הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות

"הספר מתאר בעדינות ובטבעיות את התערערות הנפש עד טביעתה, באמצעות מטאפורות מן החי. נדמה שהחיות מאפשרות התגלמות של התכונות הראשוניות ביותר, ללא עידון וללא הצדקה שכלית, מוסרית או חברתית". מאיה ויינברג על "הלטאות הסגולות בחוץ" מאת גל נתן

"החיים שלי אבודים בלי שאראה אותךָ היא רוצה להגיד לו, ואז אומרת לעצמה צ'חלה, ככה בניגון יפה, החיים שלך זה לא שיר של סלימה מוראד, שילך." סיפור קצר מאת רחל היימן

"שירה היא כלי סימבולי, ותפקידה להתריע על הבעיות. היא לא יוצרת אותן". גלעד מאירי משוחח עם מתי שמואלוף על שירה מזרחית

"היה משהו פראי ונואש באופן שבו הברייה עקורת העיניים חבטה בכנפיה בענפים, הסתחררה באור השמש בלי לראות אותו, דוחפת את ראשה אל על שוב ושוב". קטע מתוך "גבירה אבודה" מאת וילה קאתר, בתרגומה של רעות בן יעקב

שירים מאת יובל פז, עודד ניב ויערי שלם

שלוש יוצרות המכירות מצוקה כלכלית וכותבות אותה משמיעות את הזעקה העכשווית של רבות ורבים

"לא עשינו הבחנות בין מכורים למשוגעים לדיכאוניים לסוטים. השכונה תססה, הכול מהכול. וגם בנו היה קצת מכל זה." קטע מתוך ממואר בכתובים מאת נטלי תורג'מן

"הטרגדיה של 'אחוזת האוורד' מחברת (ומבדילה) בין פרשת הדרכים התרבותית של ראשית המודרניזם לבין יצירתם של הטרגיקונים היוונים, סופוקלס בראשם." אנה קוונצל חוזרת ל"אחוזת האוורד", במלאת יובל לפטירתו של א"מ פורסטר

"קמתי לאט וניערתי מעליי רגבי עפר. לרגע חשבתי ללכת אליה. לומר משהו. אחרי הכול, אנחנו מכירים די טוב. כבר היינו כמה פעמים ביחד. אולי אפילו זה היה הילד שלי." סיפור קצר מאת שחר גבאי

"החוויה המרכזית של הספר היא הכאב. שוב ושוב חוזר הוא ומנכיח עצמו כמקורה של השירה". צביה ליטבסקי על "אל תעשה מזה ענין" מאת עמרי שרת