" ו-"פועלי אגודת ישראל", מפלגות חרדיות ולא ציוניות, עם "המזרחי" ו-"הפועל המזרחי", מפלגות שייצגו את הציונות הדתית. היא זכתה ב-16 מנדטים באותן בחירות.

ההצבעה הראשונה של האספה המכוננת, 14 בפברואר 1949. צילום: משה לוין, מתוך אוסף מיתר, הספרייה הלאומית

 

לקואליציה של בן גוריון הצטרפה גם המפלגה שנודעה בשם "ספרדים ועדות המזרח" שחרטה על דגלה לקדם את ענייניהן של האוכלוסיות המוזכרות בשמה. עוד נכנסה לקואליציה המפלגה הפרוגרסיבית של פנחס רוזן, שאמנם ממש לא הייתה סוציאליסטית כמו מפא"י, אך כמוה ייצגה בעיקר אוכלוסייה יהודית-אשכנזית-חילונית.

המפלגה הקטנה ביותר באותה קואליציה הייתה "הרשימה הדמוקרטית של נצרת", שקיבלה שני מנדטים בלבד בבחירות. שני נציגיה בכנסת היו סיף א-דין א-זועבי, לימים ראש עיריית נצרת, ואמין-סלים ג'רג'ורה, נצרתי נוסף שהיה מחנך ומשפטן. מפלגתם הייתה מפלגת לוויין של מפא"י, ולכן נכנסה לקואליציה, כחלק ממאמציו של בן גוריון להוכיח שיהודים וערבים יכולים לחיות יחד במדינת ישראל שאך הוקמה.

 

חיים בסרט

אם דוברי עברית מההווה היו פוגשים בתחילת המאה ה-20 את בעלי החלומות על פרלמנט יהודי במדינה יהודית עצמאית אולי הם היו מפטירים בשקט את הביטוי "חיים בסרט". אבל בסופו של דבר החלומות האלו התגשמו, וגם הביטוי הסלנגי התממש בצורה משלו. 

איך? אתם שואלים. פשוט מאוד: הכנסת הראשונה של ישראל התכנסה באולם קולנוע. כן, זו לא טעות. הכנסת הראשונה ניהלה את רוב דיוניה בחודשיה הראשונים באולם קולנוע תל אביבי, שנקרא – אתם יושבים? – קולנוע "קסם".

כשנפתח ב-1945, נחשב קולנוע "קסם" לאולם המהודר ביותר בתל אביב, עם יותר מ-1100 מושבים מרופדים (!), והקרנות של שוברי הקופות הבינלאומיים של אותה עת. אך ימיו כאולם קולנוע היו קצרים יחסית.

מבט מבפנים על קולנוע "קסם", ששימש בניין הכנסת בשנת 1949. צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר, הספרייה הלאומית

 

עם הקמת המדינה הופקע הבניין ושימש במשך מספר חודשים כמפקדת חיל הים, עד שזו עברה לחיפה. במרץ 1949 התכנסה בו לראשונה הכנסת, ושם ערכה את מרבית ישיבותיה באותה שנה. פרלמנט שמתכנס באולם קולנוע אולי נשמע קצת יוצא דופן, אך היה היגיון רב בהחלטה לקיים שם את הישיבות, במקום מרכזי, חדש ומרווח יחסית.

מלבד רקע לישיבות הכנסת הראשונה, קולנוע "קסם" היה גם תפאורה לאחד מניסיונות ההתנקשות בדוד בן גוריון (היו עוד). ב-12 בספטמבר 1949 נכנס לבניין הקולנוע אדם מקיבוץ תל-גזר כשבידו תת-מקלע טעון ומזוודה מלאה עלונים, עליהם הדפיס את תכניתו לבניית "מקדש השלום הנצחי" בירושלים. הוא אמנם טען שהתכוון להתאבד בבניין הכנסת כדי למשוך תשומת לב לתכנית שתביא שלום עולמי, אבל חלק מהעיתונים דיווחו שהמתנקש קרא "אני אהרוג את בן גוריון!", אחרי שסדרני הכנסת התנפלו עליו וריתקו אותו לרצפה.

שוטר עם מזוודתו של המתנקש ותת המקלע מסוג סטן שהביא עמו. מתוך "מעריב", 13 בספטמבר 1949

סוף דבר

בימי מושבה של הכנסת הראשונה כיהנה גם הממשלה הראשונה של ישראל. אך זו לא האריכה ימים רבים, והיא סיימה את כהונתה די בפתאומיות – וגם באופן די אבסורדי – כשבן גוריון התפטר מתפקידו ב-15 באוקטובר 1950. 

מדוע? 

ראש הממשלה ביקש למנות שר מסחר ותעשייה חדש, אך לפי החוק באותה עת, מינויו של שר חדש דרש את התפטרותה של הממשלה כולה.

החוק תוקן כמובן במהרה, אבל גם הממשלה הבאה בתור שהוביל בן גוריון לא שרדה הרבה. הוא התפטר שוב בתחילת 1951, פחות מארבעה חודשים אחרי הקמת הממשלה. באותה הזדמנות גם פוזרה הכנסת, ועל הכנסת השנייה נצטרך לכתוב כתבה חדשה.

דוד בן גוריון ביומה הראשון של האספה המכוננת, 14 בפברואר 1949. צילום: משה לוין, מתוך אוסף מיתר, הספרייה הלאומית

 

הכנסת הראשונה והממשלות שכיהנו בזמן כהונתה העמידו במידה רבה את היסודות לכנסות ולממשלות שבאו אחריהן, ואולי גם לאקלים הפוליטי הסוער וההפכפך בישראל מאז ועד היום: דברי הימים הפוליטיים של ישראל יכולים בוודאי היו לפרנס כמה וכמה סרטים בקולנוע "קסם".

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation