הכירו את הילד גוטהארד גלאס, שמאז ומתמיד היה לו תחביב מסוכן: כלי נשק.
כשהיה בן עשר נכווה גלאס בידו. למה? כי הוא החליט לנסר רובה ישן וארוך ולהפוך אותו לכלי נשק אישי וחדיש.
אכן תחביב מסוכן היה לגוטהארד, בעוד שאר הילדים שיחקו בחוץ, הוא העדיף לבנות לעצמו קשתות ואקדחים מעץ, תוך שאיבת השראה מכלי נשק שאותם ראה אצל ידידת המשפחה שהייתה נצר למשפחת קצינים בצבא הפרוסי.
"כילד ניסיתי תמיד לרכוש קשתות, אקדחי אוויר ורובי אוויר", הודה עוזי לימים אחרי שקיבל את פרס בטחון ישראל על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון.
בנעוריו עלה ארצה והגיע ליגור שם המשיך להתמחות בתחביבו בתיכון המקצועי "טיץ", שהצטיין בלימודים טכניים.
בהמשך, הצטרף גלאס לפלמ"ח ומצא לו עיסוק מושלם: פיתוח אמצעי לחימה וחריטת כלי נשק. שני נשקים ותיקים לימדו איתו את תורה כלי הנשק, ועוזי השתמש בכלי נשק אחרים כדי לייצר תת מקלע חדש. לצערו של גל, בשנת 1943 הוא נעצר ליד חיפה על ידי חיילים בריטיים לאחר שמצאו חלקי נשק ברכבו. הוא נידון לשבע שנות מאסר, אך זכה לחנינה לאחר שנתיים וחצי.
בשנת 1949, בעודו חניך בקורס קצינים, ולאחר שהכיר מקרוב את כלי הנשק של צה"ל, בחר הבחור הצעיר שהפך כבר לעוזיאל גלאס (ובהמשך כולם יכירו בשם עוזי גל), לכתוב מכתב למפקדו:
התאריך: 24.10.49"
"אל: מפקד ביה"ס
מאת: חניך עוזיאל גלס 120946.
הנדון: הצעה
אם יש בתכנית משרד הביטחון יצירת תת-מקלעים… אני מוכן להגיש הצעה לפי הקווים הכלליים של הכלי המצורף, עם פתרון בעיות במשקל, פרוק הקנה, ייצור מוזל וכד'
בהמשך המכתב, תיאר במסמך ארוך ומפורט את החזון שלו לתת המקלע המושלם.
זה לקח קצת זמן, אך בסופו של דבר ההצעה בכתב יד של עוזיאל התקבלה. בשנת 1953 הוצג הנשק לראשונה, ושנה אחר כך כבר נכנס לשימוש בצה"ל.
דרך אגב, עוזי בכלל לא רצה שתת המקלע שהמציא ייקרא על שמו. הוא בכלל ניסה לדחוף לשם עמ"י, ראשי תיבות של "עוזי מדינת ישראל". אבל המסורת שהייתה נהוגה בצה"ל (וגם בצבאות אחרים) הייתה שכלי הנשק ייקראו על שם ממציאם.
עד כמה היה צנוע עוזי גל?
מספיק לספר שהוא בכלל לא ראה את עצמו כ"ממציא", מקסימום מפתח. הרי זה לא שהוא המציא את תת המקלע, הוא בסך הכל, כך הוא סבר, שדרג המצאות של קודמיו.
"הוא היה אדם סופר צנוע", מספר עליו בנו עדו. "הוא לא היה מציג את עצמו כעוזי – היה מציג את עצמו כעוזיאל. אהב לשמור על פרופיל נמוך".
"נדמה לי שעושים 'טראסק' (מהומה רבה) יותר מדי גדול סביב העוזי", אמר גל כמה שנים אחרי שכלי הנשק שלו אומץ בצה"ל. ישנם דברים יותר חשובים בשטח הנשק בארץ הראויים ליותר תשומת לב".
תוך כמה שנים הפך העוזי לא רק לנשק פנים צה"לי, אלא גם להצלחה מסחררת בכל רחבי העולם.
דרך אגב, עושר גדול לא יצא לו מההמצאה, כי פועלו נעשה במסגרת שירותו הצבאי, אבל לעוזי זה לא הפריע: "עשיתי את חובתי בצבא כמו טבח וכמו כל אחד אחר".
תודה רבה לעדו גל, בנו של עוזי, על סיועו הרב בהכנת הכתבה
