מה חיפש אברהם אבינו במכה?

קורות חייו של אברהם אבינו מופיעות בקוראן. והמאמינים המוסלמים הולכים גם הם בעקבותיו

שמואל טרופ
02.08.2020
A prophetic and heroic genealogy including an illustration of Abraham, from a Turkish translation of the 13th century cosmological text, the "ʿAcāʾib ül-maḫlūḳāt ü ġarāʾib ül-mevcūdāt", the National Library of Israel collections

לכאורה, סיפורו של אברהם אבינו ידוע לכל. המונותאיסט הראשון, אברהם, עזב את בית אביו ומילא אחר הציווי האלוהי להגיע לארץ המובטחת. אשתו, שרה, הייתה עקרה, ואברהם הכניס להיריון את אמתה, הגר, שילדה את ישמעאל. מאוחר יותר, שרה כפתה על הגר וישמעאל גלות. אלוהים התגלה אל אברהם והודיע לו שהוא יהיה לאביה של אומה גדולה, וכי שרה תלד את בנו יצחק. לאחר מכן, אלוהים ביקש מאברהם שיקריב את בנו – קורבן שנמנע ברגע האחרון בעקבות התערבות אלוהית.

קוראים יהודים ונוצרים של ספר בראשית ופרשנויותיו המאוחרות, מזהים באברהם את אחד מגיבורי התנ"ך הידועים ביותר. אך סיפורי אברהם קיימים גם בגלגולים אחרים. בקוראן, שבו הוא מוזכר בכ-245 פסוקים, וכן ב"סיפורי הנביאים" (קצץ אל-אנביאא) – הספרות הפרשנית על הנביאים הקדם-אסלאמיים – אברהם משחק תפקיד חשוב כמונותאיסט המייסד, האב הקדמון ומבשרו של הנביא מוחמד.

הקוראן מכנה את אברהם "ח'ליל אללה", ידיד האלוהים (ומקור השם הערבי, אל-ח'ליל, לעיר חברון). כינוי נוסף לאברהם הוא 'חניף', מונח המשמש גם לתיאור מוחמד, ונועד להבחין בינם לבין עובדי האלילים באותה תקופה.

כמו בתנ"ך, כך גם בקוראן מתוארים קורותיו של אברהם: יציאתו לארץ חדשה, הברית שכרת עם אלוהים, ההכרזה על לידתו של יצחק בגילו המתקדם וניסיונו להקריב את בנו – אף שבקוראן לא ברור איזה בן נבחר להיות קורבן, ופרשנים חלוקים ביניהם אם מדובר ביצחק או בישמעאל.

דפים מתוך כתב יד הודי של הקוראן משנת 1601, בהם מוצגת סורת אל-בקארה שבה מוזכר אברהם. מתוך: אוספי הספרייה הלאומית
דפים מתוך כתב יד הודי של הקוראן משנת 1601, בהם מוצגת סורת אל-בקארה שבה מוזכר אברהם. מתוך: אוספי הספרייה הלאומית

אך יש כאן טוויסט נוסף: בקוראן כלולים סיפורים שאינם קיימים במסורת המקראית כלל. רבים מהסיפורים הללו ארוגים לתוך אחד מהטקסים המשמעותיים ביותר באסלאם: העלייה לרגל למכה, המוכרת כחג'.

בכל שנה, החג' מביא מיליוני מוסלמים מרחבי העולם לאתרים הקדושים במכה – העיר שבה נולד הנביא מוחמד ושבה חווה את ההתגלויות הראשונות שלו. סדר הפעולות הפולחניות – המוכר כ"מנאסיק" ונערך במהלך העלייה לרגל – נקבע על ידי הנביא עצמו. המאמינים חגים מסביב לכעבה, "הבית של אללה", שנחשב לאתר הקדוש ביותר באסלאם ושאליו מפנים המוסלמים את תפילותיהם. בפעולות טקסיות אלה הם עוקבים הלכה למעשה, אחר צעדיו של מוחמד. הלה השתתף בחג' הראשון והיחיד שלו ב-630 לספירה, זמן קצר לפני מותו.

אך המאמינים המוסלמים הולכים גם בעקבותיו של אברהם. אף שהסיפורים על תפקידו של אברהם בחג' קודמים להיווצרותה של דת האסלאם, וקשורים בעלייה לרגל לכעבה – אתר פולחן עתיק שקדם לנביא מוחמד – הקוראן צירף מעשיות אלה לקורפוס הדת החדשה.

תרשים מתוך השיר התורכי מ-1643, the menāsik ül- ḥacc, העוסק בטקסי העלייה לרגל. בתרשים נראה מסגד אל-חראם במכה, לרבות הכעבה ו"מקום מושב אברהם". מתוך: אוספי הספרייה הלאומית
תרשים מתוך השיר התורכי מ-1643, the menāsik ül- ḥacc, העוסק בטקסי העלייה לרגל. בתרשים נראה מסגד אל-חראם במכה, לרבות הכעבה ו"מקום מושב אברהם". מתוך: אוספי הספרייה הלאומית

הקוראן אומר לנו שאברהם וישמעאל בנו את הכעבה וקידשו אותה בעצמם. כפי שמופיע בקוראן, סורה 2, קיז (תרגום רקנדורף):

ובהקימי בית הועד‏ לבני האדם ומעון לצדיקים לאמור: שמרו את הבית הזה, מקום מושב אברהם, כי בית תפלה יקרא לכל העמים! ונכרת ברית לאברהם ולישמעאל, למען יטהרו‏ את הבית הזה בגלל הסובבים אותו‏, ומבקרים בהיכלו, ומשתחוים בו בכריעת ברך.

האתר או המושב של אברהם ("מקום מושב אברהם"), המוזכר בפסוק, ממוקם בתוך מסגד אל-חראם במכה, סמוך לכעבה. הנקודה המסוימת מסומנת באבן, מקום שבו העולים לרגל מתפללים כחלק מסדרת פולחני החג'. לפי המסורת, באבן זו מוטבעת כף רגלו של אברהם.

קיימות כמה גרסאות המסבירות את הופעת חתימת כף רגלו של אברהם באבן: לפי גרסה אחת, אברהם עמד על האבן בעת שבנה את הקירות העליונים של הכעבה; לפי גרסה אחרת, הוא עמד על האבן בעת שקרא לאנושות כולה לבצע את מצוות העלייה לרגל; גרסה שלישית מספרת שאברהם עצמו התפלל על האבן. פרשנים אחדים, כמו ההיסטוריון של מכה, אל-אזרקי (834 לספירה), אומרים שאברהם וישמעאל לא רק בנו את הכעבה, אלא גם השלימו את סדרת פולחני החג', כפי שנהוג עד ימינו אלה.

הסיפור על הגר וישמעאל, אולי אחד הסיפורים הנוגים ביותר בתנ"ך, קשור גם הוא בקשר הדוק לחג'. לפי ההיסטוריון הנודע א-טברי (923-839 לספירה), אחרי ששרה גירשה את הגר וישמעאל, המלאך גבריאל הורה לאברהם להוביל את השניים למקום שבו עתיד היה להיבנות מבנה הכעבה, שהיה באותו הזמן לא יותר מגבעה שוממה.

איור מתוך השיר התורכי מ-1643, the menāsik ül- ḥacc, שבו נראות הגבעות ספא (למעלה) ומארווה (למטה). מתוך: אוספי הספרייה הלאומית
איור מתוך השיר התורכי מ-1643, the menāsik ül- ḥacc, שבו נראות הגבעות ספא (למעלה) ומארווה (למטה). מתוך: אוספי הספרייה הלאומית

אחרי שאברהם השאיר מאחור את הגר ובנה התינוק, ישמעאל נעשה צמא, אך לא היו מים באזור. הגר, שהייתה נואשת, חשבה שהיא שומעת פכפוך מים בגבעת ספא הקרובה, אך לא מצאה דבר. לאחר מכן, חשבה שהיא שומעת רעש המגיע מגבעת מארווה, אך גם שם לא מצאה דבר. אחרי שהתרוצצה הלוך ושוב בין הגבעות, הממוקמות מאות מטרים בודדים מאתר הכעבה, שבה לבנה ישמעאל ומצאה אותו יושב במים שנבעו באופן פלאי מתוך מעין תת קרקעי.

סיפור זה, המוכר בגרסאות שונות, נועד להסביר את טקס הסעי, הנערך במהלך החג', ובו המאמינים "רצים" הלוך ושוב בין הגבעות ספא ומארווה, שבע פעמים בסך הכול, ושותים ממי מעין זמזם. כיום, טקס הסעי נערך במסדרון מקורה שבו נתיבים ייעודיים לכל כיוון.

עיגון טקסי החג' בסיפורי אברהם מייצר קשר בל ינותק בין מוסלמים בעבר ובהווה לבין המסורות המונותאיסטיות העתיקות והאותנטיות ביותר. זו אחת מהסיבות לכך שחוויית החג' נחשבת עוצמתית כל כך עבור המשתתפים. ילדים מוסלמים ברחבי העולם גדלים על הסיפורים האלה, "מפנימים את הגיאוגרפיות שלהם ומאמצים אותן אליהם כנופים פרטיים, שמתוך קווי המתאר וההיסטוריה שלהם מתגבשת זהותם האישית", כפי שכתב הוגה הדעות העכשווי, זיא אל-דין סרדאר (Mecca: The Sacred City, London: Bloomsbury, 2014). במהלך החג', הגיאוגרפיה של הסיפורים האלה מתעוררת לחיים באופן פלאי.

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation