שמים סוף לשאלה הנצחית: הספר או הסדרה?

בימים שבהם הנטפליקסים למיניהם השתלטו לנו על החיים והפכו כל ספר לסדרה מרתונית, הגיע הזמן להכריע בשאלת השאלות: הספר או הסדרה? האם לדעתכם השיפוט שלנו חי בסרט? נשמח לשמוע את דעתכם בתגובות

לפני כשנה נכנסה בסערה רשת התוכן "נטפליקס" לחיינו, והביאה, בתרועות פיג'מה מרופטת ורחשי פופקורן מתפצח, את מלחמת שירותי התוכן לישראל.

שירותי תוכן לפי דרישה (streaming on demand) כמו אמזון פריים, הולו, וכמובן נטפליקס, נאבקים בשנים האחרונות על לב הקהל עם שפע הפקות מקור טלוויזיוניות איכותיות. כדי לצמצם את הסיכוי להיכשל עם הפקות הענק, פונים הבמאים והמפיקים לעולם הספרות, וממירים ספרים חדשים וישנים, מוכרים יותר ופחות לסדרות.

יגלגלו עיניים המכורים לדיו ולכריכה הרכה, ויאמרו (בנימת זלזול), שעיבוד של ספר לסרט או לסדרה אף פעם לא ישקפו את המורכבויות של סיפור טוב.
אבל יחד עם המגמה של הטלוויזיה לגייס לשורותיה אמני קולנוע ענקיים (דייויד פינצ'ר, סטיבן סודברג ועוד)  ולהפוך "אומנותית" יותר, הסדרות יכולות לתת חיים לטקסטים שכבר הספיקו להתיישן, ולהביא לידי ביטוי צדדים חדשים ומפתיעים של הספר.

אז, אם טבעתם בעומס התוכן הספרותי והטלוויזיוני, ולא הספקתם לקרוא או להתרפק מול המסך, הנה כמה השוואות בין ספרים, שתוכלו למצוא בספרייה הלאומית,  לסדרות החדשות המבוססות עליהם.

 

סוכנות הבילוש ההוליסטית של דרק ג'נטלי

דאגלס אדאמס ; עברית – דפנה ארנולד-עמית

במשפט: אלייז'ה ווד פעור העיניים (שר הטבעות), נגרר לסדרת מאורעות מוזרים, המציבים אותו על הכוונת של חוקרי משטרה, ה-FBI וחבורת גרמנים חובבי בגדי עור והרס. כל זאת בניצוחו של דרק ג'נטלי, בלש "הוליסטי" המונחה על ידי אמונה שכל מעשיו מכוונים על ידי כוח עליון.

ספויילר אחד לדרך: כלב הקורגי שמופיע במערכה הראשונה, יורה במערכה השלישית.

ספר או סדרה: בעוד הספר (המעולה) נותר שבוי במחוזות הקורקטיים של אנגליה הקרירה ובתרגום משנת 89 הסדרה היא התגלמות חדשנית ונוצצת יותר של הטירוף האדאמסי. העברת זירת ההתרחשות לארה"ב של ימינו וויתור על חלק מההתפלפלויות המילוליות יוצרות חוויית צפייה, זורמת, מרתקת יותר מהספר (התנצלויות מראש לכל מעריצי אדאמס שידרשו את ראשי על שיפוד).

 

 

אלים אמריקאים

ניל גיימן ; תרגום – רחביה ברמן

במשפט: שאדו ("צל") משתחרר מבית הכלא, לאחר שאיבד את אשתו ועבודתו, כדי לשחק תפקיד במלחמת אלים. האלים ה"ישנים" שהובאו לארה"ב במשך דורות על ידי מהגרים בעלי אמונות שונות, נאבקים על קיומם מול האלים החדשים ששובים את לב האדם –  כסף, טכנולוגיה ומדיה.

ספויילר אחד לדרך: חברים וותיקים יכולים לגלות פנים אחרות.

ספר או סדרה: בסדרה, שהינה אחת מהפקות הדגל של רשת התוכן אמאזון פריים, הושקע הון קטן ולא מעט מאמצי הפקה האפקטים הוויזואליים. מורכבות ההפקה, האווירה הכאוטית שמאפיינת את הסדרה ופס הקול הפכו את אלים אמריקאים לאחת הסדרות המרשימות והיפות שמוצגות על המסך. יחד עם זאת, מינוני המין והאלימות (שלא נעדרים אף מהמקור),  הופכים להיות העיקר, ומפחיתים קצת מהחשיבות של הסיפור האלגנטי, ההיסטורי שטווה גיימן בספר המקורי.

 

 

 

סיפורה של שפחה

מרגרט אטווד ; מאנגלית – סמדר מילוא

במשפט: במקרה ומישהו שקע בתרדמת חורף אדירה (שהתמתחה לה אל חודשי הקיץ) ופספס את ההד התרבותי האדיר של הסדרה, עכשיו זה הזמן להשלים את הפער. הערך העיקרי שבעיבוד ספרה של אטווד למסך, הוא הנגשת הספר, בעל הביקורת והמסר החברתי, לקהל שלם של נשים וגברים שלא הכירו אותו, והפיכתו למטבע לשון נפוץ.

ספויילר אחד לדרך: ניק. הו, ניק.

ספר או סדרה: למרות שהסדרה המרהיבה סיפקה המון רגעים טלוויזיונים שיכנסו לפנתאון המסך הקטן, הספר, על תרגומו העדכני משנת 2002, מעביר בצורה נקייה יותר את המסר החשוב אודות שלילת חופש מנשים על טהרת עטרת היושנה וערכי המשפחה.

https://www.youtube.com/watch?v=PJTonrzXTJs

 

 

ספר שעתיד להפוך לסדרת טלוויזיה: חפצים חדים

גיליאן פלין ; מאנגלית: יעל אכמון ; עריכת התרגום: ורד איל-סלדינגר


במשפט: עיתונאית חוקרת,  נאלצת לשוב לנוף ילדותה הגזעני והעשיר, שמחפיץ נשים ומשסה אותן אחת בשנייה. תוך כדי היא תפגוש את המפלצות שעיצבו אותה בדמותה ותהווה זרז בפענוח רצח מזוויע של ילדה מקומית קטנה.

ספויילר אחד לדרך: זהירות מדברים (ואנשים) יפים מבחוץ
ספר מול סדרה: ג'יליאן פלין אוהבת לשרטט דמויות נשיות שלצד העוצמה והיכולת להשפיע על הסובבים אותן, אוחזות בשק שרצים פסיכולוגיים מהגרועים ביותר. בכך, מספקת פלין חוויית קריאה רודפת ומרתקת. מצד שני, עם ליהוק של איימי אדאמס המוכשרת, כדמות הראשית והפקה יוקרתית של HBO, יש פוטנציאל לכך שסך הפרקים בסדרה יעלה על חווית הקריאה

מסכימים? לא מסכימים? ספרו לנו בתגובות!

"השמש הייתה מדלגת על ארץ ישראל, לו הייתה יכולת הבחירה בידה"

בשנת 1867 הגיע מארק טוויין למסע תענוגות בארץ. מה חשב טוויין על ארץ הקודש? הצטרפו איתנו למסע בעקבות המסע ההוא

מארק טוויין (מסומן בעיגול) ו"התמימים" על סיפון הקוויקר סיטי

קראו ושתפו את הסיפורים שמאחורי התמונות, הספרים והשירים בקבוצת הפייסבוק החדשה שלנו "הסיפור מאחורי"

לאחר המצאת ספינת הקיטור במאה התשע-עשרה, מאות צליינים אמריקנים הציפו את ארץ הקודש ועשו עשרות מסעות עלייה לרגל. בעידן בו כל אמריקני פרוטסטנטי התבקש לשלוט היטב בתנ"ך, אמריקנים רבים הכירו את שמות כל האתרים ההיסטוריים בארץ ישראל ואת הגיאוגרפיה שלה. עולי הרגל האמריקנים הראשונים הגיעו לארץ ישראל כבר בשנת 1819. עם כינון היחסים הדיפלומטיים בין ארצות הברית בשנת 1832 הוסר המכשול הבירוקרטי למסע המפרך ממילא.

תעשיית התיירות הקדושה שהתפתחה במהירות מסחררת עוררה את הנטייה הטבעית של מארק טוויין ללגלגנות ולסאטירה. בשנת 1866 יצא טוויין לבחון את התענוג בעצמו. הוא חבר למספר צליינים, אותם כינה בזלזול "התמימים", ועלה יחד איתם על ספינת "קוויקר סיטי" בדרכה לארץ ישראל.

ה"קוויקר סיטי", ספינת המלחמה ששירתה במלחמת האזרחים האמריקנית ועברה הסבה לספינות תענוגות. התמונה לקוחה מתוך קטלוג "ארץ החלומות: נוסעים אמריקאים לארץ הקודש במאה ה-19"

עוד בטרם יצא, חתם טוויין על חוזה לכתיבת חמישים ואחד מאמרים קצרים על המסע. במכתבים שחיבר בארץ ובמאמרים שאוגדו מאוחר יותר לספר אחד בשם "The Innocents Abroad", עולות מחשבותיו של טוויין על הארץ העתיקה אותה פגש.

"מסע תענוגות בארץ הקודש", הגרסה העברית והמקוצרת של הספר שחיבר טוויין. גרסה המכילה רק את ההפלגה ואת הפרקים המתארים את שהותו של טוויין בארץ.

"מסע עינוגים" על סיפון "בית כנסת" צף

מרגע שעלה לסיפון ניצל טוויין את עטו המושחז כדי להצליף לכל כיוון: לאולם התפילה בו התאספו הצליינים קראו "המופקרים שבינינו בית כנסת". בעוד שכל "מסע העינוגים דמה למסע לוויה ללא גופה." שותפיו האדוקים יותר למסע התרעמו במהרה על האופן בו בחר להעביר את המסע בים: הימורים יחד עם הצעירים שבנוסעים, שתייה לשוכרה, עישון מקטרת ונשיאת שם השם לשווא בכל פעם שהרגיש שהספינה מתעכבת שלא לצורך.

שישה חודשים עשה העיתונאי והסופר המתחיל בדרכים: הוא ושאר "התמימים" עברו תחילה באירופה בדרכם אל גבולות האימפריה העות'מאנית. כשהגיעו לקונסטנטינופול צולם הסופר עבור כרטיס הכניסה לאימפריה על ידי האחים עבדאללה, הצלמים הרשמיים של "השער העליון", סולטן האימפריה העות'מנית.

כרטיס הביקור של מארק טוויין בקונסטנטינופול, בדרכו לארץ ישראל. כרטיס הביקור הודפס באנגלית ובערבית ושמור באוסף קרן שאפל לכתבי יד

ומה חשב הסופר על הארץ עצמה?

ב-24 בספטמבר 1867, קנה הסופר ספר תנ"ך מהודר לאמו. במכתב ששלח אל בעל חנות הספרים, מר אסיאס, ביקש ממנו לשלוח את הספר לארצות הברית – לא לפני שהוא מוסיף את המילה "ירושלים" בעברית, כנראה כדי להרשים את האם המודאגת. הוא, לעומת זאת, לא התרשם מהארץ אותה רואות עיניו כלל וכלל.

עותק של ספר התנ"ך שרכש מארק טוויין עבור אמו. התנ"ך שמור באוסף קרן שאפל לכתבי יד. התמונה לקוחה מתוך קטלוג "ארץ החלומות: נוסעים אמריקאים לארץ הקודש במאה ה-19"

מהרגע שהגיעו לארץ המיוחלת, מיהר טוויין להתייחס בביטול לאדיקות הדתית שהפגינו שאר משתתפי המסע: על פי דיווחיו, חבריו למסע ניצלו כל הזדמנות לבכות ולהתפלל בהיסטריה, אך לא שכחו גם לשדוד ככל שיכלו מעתיקות המקום. בניגוד גמור לשאר חבריו למסע, טוויין לא התפייט והשתפך. הוא ציין לגבי היום הראשון בארץ הקודש כי "הספקנו לעבור רק שעת מסע אחת בתחומי ארץ הקודש – עדיין לא הבנו שרגלינו ניצבות על אדמה שונה מזו שהיינו רגילים בה מאז ומעולם".

מארק טוויין (מסומן בעיגול) ו"התמימים" על סיפון הקוויקר סיטי

תושבי האזור נראו לו קטנוניים וצרי עין והמחירים המופקעים שהציגו בפני הצליינים רק הוכיחו זאת. על גדות ים גינוסר, בעודו מדמיין ברוחו את ישו מלמד את תורתו לדייגי האזור ואת יוספוס פלביוס מפקד על צי ספינות המלחמה שלו, ניסו הצליינים להשיג טרמפ על סירה של אחד המקומיים. לפני שהספיקו להתמקח על המחיר המופקע שדרש הדייג, שט האחרון מהמקום והותיר את הצליינים ההמומים להטיל את האשמה זה על זה.

הוא מאס בפרימיטיביות של היישובים והדרכים בהם נתקל וקבע בעודו מביט על נחל דן ש"למרות הכתוב במדריכי הטיולים הסוריים, אין ביופי המרהיב של המקום כדי לזעזע ולערער את שפיותו של אדם מאוזן בנפשו" (עמ' 22 ב'מסע תענוגות בארץ הקודש'), קביעה שמשקפת את היחס הכללי שלו לארץ העתיקה שפגש במסעו.

אולם לא רק לגלוג הציע טוויין ביחסו לארץ: מוטיב מרכזי שמלווה את דיווחיו הוא הקיטוב בין הקידמה האמריקנית לבין שעבודה של ארץ הקודש לעברה. לדעתו, דווקא בגלל שבני שלושת הדתות מתייחסים אל ארץ ישראל ביראת קודש, היא מתייסרת במצבה הנוכחי והעלוב. באחת מהפסקות החדות והיפות ביותר בספר קובע טוויין ש"פלשתינה שוממה ונטולת חן. ומדוע שתהיה אחרת? הייתכן שקללת האל תייפה את הארץ? פלשתינה כבר איננה שייכת לעולם הזה. היא מקודשת לפיוט ולמסורת – היא ארץ החלומות." (עמ' 156 ב'מסע תענוגות בארץ הקודש').

 

כתבות נוספות:

נחיתת האונס שהולידה את הנסיך הקטן

כששושנה דמארי סירבה לשיר את כלניות

כיצד נולד קופיקו, הדמות השובבה ביותר בספרות העברית?

על פַנְיָה בֶּרְגְשְׁטֵיין שהלכה ואיננה

מִי רוֹצֶה, רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ מַעֲשֶׂה בְּלֶּפֶת!

הסיפור המפורסם ביותר של לוין קיפניס על "אליעזר והגזר" מוכר בכל בית בישראל, אך האם ידעתם שהסיפור נולד בכלל ברוסיה ורק "עלה" ארצה ושהמעשה בגזר הוא בעצם מעשה בלפת? כל התשובות בכתבה

עטיפת הספר "אליעזר והגזר" עם איוריה של פזית מלר-דושי

מִי רוֹצֶה, רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ
מַעֲשֶׂה בְּגֶזֶר!
זָרַע אוֹתוֹ בְּגַן הַיֶּרֶק
סַבָּא אֱלִיעֶזֶר.

גֶּזֶר, גֶּזֶר, גֶּזֶר, גֶּזֶר –
אֵין כָּמוֹהוּ גֶּזֶר!
זָרַע אוֹתוֹ בְּגַן הַיֶּרֶק
סַבָּא אֱלִיעֶזֶר…

כולנו גדלנו על שיר-הסיפור של לוין קיפניס ולא פיקפקנו לרגע בכך שהיה גזר בגן הירק ושסבא אליעזר הוא זה שזרע אותו שם, אבל האם זו האמת? האם אתם בטוחים שזו האמת?

ובכן, לפני שנים רבות רבות, בארץ רחוקה רחוקה, הגזר של סבא אליעזר נולד בתור לפת! מעשייה רוסית בשם "הלפת הענקית" (Репка), שהתפרסמה בשנת 1863 באוסף שנערך על ידי אלכסנדר אפנאסייב, הייתה ההשראה ל"אליעזר והגזר" של לוין קיפניס, ולגרסאות רבות לסיפור שנכתבו בספרות הרוסית ואפשר שגם בספרות העולמית.

גרסה מאוירת יפהפיה שכתב טולסטוי ותירגם יהודה אטלס. איורים: נִיֵב שַׁרְקִי. הוצאת קרן, 2004

קיפניס, חתן פרס ישראל, משורר, סופר וצייר עברי, שעסק גם בחינוך ילדים, נולד ברוסיה ועלה לארץ בשנת 1913. הוא חיבר, תירגם ועיבד לא פחות מ-1300 יצירות: שירים, סיפורים קצרים וספרים. "אליעזר והגזר" מבוסס על הסיפור העממי הרוסי שקיפניס ודאי הכיר מילדותו וביקש לכתוב לו נוסח עברי. וכך זה היה, שבשנת 1929 בקובץ "מעשיות", פירסם קיפניס את הנוסח הראשון שלו לסיפור שנקרא: "סבא יפת והלפת".

לוין קיפניס, מתוך אתר מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים

הסיפור נפתח כך:

הָיֹה הָיוּ:
סַבָּא, סַבְתָּא, נֶכְדָּה,
כֶּלֶב נוֹבֵח, חָתוּל חֲבַרְבָּר,
וּבְחוֹר הָרִצְפָּה – עַכְבָּר.

הָלַך סַבָּא וְשָׁתַל בַּגַּן לֶפֶת.
עָלְתָה הַלֶּפֶת וְגָדְלָה עַד מְאֹד.

הָלַךְ סַבָּא לִשְׁלֹף אֶת הַלֶּפֶת.
הואּ מוֹשֶׁך – וְהִיא אֵינָה נִשְׁלֶפֶת!

מהדורה חדשה בהוצאת "גירסא דינקותא" של הסיפור "סבא יפת והלפת". איורים: ג'קי ירחי

קיפניס לא היה היחיד וגם לא הראשון שתירגם את הסיפור לעברית. קדם לו המחנך, המחבר והמתרגם שלמה ברמן שפירסם את הסיפור במקראה "גן הילדים" שנדפסה בהוצאת "תושיה", בוורשה, 1905. המקראה נועדה ללמד עברית את "פעוטות בני ישראל", מבני שש עד שמונה שנים. ברמן ביקש לעשות את הדבר בדרך קלה והדרגתית ולהגיש לילדים טקסטים מעניינים. הוא מצא שבמקראות הישנות "או שהעניינים הניתנים לפני הילדים הקטנים רציניים הם יותר מדי ואין מוח ילדים בני שש או שבע שנים סובלם" או שהם "חסרי כל רעיון" או שהם "פדגוגיים מדי". ברמן רצה לתת לילדים אפשרות לקרוא את הקטעים בעברית ולתרגמם "לשפה המדוברת בפיהם" – רוסית. הינה הגרסה של ברמן לסיפור הלפת. שימו לב למילה "שָׂבָה" שהופיעה בתרגום ההוא ושלא שרדה ועברה לעברית של ימינו שאליה אִמצנו באהבה דווקא את המילה "סבתא".

מתוך "גן הילדים" מאת שלמה ברמן, הוצאת "תושיה", ורשה, 1905

המשוררת והסופרת כלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים, מרים ילן-שטקליס, תרגמה אף היא את הסיפור על הלפת שמתעקשת ואינה נתלשת בספרה "תפוחי העלומים" שבו הביאה אגדות-עם רוסיות שבחרה ותרגמה לעברית. הינה העמוד הראשון מתוך הגרסה שלה:

הלפת מתוך: "תפוחי העלומים", מרים ילן-שטקליס. אייר: נחום גוטמן. עם עובד, 1971

אז איך בסופו של דבר הפכה הלפת לגזר אתם ודאים תוהים? ובכן, כשפרסם לוין קיפניס את הסיפור על סבא יפת והלפת, הוא גילה במהרה שהלפת אינה די מוכרת בארץ. וכך, החליט קיפניס להחליף את הלפת לגזר ובהתאמה את סבא יפת לסבא אליעזר. את הגרסה החדשה הוא פרסם כעבור שנה ב-"גליונות", 1930. מאז הסיפור גם הולחן והומחז וזכה בארץ לחיים חדשים. קיפניס, שהכניס בו שינויים כה רבים, ודאי כבר ראה בו סיפור שלו.

ומאז, כולנו, מן הגדול אל הקטן, מסבא, סבתא ונכדה דרך הכלב, החתול והעכבר, "אַחַת-וּשְׁתַּיִם – פּוֹשְׁטִים יָדַיִם וְרַגְלַיִם, וּמוֹשְׁכִים בַּגֶזֶר" למען המטרה המשותפת. האם אתם מעלים בדעתכם איך היו נראים חיינו אילו כל השנים האלה היינו מגייסים את כל כוחנו כדי למשוך עם סבא יפת בלפת?

איור מתוך גרסה רוסית לסיפור

והינה שיר-הסיפור מתוך "רגע עם דודלי". האיכות לא במיטבה, אבל נעים להיזכר ברגע.

 

"אליעזר והגזר" אינו הסיפור היחיד שעובד מהספרות הרוסית לפני זמן כה רב עד ששכחנו בכלל שהוא הגיע מארץ רחוקה רחוקה ונולד בשפה אחרת. עוד סיפור כזה הוא המפוזר מכפר אז"ר של לאה גולדברג. כן, כן, הסיפור הזה:

אִישׁ אֶחָד הָיָה בָּעִיר,
כָּל תִּינוֹק אוֹתוֹ הִכִּיר:
זֶה הָאִישׁ הַמְפֻזָּר,
הַמְפֻזָּר מִכְּפַּר אֲזַ"ר.

אך על כך, בכתבה אחרת.

 

לקריאה נוספת

עוד על אליעזר והגזר באתר של חוקרת ספרות הילדים ד"ר שמעונה פוגל

 

 

האקתון #1 בספרייה: הכירו את הזוכים!

במשך 24 שעות החליפו המפתחים את הספרנים, ובמקום להשאיל ספרים טובי המוחות של ישראל פיתחו לנו מוצרים חדשניים ומקוריים שיאפשרו לנו לפתוח את האוצרות שלנו לציבור כולו. היה מרתק!

בשבוע שעבר, במהלך הימים חמישי ושישי (23-24.11.2017), התקיים בספרייה הלאומית האקתון רב משתתפים. מה זה בעצם האקתון? מקור המילה באנגלית (hackathon) והיא למעשה חיבור של שתי מילים: "האק", אשר מייצגת את תחום הפיתוח הטכנולוגי, ו"מרתון", שמייצגת את העובדה שמדובר במין מרוץ. בפועל מדובר במפגש של אנשי טכנולוגיה ודיגיטל בעיקר, שמתכנסים יחד ל-48-24 שעות כדי להמציא ולפתח כלים ומוצרים טכנולוגיים שייתנו מענה לצורך מסוים. במקרה של ההאקתון שלנו בספרייה הלאומית, הצורך הוא הנגשת התכנים הנמצאים בספרייה לקהל הרחב.

בפני המתמודדים עמדו שני אתגרים טכנולוגיים שאיתם היה עליהם להתמודד. האחד הוא אתגר הקריאייטיב (Creativeׂ) שבו היה על הצוותים למצוא דרכים יצירתיות להנגיש את התכנים שבספרייה, והשני הוא אתגר הדאטה (Dataׂ) שבו היה על הצוותים לפתח כלים לשיפור המטא-דאטה (Metadata) של הפריטים המצויים בספרייה.

 

'לגעת בהיסטוריה'

במקום הראשון במסלול הצוותים העצמאיים ניצח צוות Pi: צוות של ארבעה חברים, מומחי מוצר, דאטה ותכנות ווב, מחברות שונות במשק: עומר זומריך, מנהל מוצר בגוגל. מתן ליאון, חוקר בינה מלאכותית באימפרבה. עידן כהן, מהנדס ווב בטוטנגו. גיא שטר, דוקטורנט באוניברסיטת בן גוריון.

צוות Pi

 

צוות Pi הציג מוצר חינוכי אינטרקטיבי המאפשר לילדים בכלל ולתלמידים בפרט לבצע מחקר אסוציאטיבי דרך סרטונים וקבצי שמע. המוצר מנגיש פריטי היסטוריה מהאוספים השונים של הספרייה הלאומית בהתאם להקשר הנחקר וכך מאפשר ׳לגעת בהיסטוריה׳ ולהמשיך את המחקר באמצעים מוחשיים בספרייה עצמה.

בבסיס המוצר כמה טכנולוגיות בינה מלאכותית ולמידת מכונה אשר חושפות סוגי מידע חדשים לחלוטין עבור הספרייה, משפרות משמעותית את המידע הקיים ופותחות אפשרויות מוצר חדשות. טכנולוגיות אלו יפתחו הזדמנויות חדשות להנגשת הספרייה לקהלים חדשים וישפרו את יכולות המחקר של חומרי הספרייה. הטכנולוגיות בבסיס המוצר כוללות זיהוי קול מסרטים וקבצי שמע, זיהוי מושגים משמעותיים בקבצים אלו ודירוגם לפי סדר חשיבות, התאמתם לפריטים אחרים באוספי הספרייה ולמידה על קשרים בין פריטים שונים לאורך זמן ובהתאם להקשרים ספציפיים על ידי הבנת המשתמשים בהם.

את המצגת שהציג צוות pi תוכלו לראות פה 

ופה תוכלו לראות את ההדגמה (Demo) למוצר

 

מזהים את האישים ההיסטוריים

במקום הראשון במסלול החברות זכה צוות "ויקימדיה-ישראל". צוות המפתחים של ויקימדיה, הפועל בתמיכתה של עמותת ויקימדיה ישראל, מורכב מאנשים שמתעניינים באתר ויקיפדיה. נוסף על כתיבת ערכים אנציקלופדיים הם גם משפרים את התוכנה של האתר, וכך מגשימים את הגדרתה של ויקיפדיה כ"אנציקלופדיה חופשית” – חופשית הן מבחינת התוכן שלה והן מבחינת התוכנה שמפעילה אותה. המפתחים עובדים בעיקר מהבית בזמנם הפנוי. פעם בחודש מפתחי ויקימדיה ישראלים עורכים מפגשים במשרדי עמותת ויקימדיה ישראל בתל־אביב. בשנת 2016 עמותת ויקימדיה ישראל אף קיימה האקתון בינלאומי בירושלים, שבו לקחו חלק ממפתחי ויקימדיה מכל רחבי העולם.

צוות ויקימדיה ישראל

בהאקתון הספרייה הלאומית הצוות שכלל את ערן רוז, דפנה הירשפילד, אמיר א' אהרוני, אושר ילון, חיים כהן ואורן בוצ'מן, פיתח כלי שמאפשר לזהות על פי התמונה בלבד דמויות מוכרות, כך שגם בהיעדר תיאור טוב של התמונה ניתן למצוא תמונות של אישים חשובים במאגרי הספרייה.

כלי זה יסייע לעורכים בוויקיפדיה לאתר תמונות בעלות ערך היסטורי במגוון הרב של התמונות במאגרים. בנוסף פותח כלי לטובת ויקיטקסט שמאפשר לחלק כתבי יד, שעבורם תוכנות OCR (זיהוי תווים אופטי) אינן עובדות היטב, למקטעים של מספר מילים או שורות בודדות, כאשר בעזרת צ'ט-בוט יוכלו עורכים להקליד את המקטעים דרך טלגרם או פייסבוק, ולאחר מכן להעלות זאת לויקיטקסט. כלי זה יאפשר לחוקרים ולקוראים לחפש בכתבי יד שנסרקו אך לא עברו דיגיטציה מלאה.

את המצגת שהציג צוות "ויקימדיה-ישראל" תוכלו לראות פה 

 

ולסיום – מעט תמונות ממראה הספרייה במשך היממה של ההאקתון הראשון שלנו: