במרץ 1938 נכנס הצבא הגרמני לווינה, ויהודי אוסטריה הבינו שהגיע הקץ לחייהם שם. סיפוח אוסטריה לרייך הגרמני – האנשלוס – והפעלת חוקי נירנברג הביאו איתם אלימות, ביזה והשפלות כלפי התושבים היהודים. בשנת 1941 הוכרחו יהודי אוסטריה ללבוש טלאי צהוב, והחלו המשלוחים לגטאות ולמחנות במזרח אירופה. כ־185,000 יהודים חיו באוסטריה לפני הסיפוח. מרביתם הצליחו לברוח בזמן, אך כ־65,000 מהם נרצחו בידי הנאצים.
לפני השואה נחשבה הספרייה הגדולה של יהודי וינה לאחת הספריות היהודיות החשובות באירופה והייתה מקור גאווה של הקהילה. הספרים הראשונים נקלטו בה כבר ב־1814 בזכות תרומה של 133 כרכים טריים ממכבש הדפוס. עם כניסת הנאצים לווינה הכילה הספרייה עשרות אלפי ספרים, וביניהם 21 אינקונבולות (ספרים מראשית הדפוס) ו־645 כתבי יד.
לא פלא שהנאצים שמחו לשים את ידם על המוסד המוערך. הם סגרו את הספרייה ביולי 1938 והעבירו אותה לברלין שנה לאחר מכן. ספריות יהודיות אחרות באוסטריה נשדדו גם הן. חלקן השתייכו לארגונים יהודיים, ואחרות הכילו אוספים פרטיים. כשגורשו יהודי אוסטריה למזרח אירופה, רכושם – ובו ספרים רבים – נלקח למחסני איסוף.
בשנים הללו עברו ספרי הקהילה גלגולים רבים, ולאחר המלחמה הם התחילו להתגלות במקומות שונים. חלק מספריית הקהילה הוחבא מעיני הנאצים בבית הקברות של וינה, וכך ניצל. חלק אחר, שנשלח בידי הנאצים לברלין, נחשף בצ'כיה, שאליה הועבר בעקבות ההפצצות על גרמניה.
נוסף על ספרי הקהילה, מאות אלפי ספרים שנגנבו ברחבי אירופה הובאו לאוסטריה בזמן המלחמה ונתגלו במנזר טנזנברג על־ידי הצבא הבריטי. רובם הוחזרו למדינות שמהן נגנבו, אבל חלקם נותרו באוסטריה. בעקבות פעילות נחושה של הספרייה הלאומית ומשרד הדתות הצליחו להגיע בדרך לא דרך כ־80,000 ספרי הקהילה לירושלים.
בספרייה הלאומית הודבקה בספרים אלו תווית מיוחדת המעידה על עברם ומנציחה את קורבנות השואה.
את אחד הספרים הללו גיליתי לא מזמן. מדובר בספר "מסילת ישרים" של הרב משה חיים לוצאטו (הרמח"ל), ספר מוסר קלאסי ומוכר.
על הכריכה הפנימית של הספר נכתבה הקדשה בכתב יד, אך היא הוסתרה במדבקה. פניתי למעבדת השיקום והשימור של הספרייה, ובמקצועיות וזהירות רבה הצליחו אנשי המעבדה להסיר את המדבקה ולחשוף את הסיפור המרגש על אודות בעליו של הספר. וכך נכתב בהקדשה:
להבחור הנחמד המתמיד ויר"ש (ירא שמים) דוד דוב נ"י (נרו יאיר) לרגל חגיגת בר המצוה תשורה מאת משפחת ש. שעהנפעלד ווינא יום ה' עש"ק (ערב שבת קודש) פרשת תשא תרצ"ו לפ"ק (לפרט קטן)
אומנם שם משפחתו של דוד דוב לא צוין, אבל בעזרת המידע שבהקדשה ידעתי שחתן בר המצווה גר בווינה. ולפי תאריך בר המצווה היה אפשר לחשב שהוא נולד במרץ 1923. השלב הבא היה לאתר אותו במאגר המרכזי של שמות קורבנות השואה. מאגר השמות מבוסס על מידע שנאסף ביד ושם במשך עשרות שנים דרך דפי העד שמילאו בני משפחה וחברים של הנספים.
באמצעות המאגר גיליתי ששם המשפחה של דוד דוב היה נויבירט, ושהוא נרצח יחד עם הוריו ושתי אחיותיו במינסק ב־1942. מידע נוסף מצאתי בארכיון "מרכז התיעוד של ההתנגדות האוסטרית" שבווינה. מהמידע עולה שהרכבת שבה נשלחו דוד דוב ובני משפחתו יצאה מווינה ב־14.9.1942. ארבעה ימים לאחר מכן הם הגיעו למינסק והמשיכו לאחוזה סמוכה בשם מאלי טרוסטינץ. לאחר שהורדו מהרכבת, הוצעדו יהודי וינה לבורות הריגה ונורו שם למוות.
מוסרת העדות שמילאה את דף העד של יד ושם הייתה אילזה דויטש, אחותו הגדולה של דוד דוב. התברר שאילזה הצליחה להימלט מאוסטריה בזמן. לפי המידע שאיתרנו על אילזה באתר הגנאלוגי Geni.com, היא נפטרה בשנת 2018 והותירה ארבעה ילדים בלונדון.
הודות למשפחתי בלונדון הצלחתי ליצור קשר עם כמה מבני משפחתה של אילזה. נכדתה דבורה, שגרה בישראל, שיתפה מידע רב לגבי המשפחה. היא סיפרה שסבתה אילזה עזבה את וינה עם דודתה, אחת מאחיותיה של אימא של אילזה. הן נקלעו לגרמניה בזמן ליל הבדולח אך הצליחו להגיע לאנגליה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. שם עבדה בתור גננת, התחתנה והקימה משפחה. מאוחר יותר נודע כי שכנה של משפחת נויבירט בווינה שמרה כמה תמונות משפחתיות וגביע קידוש שקיבל דוד דב מתנה לבר המצווה. פריטים אלה נמצאים היום בידי המשפחה.
כחלק מהמסע בעקבות סיפורו של חתן בר המצווה, נוצר קשר גם עם צאצאי משפחת הרב שבתי שונפלד, האיש שהעניק לדוד דוב את הספר. משפחות שונפלד ונויבירט היו בקשרי חברות טובים בווינה. דוד דוב היה בן גילו של אחד מבני המשפחה, שלימים הפך לרב מוכר בניו יורק. עד היום נשמר הקשר בין המשפחות.
משפחת שונפלד עזבה את וינה בכוחות עצמה מייד לאחר האנשלוס. לקראת עזיבתם נדרשו כל היהודים למלא שאלון הגירה שכלל את פרטי המשפחה, שמות, גילים, מקצועות, יעד הגירה והכשרה מקצועית. גם בני משפחת נויבירט מילאו את המסמכים, והם נמצאים כיום בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי שליד הספרייה הלאומית. שם שמור חלק גדול מארכיון קהילת וינה.
אם כן מדוע לא הצליחה משפחת נויבירט לצאת מאוסטריה בזמן?
דבורה סיפקה את התשובה. מתברר שהמשפחה תכננה להגר לארצות הברית. אך דוד דוב חלה בפוליו, ואישור הגירה לארצות הברית היה תלוי בבדיקה רפואית. נראה שהשגרירות האמריקאית באוסטריה לא אפשרה לדוד דוב להגר, ומשפחתו נותרה בווינה. נוסף על כך אביו של דוד דב, הרב שמחה שמואל נויבירט, היה רב קהילה ומנהל בית ספר יהודי בעיר. הוא החליט לא לנטוש את קהילתו, וכך עלתה רוב המשפחה על המוקד ונרצחה על קידוש השם.
את סיפור המשפחה שימרה האחות אילזה בלונדון. ועכשיו, בזכות מציאת הספר "מסילת ישרים", גם הספרייה הלאומית מנציחה את קורות המשפחה.
