הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות

"מה אגיד לו אם ישאל אותי על זה, חשבתי. היו לךְ עוד ארבע שעות לחיות וזה מה שבחרת לעשות בהן? לא רציתי להשאיר לךָ בלגן, אשקר. תכף תאבד אותי, לפחות לא להפיל עליך את הכלים."

אֶרֶץ שֶׁל תְּמוּנוֹת יְשָׁנוֹת, / בִּקּוֹרוֹת סְפָרִים, בִּיּוֹגְרַפְיוֹת, / וּמֵעֵת לְעֵת אֵיזֶה אִי שֶׁל שִׁירָה; / מָקוֹם שֶׁבּוֹ בִּקֹּרֶת וְדֵעָה /
הֵן רַק מַצְפֵּן, שַׁבְשֶׁבֶת, אֵדִים.

"איזה נס! אם נותנים חופשות אולי ההמתנה, המילה הניטרלית הזאת שאני לא יכולה לסבול, תתפוגג במפח נפש לכל הששים אלי קרב?"

רֶגַע הַבְּחִירָה, רֶגַע הַנַּעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע / רֶגַע הַהַתְחָלָה הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁמָּחֲקָה אֶת הָעַבְדוּת / מָחֲקָה אֶת כָּל הָעַבְדוּת, אֶת הַבְּדִידוּת, אֶת הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה

שיחה עם תהילה גבאי דויטש על אמנות אחזקת הרכב ועל ספרים

"היא כותבת את המספרים בעט השחור, ומרגיעה את עצמה בקלי־קלות: גם ככה השנה היומולדת לא נחשב."